מחקר בהובלת האוניברסיטה העברית מציע מסגרת חדשה לניטור מחלות זואונוטיות באמצעות ביולוגינג – ומדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה הגלובלי
בעולם שבו מחלות זואונוטיות כמו שפעת העופות ו־COVID-19 ממשיכות לאיים על בני אדם ועל בעלי חיים, מחקר חדש מציע מסגרת חדשנית לגילוי מוקדם של מחלות – באמצעות חיות הבר עצמן כ"שומרי סף". באמצעות הצמדת התקני ביולוגינג (biologging) זעירים העוקבים אחר תנועות והתנהגות בזמן אמת כמעט, ניתן לזהות סימנים מוקדמים למחלה, לעקוב אחר התפשטותה, ולספק לרשויות הבריאות התרעה מוקדמת שמאפשרת בלימה עוד לפני שהמגפה מתפרצת במלוא עוצמתה.
המחקר, שפורסם בכתב העת Trends in Ecology & Evolution, בהובלת פרופ' רן נתן ממעבדת אקולוגיית התנועה באוניברסיטה העברית בירושלים, מציג מסגרת מקיפה לשימוש בנתוני תנועה של בעלי חיים, שנאספים באמצעות התקני ניטור לבישים זעירים. המטרה: לאפשר מעבר מגישה תגובתית לטיפול מאוחר – למניעה פרואקטיבית. השיטה עשויה לחולל מהפכה באופן שבו מתמודדים עם מחלות זואונוטיות כמו שפעת העופות ואף מגפות עתידיות הדומות ל־COVID-19.
מקרה מבחן: החולה 2021/22
"התפרצות שפעת העופות בעמק החולה בחורף 2021/22 הייתה ההתפרצות הגדולה ביותר בקרב חיות בר בישראל – היא הובילה למותם של כ־8,000 עגורים ואף איימה על בריאות הציבור," אמר פרופ' נתן. "באותה עת עקבנו באמצעות GPS אחר עשרה עגורים, וחלקם מתו. מראות התמותה ההמונית באגמון החולה היו קשים, אבל הנתונים מהעגורים שסומנו סיפקו תובנות חסרות תקדים לניהול מהיר של המשבר. זה מה שהוביל אותנו לפתח מסגרת כללית, שניתנת ליישום על מגוון מחלות ובמינים שונים."
שישה שימושים מרכזיים
המסגרת החדשה מפרטת שישה תחומים עיקריים שבהם ניתן להיעזר בביולוגינג לצורך מאבק במחלות:
- מערכות התרעה מוקדמות לזיהוי דפוסי תנועה חריגים המעידים על הדבקה.
- התראות בזמן אמת כאשר בעלי חיים נושאי תג נכנסים לאזורים רגישים.
- איתור שינויים בהתנהגות המעידים על מחלה עוד לפני הופעת סימנים חיצוניים.
- תובנות על דפוסי התפשטות מחלות במרחבים ובין מינים שונים.
- מידע לניהול מושכל של הת干לויות, מניטור ממוקד ועד להתאמות במדיניות ניהול חיות בר.
- מודלים לחיזוי מגפות עתידיות על בסיס נתוני תנועה ונתוני סביבה עדכניים.
מהפכה בגישת "בריאות אחת"
הטכנולוגיה מתקדמת – אך ההיגיון פשוט: כשהחיות מתנהגות אחרת, זה יכול להיות סימן אזהרה. הגישה החדשה משתלבת במודל "בריאות אחת" (One Health), הרואה את הקשרים ההדוקים בין בריאות האדם, בעלי החיים והמערכת האקולוגית.
במחקר השתתפה קבוצה רב־תחומית של חוקרים, בהם עידן טלמון, סשה פקרסקי, יואב ברטן וניקי טיה (האוניברסיטה העברית), וויין גץ (אוניברסיטת קליפורניה ברקלי ואוניברסיטת קוואזולו־נטאל), פולין קמת' (אוניברסיטת מיין) ורורי בואי (אוניברסיטת ברקלי).
"נסו לדמיין שמתקבלת התראה לטלפון – לא מכלי תקשורת, אלא מבעל חיים מסומן – שמתריעה כי נגיף קטלני מתפשט," אמר פרופ' נתן. "זו איננה מדע בדיוני. זו העתיד של בריאות הציבור."
החוקרים מדגישים כי קיימים עדיין אתגרים – עלויות, ניהול כמויות הנתונים ושיתופי פעולה בינלאומיים – אך היתרונות עולים לאין ערוך על הקשיים. בעידן של התפרצויות תכופות של מחלות זואונוטיות, השאלה איננה אם נוכל להרשות לעצמנו לנקוט בגישה הזו – אלא אם נוכל להרשות לעצמנו שלא לעשות זאת.
המאמר המדעי המלא: “Using wild-animal tracking for detecting and managing disease outbreaks” זמין לקריאה ב־Trends in Ecology & Evolution בקישור: https://doi.org/10.1016/j.tree.2025.05.004
עוד בנושא באתר הידען:
