סיקור מקיף

השפעת כוח על חשיבה מוסרית

האם לנוכח דילמה מוסרית, התנהגותם והחלטותיהם של אנשים בעמדות של כוח שונות מאלה שאין בידיהם כוח רב? שפטו בעצמכם

מתי מותר לגנוב אופניים?
מתי מותר לגנוב אופניים?

ד"ר מרים דישון-ברקוביץ | גלילאו

במהלך חייהם המקצועיים, אנשים נמצאים מעת לעת בעמדות כוח המחייבות אותם לקבל החלטות בעלות השלכות מוסריות. למשל, מורה בתיכון צריכה להחליט אם לאשר לתלמיד להגיש עבודה באיחור. האם תשתנה החלטתה אם התלמיד יטען כי לא הרגיש טוב (אף שאין לו אישור רפואי המגבה את טענתו)? המורה חוככת בדעתה, שכן אם תבוא לקראת התלמיד, אזי היא תכפוף חוקים שאמורים להיות מיושמים בעבור כלל התלמידים.

המאפיין את הדילמה המוסרית הזו, הוא ההתלבטות אם לדבוק בחוקים ובכללים מסוימים, או לא. במצבים המתאפיינים על-ידי דילמה מוסרית מסוג זה אפשר להשתמש בשני סגננות של חשיבה מוסרית כדי לפתור את הדילמה.

סוג החשיבה הראשון מכונה חשיבה מוסרית המבוססת על כללים (rule-based), או חשיבה דֶאונטולוגית (deontological; מבוססת על תורת המידות). בסוג חשיבה זה פעולה או התנהגות נחשבות נכונות או צודקות על בסיס המידה שבה הן עולות בקנה אחד עם נורמות, עקרונות, חוקים או מדיניות מקובלים.

מתי מותר לגנוב אופניים?

למשל, אם רפי גנב אופניים אזי המעשה שעשה נחשב לא צודק או אסור, מפני שהוא סותר את החוק של "לא תגנוב". בחשיבה מוסרית המבוססת על כללים (rule-based), פעולה נחשבת נכונה וצודקת (או אסורה) ללא קשר לפרטי הסיטואציה או לנסיבות התרחשות הפעולה.

מנגד מצויה חשיבה מוסרית המבוססת על תוצאה (outcome-based), אשר בה צדקת הפעולה או אינה נקבעת לפי מידת התאמתה לחוקים ולכללים מסוימים, אלא על בסיס תוצאות הפעולה. למשל, אם רפי גנב את אופניו של יוסי המעשה ייחשב ללא צודק. בה בעת, המעשה עשוי להיחשב צודק אם רפי לקח את האופניים ללא רשות כדי לטוס לבית המרקחת כדי להביא תרופה הכרחית שתציל את חייה של אמו החולה.

לפי מודלים חדשים יותר של מוסריות, אנשים לא מגיעים לשיפוט מוסרי לאחר התחבטות מוסרית או לאחר שקילה רציונלית של הסוגיה, אלא הם משתמשים באינטואיציה או בתחושת בטן, ועל בסיסה הם קובעים את שיפוטם באופן מהיר ואוטומטי. כך, החלטתם מושפעת פעמים רבות מהנסיבות וממאפיינים שונים של החברה והתרבות.

היציבות קוסמת לבעלי כוח

כעת, במחקר המתפרסם בכתב-העת Journal of Personality and Social Psychology, בוחנים את השפעות הכוח על שיפוט מוסרי. כוח מוגדר כאן – כפי שהוגדר במחקרים קודמים – כיכולת לשלוט במשאבים שלך ושל אחרים. האם אנשים בעלי רמות גבוהות של כוח יחשבו על החלטות מוסריות ויקבלו החלטות מוסריות באופן שונה מאנשים שיש להם רמות נמוכות של כוח?

במחקר הנוכחי נבדקה השאלה האם אנשים בעלי רמות גבוהות של כוח נוטים יותר לחשוב במונחים של חשיבה מוסרית המבוססת על כללים, ואילו אנשים בעלי רמות נמוכות של כוח נוטים יותר לחשוב במונחים של חשיבה מוסרית המבוססת על תוצאה. הרציונל למחשבה זו מבוסס על ההנחה שיציבות קוסמת לאנשים המצויים בעמדות כוח, ולכן הם נוטים לעקרונות המבוססים על כללים וחוקים קשיחים המאפשרים להם לשמור על מעמדם.

בעוד בעלי הכוח מעוניינים לְשַמר את כוחם, נטולי הכוח מעוניינים לחשוף השפעות שליליות אפשריות של כוח, ובכך להפחית את כוחם של אלה המצויים בעמדות כוח. כפועל יוצא מכך, הם יאמצו סגנון של חשיבה מוסרית המבוסס על תוצאה. היות שכך, הם יוכלו לחשוף את עוולות הכוח – ואולי גם לשנות את מעמדם. המחקר הנוכחי אינו עוסק בהשפעות הכוח על המוסר, כלומר – האם כוח הופך אנשים לטובים יותר או פחות, אלא בהשפעה של כוח על דרכי חשיבה ושיפוט במהלך פתרון דילמות מוסריות.

בניסוי השתתפו 50 נבדקים, שנטלו חלק בהדמייה של משחק תפקידים מתחום עולם העסקים. כל משתתף התיישב ליד מסך מחשב, ולכל משתתף נאמר כי הוא ישתתף במשחק עסקים עם סטודנטים אחרים. עוד נאמר להם שאחד המשתתפים יוקצה לעמדת מנהל (עמדת כוח) ואילו שאר המשתתפים הם בעמדת עובדים מן השורה.

נוסף על כך נאמר להם כי למנהל יש שליטה מוחלטת על המשאבים, על תהליכי העבודה, ועל עובדים אחרים, ובסוף התהליך הוא יעריך כל אחד מהמשתתפים. לאחר מכן התבקשו המשתתפים למלא שאלון מנהיגות, ונאמר להם שעל בסיסו ייקבע מי מהם ייבחר כמנהל. למעשה, ללא ידיעתם, מחצית מהמשתתפים הוקצו באופן אקראי לתפקיד המנהל ומחציתם לתפקיד שאר העובדים.

היצמדות לחוקים והתבססות על כללים

לאחר הקצאת התפקידים התבקשו המשתתפים להחליט כיצד יתגמל הארגון את עובדיו. למשתתפים הוצגו שתי אפשרויות של תגמול: אחת הייתה מבוססת על תוצאה, ובה עובדים תוגמלו לפי התוצאה הסופיות – מידת הצלחתם במשחק. שיטת התגמול השנייה התבססה על חוקים, ובה תוגמלו עובדים לפי המידה שבה צייתו לחוקי החברה.

לאחר שהמשתתפים בחרו את שיטת התגמול המועדפת עליהם נמדדה החשיבה המוסרית של המשתתפים: המידה שבה החשיבה המוסרית שלהם מושתתת על חוקים (למשל, "באופן כללי חשוב לי שיתייחסו אל כולם לפי הכללים"), והמידה שבה החשיבה המוסרית שלהם מושתתת על תוצאה ("אני חושב שתמיד ישנם מצבים שבהם מותר להעלים עין מהכללים"). לבסוף השיבו המשתתפים על שאלון שבדק את המידה שבה הרגישו שהם מצויים בעמדה של כוח.

מניתוח תוצאות המחקר עולה, כי משתתפים שהוקצו לעמדת כוח אכן הרגישו שיש בידם כוח ויכולת לשלוט במשאבים ובמשתתפים באחרים. עוד התברר, כי משתתפים שהיו בעמדה של כוח נטוּ יותר לבחור בשיטה מתגמלת המבוססת על חוקים, בהשוואה למשתתפים שלא היו בעמדת כוח, אשר נטו יותר לבחור בשיטות תגמול המבוססות על תוצאה. כמו כן, משתתפים שהיו בעמדת כוח דיווחו על חשיבה מוסרית מבוססת כללים.

מתוצאות הניסוי התברר כי הימצאות בעמדת כוח מובילה אנשים לבצע החלטות המבוססות על חוקים. אפשר להניח כי אנשים בעמדות כוח מעוניינים לשמר את הקיים, וחוקים וכללים מסייעים להם בכך. מכאן אפשר להסיק שכוח יכול לשנות את אופן החשיבה של האדם. שיפוטים מוסריים של אנשים – קרי, מה שנחשב לנכון וצודק ומה שנחשב לאסור – לא תלויים רק בהיבטים מסוימים של הדילמה המוסרית שלפתחה אנשים ניצבים, אלא גם ברגשות סובייקטיבים של היחיד על אודות כוח. יש להניח כי לכן נטו אנשים בעמדות של כוח לחשיבה מוסרית המבוססת על כללים.

ד"ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית.

7 תגובות

  1. להגדיר את ארה'ב כ "נאורה" זו בדיחה עצובה שכן כבר נאמר כי:
    "ארה'ב היא המדינה היחידה בהיסטוריה
    שעברה ישירות (ובאופן מופלא ) ,
    מפראות (ברבריות) לניוון (דגנרציה ),
    ללא שהות תרבותית (בציוויליזציה)"
    וצ'רצ'יל אמר כי :
    "תמיד ניתן לסמך על אמריקאי
    שיעשה את הדבר הנכון
    אחרי שניסה את כל האפשרויות השגויות"
    וללא קשר ישיר לכתוב :
    "לצפות מהסביבה האנושית
    לנהוג בך בהגינות בגלל היותך אדם טוב –
    כמו לצפות משור זועם לא להתקיפך
    בגלל היותך צימחוני"

  2. ארה"ב, נאורה, כן בטח. זה למה הם מחזיקים תקציב שחור יותר גדול מכל תקציב הבטחון של ישראל וכח שיטור שיכול פרקטית לדפוק כדור למי שהוא רוצה בלי יותר מדי שאלות (כי ניסית לברוח כמובן, או שיותר גרוע, אתה חשוד בפעילות טרוריסטית). ולא מתחיל בכלל עם מדיניות החוץ שלהם שבכללי לא הרבה יותר טוב מזאת של בריה"מ לשעבר. פשוט הם בד"כ חכמים מספיק כדי לשחד איזה דיקטטור מקומי לעשות את העבודה השחורה בשבילם במקום להכנס עם הצבא שלהם ולהראות רע.

    ההבדל היחידי בין ארה"ב למדינות כמו סין הוא באמצעים, ובסוג הבולשיט שדוחפים לאנשים, לא במה שבאמת הולך בשטח

  3. לדעתי זה לא עניין של כוח אלא של אחריות.
    צפוי שבעל אחריות יפעל לפי כללים, בעוד מי שלא נושא באחריות – לפי תוצאות.

    מי שאין עליו אחריות – קל לו לדרוש, לכן הוא ידרוש תוצאות. (בעל מונית שאומר: "כולם אהבלים, איפה גלעד שליט?")
    מי שנושא באחריות – עליו לספק פיתרון במסגרת כללים של מערכת קיימת וגלובלית (ראש ממשלה שלא יכול להחזיר פליטים לתל-אביב בעד גלעד שליט), וזה קשה יותר מלדרוש.
    גם קל לו יותר להתחבא מאחורי כללים, מאשר להגמיש את המערכת למקרה הספציפי. (חובשת צבאית: "החום שלך – רק 37.5, תחזור לעבוד")

  4. סליחה אבל הדוגמאות שמעלי פשוט עלובות…

    ברה"מ לשעבר- חוקים?? מוסריות??
    סין??

    איזה חוקים ואיזה נעליים – החוק היחיד שיש שכוח משחית כמעט תמיד ….וארצות הברית היא אחת הדוגמאות היחידות בהיסטוריה של עם שנותר נאור למרות כל הכוח בידיו ולא ..וגם זה יחסית…שבר חוקים אלה ואחרים מתי שנח לו איפה שנוח לו.

    מה זה חוכמה לבדוק משהו בניסוי כזה קצר טווח ..על בחירות כאלה מוגבלות…
    קח אדם עם כוח משמעותי …מדינה.ותראה מה זה גורם…
    אחרי הכל לא לחינם נאמר שגם המלך הכי טוב הוא עדיין עריץ בסופו של היום.

    כל הניסוי החברתי הזה טוב לערכי מוסר של יחיד ..לדעת מה טוב או רע בערכים בסיסיים של החברה שלנו כיום…

  5. אפשר לשער מה היו התוצאות אם היו מגדירים חלק מבעלי כח כבלתי ניתנים להדחה, וחלק מנטולי הכח היו מוגדרים ככאלה שאופי ההחלטה המוסרית שיבצעו עשוי לקדם אותם לעמדת כח.

  6. זה לא רק בארה"ב.
    תראה מה קורה עם פרשת גלעד שליט. בעלי הכוח (שהם גם בעלי ההחלטה) מאששים היטב את תוצאות המחקר..

  7. נו זה ברור כאילו – דוגמה חייה ונושמת לכך היא ארה"ב בה אפשר בבירור לראות איך מתנהגים בעלי הכח ואיך מתנהגים אלו שאין בידם את הכח, בין אם זה תאגיד או הממשלה עצמה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן