מועצת השלום והביטחון של האיחוד האפריקני דנה בקשר בין בצורות, שיטפונות, עקירה, תחרות על מים וקרקע, חולשת מוסדות ועליית ארגונים חמושים באחד האזורים הפגיעים בעולם.
מועצת השלום והביטחון של האיחוד האפריקני צפויה לקיים היום, 4 במאי 2026, דיון ייעודי בהשפעת משבר האקלים על המצב הביטחוני באגן צ’אד ובאזור הסאהל. הדיון, שייערך במסגרת הישיבה ה־1344 של המועצה, משקף את ההבנה ההולכת וגוברת באפריקה כי משבר האקלים אינו רק סוגיה סביבתית. הוא משפיע על ביטחון מזון, תנועת אוכלוסיות, פרנסה, יחסי חקלאים ורועי צאן, יציבות שלטונית ויכולתן של מדינות להתמודד עם ארגונים חמושים.
לפי סקירה של Amani Africa, משבר האקלים משמש באזור כ"מכפיל איומים". הוא אינו הסיבה היחידה לסכסוכים, אך הוא מחריף פגיעויות קיימות. כאשר קהילות תלויות בחקלאות, דיג ומרעה, כל שינוי במשטר הגשמים, בבצורת, בשיטפונות או בזמינות הקרקע והמים עלול להפוך במהירות למשבר כלכלי וחברתי. כאשר לכך מצטרפים מוסדות מדינה חלשים, עוני, הזנחה רבת שנים ופעילות של ארגונים חמושים, הלחץ האקלימי עלול להפוך לגורם שמאיץ הידרדרות ביטחונית.
אגם צ’אד: לא רק התייבשות, אלא מערכת אקולוגית וחברתית בלחץ
אגן ימת צ’אד, המשתרע בין ניגריה, ניז’ר, צ’אד וקמרון, הפך בעשורים האחרונים לסמל של משבר סביבתי וביטחוני משולב. שטח פני האגם ירד מכ־25 אלף קמ"ר בראשית שנות ה־60 לכ־1,300 קמ"ר בלבד בשנות ה־80, ירידה של כמעט 90%. כיום שטחו משתנה לפי דפוסי הגשמים ונע בדרך כלל בין 8,000 ל־14 אלף קמ"ר.
עם זאת, הסקירה מדגישה כי הסיפור מורכב יותר מתיאור פשוט של "אגם שהתייבש". קהילות סביב האגם ידעו במשך דורות להסתגל למחזוריות של הצפות, נסיגת מים ושינויים עונתיים. הבעיה היא שהשילוב בין תנודות אקלימיות חדות יותר, שיטפונות תכופים ועזים יותר, גידול אוכלוסייה מהיר וסכסוך מתמשך שוחק את יכולות ההסתגלות המסורתיות. המלחמה באזורי בוקו חראם פגעה בחקלאות, הרסה תשתיות, שיבשה ידע מקומי והעמיקה תחושות שוליות והזנחה. בתנאים כאלה, ארגונים חמושים יכולים לנצל אובדן פרנסה, חוסר אמון במדינה ותחרות על משאבים כדי לגייס תומכים ולהציג עצמם כמי שמספקים סדר, הגנה או הכנסה.
הסאהל מתחמם מהר יותר מהממוצע העולמי
אזור הסאהל נחשב לאחד האזורים הפגיעים ביותר בעולם למשבר האקלים. לפי הסקירה, הטמפרטורות בו עולות בקצב מהיר פי 1.5 מהממוצע העולמי, והתחזיות מצביעות על התחממות של לפחות שתי מעלות צלזיוס עד 2040. המשמעות עמוקה במיוחד משום שבין 60% ל־80% מתושבי האזור תלויים בחקלאות, מרעה ודיג – ענפים שרגישים מאוד לגשם, לבצורת, למים זמינים ולמצב הקרקע.
כאשר מקורות מים ומרעה נעשים בלתי יציבים, גדלה התחרות בין קבוצות שונות. מחלוקות מקומיות בין חקלאים לרועי צאן, שבעבר יכלו להיפתר באמצעות מנגנונים מסורתיים, הופכות לעיתים לעימותים אלימים. תנועה של בני אדם ובעלי חיים בחיפוש אחר מים, מזון ועבודה הייתה תמיד חלק ממנגנוני ההסתגלות של קהילות הסאהל. אך כאשר גבולות נעשים מסוכנים יותר, תשתיות קורסות וקהילות מארחות מתקשות לעמוד בעומס, אותה ניידות עצמה עלולה להפוך למקור נוסף של חיכוך.
הסקירה מצביעה גם על מעגל משוב מסוכן: חוסר ביטחון פוגע בחקלאות, מגביל גישה לקרקע, הורס תשתיות ומחליש את יכולת הקהילות להתמודד עם זעזועים סביבתיים. בתגובה, משבר האקלים מעמיק עוני, עקירה ושבריריות שלטונית – ואלה מזינים את המשך הסכסוך. כך נוצרת מערכת שבה משבר סביבתי ומשבר ביטחוני מחזקים זה את זה.
לא מספיק להגיב אחרי האסון
אחת המסקנות המרכזיות לקראת הדיון באיחוד האפריקני היא הצורך לשפר את מערכות ההתראה המוקדמת. לפי הסקירה, מערכות רבות עדיין מגיבות לאירועים לאחר שהתרחשו, ואינן משלבות מספיק מדדים אקלימיים כמו תנודות גשם, מחזורי בצורת, לחץ על מקורות מים ושינויי שימוש בקרקע. שילוב כזה יכול לסייע לזהות מוקדי סיכון מוקדם יותר, לפני שסכסוך מקומי מתפתח לאלימות רחבה.
האיחוד האפריקני כבר גיבש בשנים האחרונות כמה מסגרות מדיניות בנושא, ובהן אסטרטגיית האיחוד האפריקני למשבר האקלים ולפיתוח עמיד לשנים 2022–2032, הערכת סיכוני אקלים וביטחון באפריקה, ועמדה אפריקנית משותפת מתגבשת בנושאי אקלים, שלום וביטחון. באגן ימת צ’אד פועלת גם אסטרטגיה אזורית לייצוב, התאוששות וחוסן באזורים שנפגעו מבוקו חראם.
עם זאת, הפער בין מסמכי מדיניות לבין יכולת ביצוע בשטח נותר גדול. מדינות האזור מתמודדות עם מחסור במימון אקלימי, פערים טכנולוגיים, תשתיות חלשות ומוסדות שלטון שאינם מצליחים תמיד לספק שירותים בסיסיים או ליישב סכסוכים על משאבים. לכן מועצת השלום והביטחון צפויה להדגיש את הצורך בחיזוק נוכחות המדינה, שיקום אמון בין ממשלות לקהילות, שיפור אספקת השירותים, תיאום בין מדינות, וגישה הוגנת יותר למימון אקלימי.
הדיון באדיס אבבה צפוי להסתיים בהודעת סיכום. לפי ההערכות, המועצה תביע דאגה מהידרדרות המצב הביטחוני בסאהל ובאגן ימת צ’אד, ובמיוחד במאלי, ותדגיש כי אין די בתגובה צבאית קלאסית. כדי להתמודד עם המשבר נדרשת גישה רחבה יותר, המחברת בין אקלים, ממשל, ביטחון, פרנסה, ניידות אוכלוסייה ופיתוח. המסר המרכזי ברור: באזורים שבהם המדינה חלשה והחיים תלויים במים, קרקע ומרעה, משבר האקלים אינו נשאר ברקע. הוא נכנס אל תוך מערכות הביטחון, החברה והכלכלה – ומחייב טיפול משולב הרבה לפני שהמשבר הבא מתפרץ.
עוד בנושא באתר הידען:
