היום במוסדות הלימוד לא חייבים תלמידים ללמוד אבולוציה; הנושא מוצע בתוכנית הלימודים בביולוגיה כפרק בחירה בלבד. מדוע מעורר רעיון האבולוציה התנגדות כה עזה?
מאת ד"ר אסף מרום, מגזין גלילאו
במערכת הבחירות האחרונה עלתה לכותרות שאלת מקומה של האבולוציה בהוראת ביולוגיה לתלמידי ישראל ("השאלון המדעי של הארץ", עודד כרמלי, "הארץ", 18.2.15). אמנם מתוך 11 נציגי מפלגות, השיבו לשאלון שכלל את השאלה הפשוטה "מה עמדתך לגבי לימודי אבולוציה בבתי הספר בישראל?" רק שבעה, אך תשובותיהם מעוררות מחשבה. ראשי המפלגות הדתיות סיפקו תשובות נחרצות וצפויות: "אבות אבותינו היו אדם וחוה… אנחנו מסרבים לחנך את ילדינו לכך שמוצאם מהקוף" (אריה דרעי) או "אין ללמד" (אלי ישי), וההתמודדות עם תשובות מסוג זה היא עניין למאמר אחר. התשובה הראויה בעיניי לשאלה ניתנה על ידי איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת: "אני תומך בהוראת תורת האבולוציה בתור הבסיס התיאורטי המקובל כיום על המדע להתפתחות מגוון המינים הביולוגיים על פני כדור הארץ". המתח הכרוך בשאלה נחשף דווקא בתשובותיהם של אחרים. יו"ר מר"צ, זהבה גלאון, הביעה תמיכה בהוראת האבולוציה, והוסיפה "אנו לא רואים סתירה בין לימודי האבולוציה לבין הוראת התנ"ך או לימודי יהדות אחרים בגישה פלורליסטית ופתוחה". עניין הפלורליזם היה נימוק עיקרי גם בדבריהם של הנציגים האחרים: יצחק הרצוג ("מערכת החינוך הישראלית תחתינו תהא פלורליסטית ומגוונת ככל האפשר"), משה כחלון ("אנו מאמינים שיש ללמד בבתי הספר גישות שונות"), ונציג מפלגת "יש עתיד" יעקב פרי, שגם כיהן כשר המדע, הטכנולוגיה והחלל ("אני בעד הרחבת אופקים ולימוד תולדות האנושות גם מזוויות אחרות"). בתשובתו של האחרון נמצא נימוק נוסף, שלפיו הוראת האבולוציה נועדה להרחבת האופקים של התלמידים (אשוב לכך בהמשך). הוויכוח הטעון אינו מיוחד לישראל, אלא חובק עולם. הוא גם אינו חדש, ולמעשה פרץ עם פרסום הרעיון המהפכני על אבולוציה של עולם החי על ידי צ'ארלס דארווין בשנת 1856.
עולם החי אינו נשאר כפי שהוא, אלא הולך ומשתנה בהדרגה. כלומר עולם החי של היום אינו זהה לעולם החי שלפני מיליון שנה, וזה אינו זהה לעולם החי שלפני שני מיליון שנה. זו עובדה, ולא השערה או תיאוריה מדעית. זו עובדה, שכל מי שייתבונן בעולם החי, כפי שעשה דארווין, יווכח בה בקלות. זו עובדה הדורשת הסבר, ודארווין סיפק אותו בתארו את מנגנון ההשתנות ההדרגתית – "ברירה טבעית" (natural selection). בגדולתו פתר דארווין באופן מעורר קנאה בפשטותו את החידה העתיקה "מה קדם למה, התרנגולת או הביצה?"; תשובתו הייתה שלא רק שהביצה קודמת לתרנגולת, אלא שהתרנגולת אינה אלא דרכה המתוחכמת של ביצה לייצר עוד ביצה, כך במילותיו של הביולוג האנגלי ריצ'רד דוקינס (Dawkins). כיום, כשידוע לנו שביצה היא תא המכיל בתוכו חומר תורשתי (דנ"א), אפשר אולי לנסח את דבריו של דוקינס כך: משוכללת ככל שתהיה, התרנגולת אינה אלא דרכו המתוחכמת של רצף דנ"א אחד ליצור עותקים של רצף דנ"א זה. דארווין היה זה שהבין כי בתוך אוכלוסיית תרנגולות, התרנגולת העמידה יותר בהתמודדות עם גורמים סביבתיים ובמאבק על מקורות המזון (למשל) – לה יש סיכוי גדול יותר מלאחרות לשרוד, וחשוב מכך – לה יש סיכוי גדול יותר להביא ביצה נוספת לעולם. מעצם הישרדותה נובע שביצה זאת מצוידת ביכולת ליצירת תרנגולת משוכללת יותר, בעוד התרנגולות הפחות משוכללות כלל אינן מגיעות לידי ייצור ביצה. המילה "משוכללת" מעוררת כאן בעיה מהותית: יש בה רמז, לכאורה, לכך שהתהליך האבולוציוני הוא בעל כיוון ותכליתו ליצור תרנגולת "משוכללת" (מסוימת). לאמיתו של דבר, התרנגולת היא משוכללת במקרה; שִכלולה (בהשוואה לאחרות באוכלוסייה) הוא תוצאה של השונוּת הטבעית המאפיינת את האוכלוסייה, ושונוּת זו – מקרית אף היא. הנה כי כן, התהליך האבולוציוני הוא תהליך חסר כיוון וחסר תכלית. ואולם, למתבוננים בתוצאותיו נדמה כאילו הייתה מטרתו להביא לשכלולם של היצורים במובן שהם "נעשים טובים יותר" או "מוצלחים יותר", במשמעות אבסולוטית. אכן, הפתרונות שמציע הטבע הם כה משוכללים, שיש הרואים בהם עדות למעשה הבריאה, שכן אחרת כיצד אפשר להסביר את סוד קיומם? ובכן, דארווין ענה גם על שאלה זאת: הסוד הוא שאין סוד.
מוצא המינים
תהליך האבולוציה, או התהליך ההדרגתי שבו חלים שינויים אלה, התקיים גם לפני שדארווין פרסם את ספרו על מוצא המינים, בדיוק כשם שחוק הכבידה התקיים גם לפני שניוטון תיאר אותו בחיבורו על "העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע". השתנות המינים הביולוגיים לאורך תולדות העולם היא עובדה מוכחת, והאבולוציה אינה "אחת הגישות" להסבר המגוון האדיר של המינים על פני כדור הארץ, משוכללים ככל שיהיו – אלא עובדה מוכחת. האבולוציה מספקת הסבר מאחֵד ויסודי לענפי הביולוגיה כולם, ונתמכת על ידי התנקזות של ראיות לא רק מעולם המאובנים והגיאולוגיה אלא גם מתחומי האנטומיה (והאנטומיה המשווה), הביוכימיה, התורשה, הביולוגיה ההתפתחותית, הזואולוגיה והבוטניקה. מתנגדי האבולוציה מפרסמים את כתביהם באופן תדיר ומהלכים קסם על ציבורים מסוימים בטענותיהם הממוחזרות, בעיקר בשל העובדה שאין בידי אותו ציבור הכלים או הידע להעריך ולבקר את טענותיהם. ואולם מטרתה של כתבה זו אינה התמודדות עם מתנגדי האבולוציה במסגרת הפולמוס הוותיק; לא אבחן כאן דוגמאות מרהיבות מעולם החי במטרה לשכנע קוראים מתלבטים בדבר קיומו של תהליך האבולוציה. דוגמאות כאלה קיימות למכביר וזמינות לכל קורא בספרי מדע פופולרי. הבעיה היא שהן מופיעות מעט מדי (אם בכלל) בספרי הלימוד בביולוגיה במסגרת החינוך היסודי והעל יסודי. תורת האבולוציה היא פשוטה ובהירה עד כדי להדהים, בעיקר בשל העובדה שאין בה דבר הסותר את השכל הישר. בפגישותיי עם תלמידי חטיבות ביניים ואף כיתות בתי ספר יסודיים (במסגרת שיעורי מדע), נוכחתי שהם מסוגלים להבין בנקל את עקרונותיה. אם כך, מדוע מעורר רעיון האבולוציה התנגדות כה עזה? איזו "סכנה" אורבת לתלמידים לדידם של המתנגדים מהכנסתו לתוכניות הלימודים בבתי הספר? ומהן השלכותיו של המפגש בין האבולוציה לבין האדם?
המחלוקת על רעיון האבולוציה וההתנגדות ללמד אותו בבתי הספר היא מורכבת, ושורשיה נטועים עמוק בגישות למדע, לדת ולחינוך. הנושא מעסיק את המדע והספרות עשרות שנים, והגיע לא אחת גם אל כותלי בית המשפט. בשנת 1961 פרסמו הסופר והתיאולוג ג'ון ויטקומב (Whitcomb) והנרי מוריס (Morris), דוקטור להנדסה אזרחית בארצות הברית, את הספר "The Genesis Floodֹ"ֹ, שבו הניחו את היסודות לתנועה הבריאתנית המודרנית בהסתמך על ראיות מן התנ"ך. לפי הבריאתנים, היקום, כדור הארץ והחיים אשר עליו הם מעשה האל, ונבראו רק לפני כמה אלפי שנים, בהתאמה עם הכתוב בתנ"ך. במשך שנות ה־70 התחזקה התנועה וגייסה תומכים רבים, בין היתר הודות לפרסום הספר "אבולוציה: המאובנים אומרים לא!", שנכתב בשנת 1973 על ידי הביוכימאי האמריקני דוויין גיש (Gish). בתקופה שלאחר "משפט הקופים" (1925) המתוקשר, שבו הוגשה תביעה נגד מורה לביולוגיה בשל העובדה שלימד אבולוציה בכיתתו, כבר אי אפשר היה לאסור את הוראת האבולוציה בבתי הספר. בעקבות "משפט הקופים" עמדו הבריאתנים בפני בעיה חדשה – והיא כיצד לאכוף את הוראת רעיון הבריאה כחלק מהוראת הביולוגיה. כך הומצאה החלופה הבריאתנית המדעית לכאורה לאבולוציה: "מדע הבריאה" (creation science) המבוסס כביכול רק על ראיות מדעיות, ללא קשר לתנ"ך, ואך במקרה תומך בממצאיו בתיאוריה שלפיה כדור הארץ צעיר, שעולם החי נברא במספר ימים (באחרון שבהם נברא האדם), וכן שזמן מה לאחר מכן התרחש מבול.
עוד בנושא באתר הידען:
