משבר האקלים דוחף יותר ויותר אנשים לעזוב את ביתם. הפינוי מתבצע בדרכים שונות, ובמקרים רבים נראה כמוצא אחרון וככישלון להסתגל לשינויים. צוות חוקרים טוען שנסיגה מאזורים מסוימים עשויה להיות דווקא הפתרון הטוב ביותר, אם תתוכנן מראש
ד”ר יונת אשחר, מכון דוידסון
באוקטובר 2012 היכה הוריקן סנדי בחוף המזרחי של ארצות הברית, הציף בתים ורחובות וגרם לנזק שנאמד בעשרות מיליארדי דולרים. הפגיעה הקשה ביותר הייתה בעיר ניו-יורק ובערי חוף בניו-ג’רזי השכנה. מאז עברו כמעט שבע שנים, וברוב המקומות, כמעט הכול חזר לקדמותו. אך לא בשכונת אוקווד ביץ’ שבסטטן איילנד.
לא היה זה רק הנזק שספגו בתים רבים בשכונה בעקבות הצפה נרחבת, ואפילו לא הנזק לתשתיות, שגרמו לשינוי הגדול – אלא ההבנה שההצפה הזו לא תהיה האחרונה. באקלים המשתנה, עם עליית פני הים, הצפות והוריקנים הרסניים ומגיעים בתדירות גבוהה יותר ויותר. “עד 2050, אם פני הים יעלו במהירות אותה חוזים מדענים רבים, מה שהיום נחשב ל’הצפה של פעם במאה שנה’ יתרחש בתדירות גבוהה פי חמישה. הרס בקנה מידה נרחב יהיה אירוע של פעם בדור”, כתב אנדרו רייס (Rice) באתר New York.
לאור כל זאת, קיבלה מדינת ניו יורק החלטה אסטרטגית: לוותר על השכונה בשביל להגן על אזורים אחרים של העיר. לתושבים ניתנה האפשרות למכור את בתיהם למדינה, ורובם עשו זאת. צוותים נשלחו אל הבתים הנטושים כדי לפוצץ אותם, לפנות את ההריסות, ולזרוע במקום צמחי ביצה. אלו כבר הנצו ולבלבו, וכיום שיחים ועשבים ממלאים את האזורים המיושבים-לשעבר. אווזי בר מקננים בחניונים, תרנגולי הודו ואיילים מסתובבים ברחובות. הטבע כבש מחדש את אוקווד ביץ’.
איים וערי חוף בסכנה
השכונה בסטטן איילנד אינה המקום היחיד אותו עזבו בני האדם בשל שינוי האקלים – אפילו לא היחיד בארצות הברית. ב-2016, לדוגמה, החליטו תושבי הכפר שישמרף (Shishmaref) באלסקה לעזוב את האי שבו התגוררו, לאחר שהקרחונים המתמעטים השאירו אותו חשוף לסופות עזות ולבליה חופית: אובדן אדמה בשל פעילות הגלים והרוח. האי ז’אן שארל (Isle de Jean Charles) לחופי לואיזיאנה איבד 98 אחוזים משטחו לבליה חופית, הצפות ושקיעת האדמה. שבט ילידים אמריקנים שהתגורר במקום קיבל מימון מממשלת ארצות הברית כדי לעבור ליבשת.
במדינות איים הבעיה קשה עוד יותר: לחלקן אין אזורים גבוהים או יציבים מספיק אליהם אפשר יהיה לעבור. מדינת האיים הקטנה קיריבטי (Kiribati) באוקיינוס השקט ניצבת בפני אפשרות ממשית לעתיד בו מאה אלף תושביה לא יוכלו עוד לחיות בשטחה ההולך ומצטמצם, וב-2014 הממשלה קנתה שטח בפיג’י אליו יוכלו לעבור.
בעתיד הקרוב, ייאלצו עוד ועוד אנשים לנטוש את המקום בו הם גרים ולעבור – לא רק בשל אובדן אדמה באיים והצפות של אזורי חוף, אלא גם בשל בצורות ותופעות נוספות שיהפכו אזורים לא מעטים ברחבי העולם לקשים מאוד ליישוב. האם העולם נערך לכך כראוי?
לא אם, אלא איך
במאמר שפורסם הערב (יום ה’) בכתב העת Science חוקרים מארצות הברית קוראים ל”נסיגה אקלימית אסטרטגית ומנוהלת”. השאלה כבר אינה אם תהיה נסיגה בשל משבר האקלים, כותבים החוקרים, אלא “איך, איפה ולמה” נסיגות כאלו יתרחשו. כיום, לעתים קרובות מדי, פינוי תושבים נעשה ללא תכנית מקיפה לטווח הארוך. בניו-יורק, למשל, בעוד אוקווד ביץ’ ושכונות הקרובות לה מפונות, נבנים עוד בתים באזורי חוף אחרים כמו וויליאמסבורג ולונג איילנד, שאולי יצטרכו גם הם להיות מפונים בהמשך.
נסיגה משטח שהפך בלתי ראוי להתיישבות יכולה להתבצע בכמה דרכים: קנייה של הבתים על ידי הממשלה כפי שנעשה בסטטן איילנד, העברה של הקהילה כולה כפי שנעשה באי ז’אן שארל, איסור על בנייה או התיישבות באזור מסוים ועוד. נסיגה מנוהלת היטב צריכה לקחת בחשבון את הצרכים של התושבים, ואת המשאבים של המדינה, בכל מקום ומקום. קהילות מסוימות ירצו בוודאי לשמור על המרקם הייחודי שלהן ולעבור כיחידה אחת, אבל זהו פתרון יקר מאוד שלא תמיד יהיה אפשרי. העברת תקנות שיאסרו על מגורים במקום כלשהו היא זולה בהרבה, אבל אם לאנשים הגרים שם אין את האמצעים לעבור, תקנות כאלו לא יועילו במיוחד.
החוקרים קוראים לכלול את תוכניות הפינוי בתוכניות הכלכליות של מדינות וארגונים בינלאומיים, לנהל אותן לא ברמה המקומית אלא המדינית או האזורית, ובעיקר, לשנות את האופן שבו אנחנו חושבים על נסיגה שכזו. כיום נסיגה נראית כמוצא אחרון, לא ממש פתרון אלא יותר תוצאה בלתי נמנעת ובלתי רצויה של כישלון הפתרונות הקודמים שנוסו, כגון בניית סכרים גבוהים יותר או חיזוק הבתים והתשתיות. אך לטענת החוקרים, פינוי תושבים יכול במקרים רבים להיות הפתרון הטוב ביותר, גם עבור התושבים וגם עבור המדינה בכללותה. אם פינויים כאלו יתוכננו מראש, כחלק מתוכנית פיתוח והשקעה רחבה, הם יוכלו להתבצע בדרך יעילה ונוחה יותר עבור כל המעורבים.
לפי חלק מההערכות, משבר האקלים עשוי להפוך עשרות מיליוני אנשים לחסרי בית. כדי להתמודד עם משבר בסדר גודל כזה דרוש לא רק מחקר שיוכל לחזות אלו אזורים ייפגעו בצורה הקשה ביותר, אלא גם תוכניות כלכליות שייקחו זאת בחשבון, ויאפשרו להתכונן לכך כיאות.
לעדכוני מדע “מהנש’מדע” מבית אתר מכון דוידסון בערוץ הטלגרם או בוואטסאפ
עוד בנושא באתר הידען:
4 תגובות
אם לא היתה פעילות טקטונית וגעשית בכדור הארץ לאורך מיליארדי השנים, כל היבשות היו “נשחקות” ע”י הרוחות, הגשמים והנהרות ומכוסות במים. לאדם יש יכולות לעצור את התופעה (ראה הולנד, יפאן, הונגקונג,…) ע”י העמקת הימים ושימוש בחומרים שנחפרו כדי להגדיל את השטח היבשתי.
יעלה המון, אבל אנרגיה מהשמש יש ללא הגבלה.
הנה שתי דרכים קלות שתוכלו לעזור לכדור הארץ:
1. תעברו לדפדפן Ecosia דפדפן זה שותל עצים בעזרת הכסף שהוא מרוויח מהחיפושים שלכם
2. עברו לטבעונות
לגבי כל חופי אגן הים התיכון – אזור עשיר בתרבות עתיקה מלבד היותו צפוף אוכלוסין – יש פתרון פשוט:
להקים סכר במיצר גיברלטר שיווסת זרימה מן האוקיאנוס לים התיכון כך שמפלס המים בים יישאר מה שהיה לפני 20 שנה.
הזרימה ה”מועילה” אשר באה להשלים את מאזן ההתאדות השלילי של הים התיכון שהנהרות הזורמים אליו אינם מספיקים למלא, תפעיל גם תאי ציפה בדוגמת תעלת פנמה שיאפשרו כניסת ויציאת אוניות מן הים לאוקיאנוס ובחזרה למרות הבדלי הגובה.
כמובן שאין לצפות להשתתפות מדינות אפריקה ואסיה בפרוייקט, אבל גם אם אירופה לבדה תממן אותו עדיין יהיה הדבר כלכלי עבורה.
ישראל והתחממות כדור הארץ – דרושות תוכניות מגרה
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7389040