תעלת הימים – ניתוח חלופת נחל חדרה-נחל בזק

האדריכל גיורא שילוני מנתח את החלופה שהוא מציע למפעל המשותף לייצור חשמל והתפלת מים מול החלופה של תשובה – תעלה מים סוף לים המלח ומוצא רק יתרונות כגון מרחקים קצרים יותר להעברת החשמל, המים המותפלים ומי הרכז והכי חשוב – חסכון של 4 מיליארד דולרים

מתקן לייצור חשמל הידרואלקטרי בארה
מתקן לייצור חשמל הידרואלקטרי בארה

מאת גיורא שילוני

המונח "תעלת הימים" השתרש, למרות שזה כבר עשרות רבות של שנים, המדענים אינם מדברים על תעלה, אלא על מובל סגור, שיהיה טמון בקרקע או בתוך מנהרה כרויה ובאמצעות שאיבה יוביל מי ים מים התיכון אל ים המלח או מים סוף אל ים המלח. נפילת המים אל מפלס ים המלח תניע טורבינות של מפעל הידרואלקטרי לייצור חשמל ובעזרת החשמל, יותפלו מי הים. יתרת המים שלא תטופל תמשיך ותשפך אל ים המלח.

הנקודה הגבוהה ביותר בעמק הערבה בין ים סוף לים המלח היא כ-200 מ' מעל פני הים. אי לכך, בכל תוואי שהוא יש צורך לשאוב את המים מים סוף לגובה של 200 מ' ומשם להזרימם בגרוויטציה אל ים המלח לנפילה של בערך 600 מ'. בתוואי המזרחי נקודת השאיבה היא בקו הגבול בין ישראל לירדן לחוף ים סוף, אך ממנה תוואי המובל עובר לעומק שטח ירדן (כחמישה ק"מ), על מנת להתרחק מקו השבר הסורי-אפריקני. מכאן יוצא, שרובה של "תעלת הימים" עוברת בשטח ירדן במובל סגור על צלעות ההרים.

הכמות המדוברת להתפלה היא עד מיליארד מ"ק לשנה. מתוך כמות זו דורשת ירדן לצרכיה כשש מאות מליון מ"ק בשנה. במכלול רעיונותיו של נשיא המדינה, מר שמעון פרס, לעמק שלום אזורי, נכללת גם תעלת הימים מים סוף לים המלח.

הבקורת על תוואי ים סוף ים המלח

  • התכנית מקודמת מבלי שנבדקו חלופות אחרות ומבלי שנערך סקר הנדסי וכלכלי מפורט לגבי הפרויקט;
  • הפרויקט מוצג כפרויקט אזורי לתועלת ישראל, ירדן והרשות הפלשתינית. קשה להצביע על שותפות או על תועלת כלכלית לרשות הפלשתינית מהפרויקט.
  • רוב רובו של התוואי עובר בשטח ירדן. מאחר והתוואי רחוק מספר קילומטרים מקו הגבול ישראל-ירדן, הוא יימצא על צלע הרי אדום. הרי אדום חרוצים על ידי עשרות רבות של ואדיות וערוצים מקומיים הזורמים מערבה. התוואי יחצה ערוצים אלה, ועל כן הוא חייב להיבנות כמובל סגור טמון בקרקע. עבודות העפר לצורך בצוע המובל ודרך שרות, שחייבת להיות לצורך אחזקה, ישנו את נוף הרי אדום.
  • עלות בצוע מובל סגור טמון בקרקע לאורך צלע הר גבוהה מאוד ולא ניתנת להערכה בשלב כה מוקדם; והנטיה היא להמעיט בערך הבעיה עד שלא מגיעה המציאות.
  • לאורך מיקום התוואי המוצע יהיה קושי רב בבניית האגמים לאורך עמק הערבה, שישמשו, לפי המוצע, לנופש ולדיג. אם יורידו מתוואי המובל זרוע אל השטח המישורי בערבה לצורך הקמת אגם, הוא יהיה ללא מוצא. כדי לרענן את מימיו, יהיה צורך בשאיבתם חזרה אל המובל בעלות כספית גבוהה. בוודאי שיהיה צורך במערכת החלפת מים קבועה, באם הכוונה לגדל דגים באגמים. הבנק העולמי מוכן לממן סקר התכנות, אך לא יתקדם אם לא יהיו יזמים שיהיו מוכנים לבנות פרויקטים לאורך "עמק השלום" על בסיס כלכלי.
  • ישנו חשש, שהזרמת כמות של מעל מיליארד מ"ק מים בשנה ממפרץ אילת, תשנה את משטר זרימת המים במפרץ ותשפיע על חיי הדגים, האלמוגיםוהצמחיה שם.
  • יצירת חשמל ומים מותפלים תהיה במרחק עשרות קילומטרים מהמקום בו זקוקים להם. את החשמל יהיה צורך להעביר אל מרכזי הצריכה בקווי מתח עליון בהשקעה כספית גבוהה, בנוסף לפגיעה הנופית. את המים המותפלים יהיה צורך להרים מרום 400- עד גב ההר בהפרש גובה של לפחות 1,000 מ' ובמספר רב של קווים לכיוונים שונים.
  • ביצוע המפעל במתכונת המוצעת משאיר את כל האופציות בידי ירדן בלבד – ייצור החשמל והמים יהיו בשטחה והיא בלבד תהיה אחראית לסגירה ופתיחה של ה"שאלטר".
  • קיים חשש שבמקרה של פעילות גיאולוגית, ייפגע מובל מי הים והם יזהמו את המאגר התת קרקעי של מי הערבה. מי המאגר התת קרקעי משמשים את ישובי הערבה ואת השדות החקלאיים.
  • בניית המובל לאורך צלע הרי אדום, בניית המפעל ההידרואלקטרי, מתקני ההתפלה ומערכת הולכת החשמל והמים המותפלים למקומות שונים, תשנה את אופי הנוף בערבה ומעוררת, על כן, התנגדות רבה של הארגונים הירוקים.

מפת התעלה והמתקנים הנלווים אליה. כדי לצפות בה בגודל סביר נא ללחוץ על הסימן שמצד שמאל לטקסט זה. נא לא להתייחס לקנה המידה של 1:50000 היות והתמונה הוקטנה במחצית כדי להתאימה לדרישות הטכניות של האתר
מפת התעלה והמתקנים הנלווים אליה. כדי לצפות בה בגודל סביר נא ללחוץ על הסימן שמצד שמאל לטקסט זה. נא לא להתייחס לקנה המידה של 1:50000 היות והתמונה הוקטנה במחצית כדי להתאימה לדרישות הטכניות של האתר

מפעל אזורי ופעילות באזור

הפרויקט המוצע: תעלת ים סוף ים המלח, מפעל הידרואלקטרי ומתקני התפלה, איננו מפעל אזורי. על מנת שהפרויקט יהיה פרויקט אזורי יש צורך בשותפות מלאה ותלויה הדדית בין מדינות האזור – ישראל, ירדן והרשות הפלשתינית, ותרומה כלכלית שווה לכל המעורבים.

בתוואי המוצע ים סוף ים המלח איננו רואים שותפות מלאה, איננו רואים תלות הדדית ואיננו רואים סכון כלכלי זהה לכל אחד מהמעורבים. גם ישראל, גם ירדן וגם הרשות הפלשתינית סובלים מחוסר מים ומחוסר חשמל. ירידת מפלס ים המלח ותופעת הבולענים מציקה לישראל ולירדן, וכל עוד לא סוכמו גבולות הרשות הפלשתינית – גם לה.
אנו מציעים מפעל אזורי משותף לשלושת הרשויות לפתרון הבעיות הנ"ל. מפעל בו כל רשות תתרום להקמתו כמיטב יכולתה, תתפעל חלק ממנו ותהנה מפרותיו. מפעל בו אף רשות לא תוכל להפריע לתקינותו מבלי למנוע פירותיו מעצמה. המפעל האזורי המוצע הוא מובל מים מים התיכון אל בקעת הירדן בערוץ נחל חדרה ובניית מפעלים הידרואלקטריים ומתקני התפלה בקצהו המזרחי.

תאור המפעל האזורי המוצעהמבנה הטופוגרפי של ארץ ישראל הוא רכס הרים בכיוון כללי צפון דרום. על קו רכס זה נבנו הערים ג'נין, שכם, רמאללה, ירושלים, בית לחם וחברון. מקו רכס זה יורדים נחלים וואדיות מערבה אל הים התיכון ומזרחה אל בקעת הירדן. אחד הנחלים הזורמים מערבה הוא נחל חדרה.
ייחודו הוא בכך שהוא מתחיל מזרחה מ"קו הרכס", מהר בזק, שגובהו הוא מעל 700 מ' מפני הים. שפוע הזרימה בו הוא בין אחוז אחד לבין אחוז וחצי. מתחילתו, למרגלות הר בזק, ועד ערוץ הירדן מרחק של כ-15 ק"מ בלבד.
אפשר לנצל את ערוץ נחל חדרה כדי להניח לאורכו מובל סגור מבלי להזדקק לחפירת מנהרה עבור המובל הסגור. מוצע לחפור בערוץ הנחל חפירה ברוחב כ-15 מ' ובעומק של כ-5 מ'. בתוך החפירה יונחו זה ליד זה 4 צנורות בטון בקוטר 2.5 מ' כל אחד. לאחר מכן תכוסה התעלה ועליה ייסלל כביש לצורך אחזקה.
מי הנחל בחורף ימשיכו לזרום בערוץ המוסדר. מי ים התיכון יוזרמו אל הצנורות באמצעות משאבות בכוח החשמל, שיסופק מתחנת הכח בחדרה. השאיבה תיעשה בשעות הלילה ובזמני שפל בצריכת החשמל.

על מנת להתגבר על לחצים גדולים בצנורות בגלל הפרשי הגובה, השאיבה תהיה כל פעם להפרשי גובה של כ-100 מ'. בכל 100 מ' הפרש גובה ייבנה בערוץ הנחל סכר, כדי ליצור בריכת אגירה, אליה יוזרמו המים ומבריכה זו יוזרמו שוב על ידי משאבות זהות לגובה של כ-100 מ'. כך יהיו סכרים או מאגרים, שייבנו בערוץ או בקרבתו ברומים 110+, 210+, 310+, 410+ ו-510+ מ'. ב-510+ ייבנה המאגר האחרון, בקיבולת של כחמישה מליון מ"ק, שממנו יעברו המים בגרוויטציה, ללא צורך במשאבות אל "צנורות לחץ", המהווים חלק ממפעל הידרואלקטרי לייצור חשמל או למתקנים להתפלת מים גודל המאגר הוא כזה שיבטיח פעילות המפעלים ההידרואלקטריים במשך כל שעות היממה. הפרש הגובה בין המאגר העליון (510+) ועד הירדן (260-) הוא 760 מ' לאורך מרחק של כעשרה קילומטר.
הוחלט לא לתכנן מפעל הידרואלקטרי אחד בעומד של 760 מ', כי אם לפצלו לשני מפעלים: העליון בעומד של 350 מ' (150+ ÷ 500+) והתחתון בעומד של 410 מ' (260- ÷ 150+). המפעל העליון יספק חשמל לישראל ולרשות הפלשתינית ולמתקן ההתפלה. מתקן התפלה זה יספק מים לישראל ולרשות הפלשתינית.
המפעל התחתון, שיהיה קרוב לירדן, יספק חשמל לירדן ולמתקן התפלה, שיספק מים לירדן ולערוץ נהר הירדן, כדי להביאם לים המלח. תעלת העור הירדנית נמצאת במרחק של כ-4 ק"מ ממתקן ההתפלה והיא תקלוט את כל המים המותפלים המיועדים לירדן.
מפעל ההתפלה העליון ייבנה במפלס 300+, כדי שאפשר יהיה ממנו להעביר את המים המותפלים בגרויטציה אל המאגר במפלס מקסילמלי 280+. כדי לנצל את הפרשי הגובה בין המאגר העליון – מאגר בזק ברום 510+ למפעל ההתפלה ברום 300+, הוחלט ליצור מפעל הידרואלקטרי נוסף בעומד של 200 מ', שימוקם לפני מפעל ההתפלה העליון.
דרך קו זה יעברו כל המים המיועדים להתפלה עבור ישראל והרשות הפלשתינית והם ייאגרו באגם הסמוך וממנו יפוזרו אל הצרכנים השונים. תהליך ההתפלה במפעלי ההתפלה הוא בניצולת של 45% בלבד. כלומר, מכל 1 מ"ק מי ים מקבלים פחות ממחצית מים מותפלים ואת השאר, המכונים מי רכז, צריך לסלק. הפתרון הפרקטי הוא להחזירם אל הים.

כדי למנוע את ההוצאות של שאיבת מים אלו אל מתקני ההתפלה ואחר כך להחזירם אל הים, אנו מציעים בניית מתקן התפלה חלקי ליד נחל חדרה וליד תחנת החשמל, הנמצאת בסמוך. ההתפלה בתחנה זו תהיה חלקית בהוצאת חלק מהאנרגיה הדרושה להתפלה מלאה. רק המים המותפלים חלקית יישאבו בערוץ נחל חדרה ומי הרכז יוחזרו אל הים. לאחר השלמת ההתפלה במפעלים המזרחיים, יועברו מי הרכז בתעלה מקבילה לערוץ הירדן עד ים המלח.

כמויות מים

כמויות המים המותפלים שיסופקו במליוני מ"ק לשנה הם: ישראל 300 מ"ק; רשות פלשתינית 150 מ"ק; ירדן 450 מ"ק בנוסף לכמות שהיא מקבלת כיום; ים המלח 200 מ"ק סה"כ 1100 מ"ק. בנוסף יוזרמו לים המלח עודפי מי הים ממפעלי ההתפלה בשעור של כ-575 מ"ק. סה"כ השאיבה מים התיכון תהיה כ- 2.450 מליארד מ"ק לשנה. כמות המים שתישאב מזרחה בערוץ נחל בזק תהיה 1.642 מליארד מ"ק לשנה. מי הרכז בכמות של 808 מליון מ"ק לשנה יוחזרו לים. די בפעילות של 3600 שעות בשנה כדי להעביר כמות זו של המים, הספיקה בכל אחד מהצנורות תהיה כ-32 מ"ק/שניה במהירות של כ-6 מ' לשניה.

כמויות חשמל

המטרה העיקרית של הפרויקט היא לייצר מים מותפלים. כדי לייצר מים מותפלים יש צורך באנרגיה חשמלית. השאיפה היא לא להשתמש בחשמל המיוצר בתחנות הקיימות או המתוכננות, המוסקות בפחם, על מנת לא להגביר את זהום האוויר. די לנו אם נקבל תחנה נוספת כדי להתגבר על הביקוש הגובר לחשמל.
יש להיאבק שתחנות הכח יעברו לשימוש בגז ורק בחרום ישתמשו בפחם. מטרתנו היא לנסות ליצור משק סגור, בו ניצור חשמל בתחנות הידרואלקטריות, שיספיק להפעלת מתקני ההתפלה.
כיום ניצולת תהליך ההתפלה ביצירת מים מותפלים ממי ים היא 45%.יש להניח כי היעילות תגדל עם השנים כתוצאה מחקר, ניסוי והמצאות. אז נוכל להתפיל יותר או לקבל עודף של חשמל.

במערכת המתוכננת על ידינו אנחנו זקוקים לאנרגיה לפעולות הבאות:
1. להתפיל חלקית מי ים ליד תחנת הכח בחדרה.
2. להרים את המים המותפלים חלקית בכמות של 1.642 מיליארד מ"ק בשנה עד לגובה 510+.
3. להשלים את ההתפלה בשני מפעלים לקבלת כמות מותפלת של 1.1 מיליארד מ"ק לשנה.

לצורך זה מתוכננים:

  • . תחנת כח תחתונה בהמשך בעומד של 410 מ' באותה כמות מים.
  • תחנת כח עליונה בעומד של 350 מ' בכמות מים של 970 מליון מ"ק לשנה. שתייצר 93 MW שתייצר 108 MW
  • . תחנת כח נוספת בעומד של 200 מ' בכמות מים של 672 מליון מ"ק לשנה שתייצר 37 MW.
  • התכנון הוא שההתפלה החלקית ליד תחנת הכח חדרה ושאיבת המים המותפלים חלקית עד למאגר בזק ברום 510+ תיעשנה בעבודת לילה או בזמנים בהם קיים עודף ייצור. ההתפלה הסופית תיעשה על ידי חשמל שייצור בשלושת המפעלים ההידרואלקטריים. כמובן שיש צורך לחבר את המערכות כדי לאפשר יהיה להגיע לאופטימום בשמוש במערכות השונות. מאגר בזק יהיה בקבולת כזו שיאפשר רזרבה של מספר ימי עבודה במקרים של תקלה או חוסר באספקת חשמל לצורך שאיבת המים.

    מים לים המלח

    מוצע להעביר לים המלח 200 מליון מ"ק מים מותפלים בשנה. המים יזרמו בערוץ הירדן. כמות מים זו תחיה את הירדן הדרומי. העלות השנתית של הזרמת המים המותפלים לים המלח תעלה כ-100 מליון דולר.

    אין כל ספק כי יימצאו הממנים לפעולה זו. יש לזרז מחקרים, שאינם מסובכים במיוחד, כדי לבדוק את כמות מי הים האפשרית להזרים לים המלח, בנוסף למים המותפלים. במתקן התפלה מס' 1, המתוכנן במפלס 300+, מותפלים 450 מליון מ"ק מים בשנה המיועדים לישראל ולרשות הפלשתינית. מי הרכז ממתקן זה הם בשעור של 221 מליון מ"ק. מי רכז אלו ניתן להעביר בגרויטציה אל תעלה מקבילה לערוץ הירדן ולהובילם לים המלח. כל עוד לא הוכח שהם אינם גורמים לתופעות כימיקליות שליליות, הם יועברו בצנור בערוץ נחל חדרה חזרה לים התיכון.

    קטע ראשוני בשאיבה עד מפלס 510+ ולאחר מכן בצנור תת קרקעי בגרויטציה בערוץ נחל חדרה עד לים התיכון. במתקן התפלה מס' 2, המתוכנן במפלס 260-, מותפלים 650 מילון מ"ק מים לשנה. מהם יועברו 450 מליון מ"ק לתעלת העור הירדנית ו-200 מליון מ"ק לערוץ הירדן, כדי להביאם לים המלח. מי הרכז בכמות של 320 מליון מ"ק יועברו בתעלה מקבילה לירדן עד לים המלח.

    יוצא איפה שבשלב הראשון יוזרמו לים המלח 200 מליון מ"ק מים מותפלים ו-320 מליון מ"ק מי רכז. כמות זו תוחדר לעומקו של ים המלח, שעומקו בקטע הצפוני הוא כמה מאות מטרים ויש להניח כי כמות זו תתפזר ולא תגרום כל ריאקציה כימית. במשך הזמן ייערכו מחקרים ונסיונות, כדי לברר באם ניתן להעביר לים המלח את כל כמות מי הרכז כולל ה-221 מליון מ"ק, שמוחזרים לים התיכון. תוספת כמות זו תקצר את הזמן הדרוש למילוי ים המלח. סך הכל יוזרמו לים המלח כ-775 מליון מ"ק מים לשנה.
    יש להניח כי במשך השנים, כתוצאה ממחקרים ניתן יהיה להגדיל את יעילות מתקני ההתפלה ויתקבלו יותר מים מותפלים וכמות מי הרכז המוזרמת לים המלח תקטן. אם יתברר כי הזרמת מי ים התיכון לים המלח אינה גורמת כל נזק, ניתן יהיה לצמצם את הזרמת המים המותפלים ולהגדיל את כמות מי ים התיכון.
    מי הרכז יוזרמו לים המלח בתעלת עפר מצופה ברוחב עליון כולל דרכי שרות של כ-40 מ' ובעומק 2 מ'.

    נושא תוואי הערבה תוואי נחל חדרה
    1. שאיבת מי ים

    ל-125+ מ'

    ל-510+ מ' ב-5 שלבים

    2. צנור לחץ

    5 ק"מ עד 125+ מ'

    67 ק"מ עד 510+ מ'

    3. קטע במנהרה

    121 ק"מ בקוטר 7 מ'

    4. הנחה בחפירה וכיסוי

    4 צנורות 2.5 Ø מ' לאורך 66 ק"מ

    5. תעלת מי רכז לים המלח

    39 ק"מ

    70 ק"מ מקביל לערוץ הירדן

    6. מאגר ויסות

    ואדי ג'מל ב-107+ מ'

    נחל בזק ב-510+ מ'

    7. מתקן התפלה

    אחד קרוב לים המלח

    שניים במרחק 10-15 ק"מ מהירדן

    8. מפעל הידרואלקטרי

    אחד

    שלושה

    9. עומד למפעל הידרואלקטרי

    475 מ'

    350 מ' אחד

    410 מ' לשני

    200 מ' לשלישי

    960 מ' סה"כ

    10. העברת מים מותפלים לתעלת העור בירדן

    140 ק"מ

    4 ק"מ

    11. העברת חשמל לעמאן

    130 ק"מ בשטח טופוגרפי קשה

    80 ק"מ רובו לאורך כביש

    12. אורך כולל של הפרויקט

    ים סוף – ים המלח 165 ק"מ

    ים תיכון – ים המלח 150 ק"מ

    השוואה איכותית בין התוואים:

    1. קשיי ביצוע
    האורך הכולל של תוואי ים סוף ים המלח (צנור לחץ, מנהרה ותעלה) הוא 165 ק"מ. האורך הכולל של תוואי ים תיכון ים המלח הוא 150 ק"מ. ההבדל בין שני התוואים איננו נמדד בהפרשי האורכים בלבד, כי אם במרכיבים היוצרים את האורך הכללי. אורך המנהרה בתוואי ים סוף ים המלח הוא 121 ק"מ. כריית המנהרה בקוטר של 7.0 מ' היא המרכיב המסובך והיקר בפרויקט.

    היום, כ-12 שנה לאחר דוח הרזה, יש לנו בארץ נתונים הרבה יותר מדויקים לגבי כריית מנהרות. כמו כן, לאחרונה היה זינוק גבוה מאוד במחירי התשתית בארץ.
    לעומת זה, בתוואי נחל חדרה אין מנהרה ומתוכננים 4 צנורות בקוטר 2.5 מ' באורך 67 ק"מ.

    כל צינור צריך לעמוד בלחץ של 10 אטמוספרות בתוספת מקדם בטחון. צנורות כאלו מיוצרים בארץ ונמצאים בשמוש בארץ. אין כל קושי הנדסי בבצוע קטע זה של הפרויקט.

    2. זמן הבצוע
    בצוע מנהרה בעומק ההר אפשרית רק בשני כיווני התקדמות מדרום ומצפון. על כן קצב הבצוע הוא ארוך ביותר. לעומת זה, בצוע המובל על ידי צנורות מונחים בחפירה וכיסויים יכול להתבצע במספר כיווני התקדמות. אין כל מגבלה שהעבודה תחולק לכמה עשרות קבלנים, כאשר כל קבלן יבצע קטע בין 3 עד 5 ק"מ, כך שכל העבודה יכולה להתבצע בפחות משנה.

    בעוד שבתוואי ים סוף ים המלח, הנתיב הקריטי הוא זמן ביצוע המנהרה, הרי בתוואי נחל חדרה, הנחת הצנורות אינה הנתיב הקריטי.מאחר ומשך בניית המפעלים זהה לשתי האלטרנטיבות, ניתן לחסוך שלוש עד ארבע שנות עבודה אם יבוצע הפרויקט בתוואי נחל חדרה.

    3. הולכת המים המותפלים והחשמל
    קבלת האנרגיה החשמלית והמים המותפלים בתוואי ים סוף ים המלח אינה במקום בו השותפים לפרויקט האזורי צריכים אותם.

    בהתאם לדוח הרזה משנת 1996, עלות מתקני הולכת המים המותפלים למזרח הירדן מוערכים ב-1.115 מיליארד דולר והולכתם למערב הירדן מוערכת ב-0.468 מיליארד דולר. הוצאה כוללת של כמיליארד וחצי דולר להולכת המים המותפלים ממקום שלא צריך אותם למקום שצריך אותם. בתוואי נחל חדרה אנו מקבלים את האנרגיה החשמלית והמים המותפלים סמוך מאוד לאזורים בו אנחנו צריכים אותם!
    מתקן ההתפלה התחתון נמצא במרחק של כ-3 ק"מ בלבד מתעלת העור הירדנית, הנחשבת ל"מוביל הארצי" הירדני. את התעלה ניתן להאריך בעלויות נמוכות יחסית עד מערבה מעמאן ומשם, במערכת צנורות כדוגמת הולכת המים לירושלים, עד לעמאן. לגבי הרשות הפלשתינית, הרי המים המותפלים נמצאים במרחק של כעשרים קילומטרים מג'נין ומשכם ועלות הולכת המים תתבטא בעשרות מליוני שקלים.

    לגבי ישראל, ניתן להוליך את המים המותפלים מערבה בגרויטציה עד הנקודה בו הם מצטלבים עם מוביל המים הארצי. אורך הקו כחמישים קילומטר. מנקודה זו ניתן להשתמש בשרותיו של המוביל הארצי להולכת המים דרומה.

    המפגש של מוליך המים המותפלים מערבה עם המוביל הארצי יוצר אפשרות לניצול אופטימלי של המערכות – אפשר להגביר שאיבה מהכנרת אל המוביל הארצי בשנים גשומות ולעומת זאת לצמצם שאיבה מהכנרת בשנות בצורת ולהגביר התפלה והזרמת המים המותפלים אל המוביל הארצי. גם לגבי הולכת החשמל, המרחקים הם הרבה יותר קצרים בתוואי נחל חדרה מאשר בתוואי ים סוף.

    4. שליטה על כמות מי הרכז המגיעים לים המלח
    בתוואי ים סוף-ים המלח ממוקם מתקן ההתפלה סמוך לים המלח. מסיבה זו יש צורך לשאוב מים סוף כשני מליארד מ"ק מים. כך מקבלים כמיליארד מ"ק מי רכז אותם יש לשפוך אל ים המלח. כמות כה גדולה של מי רכז מעוררת את החשש לריאקציה כימית בים המלח. אנו החלטנו למקם מתקן התפלה ראשוני סמוך לתחנת הכח שליד נחל חדרה.

    הכוונה במתקן זה להתפיל את המים חלקית בהשקעת אנרגיה קטנה ובאפשרות להחזיר את מי הרכז בהשקעה כספית קטנה חזרה אל הים. כך אנו שואבים אל המפעלים ההידרואלקטריים כמות קטנה יותר של מים, אך יחד עם זאת, נקבל מי רכז ממתקני ההתפלה לצורך הזרמה לים המלח להרמת מפלסו.

    הערכות כספיות והשוואה בין התוואים
    בטבלה להלן עלויות משוערות של מספר סעיפי עבודה, כדי לקבל מושג על הפער בין שני התוואים:

    סעיף

    ים סוף – ים המלח עלות במליוני דולר

    ים תיכון – ים המלח עלות במליוני דולר

    1. כריית מנהרה באורך 122 ק"מ 3,500 –.-
    2. 4 צנורות 2.5 Ø בחפירה באורך 60 ק"מ –.- 700
    3. הובלת מים מותפלים לירדן ולישראל 1,800 400
    4. הובלת מי רכז 39 70
    5. תוספת לעלות הקמת מפעלים הידרואלקטריים והתפלה בדרום ים המלח 200 –.-
    סה"כ 5,539 1,170

קיים פער של לפחות 4 מיליארדי דולרים לטובת תוואי ים תיכון ים המלח.
להערכתנו פער זה יילך ויגדל ככל שיקודמו הבדיקות ההנדסיות והסביבתיות של שני התוואים.

סיכום
רשימת סעיפי הבקורת על תוואי ים סוף ים המלח, טבלת ההשוואה בין שני התוואים וההשוואה האיכותית ובעיקר הפער העצום בעלויות הכספיות נותנים עדיפות מוחלטת לתוואי הצפוני מים התיכון לים המלח בערוץ נחל חדרה.
התוואי הצפוני הוא מפעל אזורי משותף במלוא מובן המילה. התוואי הצפוני ייתן פתרון כלכלי טוב יותר למצוקות השותפים בו בנושא חשמל, מים ותהליך החזרת ים המלח לקדמותו.

* גיורא שילוני-ייעוץ בהנדסה אזרחית
[email protected]
03-5444313
פקס 03-5444121

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

24 תגובות

  1. צריך לזכור שצריך המון אנרגיה בשביל להעלות מים, כמו שמוצע כאן, ושהאנרגיה לא תוחזר בירידה במלואה בגלל שהנצילויות של השאיבה בעליה ושל הפקת החשמל בירידה של המים, הן לא 100%. נראה לי שהנצילויות הן 70% ו 90%. אז העליה והירידה יבזבזו אולי 40% מהאנרגיה שצריך בשביל להרים את המים, וזה דיי הרבה אנרגיה להרים כמות גדולה של מים לגובה 510 מ'. אז גם הבזבוז יהיה עצום.

  2. השאלה המרכזית היא ללא תשובה ריאלית אלא תלויה באמונות (בלתי מוכחות ) של המתייחסים. והיא: אם מאמינים בשלום בין העמים אז האלטרנטיבה הטובה ביותר היא מנהרה בין הליטאני לעמק החולה. משם מים מתוקים יזרמו בגרויטציה לכנרת , ימתיקו את מימיה, יספקו מים לירדן, יוכלו לספק מים לסוריה ודמשק וישארו עוד מים מתוקים להזרמה דרך הירדן לים המלח. אם לא מאמינים בשלום בין המשטרים, אזי לאף אחת מהתכניות אין שום סיכוי. דבר אחד ברור שהאיוולת הכי גדולה הם רעיונותיו המגלומנים של שמעון פרס. זו איוולת דומה לאיוולת הקודמת שלו של יצירת עמימות גרעינית בישראל. שעד עתה הביאה רק צרות ואוי לנו אם מישהו יעלה על הדעת גם להשתמש ביכולת שהעמימות הזו יוצרת.

  3. הירדנים הודיעו ולא בפעם הראשונה כי הם מתחילים בפרויקט התפלה והזרמת מי ים סוף לים הנמלח. האם מישהו יכול להוסיף מידע
    בדוק בנושא ? האם ניתן לשלב מאמצים ונכונות לחשיבה גם אחרי "הכתבת התנאים" נוסח ירדן? ובכלל האם לא עברנו למציאות אחרת ועכשיו יש להיערך כאילו שה"פילוט" של סילבן שלום הוא כבר עובדה ממשית בשטח?
    בתודה מראש ובברכת מועדים לשמחה.
    חנן שליב.

  4. ל א בן נר
    צינור סגור כמו שבהצעתך לא יוכל להעביר מים מעל להפרשי גבהים של 10 מטר. זה כבר נעשה בניסוי של טוריצ'לי שהראה שלחץ האוויר מסוגל להרים עמוד כספית רק של 76 ס"מ .
    צר לי אבל הרעיון שלך לדעתי לא יעבוד.
    מלבד זאת דווקא הרעיון שמובע במאמר ניראה זול והוגן כלפי כל הצרכנים כך שהוא שווה מחשבה
    כל טוב
    סבדרמיש יהודה

  5. This is in response to posting #9 by Asaf Rosental

    The reader (A. Ben Ner) intension was to generate a huge siphon by filling up the pipe with water. Once the pipe is full you can open the valves at the other end (Dead sea) and water will flow by gravitation. Every one who tried to transfer gasoline from car tank to a container could tell you that this is working. As because of variety of reasons I am not a fan of the Red to Dead tunnel but unfortunately you have used the wrong argument

  6. למיטב ידיעתי קיימת תכ'. סדורה ומקצועית לכריית מנהרה מחוף הים-התיכון לבקעת עמק בית-שאן.
    אורך המנהרה (בקוטר 6.0מטר) שתזרים בגרויטציה מעל 2.0 מיליארד מ"ק בשנה. למיטב ידיעתי אין
    כיום שום מכשול טכנולוגי-הנדסי לכריית מנהרה באורך כ-54 ק"מ.!! הרעיון מקודם ע"י מהנדס כרייה
    יוצא רוסייה בעל ותק מעל 50 שנה. אין צורך בהפקעןת קרקע, אין סכנת המלחת מיים שפירים.
    בעמק בית-שאן (כ-225 מטר מינוס!!)אפשר יהיה לבצע כל המפעלים המתוכננים בין אילת לים-המלח!!!

  7. מענין שמירב התגובות נוטה לענין ה'אמוציונלי' ולא לניתוח הנדסי-כלכלי לטווח ארוך (נאמר 30-50 שנה קדימה).
    חלק מהתגובות מניח שאין סיכוי לפתרון פוליטי עם שכנינו (ולכן חבל לדבר על איזשהו שיתוף פעולה…).
    הפועל היוצא הוא שהכל ישאר כמו שהוא… אם כך, אין עתיד לישראל. בטווח ארוך הדמוגרפיה והדרישה הפנימית [בישראל] לשום תהליך פוליטי (או כלכלי) יביאו לתוצאות הפוכות וישראל תצתמק (או תיבלע) בים ההמונים מסביב…
    קרוב לוודאי שהסיכוי שפרויקט כזה יצא ל'דרך' נעוץ בדבר אחד בלבד: הרצון לשתף פעולה וליזום פעילות כלכלית המטיבה עם כולם (ולא יעזור 'בית דין': "כולם" זה אומר ישראל, ירדן והפלסטינאים!)

  8. עמי בכר היקר, משעשע שאתה אומר שלכסף אין משמעות. בלי כסף האתר שאתה כותב בו לא היה עולה לאוויר. אם אתה קורא עיתונים אתה מבין שבעקבות משבר 2008 גם לאירופאים ולאמריקאים יש מחסור מסוים במוצר הזניח הזהז הקרוי כסף…
    הרעיון של חלופת נחל חדרה נחל ברק הוא מעניין ביותר. צריך לקחת בחשבון שגם כאשר "הגיוני" שלכולם אינטרס משותף להצליח בהקמת התעלה, אצל בני דודנו הגיון הוא לא בהכרח מה שאנו קוראים לו הגיון. המצרים השקיעו חצי מיליארד דולר! בהקמת צינור הגז של EMG להולכת גז מצרי לישראל. לכאורה הגיוני שלאחר השקעת ענק כזו הם ירצו למכור כמה שיותר גז לישראל. אבל מסתבר שהאופוזיציה המצרית דורשת שגז מצרי לא יימכר לישראל.

  9. לאבי
    אני מבין ש שילוני העביר את הר'מ וטוב שכך ,
    כך היתרונות ברורים גם לחסרי רקע (גאוגרפי, הידרולוגי, כלכלי) ,
    יחד אם זאת אני מכין רשימה נוספת שתדגיש את החסרונות ב "מובל השלום" .

  10. עמי בכר אתה אדם חולה.
    יש לנו סרטן שאוכל את המדינה לאט לאט ואתה מדבר על :"…ש לגנות בחריפות את התמיכה הפושעת בהקמת גדר ההפרדה ובבידוד אסטרטגי פלסטיני ממדינות ערביות שכנות. עם כל הבעיה שבדבר ועם כל הקושי הבלתי נסבל כמעט שקשור בכך, אסור לנו להקים גטאות או לתכנן את התשתיות שלנו בהסתמך על גטאות. זה לא מוסרי וזה לא מחזיק מעמד לאורך שנים…"
    אנחנו הצענו להם כל טוב והם סרבו.
    לך תלמד הסטוריה ותבין שבשנת 2028 תחדל ישראל להתקיים בגלל אנשים כמוך.
    יש מספיק מקום לכל ה"פלסטינאים" ואנשים כמוך במדינות ערב ששטחם גדול פי 800 משטח מדינת ישראל.
    הם עושים הכל כדי שבעיתם לא תבוא על פיתרונה.
    לא מוצא חן בעינך, צא מהמדינה ותעזוב אותנו לנפשינו.

  11. אינטרסים משותפים גורמים לאיחוד. גם פחד מאחד. את זה לא אני אמרתי. כשיש מפעל לאומי חשוב שמכניס מים ואנרגיה למקום שבו אין מים ואנרגיה, יש אינטרס משותף לשמור על יחסי שכנות טובים ולכל הפחות סטאטוס-קוו. כשאין שום נקודות אחיזה (אינטרסים או פחדים משותפים) אין שום בעיה "להתהפך" בכל רגע נתון ומכל סיבה שלא תהיה. קחו למשל את הפלסטינים – מה יש להם להפסיד? אם ילחמו יספגו אבדות רבות בנפש ואם לא אז ימשיכו לחיות עוד 40 שנה באותם מחנות פליטים בלי עתיד ובלי תנאי מחיה בסיסיים. הכל שאלה של מה יש לי להפסיד. ככל שהקשר העסקי והמעשי עם הירדנים יתחזק כך יתחמם השלום. אנשים רבים יתחילו לדבר בערבית ובצד השני ידעו שעברית היא נכס יעיל גם כן. תעלת הימים יכולה לעשות את כל זה. היא יכולה גם לא לעשות את זה – אבל כדאי לנסות. מקסימום, מה הפסדנו? כסף? כסף יש לאמריקאים ולארופאים בערמות. למשקיעים יש כספים בערמות גם כן. השטות של השינוי במי ים המלח הוא שטות גמורה כנראה. בואו נקדם את הפרוייקט ונראה איך אנחנו מרוויחים בנוסף למים ואנרגיה ירוקה גם חיזוק הקשר עם שכנינו בני דודינו.

  12. לאסף
    דווקא הוא נתן הסבר סביר – ולא צריך לחפור מתחת לשום הר
    ההשקעה היא רק "בהתנעה" הראשונית של המים עד ים המלח
    ואחרי זה בתקווה שכוח המשיכה יעשה את שלו

    בלי קשר אין שום דבר רע בהמלחת מי תהום במיוחד כשנתחיל להשתמש במים מותפלים ביצור גבוהה אז כבר לא יהיה כל כך צורך במי תהום

    אני חושב שהנגב באמת יפרח כאשר יהיו אגמים מלאכותיים
    תחשבו על עיירות נופש בלב המדבר שיש בהם קיץ כמעט תמידי שאפשר יהיה לנסוע כל השנה לבילוי
    ולהנות מסקי, דיג, שחייה.

    בנוסף לכל התועלת שתיהיה בשיתוף פעולה בינינו לבין הירדנים

    מקווה שיפסיקו להתבחבש ושיתחילו בפרויקט

  13. לא קיימת שום תמיכה אמפירית להנחת העבודה הקיימת אצל חלק מאיתנו ובקרב האירופאים והאמריקאים ששת"פים כלכליים מובילים להפחתת סכסוכים. להיפך, במקרים רבים מפעלים משותפים כאלה הם מתכון להעצמת הסכסוך.
    למעשה, הראיות אינן תומכות בהנחה שהמסחר מקדם את השלום

    בספרו הידוע "התנגשות הציוויליזציות" מתאר סמואל הנטינגטון את הפערים התרבותיים העצומים בין תרבויות, עמים ודתות. בעמוד 73 של הספר הוא נוגע בשאלה מרכזית הנוגעת לסחר בין עמים. האם אכן סחר מגביר את החשש לסכסוכים או מפחית אותו? התשובה ההגיונית לשאלה זו היא כמובן שסחר מקטין סכסוכים. אך ממתי תרבויות עמים ודתות הם הגיוניים? הנטינגטון טוען שההנחה הזו היא לכל הפחות בלתי מוכחת, ויש ראיות רבות המצביעות על ההיפך. בשנת 1913 היה הסחר הבינלאומי בשיאו, אך על אף זאת ועל אף האינטרסים הכלכליים העצומים, בשנים שלאחר מכן במהלך מלחמת העולם הראשונה, טבחו האומות זו בזו כפי שלא טבחו מעולם. אם סחר בינלאומי ברמה כזו לא הצליח למנוע את מלחמת העולם הראשונה, מתי יצליח למנוע?

    ניתוחים שנעשו בשנות התשעים של המאה הקודמת מעלים ספקות נוספים לגבי הנחה זו. מחקר אחד מסיק ש"רמה הולכת וגדלה של מסחר יכולה להיות גורם מעורר מחלוקת…". "סחר מוגבר כשלעצמו לא יפחית מתחים ולא יביא ליתר יציבות". מחקר אחר טוען ש"רמה גבוהה של תלות כלכלית הדדית יכולה להביא שלום או לעורר מלחמה בהתאם לציפיות הצדדים מן הסחר העתידי". מחקר נוסף טוען שכאשר המנהלים הם בני עם אחד והפועלים בני עם שני – זהו מתכון בטוח לבעיות וסכסוכים. מסתבר, אם כן, שהראיות פשוט אינן תומכות בהנחה הליברלית שלפיה מסחר מקדם את השלום.

    מסקנה אופרטיבית: אין להעביר את התעלה דרך הפלשתינאים.

  14. ל א.בן-נר
    בהצעתך יש חסרונות רבים, רובם נובעים מחוסר ידע , ואתה אינך לבד,
    כדי להדגים זאת אעלה רק חסרון אחד (שמדגים כלל) ,
    בעיה קטנה – בין אילת לים המלח יש רמה שגבהה 200מטר ,
    כלומר , כדי להניח את הצינור שאתה מציע יש לחפור (לפחות) 200 מטר ? ? ?
    זה רק מראה עד כמה חסרות שחר תגובות של מי שאינו מכיר את השטח
    ואינו יודע את הנתונים ….. וכאלה יש הרבה !

  15. לאסף רוזנטל. מספר הערות :
    1. ים המלח הינו "רכוש משותף" למדינות ישראל וירדן. לכן מן ההכרח הפוליטי הוא, שכל מפעל-ימים יהיה משותף לישראל ולירדן. גם לעניין גיוס המימון הבינלאומי לפרויקט, הכרחי השיתוף עם ממלכת ירדן.
    2. אני היצעתי בעבר (וגם כיום)צינור סגור שקצהו האחד בים סוף (000-+מ') וקצהו האחר באיזור ים-המלח(350- מ').
    צינור סגור, יאפשר הזרמת מיים, ללא השקעת אנרגיה (חוק הכלים השלובים= אנרגיית הכובד של המיים), למעט האנרגיה הכרוכה בהנעה הראשונית של המיים. וכן, יקטין לאין שיעור, את הנזקים הסביבתיים שיגרמו מתעלה ומאגר פתוחים .

  16. לעידן,

    כמו רבים וטובים אתה מבלבל בין רוב העם שהוא הרוב הדומם, והוא יכול אמנם לשנוא ולקרוא קריאות בהפגנות, אבל לא יעשה הרבה, לבין קומץ קנאי, מאורגן היטב, שמקבל סיוע מכוחות לא פלשתינאים דוגמת אירן, והוא שיגרום להקצנה והוא בשבילך יהיה חזות הכול.

  17. כתחליף להצעה המגלומנית של תעלה מים סוף לים המלח עם אזורי נופש וכו', מגיעה הצעה זו שמתימרת לפתור את בעיות הביטחון של מדינת ישראל. שתיהן הזויות באותה מידה. צריך להניח צינור בטון בקוטר 2 מטר , בין ניצנים לים המלח כאשר כולו קבור באדמה, וכולו בשטח מדינת ישראל. בסוף הצינור בים המלח, תהיה טורבינה שתיצר חשמל מהפרשי הגובה בין הים התיכון לים המלח, החשמל ינוצל אך ורק לצורך התפלת מי ים שיוזרמו לישובים בסביבה. תהיה שליטה מוחלטת בכמות שתוזרם לים המלח ויבוטלו כל הנזקים שניגרמו לימה עקב אידוי. צריך לרדת מכל התוכניות המגלומניות של אגמים ואזורי נופש לאורך תעלות. ישלהתרכז אך ורק בהשבת המים שנעלמו מהימה ב-100 השנים האחרונות.

  18. ראוי לציין כי :
    אותו משרד בדק גם את האפשרות (הכלכלית והמדינית) לתעלה מאיזור עזה
    אלא שמיזם דומה נפל לפני שנים אחדות בגלל חוסר כדאיות כלכלית ובעיתיות מדינית.
    כמו כן מציעים אנשי המשרד מיזם/תעלה איזורית להובלת מים מהליטני , לא הבאנו
    את ההצעה מאחר ולמרות נכונות סביבתית , בשלב זה זו אוטופיה .

  19. לעמי-
    מאיפה התאוריה המעוותת הזו על הפלסטינאים
    תראה באיראן, עיראק, אפגניסטן, קוריאה הצפונית…
    לא משנה מה תתן להם הם רוצים רק להרוג וזהו.
    וכל שאר המדינות שלהם חכה שיגמר להם הנפט ואז נראה מה יקרה

    בכל אופן אני בעד תעלת הימים דרך אילת.

  20. הפרוגרמה המוצעת מדברת על העלאה [הדרגתית]מפני הים ל-300 מ' והפקת האנרגיה משחרורם לעומק 100- מ'. זאת אומרת לא מדובר כמעט על ניצול הפרשי הגובה [אם מורידים מהתפוקה את הפחת ההכרחי הנגזר מחוקי האנטרופיה-תפוקת האנרגיה מההפרש של 100 מ' שולית]אלא על אנרגיה שאובה.
    חבל לא לנצל את יתרת ה300 מ' הפרשי גובה קיימים עד ים המלח שנמצא כידוע 400- מ'להפקת אנרגיה נוספת.
    חוץ מזה שאני לא מבין את פרץ האופטמיות הנושב מהרעיון לפיו הערבים יחדלו להיות אוהבי מוות ויסכימו לשיתוף פעולה תמורת תועלת.
    אבל שווה בדיקה.בהצלחה

  21. א. ים המוות הוא ים חיים ותמיד היה ויהיה כזה
    ב. כדאיותו כלכלית היא פרט לא גדול במיוחד במשוואה לצד פרטים גדולים וחשובים הרבה יותר כמו מים לשתיה וחיזוק קשרי שלום
    ג. ענין הנכס הבטחוני ועבירות של כוחות שריון וחיר הוא קצת בבל"ת
    ד. כל האמור לעיל לא צריך להאיב על בניה במקביל. הפרד ומשול. תהיה כדאיות בכל מקרה שהרי בצד הירדני יש דרישה גדולה למים.
    ה. תרשו לי לחזור שוב על סעיף ב' כי הוא חשוב: לא צריך לחשוב יותר מדי על הכסף. בסדר – זה פרוייקט ענק ולא בהכרח יחזיר את עצמו מבחינה כלכלית. ניחא. לא אנחנו המממנים מחד וכמדינה מערבית מפותחת אנחנו יכולים להשקיע בתשתיות שלנו ולא רק במלחמות.

    לבסוף וללא כל קשר למיזם – יש לגנות בחריפות את התמיכה הפושעת בהקמת גדר ההפרדה ובבידוד אסטרטגי פלסטיני ממדינות ערביות שכנות. עם כל הבעיה שבדבר ועם כל הקושי הבלתי נסבל כמעט שקשור בכך, אסור לנו להקים גטאות או לתכנן את התשתיות שלנו בהסתמך על גטאות. זה לא מוסרי וזה לא מחזיק מעמד לאורך שנים. במקום זה – תנו יד לשלום ולפיתוח האזורי כי כשלאנשים יהיה טוב כבר לא יהיה להם צורך לפוצץ את עצמם. כשיש לך מה להפסיד אתה רוצה לחיות. כשאין לך מה להפסיד, כשאין לך מה לשתות, כשאין לך חופש תנועה או בחירה או עתיד – אז אתה פונה לגופים מזוויעים כמו הדת ומחפש את הפטרונות היצירתיים שלה כמענה לתחלואי החברה בה אתה חי

  22. נשמע כמו רעיון מעולה. מקווה שהפרויקט יצא לפועל. ואולי ביום מן הימים יהפוך ים המוות לים החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן