ד״ר יונת רום מהאוניברסיטה העברית חוקרת כיצד ילדים אוטיסטים ולא אוטיסטים מזהים רגשות אלה אצל אלה, ומה יכול לשפר אמפתיה ודיוק אמפתי במסגרת חינוכית משלבת.
תלמיד אוטיסט אולי לא מבין שחברו עצוב או ממהר, וממשיך לספר לו סיפור. אבל האם החבר מבין כשהילד האוטיסט עצוב, או נבוך?
זה לא סוד שקל לנו יותר להרגיש אמפתיה כלפי אלה שדומים לנו. אבל איך מבינים ואיך מגבירים את האמפתיה במסגרת החינוכית, כשהשאיפה היא דווקא לשלב אנשים שונים במסגרת אחת? בעזרת מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, ד”ר יונת רום ועמיתיה מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים בודקים כיצד ילדים אוטיסטים ולא אוטיסטים חשים אמפתיה אלה כלפי אלה – והאם אפשר לגשר על הפערים הנוירולוגיים?
“כשאנחנו מדברים על אמפתיה בפסיכולוגיה ובחינוך, אנחנו למעשה מדברים על שני מרכיבים: קוגניטיבי ורגשי”, מסבירה ד”ר רום. “אם אני מבינה טוב מאוד שאתה עצוב אבל זה משמח אותי, אני לא חשה אמפתיה כלפיך. גם אם אתה עצוב והעצב שלך מדביק אותי לחלוטין, לא מדובר באמפתיה, שכן אמפתיה מחייבת הפרדה בין האני לבין האחר. כדי לחוש אמפתיה כלפיך כשאתה עצוב, אני צריכה לחוש עצב, אולי במידה פחותה, ולפעמים גם חמלה או רחמים, שעשויים גם לעורר בי מוטיבציה לעזור לך – רצון שלי שיהיה לך טוב יותר. במחקר שלי אני משתמשת בפרדיגמת הדיוק האמפתי: אם אתה דיווחת שאתה עצוב בדרגה של שמונה מתוך עשר, האם אני יכולה לזהות שאתה עצוב – או גם לדעת שאתה עצוב בדרגה של שמונה ולא בדרגה של שלוש?”
מה השאלה? איך להבין – ואיך להגביר – אמפתיה בין ילדים מטיפוסים נוירולוגיים שונים?
אחת התיאוריות “המסורתיות” במחקר אוטיזם היא שהקשיים התקשורתיים והחברתיים של אוטיסטים נובעים למעשה מקושי בתהליך האמפתי – ובפרט מהרכיב הקוגניטיבי שלו: האדם האוטיסט מתקשה להבין כשאחרים עצובים, שמחים וכו’.
“לאחרונה, סוציולוג בשם דמיאן מילטון – שהוא עצמו אדם אוטיסט ואבא לילד אוטיסט – ערער על ההסבר הזה וחולל רעידת אדמה מחקרית”, מספרת ד”ר רום. “מילטון שאל שאלה כביכול אינטואיטיבית ופשוטה: נכון, מחקרים מצביעים על כך שקשה לאוטיסטים להבין את האחר, אבל האם גם אנשים לא אוטיסטים מתקשים להיות אמפתיים כלפי אוטיסטים ולהבין אותם? ואמפירית מתברר שהוא ככל הנראה צדק: גם לנו, אנשים לא אוטיסטים, כנראה קשה יותר לחוש אמפתיה כלפי אוטיסטים, וה”בעיה” היא לא רק הקושי של אוטיסטים לחוש אמפתיה כלפינו. זו ‘בעיית האמפתיה הכפולה'”.
כעת, כשאנחנו מודעים לבעיה “הכפולה”, עולה השאלה האם, ואיך, אפשר להתגבר עליה. המחקר של ד”ר רום מציע כמה משתנים אפשריים. למשל, מחקרים קודמים הראו שלגדול עם אח או אחות מטיפוס נוירולוגי שונה קשור באמפתיה מוגברת אצל אחים לילדים אוטיסטים או עם מוגבלויות שונות . זה מרמז שאולי לקשר קרוב ומשמעותי עם אדם מטיפוס נוירולוגי שונה יכולה להיות השפעה מיטיבה על אמפתיה. במחקר נוסף ד”ר רום מראה שאפשר לשפר דיוק אמפתי אם יודעים מי עומד מולי – כלומר, אם אדע שאני מדבר עם אוטיסט, אהיה מדויק אמפתית יותר לסיפוריו. ואולי הכי חשוב: נראה שאפשר להגביר את האמפתיה על ידי משוב ואימון. אם אני חושב שמישהו עצוב בדרגה שמונה ואחר כך הוא אומר שהוא בעצם היה עצוב בדרגה חמש, יש מחקרים שמראים שכנראה אהיה מדויק יותר באמפתיה שלי בפעם הבאה שבה אדבר איתו.
ד”ר רום בודקת את כל המשתנים האלה בקרב ילדים מטיפוסים נוירולוגיים שונים במסגרת החינוכית. “אנחנו מזמינים תלמידים למעבדה ומבקשים מהם להיות מושאי האמפתיה. התלמיד מתבקש לספר סיפור אמיתי מבית הספר, משהו שקרה לו וגרם לו להרגיש משהו. אחר כך התלמיד מתבקש לדווח מה הרגיש. למשל: בסולם של אפס עד עשר, כמה מבוכה הרגשת? כמה גאווה הרגשת? את הסרטון עם הסיפור שלו אנחנו מראים לתלמידים אחרים – ומבקשים מהם לענות על השאלות – כיצד לדעתם הרגיש הילד בסרטון? ומשווים בין הדיווח של הילד שסיפר את הסיפור, לזה שצפה בו, כדי לקבל מדד של דיוק אמפתי. כך אנחנו יכולים להבין את כל בעיית האמפתיה הכפולה: עד כמה תלמידים אוטיסטים מדייקים אמפתית כלפי לא-אוטיסטים, ועד כמה לא-אוטיסטים מדייקים כלפי אוטיסטים, אוטיסטים כלפי אוטיסטים ולא-אוטיסטים כלפי לא-אוטיסטים. בשנה הקרובה אנחנו מתכננות לבדוק במעבדה גם דיוק אמפתי של צוות חינוכי – למשל מורות ומורים, כלפי ילדים מהמגוון הנוירולוגי, וכמובן לבדוק אם ואיך אימון יכול לשפר ולהגביר אמפתיה כלפיהם”.
FAQ קצר:
מהי בעיית האמפתיה הכפולה?
זו גישה שלפיה הקושי באמפתיה אינו חד־כיווני. לא רק שאוטיסטים עשויים להתקשות להבין אנשים לא אוטיסטים, אלא שגם אנשים לא אוטיסטים עשויים להתקשות להבין אוטיסטים.
מהו דיוק אמפתי?
דיוק אמפתי הוא היכולת לזהות לא רק איזה רגש אדם אחר חווה, אלא גם את עוצמת הרגש. למשל, האם הוא נבוך מעט או נבוך מאוד.
איך המחקר בודק אמפתיה בין ילדים?
ילדים מספרים סיפור אמיתי מבית הספר ומדרגים את רגשותיהם. אחר כך ילדים אחרים צופים בסרטון ומנסים להעריך כיצד הילד הרגיש. החוקרים משווים בין הדיווח העצמי לבין ההערכה של הצופים.
האם אפשר לשפר אמפתיה בין ילדים מטיפוסים נוירולוגיים שונים?
המחקר בוחן האם היכרות, ידע מוקדם על האדם שמולנו, משוב ואימון יכולים לשפר את הדיוק האמפתי ואת ההבנה ההדדית.
עוד בנושא באתר הידען:
