סיקור מקיף

האם החיסון לקורונה מגן מהדבקה?

הדיון, לטעמי, תמוה. האם לא מספיק שהחיסון מונע מרוב מכריע של המקבלים אותו ללקות במחלה קשה? אבל מכיוון שהשאלה עולה לעתים תכופות כל-כך, כדאי להתייחס אליה

מגש חיסונים לקורונה בהקפאה עמוקה.   <a href="https://depositphotos.com. ">צילום: depositphotos.com</a>
מגש חיסונים לקורונה בהקפאה עמוקה. צילום: depositphotos.com

מהרגע שהחיסונים הגיעו לארץ הקודש, אפשר למצוא מהומת עולמים מסביב לסוגייה אחת קריטית: האם הם מונעים מחלה, או רק מונעים הדבקה?

הדיון, לטעמי, תמוה. האם לא מספיק שהחיסון מונע מרוב מכריע של המקבלים אותו ללקות במחלה קשה? אבל מכיוון שהשאלה עולה לעתים תכופות כל-כך, כדאי להתייחס אליה.

ובכן, מה האמת? האם החיסונים מספקים הגנה רק למי שמקבל אותם, או גם לכל הסובבים אותו?

קודם כל, נעשה סדר במושגים.


חסינות סטרילית וחסינות אפקטיבית

חיסונים יכולים לספק שני סוגים של הגנות לגוף. הסוג הראשון מכונה "חסינות סטרילית", מכיוון שהוא מונע כל מקרה של הדבקה לגמרי. הנגיף נכנס לגוף – ונקטל כמעט מיד, מבלי שתהיה לו הזדמנות להשתכפל יותר מדי. אנשים הנהנים מחסינות סטרילית אינם מפתחים סימני מחלה ואינם יכולים להדביק אחרים, פשוט מכיוון שהנגיף מוכחד מגופיהם זמן קצר לאחר שחדר לתוכם. ברור מדוע חסינות סטרילית היא הגביע הקדוש של כל מפתח חיסונים.

הסוג השני של ההגנה הוא "חסינות אפקטיבית". במקרה זה, החיסון מסייע למערכת החיסון להיערך לחדירת הנגיף לגוף, אבל ההגנה אינה מושלמת. כן, מערכת החיסון תגיב מהר יותר וחזק יותר, אבל הנגיף עדיין יספיק לחדור לחלק מתאי הגוף, ישתכפל ואולי אפילו יגרום לסימפטומים חלשים של המחלה. הצרה היא שהמחוסנים האפקטיביים יכולים עדיין להדביק אחרים בנגיף, מכיוון שהוא נמצא בגופם ועלול להשתחרר לסביבה בכל נשימה, שיעול או עיטוש.

מפתיע לגלות ש- "חסינות סטרילית" היא הישג נדיר יחסית. חיסונים לחיידק Neisseria meningitidis, למשל, עלולים לספק חסינות אפקטיבית בלבד, כך שהנדבקים בחיידק יכולים להמשיך לשאת אותו בגופם לאורך זמן ולהדביק אחרים באמצעות עיטוש, נשיקה, או אפילו אכילה מאותה צלחת[1]. באופן דומה, גם אנשים שחוסנו לשעלת, הפטיטיס  B, חזרת ונגיפים אחרים, מפתחים לעיתים קרובות חסינות אפקטיבית שמגנה עליהם מהמחלה – אך עדיין מאפשרת לנגיפים להתרבות בגופיהם.

ומה קורה עם החיסון לנגיף הקורונה?


החיסון לנגיף הקורונה

חסינות סטרילית – הגנה מוחלטת גם מהדבקה – מושגת באמצעות שחרור נוגדנים מנטרלים, שנצמדים לאתרים מסוימים על פני השטח של הנגיפים כך שאינם יכולים לבוא במגע עם התאים. ואם אין מגע עם התאים – הרי שהווירוס אינו יכול להדביק אותם, ובא שלום על ישראל. החיסונים חייבים לעורר תגובה חיסונית מוקדמת חזקה מספיק על מנת שרמות גבוהות של הנוגדנים המתאימים ייוצרו בגוף ויוכלו לתפוס מיד כל נגיף סורר.

הבעיה היא שאנחנו לא יודעים עדיין בוודאות האם החיסונים לקורונה מספקים חסינות סטרילית. קיימים חשדות – שאסקור בהמשך – אבל החיסונים עדיין חדשים מדי. ואם לומר את האמת – אף אחד לא דרש שהחיסונים יספקו לנו חסינות סטרילית. המטרה הייתה קודם כל להגן על המקבלים אותם, מתוך הנחה שאם הם אכן עובדים – הרי שכולם יסכימו לקבל אותם.

בנקודה זו בא לי לומר ש- "כן, ראינו כמה זה הצליח". אבל האמת היא שמבצע החיסונים של ישראל עבר בהצלחה מדהימה, ויותר משמונים אחוזים מבני השישים ומעלה באמת התחסנו. כך שבאמת שאין לי על מה לקטר.

יש סיבה לחשוב שהחיסונים אינם מונעים הדבקה בנגיף. באחד המחקרים מבריטניה התגלה שב- 17 אחוזים מעובדי הרפואה שנדבקו בנגיף בעבר ופיתחו נוגדנים כנגדו – הצליחו להידבק בשנית, בערך 160 ימים לאחר ההדבקה המקורית. הצד החיובי? שני-שליש מהם לא החצינו שום סימפטום[2]. כלומר, הם זכו בחסינות אפקטיבית, אבל לא סטרילית.

אבל הדברים מסתבכים עוד יותר.

שני סוגי החסינויות – אפקטיבית וסטרילית – הם רק שני קצוות של סרגל ארוך, והמחוסנים והחיסונים יכולים להתמקם לכל אורכו. יש כאלו, למשל, שמונעים לגמרי מחלה, אך כמעט ואינם מונעים הדבקה. וישנם כאלו שמונעים מחלה וגם הדבקה לחלוטין. באמצע אפשר למצוא כל-מיני וריאציות. למשל, חיסונים שאינם מונעים הדבקה, אך עדיין מסייעים לגוף להילחם כנגד הנגיף – וכתוצאה מכך, העומס הוויראלי בגוף יורד, והסיכוי להדבקת אחרים קטן גם הוא.

במילים פשוטות יותר, אפילו אם נדבקתם בנגיף מסוים, הרי שמערכת החיסון המחוסנת שלכם תתמודד איתו יותר מהר, תקטול אותו יותר בהצלחה, ולכן יקטנו גם הסיכויים שלכם להדביק אחרים באותו הנגיף. הוא גם ככה עסוק במלחמה על חייו, המסכן. אין לו זמן לעשות הרבה יותר מזה.

ובכן, איפה עומד החיסון נגד הקורונה לאורך אותו סרגל? האם הוא מספק חסינות אפקטיבית, סטרילית, או איפשהו באמצע?

אני רוצה להתמקד במאמרון זה רק בחיסון אחד שניתן בישראל בכמויות גדולות: חיסון ה- BNT162b2, המוכר בכינוי החיבה שלו – "החיסון של פייזר".


סיבות ראשוניות לאופטימיות

נתחיל בסיפא: אין עדיין ראיות חד-משמעיות לכך שהחיסון של פייזר יכול לספק חסינות סטרילית. אבל בהחלט יש סימנים מאד מעודדים לכיוון הזה.

נתחיל בבסיס: לפי מנכ"ל פייזר, בעלי-חיים שקיבלו את החיסון ישנה "הגנה משמעותית מהעברת הנגיף…" אבל, "לא הוכחנו [את זה] בבני-אדם עדיין."[3]

זהו פריט מידע כמעט שולי. צריך להסתמך כאן על מנכ"ל פייזר ועל הצהרה כללית כל-כך שלו שאין לה כמעט משמעות. באיזה בעלי-חיים מדובר? לאורך כמה זמן נערכו הניסויים? איזה סוג של חיסון הם קיבלו, כמה מנות ובאיזה זמנים? ומהי בכלל "הגנה משמעותית"? ירידה של חמישים אחוזים ביכולת ההדבקה? תשעים אחוזים? עשרה אחוזים?

בקיצור, אין הרבה על מה להסתמך כאן.

מידע יותר רציני מגיע מארץ זבת חלב וקורונה. בישראל קיבלו כבר יותר משני מיליון אזרחים את החיסון, והתוצאות מתחילות להתחוור בימים אלו, במחקרים שמתפרסמים ממש בשבועות האחרונים. המחקרים עדיין קטנים יחסית, ולא הספיקו עדיין לעבור ביקורת עמיתים. אבל הם בהחלט מפיחים תקווה לחסינות סטרילית. אני מזכיר לכם שחסינות סטרילית מחייבת נוכחות רמות גבוהות של נוגדנים בגוף – כך שזו בהחלט ראיה לטובתה של קיום חסינות סטרילית [4]. מעניין לציין, אגב, שרוב המחוסנים נהנו מרמות גבוהות יותר של נוגדנים משאפשר היה למצוא באנשים שנדבקו בקוביד-19 והחלימו. כלומר, הם אמורים להיות מוגנים יותר אפילו מחולים-לשעבר.

כפי שאמרה פרופ' גילי רגב-יוחאי מבית החולים שיבא, שעמדה בראש המחקר –

"יש בהחלט סיבה לאופטימיות. … סביר להניח שהם גם לא ידבקו, אבל זה לא מסקנה ישירה."[5]


הבלגן הגדול

בנקודה זו מתחיל הבלבול הגדול בדיווחים. משרד הבריאות, למשל, סקר את נתוניהם הרפואיים של כמעט מיליון אזרחים שקיבלו את שתי מנות החיסון שלהם ורכשו חסינות למחלה. אבל איזו חסינות – אפקטיבית או סטרילית? כאן הדעות חלוקות. מסיבה לא ברורה, מאמרי סקירה באנגלית טוענים שמתוך 715,425 המחוסנים, נמצאו רק 317 שנדבקו. אם זה נכון, הרי שנראה ברור שהחיסון מספק חסינות סטרילית[6].

אבל רגע. האם באמת משרד הבריאות ערך בדיקות לכמעט מיליון מחוסנים, שבוע לאחר קבלת החיסון השני? זה לא נשמע סביר. ובאמת, בכלכליסט נטען שמדובר ב- 317 -=חולים=-. זה כבר עניין שונה לגמרי, מכיוון שקיים תמיד סיכוי תיאורטי שעוד עשרות- או מאות-אלפים מתוך אותה קבוצה נדבקו בנגיף, אבל פשוט לא החצינו סימפטומים ברורים. או במילים אחרות – הם רכשו חסינות אפקטיבית.

בלבול דומה הופיע גם בסיקורים באנגלית ובעברית על המחקרים המתמשכים שעורכת קופת חולים מכבי על המתחסנים. מהדיווח האחרון שמצאתי ב- Ynet מה- 4 לפברואר, מתואר שמתוך 416,900 מחוסנים מלאים המשתייכים לקופ"ח מכבי, רק "254 אנשים בלבד נדבקו בקורונה".[7]

אבל שוב: האם במכבי בדקו בשנית את כל אותם 416,900 מחוסנים? זה לא נראה סביר. נראה לי יותר הגיוני ש- 254 האנשים שנדבקו בקורונה, התגלו רק מכיוון שחוו סימפטומים קשים מספיק כדי ללכת לקבל טיפול במרפאה. עד כמה שידוע לנו, ייתכן שרבים אחרים נדבקו בנגיף, אבל לא פיתחו סימפטומים.

בקיצור, בלגן.

אבל יש נקודת אור בחשיכה.


החדשות הטובות

הראיה הטובה ביותר לחסינות סטרילית מגיעה ממחקר שערכו חוקרים מחברת MyHeritage בשיתוף פעולה עם המכון והמעבדה המרכזית לנגיפים בתל השומר. הם בחנו את תוצאות הבדיקות שנערכו בקרב ישראלים שנחשדו כחולי קורונה. החוקרים בדקו את העומס הוויראלי – כלומר, בהכללה גסה, את מספר הנגיפים בגוף – בקרב בני השישים ומעלה, והשוו אותו לתוצאות בקרב בני ה- 40-60. למה? מכיוון שבני השישים ומעלה קיבלו את החיסון בדצמבר ובינואר, בעוד שהיתר טרם קיבלו אותו [8].

עד ה- 15 בינואר לא נמצאו הבדלים בבדיקות שהגיעו משתי הקבוצות. אבל אז קרה דבר מופלא: בין אמצע ינואר לתחילת פברואר, ניתן היה לראות צניחה בעומס הוויראלי בקרב בני השישים-פלוס. את הצניחה אפשר לזקוף כמעט בוודאות לטובת החיסון, ואם המחקר מדויק הרי שהמשמעות היא שהחיסון מקטין את העומס הוויראלי פי 1.6 – 20. טווח נרחב של אי-ודאות, בוודאי, אבל המסקנה הסופית ברורה: כן, החיסון מקטין את העומס הוויראלי. ואם הוא עושה זאת – אם הוא מפחית את מספר הנגיפים שבגוף – הרי שהוא בהכרח גם פוגע ביכולת ההתפשטות של הנגיף מאדם לאדם.

אלא שלא הכל שפיר בממלכת דנמרק. אנשים אינם הולכים להיבדק ככה-סתם. בהחלט ייתכן שהבדיקות הגיעו ממחוסנים שפיתחו מחלה קלה לאחר שנדבקו בנגיף. גם אם העומס הוויראלי ירד והם הפכו להיות פחות מדבקים, הרי שברור שהנגיף עדיין קיים בגופם – ושהסכנה להדבקה בעינה עומדת.

כלומר, לא מדובר בחסינות סטרילית מלאה. ועדיין – יש סיבה לאופטימיות אם החיסון מפחית את הסיכון להדבקה בעזרת הקטנת העומס הוויראלי.


האם החיסון של פייזר מונע הדבקה?

אני מודה: הרבה מלל נשפך כאן, אבל התוצאות עדיין אינן חד-משמעיות. למרות זאת, יש סימנים מאד מעודדים שמצביעים על כך שהחיסון של פייזר עשוי לצמצם את יכולת ההדבקה של הנגיף. מחקר אחד הראה שהמחוסנים מייצרים כמויות גדולות של נוגדנים שאמורים לתפוס את נגיף הקורונה ברגע שיחדור לגוף. מחקר אחר חשף שהחיסון מפחית באופן משמעותי – עד לפי עשרים – את העומס הוויראלי.

שני המחקרים הללו עדיין ראשוניים ולא עברו ביקורת עמיתים, אבל הם בהחלט מעודדים. וכשהם מצטרפים לנתונים הלא-פחות-ממדהימים לגבי הצניחה בשכיחות התחלואה בקרב בני השישים-פלוס – צניחה שעשויה להיות גם תוצאה של הפחתה ביכולת ההדבקה של הנגיף – נראה יותר ויותר סביר שהחיסון של פייזר אכן מספק מידה מסוימת של חסינות סטרילית.


ד"ר רועי צזנה הוא חוקר עתידים, מרצה ומחבר הספרים "המדריך לעתיד ו"השולטים בעתיד"


[1] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5989891

[2] https://www.medrxiv.org/content/10.1101/2021.01.13.21249642v1

[3] https://www.thejournal.ie/pfizer-ceo-5323949-Jan2021/

[4] https://www.shebaonline.org/pfizer-biontech-vaccine-is-highly-effective/

[5] https://news.walla.co.il/item/3412369

[6] https://www.theguardian.com/world/2021/jan/31/israel-covid-vaccination-data-offers-hope-exit-pandemic

[7] https://www.ynet.co.il/health/article/rkYOloYeu

[8] https://www.ynet.co.il/health/article/rk46fkeWu?fbclid=IwAR2Pcf0cMIw7nilo66biefH9j4sLuuJJfX6Xb2Jfm6A_neu-_n7K2D14Q9E

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. 1. הצהרת פתיחה
    הצהרת הפתיחה שלך היתה שתמוה בעיניך שיש צורך לעשות דיון בנושא (בו המידע חלקי – חרב פיפיות) .

    תמוה בעיני מדוע כל הדיון החשוף לציבור מתייחס רק לחיסון העדר,
    ומתעלם לגמרי מפילוח די ברור שקיים בתוך העדר : מצב בלוטת התימוס של הזקנים , ורגישותם לחשיפה בשנה שנתיים שלפני מיגור מוחלט וחיסון כל האוכלוסיה , כולל העדר בדיקות סרולוגיות המזהות את החלשים שבתוך קבוצת הסיכון.
    למחלות אחרות גם יש מידע לגבי יכולת מחוסנים להדבקת אחרים , וגם יש בדיקות סרולוגיות כמותיות (מהסוג שעושים לי מספר פעמים בשנה), שמזהירות את החלש על מצב גבולי, על מנת לעודדו לנקוט בצעדי זהירות (מתקנת, או רק מונעת) .
    בכל פיתוח (גם יציאה למלחמה …) , מי שלא מפתח במקביל את ההתמודדות עם הבעיות שיצוצו אחרי הנצחון
    (במקרה שלנו – השגת חיסון העדר שהיא אכן המטרה המיידית החשובה ) – מסתבך.
    וכאן נאמר מפורשות שפיזר לא התייחסה לכך בפיתוח , בארצנו מפתים אנשים לעשות בדיקות סרולוגיות בתשלום (ואפ תחזור אלי בערוץ אישי אחשוף לך את המידע הסופר מוזר שקיבלתי בבדיקה כזו שמעיד על השתקה מכוונת של הנושא ), ואיש לא מתריע בהסברה (אולי בגלל שיקולים "כלכליים ופוליטיים" , בהעדר ערוצים "בלתי תלויים")

    2. עכשיו ל COMMON SENSE ועובדות שמתפרסמות (מנותחות ע"י מהנדס שעסק בניתוח "איומים" מסוגים אחרים, אך הלוגיקה דומה):
    א. לאחר (כל) התחסנות, נוצרים אותם תאי זכרון , שמאיצים את ייצור הנוגדנים. אך הגרפים מראים שהתגובה אינה באפס זמן. ההגיון – עם אני מחוסן והתעטשו עלי עם קורונה , סביב שמשך כמה ימים אני אתעטש (אמנם כמות מופחתת של חיידקים) . זה בהנחה שהחיסון אכן משמיד את הכל (מה שלא נכון במספר חיסונים למספר מחלות כמו למשל פוליו , צהבת,..)
    ב. נאמר במפורש שבדיקות אלו לא נעשו בפיתוח (וזה, לאור הידע העולמי ,- מחדל מהדהד עם שתיקה מהדהדת לא פחות לטעמי)
    ג. זה שציבור (יודע קורא וכתוב שבו לימודי תיכון הם חובה) שלא מקבל שום הסברה מסודרת כדי להבין מי האויב, מקבל רק "הנחייות" מזגזגות שגרמו אבדן אמון מוחלט – זה שורש המחלה. אני מצפה מהמסבירים הידענים (איני מזלזל ביכולותיך המקצועיות, להפך – תולה בך תקווה) – לא ליפול לידי "מחלת השקרים הסטטיסטיים" , ולתת לעניין זה את הדעת בפומבי, שאולי תוביל לשינוי השיח הציבורי (ולהערכתי – תציל יותר מנפש אחת )
    ד. ואשמח לשתפך במידע (מתועד) שאני מחזיק על הבדיחות הסרולוגיות לקורונה (שגיאת הכתיב אינה מקרית)
    בברכה – יגאל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן