פרופסור אהוד בכר, ראש מכון אשר לחקר החלל בטכניון יוצא בעקיפין נגד הדרישות למדע יישומי ואומר כי ההתפתחויות לא היו מגיעות ללא החופש לבצע מדע בסיסי
בעידן שבו עובדים לפני שלומדים, מתחברים לפני שמכירים, מתגרשים עוד לפני שמתחתנים, עושים אקזיט לפני שנטמעים בשוק, מדברים לפני שחושבים ובקיצור גומרים לפני שמתחילים – אני מוצא שקשה יותר ויותר לרבים להבין מדוע בחרתי להיות מדען, או כמו שדוד שלי היה מכנה זאת- דוקטור מהסוג שלא עושה טוב לאף אחד, ועוד אסטרופיסיקאי רחמנא ליצלן, שחוקר חורים שחורים, כוכבים מתפרצים ואיך לכל הרוחות הגיעו היסודות הכבדים לתווך הבין גלקטי.
עוד בתרבויות המפוארות הקדומות של מצרים, יוון, שלא לאמר בני ישראל, ברגע ששקטו המלחמות, ברגע שהיה מה לאכול, התפנו יחידי סגולה להגות ולמחקר. מדוע? סתם כי זה מעניין. הסקרנות טבועה עמוק בטבעו של אדם. גם אלה שמסוגלים לעכל מדע יישומי וטכנולוגי, מתקשים להפנים את הטעם שבמחקר בסיסי שכל תכליתו לגלות את הנסתר ולהבין את שאינו מובן, רק כי הוא שם. בשביל זה משלמים לך משכורת? אני נשאל לא אחת.
במובן מאוד עמוק, מדע יישומי הוא אוקסימורון. תכלית המחקר היא הבנת הלא נודע, וכיצד ניתן ליישם את שאינו ידוע ואינו מובן? אין מדובר רק במדעים המדויקים, כמובן, “סתם כי זה מעניין” מתייחס גם לאיך פועל גופו של היתוש, היכן קבור הורדוס ולמה, ומה היתה השפעתם של הכנענים עובדי האלילים על תרבות ישראל בתקופת התנ”ך. מעניין, שאותם עמים ומדינות שהתפנו לעסוק ולהשקיע במחקר בסיסי, בהגות וברוח, כלומר בפחות פרקטי מכל לכאורה, הם גם אלו שהתפתחו במיוחד בתקופתם, גם אם הקשר הסיבתי לא לגמרי נהיר. אולי כי רב הלא נודע על המובן והישים, אולי כי בכל זאת יש ערך מוסף להתעמקות הדורשת זמן ומשאבים אנושיים של שנים.
גם בתקופתנו אנו, ישנן אינספור דוגמאות ליישומים לחלוטין מפתיעים, שמקורם במחקר ובסקרנות גרידא שלא צפו את היישום: רדיואקטיביות, צילומי רנטגן, האינטרנט, GPS, פניצילין, טפלון, ועוד כהנה וכהנה תרופות, יסודות כימיים, וחומרים חדשים. חישבו לרגע כיצד היו נראים חיינו בלעדיהם, כלומר בלי המחקר שמאחוריהם. כיצד בדיוק הביאו המחקרים ליישומים המפתיעים? לכו תבררו. סתם, כי זה מעניין.
אהוד בכר, פרופסור לפיסיקה וראש מכון אשר לחקר החלל בטכניון
המאמר פורסם במגזין הטכניון
5 תגובות
מרגמי:
אולי יעניין אותך מה שכתבתי כאן:
https://www.hayadan.org.il/meta-beuty-2911082/
מדע בסיסי זה ענייין תרבותי – כמו שירה, ספרות ואומנות. זה צורך אנושי, בלי קשר אם שכרו בצידו או לא. אנשים מתעיינים בכוכבים למשל (סתם דוגמא למדע עתיק שחי ובועט גם היום) למרות שאין מה “לעשות” איתם, כי קיומם גורם לנו לחשוב על עצמנו, ועל העולם שמסביבנו בצורה אחרת, דווקא לא שימושית.
כמו אומנות.
אתה כותב:
“ברגע ששקטו המלחמות, ברגע שהיה מה לאכול, התפנו יחידי סגולה להגות ולמחקר. מדוע? סתם כי זה מעניין”.
זאת בדיוק הבעיה המרכזית. כל עוד אי אפשר לתפרנס ממחקר בסיסי לא עוסקים בו. והבעיה במדינת ישראל היא שאי אפשר להתפרנס ממחקר בסיסי. תקח את האוניברסיטאות: הן לא מתוקצבות למחקר בסיסי. ההוראה של מחקר בסיסי מבוצעת לא פעם על ידי סגל שהוא אמריטוס ועושה זאת בהתנדבות. זאת בגלל חוסר בתקציב: אין תקציב לקחת סגל צעיר שילמד ויעשה מחקר בסיסי! ולכן ההמלצה היא שלא כדאי לעסוק במחקר בסיסי. הסקרנות היא לא מוטיבציה מספיקה. ואתה בעצמך כותב זאת: רק ברגע שהיה מה לאכול (!) התפנו יחידי סגולה להגות ולמחקר. במלים אחרות כאשר אין מה לאכול לא מתפנים למחקר.
ומכיוון שהאוניברסיטאות בארץ אינן מתוקבות כהלכה אי אפשר להתפנות לממש בארץ מחקר בסיסי!
כחיזוק וסיוע לדברי פר’ אהוד בכר, ברצוני להעלות סיבה תומכת נוספת בזכות חופש המחקר.
אני סבור כי המשפט “…גם אם הקשר הסיבתי לא לגמרי נהיר…” המתייחס לקשר הסיבתי בין המחקר הטהור והקדמה הטכנולוגית אינו נכון. אנסה להסביר: הוכח בעבר כי לא ניתן לחזות מראש את התגליות המדעיות החשובות ופורצות הדרך. הפיתוחים הטכנולוגיים הניתנים לחיזוי ולתכנון מבוססים על
ידע קיים. מכיוון שהתגליות המדעיות החשובות אינן ניתנות לחיזוי הרי שיש כאן מרכיב משמעותי ביותר של אקראיות. כיווני מחקר שנראים מלכתחילה מבטיחים עשויים להתגלות כעבור זמן כחסרי תוחלת ולהיפך, כיוונים שבתחילה תועלתם מוטלת בספק עשויים להתגלות בהמשך כבעלי תועלת רבה.
מיהו עם כן הפקיד הממשלתי הגאון שיוכל לקבוע בהצלחה מהו התחום הראוי ומהו התחום שאינו ראוי למחקר ? אין כזה פקיד .
יפה מאד. כן ירבו ויפרצו. אני שמח שלפחות האקדמיה מבינה את זה, למרות הלחצים הכבדים שמפעילים עלייהם מלמעלה. אני גם מקווה שהאקדמיה תדע לשכנע את מספקי הממון והקרנות השונות שמדע לשם מדע הוא דבר חשוב לפחות כמו מדע לשם ריפוי וכדומה.
בברכת חג פסח שמח,
עמי בכר