החוקרים מאוניברסיטת ת”א ומכון ויצמן מקווים שבעתיד יוכלו פרמדיקים להעניק את הטיפול באופן מיידי במקום האירוע, ולשפר את סיכויי ההחלמה של הפצועים. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Neurotrauma.
חוקרים באוניברסיטת תל אביב, בהובלת ד”ר אנג’לה רובן וד”ר יונה גולדשמיט מהפקולטה לרפואה, בחנו טיפול חדשני לפגיעות חוט שדרה, והראו כי הוא מצמצם משמעותית את הפגיעה העצבית והמוטורית בעכברי מודל. מהמחקר עולה כי הענקת הטיפול, סמוך ככל האפשר למועד הפגיעה, צפויה לשפר במידה ניכרת את סיכויי ההחלמה של הנפגעים.
המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Neurotrauma.
“אדם שנפגע בחוט השדרה שואל את עצמו: האם אהיה נכה? האם אוכל שוב ללכת? אך במקרים רבים התשובה הברורה והסופית ניתנת רק כעבור שבועות או חודשים,” אומרת ד”ר רובן. “סיבה מרכזית לכך היא שבאזור הפגיעה ממשיכים להתרחש תהליכים פיזיולוגיים וכימיים שונים, שהתעוררו בתגובה לטראומה. אחד מאלה הוא עלייה דרמטית בריכוז הגלוטמט – מוליך עצבי חשוב ונפוץ של מערכת העצבים המרכזית. גלוטמט ברמה גבוהה מדי הורג תאי עצב, ויוצר נזק משני נרחב. תופעה זו ידועה כבר שנים, ובמהלך הזמן אף פותחו תרופות להורדת רמת הגלוטמט – באמצעות חסימת פעילותו במוח. אך תרופות אלה, שנועדו לחולי מחלות נוירו-דגנרטיביות כמו אלצהיימר ו-ALS, זכו להצלחה מוגבלת ביותר, והתאפיינו בתופעות לוואי רבות וקשות.”
החוקרים באוניברסיטת תל אביב נקטו בגישה שונה וחדשנית, שפותחה לפני שנים אחדות על ידי פרופ’ ויויאן טייכברג ז”ל וד”ר אנג’לה רובן במכון ויצמן למדע. פרופ’ טייכברג מצא כי חלבונים נשאים (טרנספורטרים) בתאי כלי הדם במחסום הדם-מוח (קרום המפריד בין מערכת הדם הכללית לנוזל המוחי-שדרתי) מווסתים את רמת הגלוטמט במוח על ידי שאיבת עודפים ושחרורם למחזור הדם. עוד התברר כי המדד לשחרור הוא ריכוז הגלוטמט בדם בכל זמן נתון. במצב תקין תורמת מערכת זו לשמירת איזון רמת הגלוטמט במוח ובמערכת העצבים המרכזית.
“על סמך ממצאיו של פרופ’ טייכברג פותחה גישה חדשה,” מסבירה ד”ר רובן. “במקום להתערב בפעילות של הגלוטמט במוח, די להפחית את רמת הגלוטמט בדם, ומערכת הוויסות הטבעית של הגוף תעשה את כל היתר. הפחתת הגלוטמט בדם תיצור ‘מפל ריכוזים’ בין המוח למחזור הדם, והמערכת לפינוי גלוטמט ממערכת העצבים המרכזית תגביר את פעילותה. בשנים האחרונות נוסתה גישה זו בהצלחה במודלים בחיות, לטיפול במחלות ובפגיעות עצביות שונות. אנחנו ביקשנו לבחון את יעילותה במקרה של פגיעה בחוט השדרה.”
במסגרת המחקר יצרה ד”ר יונה גולדשמיט, חוקרת פגיעות חוט שדרה מזה שנים רבות, פגיעת חוט שדרה בעכברי מודל: חיתוך חוט השדרה עד לאמצעו, באופן ששיתק רגל אחורית אחת, אך לא פגע בתפקודן של שאר הרגליים. חצי שעה לאחר מכן, ולאורך חמישה ימים, טופלו העכברים על ידי הזרקת אנזים כבד שמפרק את מולקולת הגלוטמט בדם. התוצאות היו מבטיחות ביותר: בקרב העכברים שטופלו קטנו צלקות הפגיעה והתהליך הדלקתי פחת באופן משמעותי. ויותר מכך: סיבי העצב (אקסונים) שנחתכו החלו להתחדש ולהשתקם, ואף חדרו לאזור הפגיעה. העכברים עצמם החלו לרוץ באופן תקין, והפגיעה כמעט לא ניכרה בהם.
“אנחנו מאמינים שהגישה החדשה מהווה בסיס לפיתוח טיפולים חדשניים, שימנעו או יקלו את התוצאות הקשות של פגיעות בחוט השדרה,” מסכמת ד”ר רובן. “התקווה היא שבעתיד יצויד כל אמבולנס בתרופות המבוססות על השיטה שלנו, שיוזרקו לנפגעים מיידית בשטח, על מנת להבטיח תוצאה אופטימלית.”
עוד בנושא באתר הידען:
