תפיסת הריח של בני-אדם יוצרת מעין "טביעת אצבע אישית"

חוש הריח. צילום: shutterstock
חוש הריח. צילום: shutterstock

באפו של כל אדם מצויים כשישה מיליון קולטני ריח המחולקים לכארבע מאות סוגים שונים. מטבע הדברים, ההתפלגות של סוגי הקולטנים האלה שונה מאדם לאדם, מה שהוביל להנחה שלפיה לכל אדם יש חוש ריח ייחודי. במחקר שהתפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית" (PNAS) דיווחו מדעני מכון ויצמן למדע, כי פיתחו שיטה לאפיון מדויק של תפיסת הריח, שמהווה מעין "טביעת אצבע אישית", המאפשרת זיהוי של כל אדם, ואשר מלמדת על מגוון תכונות מעבר לחוש הריח. כך למשל, "טביעת האצבע" התפיסתית של חוש הריח תוכל אולי, בעתיד, לשמש בסיס לאיבחון מוקדם של מחלות מוח ניווניות, ואולי גם להתאמה הנדרשת לתרומת איברים ולשד עצם.

טביעת האצבע התפיסתית שפיתחו מדעני המכון מבוססת על הערכת הדמיון והשוני בין ריחות. כל אחד מ-89 משתתפי הניסוי הראשון דרגו 28 ריחות באמצעות 54 מתארים מילוליים כגון עד כמה הריח "לימוני", "גברי", "נעים", ועוד. המדענים, בהובלת ד"ר לביא סקונדו, ובהשתתפות ד"ר קובי סניץ, וכנרת וויסלר ממעבדתו של פרופ' נעם סובל, פיתחו שיטה מתמטית המאפשרת לחשב – על-פי דירוגיהם של הנבדקים – את מידות הדמיון והשוני בין כל זוג ריחות כפי שהם נתפסים בחוש הריח של כל אדם. עוצמת השיטה נובעת מחוסר התלות שלה במילים המשמשות לתיאור הריחות, ובכך שהיא אינה מחייבת הסכמה בין האנשים. כלומר, השיטה מודדת את הדמיון והשוני התפיסתי בין ריחות – ללא תלות בשפה.

המדענים השתמשו ב-28 ריחות, וכך יכלו לחשב בעבור כל משתתף מידת דמיון או שוני בעבור 378 זוגות ריחות. כך קיבלו המדענים מעין "טביעת אצבע" בעלת 378 ממדים לכל אדם. המדענים מצאו שלכל משתתף בניסוי הייתה, אכן, "טביעת אצבע" ייחודית של תפיסת ריח. על בסיס השונות במדגם חישבו המדענים ומצאו שבאמצעות 28 ריחות אפשר לאפיין "טביעת אצבע אישית" לשני מיליון בני-אדם, ובאמצעות 34 ריחות אפשר לאפיין טביעת אצבע כזאת לכל אחד משבעה מיליארד תושבי כדור-הארץ.

בהמשך נמצא מתאם בין "טביעת האצבע של חוש הריח" לתכונות נוספות, ובהן מציאותו של אנטיגן חיסוני הקרוי HLA, שמשמש כסמן להתאמה בתרומת איברים. חלק זה של המחקר בוצע בשיתוף עם הרופאים ד"ר רון לוונטל, ד"ר ננסי אגמון-לוין ופרופ' יהודה שונפלד מהמרכז הרפואי על-שם שיבא.

"כדי למדוד את הדמיון בין הנבדקים השונים", אומר ד"ר סקונדו, "יצרנו מרחב מתמטי אוקלידי ייחודי, שלתוכו אנו מטילים את נתוניהם של הנבדקים – ואז מודדים, ביחידות שפיתחנו במיוחד למטרה זו, את המרחק ביניהם שמבטא את מידת הדמיון או השוני". מידת הדמיון (כלומר טביעת האצבע של חוש הריח) עשויה להוות בסיס לפיתוח עתידי של שיטות לאיבחון מוקדם של מחלות מוח ניווניות כגון פרקינסון ואלצהיימר, וייתכן שגם בהתאמה הנדרשת לתרומת איברים ולשד עצם.

עוד בנושא באתר הידען

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. עבודה מעניית, אך יש לי תהייה.
    אופי תפישת הריח אינו תלוי רק במאפייני הקולטנים שבאף, אלא גם בפרשנות המוחית לאותו הריח, המתבססת על הסטוריית ההתנסויות של אותו אדם.
    על אחת כמה וכמה כאשר מאפיינים את הריח במושגים שהם די מופשטים כגון "גברי" ו- "לימוני". מושגים שכשלעצמם יש שוני רב במשמעות בין אדם לאדם.

    לדוגמא:
    עבורי תמיד הריח של דיאורדאורנט BRUTE הרגיש ריח גברי, כי כשהייתי ילד קטן אבא שלי היה משתמש בו.
    דוגמא נוספת:
    ריח של תמצית יסמין אינו נעים לי ומזכיר לי שירותים, בגלל שבשירותים שלנו היה תמיד מטהר אוויר בריח יסמין, וריח היסמין קשור אצלי לריח המסריח שבשלו יש צורך להשתמש במטהר אוויר.

    מכאן אני מעלה שלוש טענות לכאורה כלפי המחקר:
    1) תפישת הריח אינה נובעת רק ממבנה ביולוגי, אלא גם מהעיבוד המוחי – מה שעשוי להחליש את הקשר בין טביעת הריח לתכונות ביולוגיות אחרות.
    2) העיבוד המוחי של תפישת הריח יכול להשתנות תוך כדי החיים – כך שתביעת האצבע הייחודית תשתנה.
    3) המושגים המוצגים במאמר לאפיון ריחות ניתנים לפרשנות רחבה. (המילה "נעים", לעומת זאת, לא ניתנת לפרשנות רחבה, לדעתי. ייתכן שלאדם אחד ריח מסוים הוא נעים ולשני אינו נעים, אך החוויה של נעים זהה מאוד, באופן יחסי, לדעתי, אצל כל בני האדם.)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן