נייר עמדה חדש קורא להקים קרן עצמאית שתממן מחקרים אקדמיים בשלבים מוקדמים של מעבר מן המעבדה אל פתרונות מעשיים, בלי לפגוע במחקר הבסיסי
האקדמיה הלאומית למדעים ממליצה להקים קרן לאומית למדע יישומי, שתפעל לצד הקרן הלאומית למדע ותממן מחקרים אקדמיים הנמצאים בשלב מוקדם של מעבר מן המעבדה אל עולם המעשה. ההמלצה מופיעה בנייר עמדה של ועדת מפת הדרכים למדע של האקדמיה הלאומית למדעים, מ־24 באפריל 2026, שנכתב בעקבות פניית ות"ת לאקדמיה בשאלה אם יש מקום לייסד קרן כזו. לפי המסמך, הקרן החדשה נועדה לתת מענה לפער מימון שמוכר היטב לחוקרים: שלב שבו למחקר כבר יש פוטנציאל מעשי, מסחרי, ציבורי או חברתי, אך הוא עדיין מוקדם מדי כדי למשוך מימון משמעותי מתעשייה, ממשלה או קרנות מסחור.
ההבחנה המרכזית שעליה נשען נייר העמדה היא בין מחקר בסיסי לבין מחקר יישומי. מחקר בסיסי מבקש להבין תופעות, לזהות מנגנונים ולנסח עקרונות מדעיים. מחקר יישומי, לעומתו, מבקש לתרגם ידע מדעי לפתרון בעיות: תרופות, טיפולים, מכשירים, כלים חישוביים, מדיניות ציבורית, פתרונות סביבתיים או מודלים חברתיים. מחברי המסמך מדגישים כי הגבול בין השניים אינו חד. מחקר בסיסי עשוי להוביל ליישומים מרחיקי לכת, ומחקר יישומי איכותי נשען בדרך כלל על הבנה מדעית עמוקה. לכן, לטענתם, עידוד מחקר יישומי באקדמיה אינו אמור לבוא במקום המדע הבסיסי, אלא להשלים אותו.
אחד הדגשים החשובים במסמך הוא הזהירות מפני פגיעה במחקר הבסיסי. האקדמיה הלאומית למדעים קובעת כי מימון ציבורי למחקר יישומי באקדמיה צריך להתווסף למימון המחקר הבסיסי, ולא לבוא על חשבונו. בישראל, מזכיר המסמך, ההשקעה הכוללת במחקר ופיתוח אזרחי גבוהה מאוד ביחס לתוצר, אך חלקה של האקדמיה בתוך ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח נמוך יחסית. בשנת 2023 עמדה ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי בישראל על כ־6.3% מהתוצר, שהם כ־120 מיליארד שקל בשנה, אך רק 5.5% מן ההוצאה הזו הופנו למחקר באקדמיה, לעומת כ־14% בממוצע במדינות המפותחות.
פער המסחור
הפער הזה יוצר מצב מורכב. מצד אחד, ישראל היא מדינת מחקר ופיתוח חזקה מאוד, בעיקר בזכות המגזר העסקי. מצד שני, המחקר האקדמי, ובמיוחד מחקר שנמצא בשלב מוקדם מדי למסחור, מתקשה לעיתים למצוא מקורות מימון. לפי נייר העמדה, חברות מסחריות וגופים ממשלתיים נוטים להשקיע במחקר יישומי רק לאחר שנוצרה הוכחת היתכנות מספקת. אך כדי להגיע להוכחת היתכנות נדרש לעיתים מחקר נוסף, ציוד, כוח אדם, בדיקות, אבני דרך וניהול פרויקט. הקרן המוצעת נועדה לממן בדיוק את השלב הזה.
הקרן אמורה לפעול לפי עקרונות דומים לאלה של הקרן הלאומית למדע: עצמאות, שיפוט מקצועי, מצוינות מחקרית והגנה מפני השפעה פוליטית ישירה. ועדת המשנה ממליצה שהקרן תפעל כעמותה לצד האקדמיה הלאומית למדעים, עם מועצה נפרדת וגופי ניהול הדומים לאלה של הקרן הלאומית למדע. בין היתר מוצע להקים מועצת קרן בת 11 חברים, הנהלה אקדמית בת חמישה חברים וועד מנהל, כדי לשמור על מבנה עצמאי ומקצועי.
הקרן לא אמורה להחליף גופים קיימים, כגון משרד המדע, המדענים הראשיים במשרדי הממשלה או רשות החדשנות. לפי ההמלצה, שלוש המערכות צריכות להשלים זו את זו. משרד המדע והמדענים הראשיים ממשיכים למלא תפקיד חשוב במחקרים המוגדרים לפי סדרי עדיפויות לאומיים. רשות החדשנות מתמקדת במידה רבה במסלולים בעלי זיקה מובהקת לתעשייה ולמסחור. הקרן החדשה, לעומת זאת, אמורה לאפשר לחוקרים להציע תחומי מחקר בעצמם, מלמטה למעלה, גם כאשר אין עדיין שותף תעשייתי ברור.
תוצאות פיילוט שהחל ב-2023
הפיילוט שעליו מסתמך נייר העמדה החל בעקבות החלטת ות"ת מפברואר 2023, בשיתוף משרד המדע. התוכנית נועדה לממן מחקרי הוכחת היתכנות במוסדות שוות"ת מתקצבת. במקור תוכנן להקצות לה 40 מיליון שקל בשנה במשך שלוש שנים, אך בפועל קוצץ התקציב, ולמחזור הראשון הוקצו 17.5 מיליון שקל בלבד. במחזור זה הוגשו 135 הצעות, ומתוכן נבחרו 50. כל הצעה זכתה במענק של עד 350 אלף שקל לתקופה של 18 עד 24 חודשים, והליך השיפוט נמשך כשנה.
למרות שהקרן נועדה להיות פתוחה לכל תחומי הדעת, כמעט כל ההצעות שהוגשו בפיילוט הגיעו מתחומי STEM. לפי התרשים המופיע בעמוד 13 במסמך, התחומים הבולטים היו רפואה וביוקונברג'נס, אלגוריתמים, פיזיקה, מכניקה וחומרים, מדעי החיים, מזון וחקלאות, דאטה, מים ואנרגיה. רק הצעות מעטות הגיעו ממדעי החברה והרוח, אף שהמסמך מדגיש כי דווקא בתחומים אלה יש מחסור משמעותי במקורות מימון למחקר יישומי בעל תרומה ציבורית וחברתית.
גם חלוקת ההצלחות בין אוניברסיטאות למכללות מלמדת על אתגר נוסף. 58% מן ההצעות הוגשו בידי חוקרים מהאוניברסיטאות ו־42% בידי חוקרים מהמכללות. אך מבין ההצעות שזכו, 72% הגיעו מהאוניברסיטאות ו־28% מהמכללות. שיעור הזכייה באוניברסיטאות היה 46%, לעומת 25% במכללות. ועדת המשנה רואה בקרן החדשה הזדמנות לחזק גם את המחקר היישומי במכללות, שבהן יש לעיתים זיקה טבעית יותר למחקר בעל אופי מעשי, אזורי וחברתי.
שינוי תרבותי באקדמיה
המלצת האקדמיה הלאומית למדעים היא אפוא לא רק תקציבית, אלא גם תרבותית. היא מבקשת לשנות את מערכת התמריצים באקדמיה כך שחוקרים יוכלו לעסוק גם בשאלות מעשיות מבלי לשלם מחיר אקדמי. לפי המסמך, ועדות השיפוט בקרן צריכות להישען בראש ובראשונה על מצוינות מחקרית, אך לשלב גם הערכה של פוטנציאל יישום. לצד שיפוט עמיתים אקדמי, יש מקום להערכת גורמים מהתעשייה או מהתחום הציבורי הרלוונטי. עם זאת, לא יהיה הכרח להגיש הצעות בשיתוף עם חברות מסחריות, כדי לאפשר גם מחקרים שעדיין נמצאים בשלב טרום־יישומי מוקדם.
במובן הרחב, נייר העמדה מציב שאלה מרכזית למדיניות המדע בישראל: כיצד ניתן לשמור על חופש המחקר והמצוינות המדעית, ובה בעת לעודד את האקדמיה לתרום יותר לפתרון בעיות מעשיות. התשובה שמציעה האקדמיה הלאומית למדעים היא הקמת מסגרת עצמאית, שאינה מכתיבה לחוקרים את נושאי המחקר, אינה מחליפה את המחקר הבסיסי, ואינה מצמצמת את תפקידי רשות החדשנות ומשרד המדע. הקרן המוצעת אמורה להיות גשר: בין רעיון מדעי לפתרון מעשי, בין מעבדה לחברה, ובין ידע שנוצר באקדמיה לבין הצרכים של הציבור, המשק והמדינה.
עוד בנושא באתר הידען:
