הפחתה מהירה ורדיקלית בביקוש לאנרגיה יכולה אולי להגשים את שתי המטרות של התמודדות עם משבר האקלים ולאפשר לתלמידים ולילדינו לחיות חיים טובים. אז מדוע אפשרות זו אינה מתלבטת ומובאת באמצעות סדר יום מדיני שאפתני?
מאת: ג’וליה ק. שטיינברגר, פרופסור לאקולוגיה חברתית וכלכלה אקולוגית, אוניברסיטת לידס. תרגום: אבי בליזובסקי
הערת העורך – אתמול פרסמנו את תמליל נאומה של הילדה השבדית גרטה תונברג בועידת האקלים של האו”ם בניו יורק. אחד המשפטים החשובים שאמרה היה: אנשים סובלים, אנשים מתים, מערכות אקולוגיות שלמות קורסות ואנחנו בתחילתה של הכחדה המונית, וכל מה שאתם יכולים לדבר זה על כסף וסיפורי אגדות על צמיחה כלכלית נצחית? כיצד אתם מעזים?”. פרופ’ שטיינברגר עוסקת במאמרה אודות הצורך בכלכלה חדשה, בת קיימה יותר מזו הנוכחית.
המאמר
יזמתי מכתב תמיכה לתלמידים המוחים נגד חוסר המעש של הממשלות למניעת משבר האקלים. זו גרסה אנגלית של המכתב הגרמני בתיאום האקולוג גרגור הגרדורן , שנחתם על ידי יותר מאלף אקדמאים – מסיבות רבות.
תפקידי כמרצה באוניברסיטה פירושו שאני מחויבת לטפח חיים והזדמנויות טובים יותר עבור כל דור. אני גם אם, ולכן כשאני שומעת את בקשתם של בני נוער, כולל התלמידים והילד שלי לעמוד איתם, אני נוטה באופן טבעי לתמוך בשיקולן דעתם.
אבל גם אני חוקרת מדעית. הדרישה העיקרית, העיקרית, של התלמידים השובתים , בהובלת פעילת האקלים השבדית בת ה -16 גרטה תונברג, היא “להתאחד מאחורי המדע”. כיצד לא יכולתי להכיר במשמעות של דרישה זו בנוף תקשורת שנשלט לעיתים קרובות מדי על ידי סנסציוניזם לטווח קצר, ולא עוסק באתגרי הליבה העומדים בפני החברה וכוכב הלכת?
אבל יש סיבה עמוקה ועקרונית יותר לתמוך בשביתה העולמית למען האקלים, המושתתת בתחום ההתמחות שלי – כלכלה פוליטית ואקולוגית . המחקר שלי מתמקד כיצד, אם בכלל, אנו יכולים ליצור כלכלה הממוקדת בהשגת רווחת האדם והימנעות מפגיעה בסביבה. הסיכוי הנוכחי אינו טוב. אף מדינה עדיין לא עונה על מרבית צרכיהם של האזרחים ברמה בת קיימא של שימוש במשאבים.
אבל המחקר שלי מראה גם שאפשר לעשות זאת ועוד. יש לנו את היכולת לענות על צרכים בסיסיים ולהשיג רמות גבוהות של רווחה אנושית ברמות נמוכות של שימוש באנרגיה. ומעבר לכמות מתונה זו, אין קשר אמין בין שימוש באנרגיה לרווחה. במקרים רבים, אנרגיה נוספת יכולה אף לפגוע בבריאות האדם ורווחתו באמצעות זיהום אוויר, שינויי אקלים, תאונות דרכים וחוסר פעילות גופנית.
הפחתה מהירה ורדיקלית בביקוש לאנרגיה יכולה אולי להגשים את שתי המטרות של התמודדות עם קריסת האקלים ולאפשר לתלמידים ולילדינו לחיות חיים טובים. אז מדוע אפשרות זו אינה מתלבטת ומובאת באמצעות סדר יום מדיני שאפתני?
עתיד אחר
התשובה היא פשוטה ועמוקה כאחד. תחום המחקר שלי נותר שולי, וממצאיו הוזנחו, כי כדי לקבל אותו ידרוש שינוי מהותי של הפילוסופיה הכלכלית השלטת . עלינו לשים לב פחות לצמיחה ולרווח כמדדי השגשוג, ולהחליפם בספיקות ובהון – חלוקת משאבים הוגנת בכדי לספק את מה שצריך לרווחה ולא יותר. אחרי מאות שנים של התבגרות, זה לא הישג קל.
אבל הכלכלה הנאו-קלאסית עצמה אינה האשמה העיקרית במצוקה של הפלנטה. כאשר אנו מתבוננים יותר לעומק, ומבקשים להבין את הגורמים העומדים בבסיס העלייה בתרבות הצריכה המניעה את השימוש באנרגיה שלנו, אנו נתקלים בבעיה של התייחסות הייצור לפוליטיקה .
ייצור, תמחור וצריכה של סחורות ושירותים אינם מונעים פשוט על ידי איזון טבעי בין היצע וביקוש . ניתן להבין את הכלכלה כזירה חברתית ופוליטית. בזירה זו, תעשיות יצרניות משקיעות רבות בפרסום כדי לגרום לצמיחה מלאכותית של הצריכה. כפי שמראה המחקר שלי, הם מתלכדים במגזרים כממו תעשיות הרכב, בניית הכבישים והנדל”ן, שכולם בעלי השפעה פוליטית גדולה, ויש להם אינטרס מוחלט ללכוד צרכנים בכבישים עתירי רכב, דיור אינטנסיבי ופרברי.
הפרדוקס של שימוש רב במשאבים שמביא לתועלת אנושית מועטה או חסרת תועלת, מקורו בעצם המבנה של הכלכלה הפוליטית שלנו, ובתעשיות המהוות חלק מעמודי התווך החשובים ביותר שלה. שינוי מבנה זה פירושו אתגר למגזרים אלה , ומציאת דרכים להתמודד עם השפעתם המוגזמת בדמוקרטיות שלנו.
זו הסיבה שעלינו לתמוך בשביתה של התלמידים שתתקיים בכל יום שישי בעתיד הנראה לעין. שינוי משמעותי לא ייווצר ללא מחאות ותנועות סולידריות המפקפקות בקפדנות באופני חיים ופוליטיקה פסולים. הגיע הזמן להעיר את הפוליטיקאים, העסקים והמוסדות למשימה העצומה של הפיכת החברות שלנו לבנות קיימא.
עוד בנושא באתר הידען:
11 תגובות
הטיפול במשבר האקלים יתחיל רק שיהיה מאוחר מדי בשביל רוב אוכלוסית הפלנטה ..
ראשית- לאופיר. אם האיום היה חיצוני, לדוגמא מטאור במסלול התנגשות עם כדור הארץ ולצורך הצלת האנושות היו נדרשים אותם הצעדים שאתה מוחה כ”כ נגדם, כולם היו מתגייסים.
לעניין הכלכלה – המדידה הבסיסית בכלכלה – התל”ג היא מעוותת. לדוגמא אם יש ריבוי תאונות דרכים ויש הוצאות על טיפול בפצועים ותיקון/ קניית רכבים, התל”ג עולה וזה טוב לכאורה. בכלכלה של היום לא מתומחרת העלות של טיפול בפסולת בתוך המוצר (חוק האריזות הוא קצה הקרחון), של משאבים מתכלים, של פגיעה בסביבה. נדרש לחשוב בצורה אחרת לגמרי על מנת לעודד עיצוב וייצור מוצרים Cradle to Cradle. נדרש לעצור ייצור זבל שנועד להתקלקל אחרי זמן קצר ולהיזרק על מנת לקנות אחר – דבר שהכלכלה של היום מעודדת. לגבי הפגיעה בסביבה – בסופו של דבר פגיעה בסביבה פוגעת באפשרות של האדם לחיות בה – איזון ביולוגי, איכות האויר, המים והקרקע.
היא לא סהרוריתית. היא אומרת את האמת המטרידה יותר טוב מאל גור
“מכל אחד-לפי יכולתו, לכל אחד-לפי תורגמו!”… חשבתי שאם קומוניזם כבר גמרנו!…
מצער מאוד שאתם תומכים בסהרורית הזו. אתם זוכים לשם טוב של אתר מדעי וכתבות כאלו הורסות אותו.
זה דיי ברור לכל בר דעת שהטבעונות הכפויה הזו, הפסקת הטיסות, מעבר למאה אחוז אנרגיות מתחדשות, תוך כדי שמירה על רמת החיים בעולם היא לא אפשרית ורק תוביל למותם של מאות מליונים.
דווקא היכן שהכי הרבה משתמשים בחשמל תוחלת החיים עולה והסביבה נקייה יותר.
הטווח של הפתרון הזה ארוך מהזמן שבו תפגע הבעיה
הפתרון הוא פשוט אבל בעייתי…הגבלת הילודה…צמצום אוכלוסיית האנושות בעולם דרך צמצום דרסטי בילודה יביא לפחות זיהום ופחות עומס וניצול משאבי טבע
זו לא הסטריה בלי סיבה, אנחנו המבוגרים איטיים מדי בתגובות שלנו ובסופו של דבר כדור הארץ יחטיף לנו (למי שהוא לא החטיף עד עתה). אתה יכול להתווכח על חוקים בכנסת, אבל אי אפשר להתווכח או לנהל משא ומתן עם חוקי הפיזיקה. גרירת הרגליים וההכחשה היא לא משהו שצריך להתגאות בו. ואי אפשר להגדיר כל ירידה בצריכה כקומוניזם. יש היום עודפי מזון עצומים שנזרקים לפח. מוצרים שפעם היו מחזיקים עשרים שנה היום בקושי מחזיקים שנתיים כדי שנקנה עוד, לא מתקנים בגדים ונעליים. פלסטיק ממלא את האוקיאנוסים, במסה שיותר גדולה ממסת הדגים, בעלי חיים גדולים הולכים ונעלמים מלוויתנים ועד פילים וקרנפים, וגם הרבה בעלי חיים וצמחים שלא רואים אותם אבל הם חלק חשוב משרשרת המזון – הדבורים זו רק דוגמה שצריכה לגרום לאזעקה.
בסופו של דבר הילדים הם אלה שיצטרכו לחיות בעולם שיקרוס תחת עצמו. שלושה דורות דחו את הטיפול בהתחממות עד שעכשיו כבר צריך לקרוא לה “משבר האקלים”. חבל שלא התעוררו ילדים כאלה לפני 20 ו-30 שנה.
“עלינו לשים לב פחות לצמיחה ולרווח כמדדי השגשוג, ולהחליפם בספיקות ובהון – חלוקת משאבים הוגנת בכדי לספק את מה שצריך לרווחה ולא יותר”. קוראים לזה קומוניזם וזה באופן מובהק נוטה להוביל לעשרות מיליונים הרוגים, מאות מיליונים כלואים במחנות עבודה ולקניבליזם. ניסינו את זה מספיק פעמים כדי להיות מספיק בטוחים בתוצאה של הניסוי הבא בקומוניזם. הגישה הזאת היא אנטי מדע, וחבל שאתם נותנים יד למגפת ההיסטריה שפוקדת את בני הנוער, במקום להציג תמונה ריאלית ושקולה.
דווקא אם יתנו את הכסף לעניים בהודו, הם יקנו מוצרים ויהיה יותר זיהום!
מפונקים, שבזכות הכלכלה “הישנה” הגיעו לרווחה כלכלית ועכשיו רוצים לתקוע את שאר העולם בעוני.
התנועה הכי חשובה ב 10 שנים האחרונות היא היציאה מעוני של מאות מיליונים. כל זה לא מתאפשר ב “כלכלה החדשה” שמציעים האנרכיסטים.
אני מציע שיקחו 90% מהכסף של האנשים האלה ויתנו לעניים בהודו (ויש הרבה) ואז יהיה פחות זיהום