המצאת החוטים הביאה לייצור מחרוזות קונכיות לפני כ-120 אלף שנה

במחקר שערך מוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט באונ’ תל אביב יחד עם המכון לארכיאולוגיה באונ’ חיפה, נתגלה שלא זו בלבד שראשוני האדם המודרני התקשטו בקונכיות, אלא שבטווח הזמן שבין 160 ל-120 אלף שנה לפני זמננו הומצא החוט שעליו נקשרו החרוזים. זו גם הסיבה לכך שהצדפות מאותה תקופה שנמצאו בסביבת מגורים אנושית היו מחוררות. החוקרת הראשית, ד”ר דניאלה בר-יוסף: קרוב לוודאי שמדובר בחוטי פשתן

מחקר חדש בהובלת ד”ר דניאלה בר-יוסף ממוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט באונ’ תל אביב, יחד עם ד״ר איריס גרומן-ירוסלבסקי ממעבדת חקר סימני שימוש במכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן, אונ’ חיפה, מגלה כי קונכיות הנעמית, המכונות “צדפים”, הנפוצות ביותר בחופי הים בישראל, שימשו את ראשוני האדם המודרני כחפצי קישוט כבר לפני למעלה מ- 100,000 שנה. השותפים למחקר מגיעים מאוניברסיטאות חיפה, תל אביב, ירושלים, הרווארד בארה״ב ובורדו בצרפת שמנהלי החפירות הם מטעמן.

מסקנות המחקר מתבססות על שני ממצאים עיקריים: במערת מיסליה שבגן לאומי הר הכרמל, שבה נתגלו שרידי אדם מודרני שהגיע מאפריקה לפני מעל 160,000 שנה, נתגלתה קבוצה של קונכיות שלא היו מחוררות. חלקן יכלו לשמש כמזון (ואכילת רכיכות, אשר מוכרת מאתרים אחרים באגן הים התיכון) ואחרות שנאספו ככל הנראה בשל הערך הסמלי שלהן. מחקרים שונים מראים שלאדם יש משיכה לצורות עגולות וקמורות ויתכן כי איסוף של קונכיית הנעמית היה קשור לעולם האמונות של הקדמונים. מעניין לציין, שגם באתר בדרום אפריקה שגילו כ- 160,000 שנה נתגלו נעמיות לא מחוררות.

לעומת זאת, נעמיות שנתגלו במערת קפזה שבגליל התחתון, שגם בה נתגלו שרידי אדם מודרני ואשר גילו נע בין 120,000 ל-90,000 שנה לפני זמננו, התאפיינו כולן בחור בקודקודיהן ונמצא שהן הושחלו על חוט. אלה מצטרפות לעדויות נוספות מאתרים אחרים בני אותו גיל בארץ ובצפון אפריקה שבהן נעשה שימוש בקונכיות מחוררות.

בשיחה עם אתר הידען אומרת ד”ר בר-יוסף כי ככל הנראה מדובר ככל הנראה באחת העדויות העתיקות ביותר לשימוש בחוטים. ישנם עדויות מלפני 70 אלף שנה משני אתרים בצרפת. באתרים אלו התגוררו ניאנדרטלים, אך לא ידוע אם הם המציאו את החוטים. קרוב לוודאי שההומו סאפיינס הביא את החוטים לניאנדרטלים. אנו יודעים שהיתה אינטראקציה בין שני המינים וכולנו אפילו היו םנושאים גנים ניאנדרטלים.

יש עוד הוכחות למחרוזות קונכיות מלפני 115-120 אלף שנה מצפון אפריקה, לשם הניאנדרטלים לא הגיעו מעולם. עצם העובדה שלפני 120 אלף שנה יש פתאום קונכיות מחוררות נראה לא מקרי.”החוטים עצמם לא שרדו. במערה נמצאו עשר קונכיות, שבע מתוכן פחות או יותר שלמות. בחרנו את החמש שנמצאות במצב שימור הטוב ביותר כדי לבדוק עליהן את סימני השימוש בחוט.”

כדי לאשש את ההשערה שהקונכיות אכן הושחלו, ערכה ד״ר איריס גרומן-ירוסלבסקי ממעבדת חקר סימני שימוש במכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן, אוניברסיטת חיפה, סדרת ניסויים כדי לבחון את הסימנים המיקרוסקופיים שנוצרים על גבי קונכיות לאחר שבני האדם משתמשים בהן: בניסוי נשחקו קונכיות מודרניות כנגד חומרים טבעיים שונים: עץ, עור, חרסית, גומא, סוגי אבנים שונות ואוכרה (צבע אדמה אדום). כמו כן יוצרו חוטים מסיבי פשתה והושחלו בקונכיות מחוררות באופן טבעי (שכמותן ניתן למצוא על שפת הים). החוטים הושחלו בקונכיות, נקשרו בדגמים שונים וטולטלו, על מנת לדמות שחיקה ממושכת. בחינת הקונכיות מהניסוי והשוואת הממצאים לקונכיות ממערת קפזה הראתה שהקונכיות העתיקות, בנות כ-120,000 שנה, נשאו חריצים זעירים מדגם מסוים באזור החור שהיו תוצאה של שחיקה על גבי חוט. כמו כן, נמצאו על רוב הקונכיות חריצים זעירים מדגם אחר, תוצאה של מריחת אוכרה על גבי הקונכיה וכן סימנים המעידים על כך שהקונכיות התחככו זו עם זו. מכאן, שמרגע שהטכנולוגיה לייצור חוטים מסיבים צמחיים הומצאה, ניתן היה לנצל אותה כדי להתקשט במחרוזות עשויות מקונכיות.

ד”ר דניאלה בר-יוסף, מוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט: “אנו משערים שההתקשטות נועדה לא רק על מנת לבטא את האמונות שייחס האדם לקונכיה, אלא אולי גם לבטא זהות או השתייכות שבטית או מעמדית בפני אוכלוסיות אדם אחרות. העיתוי של המצאת החוטים הוא בעל משמעות מעבר לרצון או היכולת להתקשט. טכנולוגיה מבוססת חוטים אפשרה מספר התפתחויות משמעותיות נוספות שקשורות לאבולוציה של האדם, ביניהם יצירת מלכודות ציד ורשתות דיג, יצירת הקשת לצורך ציד עם חץ, דיג בעזרת קרסים ושימושים מגוונים הקשורים לשיט בים – למשל קשירת בולי עץ ליצירת רפסודה, ואף שימושים שונים הקשורים בביגוד. בשלב זה אין לנו עדויות ישירות לטכנולוגיות אלה בתקופה הקדומה הזאת, אך עדויות מיקרוסקופיות לקיומם של סיבים מצמחים הולכות ומתרבות בשנים האחרונות”.

תוכלי לספר מה יודעים על התכשיטים באותה תקופה?
“קונכיות הן חפצי קישוט והן נמצאות באתרים רבים. כשמדברים על תכשיטים זה יוצר אשליה של משהו מודרני אבל חפצי הקישוט הקדומים ביותר שקיימים הם קונכיות והשימוש שלהם הולך וגובר ובתקופות המאוד קדומות – תקופת הפליאולית התיכון (התקופה שבה עוסק המחקר) התושבים של המערה בחרו במספר מצומצם של מיני קונכיות מתוך אלפי מינים שקיימים בטבע. זה מחזק את הסברה שהיה להם שימוש סימבולי.

איך זה מסתדר עם העובדה שהמערה רחוקה מחוף הים?
בר-יוסף: ” יש להניח שהגיעו ברגל. המערה נמצאת בערך 30-40 קילומטר בקו אווירי. מרחק כזה אפשר לגמוע ברגל בנינוחות תוך יומיים וגם לצוד חיות על הדרך. גם באתרים אחרים באפריקה שאנחנו מוצאים בתקופות האלה קונכיות בן נמצאות במרחק של עד 100 קילומטר מחוף הים.

“מדובר בציידים לקטנים הם חיו בטבע, הסתמכו על הטבע למחיתם. הם היו חייבים לדעת איפה ניתן למצוא את בעלי החיים שהם רוצים לצוד, וכן פירות, זרעים שורשים ופקעות של צמחים. הם הכירו גם מאגרים של מים מתוקים וגם את הים, קרוב לוודאי שהשתמשו במלח, ובקנה הסוף ליצירת מחצלות ומקלעות. ”

אם לא מצאתם את החוט מדוע אתם חושבים שמדובר בפשתן?
צמח הפשתן גדל בר ברחבי הארץ. בעלי, פרופ’ עפר בר-יוסף שנפטר לאחרונה, גילה בשנות השמונים מבחר מוצרי פשתן במערה ניאוליתית מלפני כ-9,500 שנה במדבר יהודה – הממצא העתיק ביותר מסוגו. ככל הנראה שהשימוש בצמח הזה היה נפוץ גם קודם לכן אך לא שימש לייצור מוצרים מורכבים.
עפר בר-יוסף שחפר במערת קפזה והיה מעורב במחקר זה בשלביו הראשונים, נפטר לפני מספר חודשים בטרם פרסומו של המאמר.

מה תוכלי לספר על עפר?
בעלי נפטר לפני שלושה וחצי חודשים בגיל 82. הוא היה אחד משני המנהלים של החפירות במערת קפזה, הכיר את הרעיון שלי לגבי הממצא הזה ותמך במחקר גם מבחינה זו שעקב מקרוב ותרם מכספי המחקר שלו לטובת המאמץ הזה. עפר היה פרופסור במשך 45 שנה. כעשרים שנה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן 25 שנים באוניברסיטת הארווארד. עפר היה דמות ידועה ומשפיעה בתחום הארכיאולוגיה הפרה-הסטורית. הוא העמיד דורות רבים של היסטוריונים בארץ. היום בערך 90% מהאנשים שעוסקים בארכיאולוגיה פרה הסטורית הם מתלמידיו או תלמידי תלמידיו. גם בארה”ב העמיד הרבה תלמידים ושיתף פעולה עם הרבה חוקרים מכל העולם.”

לערך על עפר בר-יוסף בויקיפדיה.

עוד בנושא באתר הידען:

• האם האדם הניאנדרטלי וההומו סאפיינס התאחדו בישראל?
• יושבי מערות? לאו דווקא
• מחקר שלדים בסוריה ומחקר גנטי משווה של אוכלוסיות חושף: הניאוליטים הביאו את החקלאות והתרבות מהסהר הפורה לאירופה דרך הים
• ארכיאולוגים גילו ישוב פרהיסטורי המחבר בין תקופת האבן הקדומה לחדשה