יוזמה שהחלה אצל 27 סטודנטים למשפטים בוונואטו הובילה לחוות דעת היסטורית של בית הדין הבינלאומי לצדק. כעת מדינות האיים מנסות להפוך אותה להחלטת או״ם שתדרוש אחריות ממשלתית לנזקי האקלים.
קבוצת סטודנטים צעירים מאיי האוקיינוס השקט הצליחה בתוך שש שנים להפוך יוזמה מקומית למהלך משפטי עולמי. ב־2019 התארגנו 27 סטודנטים למשפטים מאוניברסיטת דרום האוקיינוס השקט בוונואטו סביב רעיון שנראה אז שאפתני במיוחד: להביא את סוגיית משבר האקלים והשלכותיו על זכויות אדם אל בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. לפי אמנסטי אינטרנשיונל, היוזמה הזאת התגלגלה בהמשך לקמפיין בין־לאומי, שהוביל ביולי 2025 לחוות דעת מייעצת היסטורית של בית הדין.
חוות הדעת של בית הדין אינה פסק דין רגיל בין שתי מדינות, אך יש לה משקל משפטי ופוליטי משמעותי. בית הדין קבע כי למדינות יש חובות לפי המשפט הבין־לאומי לפעול נגד משבר האקלים, וכי סביבה נקייה, בריאה ובת־קיימה היא תנאי למימוש זכויות אדם אחרות, בהן הזכות לחיים, לבריאות, למים, למזון ולדיור. בית הדין גם הבהיר כי הפרת חובות אקלימיות עלולה לגרור השלכות משפטיות, לרבות אחריות לנזקי אקלים. (icj-web.leman.un-icc.cloud)
כעת המאבק עובר לזירה הבאה: העצרת הכללית של האו״ם. ונואטו ומדינות נוספות באוקיינוס השקט מובילות טיוטת החלטה שנועדה להפוך את חוות הדעת של בית הדין למפת דרכים מעשית למדיניות, אחריות ושיתוף פעולה בין־לאומי. לפי תנועת World’s Youth for Climate Justice, ממשלת ונואטו הציגה ב־6 בפברואר 2026 את טיוטת ההחלטה הראשונית, שמטרתה לעגן את חוות הדעת של בית הדין בדיוני האו״ם ולהפוך אותה לכלי פעולה. (World's Youth for Climate Justice)
עבור מדינות האיים, הדיון הזה אינו תאורטי. וִישאל פראסאד, יליד פיג׳י ומנהל ארגון Pacific Islands Students Fighting Climate Change, תיאר באמנסטי את הדרך שעשתה התנועה כמעבר מ״שברון לב לפעולה״. הוא כתב כי עבור קהילות באיים, משבר האקלים כבר מתבטא בלילות ללא שינה סביב גאות קיצונית, בציקלונים שמוחקים בתוך ימים פיתוח שנבנה במשך עשרות שנים, ובהמתנה מתמשכת להבטחות בין־לאומיות שלא תמיד מתממשות.
המסר המרכזי של הסטודנטים היה שמשבר האקלים אינו בעיה “קטנה” של איים רחוקים. העלייה בשיטפונות, שריפות, הוריקנים, בצורות וגלי חום קיצוניים משפיעה על אוכלוסיות ברחבי העולם, ובעיקר על קהילות מוחלשות. מבחינתם, המשפט הבין־לאומי הוא הדרך להזכיר למדינות שהאחריות אינה רק מוסרית או פוליטית, אלא גם משפטית.
המאבק הזה מציב את הדלקים המאובנים במרכז. טיוטת ההחלטה באו״ם מבקשת, בין היתר, לחזק את הדרישה למעבר צודק הרחק מפחם, נפט וגז, ולהבהיר כי מדינות אינן יכולות להמשיך במדיניות שמגבירה את נזקי האקלים בלי לשאת באחריות. לפי דיווחים על הדיונים סביב ההחלטה, היא נתקלת גם בהתנגדות מצד מדינות שמבקשות לצמצם את משמעותה המשפטית והמעשית. (Climate Home News)
חשיבותה של חוות הדעת אינה בכך שהיא פותרת את משבר האקלים, אלא בכך שהיא משנה את השפה שבה הוא נדון. במקום לראות באקלים נושא סביבתי בלבד, בית הדין קושר אותו במפורש לזכויות אדם. משמעות הדבר היא שמדינה שאינה מפחיתה פליטות, אינה מגינה על קהילות פגיעות או אינה מסדירה פעילות מזהמת של חברות, עלולה להיתקל בעתיד בטענות משפטיות חזקות יותר.
זהו גם שיעור אזרחי רחב יותר: שינוי בין־לאומי גדול אינו מתחיל תמיד בממשלות חזקות או במעצמות. לפעמים הוא מתחיל בקבוצה קטנה של סטודנטים, בקהילה שנמצאת בקו החזית, ובנכונות להתעקש שמי שנפגעים ראשונים ממשבר עולמי זכאים גם להוביל את המאבק המשפטי והפוליטי נגדו.
עוד בנושא באתר הידען:
