אקלים – חקלאות – מזון

בימים אלה, כשתנועת המונים קוראת למנהיגים לפעול לעצירת ההתחממות העולמית ולפגיעה בסביבה הטבעית, ראוי להציג שוב ושוב את נזקי ההתחממות כאשר רוב הר”מ מבוסס על ידיעות ומחקרים בארה”ב – אותה ארה”ב שנחשבת למזהמת הגדולה ביותר ביחס למספר התושבים ושנשיאה כופר בהתחממות ובתוצאותיה

מזון הוא ״שפה בין-לאומית״ אלא שבימים בהם נשברים שיאי החום, כאשר חודש יולי נרשם כחם ביותר בהיסטורית המדידות https://phys.org/news/2019-08-scientists-july-global.html, וכאשר מזג אוויר קיצוני שורר לסרוגין בכל העולם, עומדים חקלאים בפני פגיעות בגידולים ובשטחי מרעה. כך למשל באזורים בארה”ב גורמים השינויים לגשמי זעף ולשטפונות שסוחפים קרקע חקלאית, ואילו באזורים אחרים חקלאים מחפשים דרכים להמשיך לגדל ולייצר מזון למרות תקופות בצורת.

אין זה רק מצב של ״אי-נוחות״ זמנית שכן על-פי הדו”ח הרביעי של ה-IPCC התחזיות מראות כי התחממות קיצונית, תקופות בצורת, שריפות וסערות יתגברו ויפגעו בפוריות הקרקע והחקלאות, מצב שבו יפגעו החקלאים ובשל כך גם יציבות המחירים, הבטחון התזונתי ואיכות המזון, תחזית קיצונית מפני שלמצב זה מובילות הנסיבות הקיצוניות.

שינויי האקלים מציבים בפני חקלאים שורת אתגרים, כך גם בפני האוכלוסיות שתלויות בחקלאות להספקת מזון, שינויים שגורמים לתופעות מזג אוויר קיצוניות יותר לעיתים קרובות יותר:
מזג אוויר קיצוני פוגע בחיות משק, סופות הורסות גידולים, גשמי זעף גורמים לשיטפונות ולבליה של הקרקע, כמו השטפונות שארעו ב-2018 בארה”ב וגרמו לאובדן ולהפסדים של כחצי מיליארד דולר.

בשל שינויי האקלים (אבל גם בגלל ביזבוז) נוצר חוסר מים קיצוני באזורים נרחבים בארה”ב.
תקופות בצורת והמסת שלגים מהירה פוגעות באקוות ובמאגרי מים ומקשות על הספקת המים לאוכלוסיה בימי הקיץ. מועדי חילופי העונות משתנים והקיץ מתארך. לכאורה יש יתרון בעונת גידול ארוכה יותר אלא שעונה חמה מעמידה מכשולים כמו למשל עליה במספר המזיקים שמספיקים להוליד יותר דורות ויותר פרטים שאוכלים יותר בכל עונה. אביב שמקדים גורם לגידולים לצמוח לפני שיש בקרקע די מים וחומרי מזון, או לסרוגין לגרום לרקבון של פירות שמניבים מוקדם ואז סובלים מ”קרה-אביבית”, חורפים חמים פוגעים בגידול ואחסנת דגנים.

בגלל החום יש יותר שריפות שפוגעות בחוות ובשטחי מרעה. פגיעה באסמים על-ידי שריפות מפחיתה את מלאי המזון לבעלי החיים ולאנשים. השריפות גורמות לפגיעה משנית ע”י עשן שמבאיש את ענבי היין. בעקבות שריפות עולות עלויות אחזקת החוות שאנשיהן נדרשים להתפנות בגלל הסכנה, או עובדים שסובלים משאיפת עשן. תקופות חום קיצוני מאלצות את החוואים להפסיק את העבודה בשיא עונת הקציר, הקטיף או איסוף היבולים.

בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, התחממות ועליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני גורמים לפגיעה בהספקת המזון, באיכותו ובבטחון התזונתי, שכן יותר פחמן דו-חמצני גורם לירידה בתכולת חלבונים, ברזל, אבץ ויסודות קורט (micronutrients) בגידולי מזון.

על-פי דו”ח ה-IPCC , בין 25% ל-30% מייצור המזון בעולם מבוזבז. בארצות מפותחות צרכנים זורקים מה שנראה להם כמיותר, בארצות מתפתחות רוב הביזבוז נובע מחוסר אפשרות לאיחסון בקירור בדרך בין היצרן לצרכן. על-פי הדו”ח מבוזבז מזון בערך של כטריליון דולר כל שנה.
הבזבוז מוסיף כ-10% מפליטות גזי-חממה מייצור מזון, זאת כאשר שני מיליארד אנשים סובלים ממשקל יתר ויותר ממיליארד סובלים מתת-תזונה, מה שמבהיר את חוסר היעילות וחוסר הצדק בחלוקת המזון. כמו כן, ההתחממות גורמת לחשיפה לרעלנים ולמחוללי מחלות כמו סלמונלה (Salmonella), ויבר׳ (Vibrio parahaemolyticus) וקמפ׳ (Campylobacter), מאכילת צדפות או פיטריית mycotoxigenic. כל אלה ואחרים משגשגים בסביבה חמה.

אחרי כל זאת חשוב להבין כי לא רק שייצור מזון מושפע מההתחממות אלא שייצור מזון גם תורם להתחממות. על-פי דו”ח ה-IPCC, שימוש בקרקעות חקלאות ושימושים אחרים תורמים ליותר מחמישית מפליטת הפחמן הדו-חמצני העולמית וכך יוצרים מעגל קסמים קשה ומסוכן, כשכאמור, כ-10% מהפליטות מאותה חמישית נגרמות בשל ביזבוז מזון.

בדו”ח ה-IPCC ניתנה רשימה של הצעות למיתון ההתחממות וגם להתאמות להפחתת הפגיעה ביצור המזון בגלל ההתחממות.
בין ההצעות, ייצור יותר מזון בר-קיימא שבבסיסו פחות בשר ויותר צמחים, מה שיביא בין היתר למיתון הפגיעה ביערות, חקלאות ללא חריש עמוק שתגרום לספיחת פחמן דו-חמצני (חריש עמוק גורם לשיחרור הפחמן הדו-חמצני שהיה בקרקע) וכמובן עצירת בזבוז המזון. כותבי הדו”ח מזהירים כי ״היסוס ודחיית הפעולות הדרושות יעלו ביוקר״.
דחיית מיתון הפליטות מכל הפולטים כולל הסוחרים בפחמן דו-חמצני תגרום לנזק בלתי-הפיך לקרקעות, לסביבה ולשירותיה הדרושים להספקה וייצור מזון. ייפגעו בתי-גידול, ישובים ובריאות הציבור, מה שיגרום לפגיעה בכלכלה של מדינות ואזורים רבים.

אחרי כל התחזיות והאזהרות הקודרות נשאלת השאלה: מה אפשר לעשות כדי למנוע את פגיעת שינויי האקלים בייצור המזון? יש צורך לשפר את בריאות הקרקע בקנה מידה גדול, קרקע עשירה בחומרי מזון (Nutrients) מאחסנת פחמן טוב יותר. כמו כן, ברור כי קרקע עשירה פוריה יותר – מאפשרת ייצור משופר.

צרכנים יכולים לעזור על-ידי תמיכה בחקלאים שמיישמים חקלאות בת-קיימא. בהתחשב בעובדה כי חוות בקר היא ״מפעל לייצור מתאן״.
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S221209631730027X
ברור כי הפחתה בצריכת בשר היא דרך נוספת למיתון הפגיעה. אחת היוזמות בהן הצרכנים יכולים לפעול היא שימוש ב״מעכל-זבל״ (Manure digesters) שפולט מתאן בו ניתן להשתמש לייצור חשמל. השימוש באצות להאבסת בקר כדי להפחית את הגיהוקים הוא יוזמה מעניינת וחשובה.

ברור שלשינוי מדיניות ולהפניית משאבים ומאמצים על-ידי רשויות המדינה יש חשיבות עליונה. האתגרים קשים אבל כך גם ההזדמנויות והאפשרויות להסתגלות למצב החדש על-ידי הפחתה בפעולות פוגעניות.
על-פי עשר הצעות לפתרונות בשינויי האקלים https://www.drawdown.org/solutions-summary-by-rank במקום השלישי בחשיבותו ממוקמת חשיבות עצירת ביזבוז המזון. מקום נכבד תופס תפריט עשיר שמסתמך על צמחים בשילוב עם עצים ומרעה שיגדלו באותו שטח (silvopasturing).

לא תמיד קל לשנות אבל קל לראות איך התאבון העולמי לדלק מחצבי גורם לפגיעה חמורה בייצור המזון ובאפשרויות לגיוון התפריט. האם יש ברירה או אפשרות של חוסר נקיטת פעולות לשינוי כה חשוב?
החוקרים מסכמים במשפט זה: “באמצעות רכישה והעדפות מזון יראו האמריקנים דאגה לשינויים גם אם לאט ובהדרגה״.
הר”מ מבוסס בעיקר על סקרים ומחקרים מארה”ב, כאשר במדינות מערביות אחרות מפותחות המצב הבעייתי דומה ואילו בארצות מתפתחות שינויי האקלים גורמים כבר היום לפגיעה חמורה בכושרם של חקלאים לספק מזון לאוכלוסיה שגם בימים טובים סובלת מתת-תזונה ורעב.

אחרי כל זאת ראוי לבדוק מה קורה אצלנו: החקלאים שלנו נחשבים לטובים ולמתקדמים ובהתאם היבולים הטובים, שיטות העיבוד וההשקיה מותאמות לשטחים יובשניים מאפשרות גידול מוצרים מבוקשים בעונות ״יבשות״ ובזמני ביקוש, אלא שבגלל תנאי שוק הזויים במקרים רבים מושמדים יבולי-מזון. בגלל מדיניות אווילית ופוגענית נוטשים החקלאים חלקות ומיבשים מטעים. במקום לתמוך ולעודד חקלאות וחקלאים, מצליחים שר החקלאות, רשויות מיותרות וארגונים סחטניים לרושש חקלאים ולהפוך ענף חשוב וחיוני זה לעסק כושל.

ראוי לדעת כי הישראלים מתקדמים בדרך לכיבוש שיאים באכילת בשר, וגם שיאים בשימוש בפלסטיק ובכלים חד-פעמיים. מסתבר כי הנהירה אחרי ״תרבות״ הצריכה האמריקנית היא צרה מדבקת שפוגעת בכולם. מוצרים שמגיעים לשווקים נרכשים על-ידי הצרכנים בכמויות מופרזות וכשליש נזרק לאשפה יש אנשים ״טובים״ שמשאירים ככרות לחם על מיכלי האשפה (לא בתוכם) בגלל מצווה או אמונה. אחרים זורקים כמויות מבהילות של מזון טוב שניתן לשימוש.

למרות נסיונות להציב מיכלי מיחזור, בישובים עירוניים, לא נרתמים התושבים להפריד את האשפה וכך נשללת האפשרות לייצור קומפוסט, שלילה שמתגברת בגלל הנטיה בארצנו לעבר זכיה באליפות העולם בשימוש בפלסטיק: שקיות, חפצים וכלים חד-פעמיים שמציפים את סביבתינו, סותמים מטמוני אשפה ונאכלים על-ידי בעלי חיים ביבשה ובים.

ומאחר שהנושא הר”מ הוא חקלאות, הרי שלאחרונה מסתבר כי המיקרו-פלסטיק מגיע למים ולמוצרי חקלאות, כלומר אנחנו אוכלים פלסטיק. בארצנו הקטנטונת אין מקום לחוסר מעש, אין מרווח לטעויות, לכן ראוי כי האחראים למדיניות המופקדים על חקלאות וגידול מזון וגם הציבור כולו יתעוררו לפני שיהיה מאוחר.