תשוקה למאכלים טעימים לא תגרום בהכרח להשמנת יתר

מחקר שבוצע על ידי קבוצת חוקרים מהאוני' העברית מצא כי העובדה שיש כאלה עם מוטיבציה גבוהה משל אחרים לצרוך אוכל טעים ומתוק אינה מספיקה בפני עצמה כדי לקבוע שהם ישמינו יותר מאחרים. המחקר בוצע במעבדתו של ד״ר יונתן קופצ'יק, שיזכה החודש בפרס ע"ש פרוסינר-אברמסקי לשנת 2019 על עבודתו במחקר זה

אוכל גורמה - חביתה עם פטריות שיטאקי וכוסברה. צילום: shutterstock
אוכל גורמה – חביתה עם פטריות שיטאקי וכוסברה. צילום: shutterstock

השמנת יתר הפכה בשנים האחרונות למגיפה של ממש. כיום, תחלואה הנובעת מהשמנת יתר גובה את מספר הקורבנות הרב ביותר בהשוואה למחלות אחרות, אותן ניתן היה למנוע (כמו עישון למשל) ואין ספק שזהו אחד האתגרים המשמעותיים העומדים בפני העולם המערבי. הגורמים לעלייה במשקל מגוונים אך בבסיסם מכנה משותף אחד – האדם הממוצע בעולם המערבי צורך יותר אנרגיה מאשר הוא שורף. מדוע אנו צורכים כל-כך הרבה אנרגיה אם הגוף לא באמת זקוק לה?

בשנים האחרונות מתחזקת ההשערה כי השמנת יתר (או אכילת יתר) נובעת, בין השאר, משינויים בתפקוד של מערכת התגמול במוח, אותה מערכת שאמונה על ויסות הדחף לקבל תגמול. על פי ההשערה, המזון עתיר הקלוריות מתפקד, למעשה, כמקור לקבלת תגמול (ומכאן למשל comfort foods) ואכילת היתר מדוּמָה לבעיות אחרות של ויסות דחף לקבלת תגמול, ובראשן ההתמכרות לסמים. במעבדה של יונתן קופצ'יק בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית נחקרים המנגנונים העצביים וההתנהגותיים שבבסיס ההתמכרות לסמים והשמנת יתר, וגם הדמיון והשוני בין שתי המחלות.

במחקר שהוּבל במעבדה על-ידי ד״ר דורית ענבר והדוקטורנטית שני גנדליס, ושפורסם לאחרונה בכתב העת Addiction Biology, נבחן אם עכברים שמפתחים השמנת יתר בעקבות צריכה מוגברת של קלוריות אכן מראים מוטיבציה מוגברת לצרוך אוכל טעים ובעיקר האם מוטיבציה מוגברת כזו קיימת אצלם עוד לפני שהשמינו (ולכן עשויה להוות גורם להשמנה) או שהיא תוצר של ההשמנה.

לשם כך ניתן לקבוצה גדולה של עכברים אוכל עשיר בשומן וסוכר למשך שלושה חודשים ונמדדה מידת העלייה במשקל של כל עכבר. בנוסף, הועמדו העכברים בפני מטלה הבוחנת את מידת המוטיבציה שלהם לצרוך אוכל טעים. במטלה, העכברים, נדרשו ללחוץ על דוושה על-מנת לקבל כמות קטנה של אוכל טעים, אך מספר הלחיצות הדרושות כדי לקבל את האוכל עלה משמעותית עם כל קבלה של מזון. העכברים הגיעו במהירות למצב שבו הם היו צריכים ללחוץ עשרות פעמים בשביל חתיכה קטנטנה של אוכל. על-ידי מדידה של מספר הלחיצות על הדוושה ושל תכיפות הכנסת הראש למקום קבלת האוכל על-מנת לאכול יכלו החוקרים לדעת עד כמה העכבר מוכן לעבוד בשביל האוכל ועד כמה יש לו דחף לצרוך אוכל טעים (בהתאמה).

המחקר הראה כי מתוך קבוצת העכברים הכוללת היו כאלה שהשמינו מאד (כמעט הכפילו את משקלם) וכאלה שהשמינו פחות. באופן מעניין, נמצא קשר ישיר בין מידת ההשמנה למוטיבציה לקבל אוכל טעים – העכברים שהשמינו הכי הרבה גם הראו את המוטיבציה הגבוהה ביותר לאכול את האוכל הטעים. יתרה מכך, העכברים שהכי השמינו בתום דיאטת ההשמנה, הראו את המוטיבציה הגבוהה ביותר לאכול מזון טעים עוד לפני שדיאטת ההשמנה החלה. תוצאה זו היא ראשונה מסוגה ובעצם מרמזת כי הדחף המוגבר לאכול עשוי להוות גורם משמעותי בהשמנת יתר ולא תוצר של ההשמנה.

"אם כך, האם מי שיש לו דחף טבעי מוגבר לצרוך אוכל טעים נידון באופן אוטומטי לפתח השמנת יתר? על-פי התוצאות שלנו – ממש לא!", מבהיר יונתן קופצ'יק, שעל מחקר זה יוענק לו החודש פרס ע"ש פרוסינר-אברמסקי במדעי המוח הקליניים והבסיסיים לשנת 2019, במסגרת אירועי חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית. קופצ'יק משווה בין עכברים לאנשים וקובע כי "המשמעות של ממצא זה היא שלמרות שיש אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה משל אחרים לצרוך אוכל טעים זה כנראה לא מספיק בשביל שהם ישמינו יותר מאחרים. רק במציאות בה אוכל עתיר שומן וסוכר זמין תמיד ומהווה את עיקר התזונה, למוטיבציה המוגברת סיכוי גבוה להביא להתפתחות השמנת יתר. לצערנו, זוהי המציאות כיום בחלקים נרחבים בעולם בכלל ובישראל בפרט ויש לקחת אותה בחשבון".

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. המחקר הזה מסיק ומוכיח מה שהאינטואיציות הכי טריויאליות שלנו מראות. לא ברור למה השערת המחקר הזו דוקא נבחרה להיות נושא למחקר, ועוד פחות מכך מדוע עורך המחקר מקבל על זה פרס. אילו היתה נחקרת שאלת מחקר המשכית שהיא באמת מעניינת, ואילו היתה מוכחת השערה פוריה עליה – מסתבר שמחקר כזה היה מוצדק ואולי גם מזכה בפרס. אבל זה לא מה שקרה כאן, אלא עוד מקרה של חולשה אקדמית.

  2. לצערי אני חושש שיש יותר מדי גורמים שאינם רוצים שמגפת ההשמנה תחוסל.
    מהאנשים שמנים שאוהבים לאכול, תעשיית המזון שבראש מעייניה צריכה מירבית ובלתי מבוקרת, ועד חברות התרופות ותעשיות הדיאטה שמרוויחות מההשמנה.
    הרבה מהתפיסות שלנו לגבי אוכל פשוט לא נכונות:
    מקור שלושת הארוחות ביום הוא ביחס המתנשא של המתיישבים הלבנים באמריקה כלפי האינדיאנים, שאכלו כאשר היו רעבים, ולא לפי השעון, ולכן נחשבו כפראים.
    הרבה מאכלים שאנחנו אוכלים כתוצאה מחוסר ברירה בעבר, נהפכו למאכלי מסורת, ונצרכים היום בכמויות יותר גדולות מבעבר. כל שימור המזון במלח או בסוכר, עזר לאבותינו לשרוד חורפים קשים ללא מזון, אבל כיום נהפכו למסורות, שמתברר שלא ממש טובות לגוף.
    רק 45% מהאוכלוסיה הבוגרת בעולם מסוגלת לעבד לקטוז בחלב, והשאר לא.
    הקיבה שלנו לא בנויה לעכל עשב, שזה כולל אורז, חיטה ושאר דגנים. לפרה יש 4 קיבות כדי לעכל את העשב! הלקטין בדגנים גורם לתופעת ה"מעי הרגיז" לאורך זמן.
    לאבותינו לא היה כל כך הרבה מוצרי בשר בארוחה וכו…
    כל המאכלים הללו לא מתעקלים כראוי בקיבה יוצרים דלקות לאורך זמן, ופוגעים ביכולת הקיבה לתפקד כראוי ושל הגוף להחלים מהפגיעה.
    תנסו חודש בלי לחם, ובלי חלב, ומעט סוכר ותראו מה קורה.

  3. תודה לכל חוקר תזונה שתורם משהו להסרת סטיגמת "הזללן חסר האחריות" מאנשים שפשוט נהנים מאוכל טוב ולא מוכנים לשלם בתסכול מתמיד כדי למצוא חן בעיני מי ששופט אחרים על פי מספר הנקבים בחגורת המכנסיים שלהם.

  4. בכל מקרה השמנת-יתר קוראת כאשר האדם אוכל לפי שעות קבועות ולא אך ורק כאשר הוא רעב, כי אך ורק גופו יודע מתי עליו לקבל מזון ומתי לא. בעלי-העסקים קבעו לטובתם שהארוחה הראשונה היא החשובה ביותר כדי שהעובדים יבואו לעבודה שבעים ללא הפסקת אוכל עד הצוהריים. ברם, אין אדם שקם בבוקר והוא חש מיד רעב. לכן כל אדם חייב לאכול אך ורק כאשר הוא חש רעב אמיתי ולא רעב מורגל בשעות קבועות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן