סיקור מקיף

מדוע יש להתנגד לתעלה מים סוף לים המלח

העברת מים מהים התיכון לים המלח תעלה חמישית ממחיר התעלה הירדנית, ולא תפגע במקום רגיש כמו הערבה

ים המלח. מתוך PIXABAY.COM
ים המלח. מתוך PIXABAY.COM

כמי שחי שנים רבות בסביבת ים המלח, הנגב והערבה, כמי שמכיר את האזור וכמי שעבורו האזור המדברי יקר ואהוב התייחסתי וכתבתי רבות על המיזם.

מובל השלום

עמדת המשרד להגנת הסביבה באשר לתעלה בין ים סוף לים המלח

פתרונות מוצעים לשיקום ים המלח

בעקבות התייחסותי האחרונה לנושא

קיבלתי מספר שאלות שיש להן תשובות בכתבות קודמות, לכן מצאתי לנכון לשוב ולהבהיר את הנושא ואת הסיכונים שבמיזם בפשטות ובבהירות.
תכניות להזרמת מים לים המלח קיימות כבר מאז חזונו של הרצל שתאר תעלה מהים-התיכון שלאורכה יהיו מרכזי תיירות ובילוי ובקצה יפלו המים לים-המלח וישמשו לייצור חשמל. בשנות השישים נאספו תרומות בסך של כמאה מיליון דולר מיהודי ארה"ב ואפילו נכרתה קצה של מנהרה במצוק מעל ים-המלח.

אלא שאז התברר כי כמות ייצור החשמל מהמפל תהיה זעירה מה שיהפוך את הכל ללא כדאי כלכלית, וכמו כן מאחר שתחילת התעלה תוכננה להיות בצפון רצועת עזה היה הסיכון להסתבכות מדינית ובטחונית, וכך תעלת הימים שיזם הרצל נפחה את נשמתה.

מפלס המים בים-המלח יורד בהתמדה כבר מתחילת המדידות בתחילת המאה 20 אלא שעם עצירת זרימת הירדן והגדלת שטח בריכות האידוי בצד הישראלי והירדני התעצמה ירידת המפלס והנזקים הסביבתיים החלו להתגלות ולהתגבר. לכל מי שעסק בנושא היה ברור כי הפתרון הוא הזרמת מים לים-המלח.

גם עבור הירדנים הוא ים-המלח מקור הכנסה מהמינרלים ומתיירות ולכן ברור כי גם הם חיפשו פתרונות, השילוב של פתרון לים-המוות הגוסס תוך כדי הספקת מי-שתיה לירדן היא רעיון של מנהיג דגול, אלא שהפעם הוא טעה, טעות שיש לקוות כי לא תשפיע על פעילות עתידית.

נתחיל מהסוף. בבדיקת כדאיות ועדת בדיקה של הבנק העולמי קבעה כי הכדאיות הכלכלית של המיזם גבולית עד שלילית ולכן הסיכונים לפגיעה בסביבה גוברים על הכדאיות. חשוב לדעת כי: כדי להזרים מי מפרץ אילת לים-המלח יש להרימם למעט יותר ממאתיים מטר ורק אז ניתן יהיה להפילם כדי ליצור חשמל שישמש להתפלת מים שעל-פי התכנית יסופקו לירדן ולחקלאי הערבה. כלומר את המים המותפלים יהיה צורך להעלות לישובים הירדנים, לגבהים של כקילומטר. המחיר יהיה בהתאם.

תוספת מים לחקלאי הערבה אומנם תתקבל בברכה אבל לא במחיר כפול מהיום ובטח לא תוך סיכון לנזקים סביבתיים וסיכון להמלחת מקורות המים הקיימים.

אומנם הבנתי בכלכלה מיזערית ובכל-זאת יש דברים ברורים וידועים, אם זאת מובן שעיקר ההתיחסות תהיה לסביבה: ההתיחסות היא לתכנית המלאה כפי שפורסמה, התייחסות שתבהיר את חוסר התוחלת בביצוע התעלה הנסיונית (הפיילוט).

נתחיל ממפרץ אילת ממנו על פי המיזם ישאבו בשלב ראשון – שלב הפיילוט כ-200 מיליון מ"ק בשנה, כאשר הכוונה הסופית היא להגיע לשאיבה של קרוב ל-2 מיליארד מ"ק בשנה. אף אחד לא בדק ואיש אינו ידוע מה שאיבה כזו תעשה לזרמים בראש המפרץ ואיך השאיבה תשפיע על החי והצומח במפרץ, אבל ברור כי ההשפעה לא תהיה חיובית.

נמשיך בצינור שיונח בצד הירדני תוך כדי הקמת מחנות-עבודה וחניוני צמ"ה לכל אורך הערבה הירדנית. הפעם ברור כי הפגיעה הסביבתית תהיה הרסנית. הערבה היא שקע גאולוגי פעיל לכן ברור כי צינור כזה חייב להיות ממוגן מרעידות אדמה. עד איזו רמה יהיה המיגון כדי שהנחתו לא תהווה מעמסה כספית? ראוי לדעת כי לאורך הערבה יש אקוות, מאגרים ומקורות מים שמהווים את סם החיים של ישובי הערבה ואילת, וגם עבור ישובים חקלאיים בירדן. כל פגיעה שתגרום לפריצה בצינור מים מלוחים תגרום להמלחה ולנזקים חמורים לאותם מקורות מים.

כאשר יעבור הצינור את פרשת המים הוא יהפוך לתעלה פתוחה שתיפול בכמה מפלים שייצרו חשמל, פרשת המים היא מדרום למושב פאראן, כלומר כל ישובי הערבה התיכונה והצפונית יהיו תחת השפעה אקלימית של תעלת מים גדולה ורחבה. תעלה פתוחה בקוו השקע הגאולוגי מסוכנת שבעתיים ולכן תמוגן בעלות גבוהה. מיקומה הטבעי של התעלה יהיה ממזרח לנחל ערבה שאותו נחל שמספק מי שטפונות לכמה מאגרים, כלומר שוב סיכון המלחה למאגרי מים קיימים.

סביב המפלים יוקמו מתקנים לייצור חשמל ולהתפלה כלומר בערבה הצפונית תוקם עיירה תעשיתית, עיירה תעשיתית אינה מה שדרוש לערבה וליושביה.

אחרי ההתפלה ידחפו המים לרמה הירדנית כלומר לגובה של בערך קילומטר. ברור שמחיר המים יהיה בהתאם, חלק מהמים יוזרמו לעקבה כלומר צינור נוסף. חלק מהמים יסופקו לישובי הערבה במחיר כפול מהמחיר שהם משלמים היום, אבל שוב האם הסיכוי לקבל מיים במחיר גבוה שווה את הסיכונים?

את התמלחות ממתקני ההתפלה יזרימו לאגן הצפוני של ים-המלח, כלומר התעלה תעבור ליד ישובים שבסיסם היא חקלאות,- נאות-הכיכר ותמר בצד הישראלי ופיפה, חנזירה, צאפי ועוד בצד הירדני. ברור שתעלה של תמלחות אינה תוספת רצויה לחקלאות.

בסופו של תהליך תוזרם התמלחת למי ים-המלח. ההשפעה של הוספת תמלחת לים-המלח אומנם לא נבדקה מעשית אבל הבדיקה פשוטה וקלה. מדוע אין בודקים? אולי כי לכל בר-בי-רב ברור כי ההשפעה תהיה שלילית? הגוף היחידי שגורס בגלוי כי התוצאה תהיה שלילית הוא מפעלי ים המלח, והיו מגיבים שתקפו אותי בשל כך. מי שמכיר את כתיבתי יודע שאין חשש לזהות אינטרסים ביני לבין מפעלי ים המלח.

אין זה משנה אם תיווצר שכבת גבס או יגדלו אצות אדומות, ברור כי ההרכב של מי ים-המלח ישתנה ולא לטובה.

אחרי כל השלילה אזכיר שוב כי לרשות הממשלה עומדת תכנית להזרים מים מהים-התיכון שאומנם אולי לא תחיה את ים-המוות אבל גם לא תגרום להוצאות ענק על מיזם שיגרום לסיכונים ולפגיעות סביבתיות ולא לפתרון. עלותה זו חמישית מעלות המיזם בין ים סוף לים המלח. תכנית זו תמתן את גסיסתו של ים-המוות ללא הסיכון והסיכוי לפגיעה הסביבתית שייצור המיזם.

ראוי לציין כי לים-המלח חסרים כ-2 מיליארד מ"ק מים בשנה וזאת רק כדי לעצור את ירידת המפלס. ברור כי כדי להחזיר את המפלס לרמתו משנות ה60 יש צורך בהרבה יותר מים. לכן גם אם כל המיזמים יתממשו באחת מפלס המים לא יעלה.

במקרה האוטופי המרבי תיעצר ההתייבשות, או לפחות תמותן. לכן גם כל דיבור על עצירת התהוות הבולענים או על החייאת ים המוות ע”י הזרמה מכל מקור שהוא – מקורו בחוסר הבנה.

ראוי כי כל מי שעוסק בנושא ידע את המצב, וישקול כל מיזם מתוך הבנה כי לא נכון, הגיוני או חכם לגרום לאסון סביבתי אחד כדי למתן תהליך קיים. ראוי כי היזמים יזכרו וילמדו את ייבוש החולה כדוגמה למפעל שגוי שהיום תוצאותיו השליליות ברורות ונהירות לכל יזם.

לנסות להציל ים גוסס ע”י פגיעה סביבתית נרחבת היא טעות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

10 תגובות

  1. התגובה של המגיב דורון היא מאד נכונה. אני לא מבין למה הוא היחיד שנוגע בנקודה הזאת.
    הזרמת מי מלח לים המלח תגרום לו להתמלא במהירות במלח רב. מלח רב נוסף על מה שכבר יש בו.
    עם הזמן, המים יתאדו אבל המלחים ישארו. מה שיהפוך את ים המלח לגוש מלח אחד עצום.
    אם רוצים להציל את ים המלח, צריך להזרים לתוכו מים מתוקים. אבל במדינה שבה לא מתפילים מים די הצורך בשביל החקלאות והגדול העתידי בצריכה, מהיכן יביאו כל כך הרבה מים לים המלח?

  2. ים המלח מאבד מים
    מי ים מכילים מים
    המים שים המלח מאבד בהתאיידות הם בקירוב מים מזוקקים
    מי הים לחופי ישראל מכילים כ 4% מלח ים
    לא צריך להיות נביא בשביל להבין שזה רק עניין של זמן שאגן ים המלח יצבור עוד ועוד מלחים.
    נקבל בסוף מדבר מלח ולא ים
    מפלס הקרקעית יעלה עוד ועוד ע"י שקיעת מלח, בסופו של דבר לא יהיה מקום להזרים מים ונקבל גוש מלח יבש, כזה יקרה האיזור יפסיק להתקרר ע"י התאדות ויהיה שם חום איימים. רוחות חמות יעלו מעלה ויסחפו איתן אבק מלח שימליח לנו את כל הארץ ויהרוס את החקלאות והטבע.

  3. תשובות ל אורי ,
    – על פי הערכת הבנק העולמי עלות ה״מיזם״ מים סוף
    תהיה כ ארבעה מיליארד דולר, לא כולל ה״פילוט״,
    – על פי מציעי התעלה מהים התיכון פחות משני מיליארד ,
    – על-פי מתכנני התעלה מהים התיכון,
    יוזרמו לירדן הדרומי מיים מטופלים + תמלחות ,
    מה שלא יגרום לשינוי הרכב המים בים-המלח ,

  4. רואים שלכותב המאמר חשוב נושא ים המלח, וניכר שהוא בקיא בו

    מאידך, הוא דוחס כל כך הרבה רעיונות, מחשבות ונתונים במאמריו על ים המלח, שהקורא מבולבל לגמרי…

    אני קראתי את כל מאמריו, ועדיין אני לא יכול להשיב לכמה שאלות פשוטות מאוד, כגון:
    1. כמה יעלה לעשות תעלה מים התיכון לים המלח ?
    2. כמה יעלה לעשות תעלה מים סוף לים המלח ?
    3. מה, בדיוק, הבעיה הסביבתית שתיווצר לים המלח ובכל כתוצאה מתעלה מים התיכון ?

  5. 27 בפברואר 2015‏ ב-‏13:12‏
    בטקס השקה למפעל ההתפלה בעקבה (ולכל המיזמים הנלווים),
    אמר השר המכובד סילבן שלום כי :
    ״אנו מגשימים היום את חזונו של בנימין זאב הרצל חוזה המדינה,
    אשר כבר בסוף המאה ה-19 חזה את הצורך להחיות את ים המלח״.
    האמנם ?
    כדאי כי השר המכובד ילמד וידע כי :
    הרצל חזה תעלה מהים התיכון לים המלח , לשם ייצור חשמל ,
    (ולא בגלל ״הצורך להחיות את ים המלח״),
    באותה הזדמנו אולי יזכר השר המכובד כי :
    נאספו תרומות בס׳ך 100$מליון והחלו עבודות לבדיקת ההתכנות הכלכלית
    של תעלה מהים התיכון לים המלח (כמו שחזה הרצל),
    המיזם נעצר אחרי שהסתבר שיצור החשמל לא יהיה כלכלי !
    כדאי גם שהשר המכובד יזכר וידע כי :
    כמות התמלחות שתוזרם ממפעל ההתפלה בעקבה
    תהיה זעירה מכדי ״להחיות את ים המלח״,
    ולבסוף ,
    בל נשכח כי זו רק התחלה למה שבעבר תואר כ :
    נסיון לבדיקת ההיתכנות הכלכלית והסביבתית של ״תעלת הימים״,
    בבדיקות מעשיות ותאורתיות הסתבר כי :
    ההיתכנות הכלכלית גבולית , הסיכון הסביבתי גבוה
    זאת לעומת מיזם זול ברבע של הובלת מים מהים התיכון,
    מכל הר׳מ השר המכובד מתעלם …
    מתוך מגלומניה ? או מסתם בורות ?
    והרי כבר נאמר כי :
    בורות אינה דגל שכדאי לנפנפו !

  6. נו באמת… ברגע שאתה משווה את התקופה שלנו לשל הרצל , הפכת אץ הכתבה ללא רלוונטית

  7. אם אי אפשר להציל אז שייתנו לו להתייבש. אין צורך לבזבז מיליארדים על מפעל הצלה שסופו ידוע מראש

  8. החלופה הנכונה היא להשתמש במכונות החפירה התת קרקעיות.
    לחפור מנהרה מחוף ים תיכון לים המלח ולמקם את הצינורות, הטורבינות ומערכות ההתפלה לאורך הקו, כמו תחנות רכבת.
    בכל החומר שיוצא מבטן האדמה יוכלו לבנות אי מלאכותי מול ת"א והנה פתרנו עוד בעיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן