הכלכלה השיתופית מנסה לתת מענה לאובדן מזון
כשליש מהמזון בעולם אשר מיועד למאכל נזרק מדי שנה. אובדן מזון מתרחש בכל שלבי האספקה – מהייצור, אחסון, אריזה, עיבוד ושיווק ועד לקמעונאות ולצריכה. לתופעה זו יש השלכות סביבתיות (כגון בזבוז 30% מקרקעות העולם – שווה ערך לגודלה של סין), כלכליות (למשל בזבוז משאבים שמיועדים לגידולים חקלאיים – כגון דשן, מים וכוח אדם) וחברתיות (בזבוז מזון שיכול היה להזין את הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי). בנוסף, כמות המזון הנזרקת מדי שנה תורמת ל-8% מייצור גזי החממה (כגון מתאן ופחמן דו-חמצני), ובכך להתחממות האקלים – פי שלושה מתעשיית התעופה.
תחום הכלכלה השיתופית מנסה לתת מענה לאובדן המזון. מדובר במערכת חברתית-כלכלית שמתבססת על שיתוף קהילתי ומנוהלת בפלטפורמות דיגיטליות. המשתמשים יכולים למסור ולקבל מוצרים, שירותים ורכוש וכך לנצל טוב יותר את משאביהם ולהוזיל עלויות. “משחר התרבות האנושית אנשים חולקים מזון. כיום ניתן לעשות זאת דיגיטלית וכך להתרחב מעבר למשפחה ולקהילה. ניתן לצלם את האוכל שמעוניינים למסור ולתאם עם זרים את איסופו”, אומרת ד”ר תמר מקוב מהמחלקה לניהול באוניברסיטת בן גוריון.
ד”ר מקוב חוקרת בתחום האקולוגיה התעשייתית אשר מכמת השפעות סביבתיות של מוצרים ושירותים לאורך כל מחזור חייהם (החל מייצור ועד צריכה). במחקרה הנוכחי, שנעשה בשיתוף הסטודנטית תמר משולם, ואשר זכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, היא מתמקדת בכלכלה שיתופית ובוחנת אפליקציה בריטית לשיתוף מזון, OLIO שמה, אשר רשומים בה כחמישה מיליון משתתפים, רובם בריטים, ועד כה שותפו בה יותר מ-2.2 פריטי מזון.
מטרת המחקר היא להבין מהו אפקט הריבאונד של שיתוף המזון באפליקציה. אפקט הריבאונד הוא מונח שמקורו בכלכלת אנרגיה אשר מתאר מצב שבו ניצול יעיל של משאבים מגביר את הביקוש להם. “לדוגמה, בריטי שאסף כמה מוצרי בשר בחודש באמצעות האפליקציה חסך ייצור של גזי חממה (כיוון שלא רכש מוצרי בשר חדשים) וכ-100 פאונד בחודש. אבל כיצד הוא משתמש באותו הכסף שחסך? אם הוא רוכש בו כרטיס טיסה לברלין, אין פה באמת חיסכון בפליטת גזי חממה ולא הושגה תועלת סביבתית”, מציינת ד”ר מקוב.
כדי לחשב את אפקט הריבאונד של שיתוף המזון באפליקציה, ניתחו ד”ר מקוב וצוותה בשיטות של ביג דאטה נתונים על המשתמשים מבריטניה (כגון אזור מגורים, הכנסה והשכלה) ועל כ-550,000 פריטי מזון (כמו מאפים, כריכים, אוכל מוכן ופריטי מזווה) שלא נזרקו בזכות השימוש באפליקציה; למשל, הערך הכלכלי שלהם (מחירם והכסף שנחסך בזכות איסופם) והתועלת הסביבתית שבאי-זריקתם. נמצא כי שיתוף פריטי המזון הללו תרם לחיסכון של כשלושה מיליון פאונד, 1,800 טון גזי חממה ו-125,000 קוב מים.
החוקרות הטמיעו את הנתונים הללו במודל כלכלי ידוע (The Almost Ideal Demand System), וכך מצאו מהם המוצרים והשירותים שעליהם הוציאו המשתמשים את הכסף שחסכו ואת השפעתם הסביבתית. נמצא כי מאפריל 2017 עד פברואר 2020 (לפני תקופת הקורונה), רוב הכסף שנחסך יצא על מזון ותחבורה, שתורמים מאוד לייצור גזי חממה. “מצאנו ש-80%-100% מגזי החממה לא נחסכו כיוון שאנשים צרכו בכסף שחסכו פריטים ושירותים שתורמים לייצורם. בנוסף גילינו ש-40% מהמים והקרקע לא נחסכו”, מציינת ד”ר מקוב.
כיום בוחנות החוקרות כיצד השפיעה תקופת הקורונה (מאפריל 2020 ועד ינואר 2021) על השימוש באפליקציה. נמצא כי בתקופה זו שיתפו משתמשים ברחבי העולם כ-1.8 מיליון פריטי מזון (80% מהם בבריטניה). לדברי ד”ר מקוב, “להפתעתנו, הפעילות באפליקציה צמחה במאות אחוזים. הגורמים לכך עשויים להיות עלייה בחוסר הביטחון התזונתי, יותר זמן פנוי ועבודה מהבית. אם האפליקציה אכן סייעה לאנשים רעבים לקבל מזון בתקופה זו – כי אז זוהי תועלתה האמיתית, במתן ביטחון תזונתי”.
החיים עצמם:
ד”ר תמר מקוב, נשואה ואמא לאלון ולדניאל (6, 8) ומתגוררת בגבעת עדה. בזמנה הפנוי היא עובדת בחווה הביתית (“עם הסוסים והתרנגולות”) ומייצרת שמן זית. בנוסף אוהבת מדע בדיוני, חופים והפלגות.
עוד בנושא באתר הידען:
