כיום, קוטלי החרקים למיניהם שבשימוש ביתי וכמובן חקלאי, סובלים מלא מעט היבטים שליליים לבריאות האדם וגם לגידולים חקלאיים. השימוש הנרחב בחומרים הכימיים הללו נחשב לגורם מרכזי שאשם באבדן יבולים וגם בפגיעה במוצרי חקלאות שמאוחסנים
יש חידוש במלחמה בחרקים הטורדים את חיינו: מדענים בארה”ב מציעים לפגוע בחוש הריח שלהם ? כלומר “לעוור” אותם בדרך ממוקדת זאת. על-פי מחקרם פיתוח חומרים דוחי-חרקים שיתמקדו בהשתקת חוש הריח של היצורים הקטנים הללו, זה העתיד, גם מבחינה כלכלית.
כיום, קוטלי החרקים למיניהם שבשימוש ביתי וכמובן חקלאי, סובלים מלא מעט היבטים שליליים לבריאות האדם וגם לגידולים חקלאיים. השימוש הנרחב בחומרים הכימיים הללו נחשב לגורם מרכזי שאשם באבדן יבולים וגם בפגיעה במוצרי חקלאות שמאוחסנים.
ב”קרב” המתמשך והלוהט הזה, שבין בני אדם לקוטלי החרקים, מציע עתה ד”ר לסלי ווסשאל מאוניברסיטת רוקפלר בניו-יורק ועמיתו וולטון ג’ונס מומחה לביו-רפואה מהמכון לנוירוגנטיקה, יחד עם חברת הביוטכנולוגיה סנטיגן ביוסיינסס, שימוש באמצעי מלחמה חדשים נגד החרקים: הם מיועדים לפגוע בחוש הריח שלהם.
לצורך המחקר נבדקו ארבע משפחות של חרקים ביניהם זבוב הפירות שהוא חביבם של המדענים כיוון שהוא נמשך לפירות רקובים ועוד שלושה, חרק הפוגע בהדרים, תולעת העש שגורמת נזקים עצומים לתירס, כותנה ויבולי עגבניות ויתוש המלריה שעוקץ בני אדם. מתברר כי אצל כל החרקים הללו גן יחיד אחראי לחוש הירח שלהם. במלים אחרות: הוא ממלא תפקיד מפתח באבולוציה של החרקים, למרות שחלו בקבוצת יצורים חיים אלו שינויים רבים במשך רבע מיליארד שנים.
לכל החרקים מערכות חוש ריח רגישות מאד אבל העדפות שונות. במערכות הריח שלהם יש קולטן ריחות רגיש שנשתמר ביכולת תיפקודו למרות העובדה שמדובר בחרקים שונים לחלוטין זה מזה. לזבוב הפירות 62 קולטני ריח אבל רק אחד שמסומן Or83b, הוא למעשה זה שממלא תפקיד מרכזי בחוש הריח של זבובים אלו. כאשר מסלקים את הגן המסויים הזה מהזבובים, הם “מתעוורים” או יותר נכון לא מסוגלים להבחין בין סוגי ריח שונים.
החוקרים בחנו גם את מערכת העצבים המעורבת בחוש הריח החרקי. מסתבר כי החרקים מצויידים במערכת של שערות זערוריות במשושים, “האנטנות” שלהם והן שבאות במגע עם הריחות שבאוויר. דרך חורים זעירים בשערות הללו חוברים הריחות לקולטנים שבקצות תאי העצבים. כאשר פגעו בגן המסויים ? קולטני הריח מתקשים לזהות את הריחות ולא מעבירים את המידע לקצות תאי העצב, הדנדריטים. התוצאה: החרק עיוור, ומשותק כליל לריח.
צוות המחקר מציע איפוא להתמקד במטרה זאת כדי לפתח קוטלי חרקים חדשים, יעילים הרבה יותר מהקיימים וגם כאלה שלא יגרמו לתופעות לוואי מזיקות, בכלל זה לבריאות האדם.
אלכס דורון, מעריב
