חוקרים ביצעו סימולציה ללידה בשימפנזים ובבני אדם ומדד את המרחק בין תעלת הלידה הגרמית לראש העובר. המחקר מראה שתעלות לידה צרות ביחס לגודל ראש התינוק אינן ייחודיות לבני אדם
תהליך הלידה אצל שימפנזים וקופים גדולים אחרים נחשב בדרך כלל כקל יחסית. לרוב זה מיוחס לאגן הרחב יחסית ולראש הקטן של הוולדות שלהם. לעומת זאת, לידת בני אדם מורכבת ומסוכנת יותר בהשוואה ליונקים אחרים. על פי ההיפותזה המקורית של "הדילמה המיילדותית", קושי הלידה שלנו נובע מהתנגשות שהתפתחה במהלך האבולוציה האנושית בין התאמות באגן להליכה זקופה לבין עליה בגודל מוח התינוקות. מצד אחד, האגן התקצר לשם שיפור האיזון בתנועה על שתי רגליים, אך ראשו הגדול של התינוק היה עדיין צריך לעבור דרך תעלת הלידה. כפתרון לדילמה זו, מבנה עצמות האגן שונה בין המינים (כאשר אצל נשים האגן בעל ממדים גדולים יותר למרות גודל גוף קטן יותר), ותינוקות בני האדם נולדים פחות מפותחים מבחינה נוירולוגית מאשר קופים אחרים, כך שהתפתחות המוח נדחתה לתקופה שלאחר הלידה.
צוות חוקרים בינלאומי בהובלת ניקול מ. ווב ממכון המחקר Senckenberg ומרטין היוסלר מהמכון לרפואה אבולוציונית של האוניברסיטה של ציריך, ביצע סימולציה ללידה בשימפנזים ובבני אדם ומדד את המרחק בין תעלת הלידה הגרמית לראש העובר. המחקר מראה שתעלות לידה צרות ביחס לגודל ראש התינוק אינן ייחודיות לבני אדם. לפיכך, ההיפותזה של "הדילמה המיילדותית", אשר הוסברה בעבר כתוצאה מהתפתחות ההליכה הזקופה והגדלת מוח האדם, לא הופיעה בפתאומיות עם התפתחות האדם המודרני, אלא התפתחה בהדרגה לאורך האבולוציה של פרימטים – והחריפה אצל בני אדם, מה שמסביר את שיעורי הסיבוכים הגבוהים בלידות שאנו רואים כיום.
אגן השימפנזים צר בדיוק כמו אגן האדם
כדי לבדוק את ההיפותזה של "הדילמה המיילדותית", השווה צוות החוקרים את השטח הזמין בתעלת הלידה של שימפנזים ובני אדם, תוך שימוש במרחק הממוצע בין ראש העובר לעצמות האגן, והתחשבות בתרומת הרקמות הרכות. "באמצעות סימולציה וירטואלית תלת-ממדית של תהליך הלידה, הצלחנו להראות שהמרחב באגן השימפנזים למעשה צר כמו אצל בני אדם," מסבירה הפלאואנתרופולוגית ניקול מ. ווב. מעניין לציין, שלאחר ניתוח מפורט של צורת האגן נמצא כי לנקבות השימפנזים יש אגן מרווח יותר מאשר לזכרים, במיוחד אצל הנקבות הקטנות יותר, מה שמספק ראיות להתאמות להתמודדות עם מגבלות רוחב אלו. החוקרים מצאו גם כי לקופי האדם הגדולים יש נטייה דומה לבני אדם בנוגע לפגות הנוירולוגית של ולדותיהם, או מידת הפגות המשנית שלהם ביחס לקופים – דמיון מפתיע לבני אדם, אם כי במידה פחותה יותר.
"בהתבסס על מקבילות אלו, אנו מציעים היפותזה חדשה לפיה הדילמה המיילדותית התפתחה בהדרגה והחמירה עם הזמן האבולוציוני. זאת בניגוד לתיאוריה הקודמת שלפיה הלידות הארוכות והקשות שלנו הופיעו בפתאומיות עם הגדלת המוח אצל ההומו ארקטוס," מסביר מרטין היוסלר. הגדלת גודל הגוף אצל אבות קופי האדם הגדולים הפכה את האגן לנוקשה יותר, מה שהגביל את יכולת המתיחה של הרצועות במהלך הלידה. אצל הומינינים מוקדמים, ההליכה הזקופה הובילה גם לעיוות בתעלת הלידה הגרמית, שהצריכה תנועות מורכבות של ראש העובר. החוקרים טוענים כי מנגנון זה, ולא הצרות של תעלת הלידה, הוא ככל הנראה הגורם המרכזי לקושי בתהליך הלידה אצל בני אדם.
תהליך לידה מורכב הוא פשרה אבולוציונית
המחקר מראה כי תהליך הלידה המורכב אצל בני אדם הוא תוצאה של פשרות הדרגתיות במהלך האבולוציה של ההומינואידים. "לידה קשה ופגות נוירולוגית של ולדינו, עם תקופת למידה ארוכה לאחר הלידה, הם תנאים הכרחיים להתפתחות האינטליגנציה שלנו. עם זאת, בני האדם נמצאים רק בקצה אחד של הספקטרום – איננו ייחודיים בין הפרימטים," מציין היוסלר. "אפילו נצפו מקרי עזרה בלידה אצל אורנגאוטנים בשבי. עם זאת, לידות של קופים גדולים בטבע נצפות לעיתים נדירות ביותר – יש לנו צורך דחוף ביותר במידע התנהגותי נוסף," מדגישה ווב.
עוד בנושא באתר הידען:
