נתוני ניטור ארוכי־טווח בברזיל, פנמה ואקוודור מצביעים על ירידה חדה בעופות, במיוחד במינים אוכלי חרקים, וייתכן שמשבר האקלים והירידה בכמות החרקים מערערים את המערכות האקולוגיות של היערות הטרופיים
מחקר חדש המתפרסם בכתב העת Science, מאת הכתב המדעי וורן קורנוול ובהסתמך על עבודתם של חוקרי שדה מאוניברסיטאות ומכוני מחקר באמריקה, מצביע על תופעה מדאיגה בלב יערות הגשם הטרופיים: ירידה מתמשכת במספר הציפורים גם באזורים שלא נפגעו מכריתה, שריפות או פעילות אנושית ישירה. הנתונים מבוססים על מחקרי ניטור ארוכי־טווח שמובילים בין היתר האקולוגים ג’ארד וולף מאוניברסיטת מישיגן הטכנולוגית, בט לואיזל וג’ון בלייק מאוניברסיטת פלורידה, קורי טרווטר מאוניברסיטת ויומינג ועמיתיהם בתחנות מחקר באקוודור, פנמה וברזיל.
הממצאים מעלים חשש כי משבר האקלים כבר משנה את המערכות האקולוגיות של היערות הטרופיים, וגורם לירידה רחבה באוכלוסיות עופות – תופעה שמזכירה לחוקרים את האזהרה ההיסטורית של רייצ’ל קרסון בספרה Silent Spring על עולם שבו שירת הציפורים הולכת ונעלמת.עמוק ביער האמזונס ליד העיר מנאוס בברזיל, שירת הבוקר של ציפור קטנה בשם musician wren הייתה בעבר חלק קבוע מהנוף הקולי של היער. אולם בשנים האחרונות הפכה המנגינה הזו לנדירה. כאשר נשמעה שוב באוקטובר 2025, התרגשו החוקרים במקום כאילו מדובר במפגש יוצא דופן עם מין נדיר.
“הציפור הזו נמצאת בירידה מהירה,” אמר האקולוג ג’ארד וולף מאוניברסיטת מישיגן הטכנולוגית. “פעם היית שומע אותה כל הזמן. היום זה נדיר.”
התצפיות הללו אינן מקרה בודד. חוקרים ברחבי אמריקה הטרופית – בפנמה, אקוודור, פרו וברזיל – מדווחים על תופעה דומה: אוכלוסיות ציפורים הולכות ומצטמצמות גם ביערות שלמים ובריאים לכאורה, שלא נפגעו מכריתה, שריפות או פיתוח.
הירידה הזו מדאיגה במיוחד משום שהיא מתרחשת דווקא באזורים שנחשבו עד לאחרונה מקלט בטוח למגוון הביולוגי העולמי.
ירידות חדות במספר הציפורים
נתונים שנאספו במשך עשרות שנים במספר תחנות מחקר טרופיות מצביעים על מגמה ברורה.
בשמורת Tiputini באקוודור, אחד האזורים העשירים בעולם במגוון ביולוגי, ירד מספר הציפורים שנלכדו ברשתות מחקר ב־40% בין השנים 2001 ל־2014. סקרים נוספים הראו ירידה של כ־50% במספר התצפיות במינים רבים.
בפארק הלאומי Soberanía בפנמה התמונה קיצונית עוד יותר: כ־70% מהמינים הקבועים ביער הפכו נדירים יותר מאז סוף שנות ה־1970, ותשעה מהם כמעט נעלמו.
גם ליד מנאוס בברזיל נמצאו מגמות דומות. מחקר ארוך־טווח מצא שכמחצית מהמינים שנבדקו ירדו במספרם בין שנות ה־1980 לשנות ה־2010.
הפגיעה החריפה ביותר נצפתה בקרב ציפורים אוכלי חרקים, שחלק מהמינים שלהן איבדו יותר ממחצית מהאוכלוסייה.
חשד מרכזי: משבר האקלים
החוקרים מעריכים כי משבר האקלים הוא אחד הגורמים המרכזיים לתופעה.
יערות גשם טרופיים נחשבו בעבר יציבים יחסית מבחינה אקלימית. אולם דווקא היציבות הזו עלולה להפוך את בעלי החיים החיים בהם לפגיעים במיוחד.
במרכז האמזונס, לדוגמה, עונת היובש בת חמישה חודשים התחממה בכמעלה אחת מאז שנות ה־1980, וכמות הגשם בה ירדה בכ־7%.
מחקר שפורסם בשנת 2025 הראה כי שנים חמות ויבשות יותר קשורות לירידה בשיעורי השרידות של עופות יער. תנאים קשים יותר גורמים ללחץ פיזיולוגי, להפחתת פעילות ולפגיעה ברבייה.
גם בפנמה נמצא כי עונות יובש קשות יותר פוגעות הן בשרידות העופות והן בהצלחת הרבייה.
באופן פרדוקסלי, באקוודור הירידה החדה ביותר במספר הציפורים נקשרה דווקא לעודף גשם, שנגרם בעקבות תופעת לה ניניה. גשמים חזקים עלולים לפגוע בזמינות המזון ולהקשות על ציפורים לחפש חרקים.
ייתכן שהבעיה מתחילה בחרקים
עבור רוב ציפורי היער הטרופי, החרקים הם מקור המזון המרכזי.
מחקרים מעטים על חרקים ביערות טרופיים מצביעים על מגמת ירידה גם שם. ביער בקוסטה ריקה, לדוגמה, ירד מספר הזחלים בכ־10% בין 1997 ל־2018, ואוכלוסיות של צרעות וטפילים קטנים ירדו בכ־15%.
אקולוגים מעריכים כי גם שינויים קטנים בכמות החרקים עלולים להשפיע על הציפורים.
“אם יש קצת פחות מזון, קצת יותר חום וקצת יותר לחץ סביבתי – זה עלול להספיק כדי שקינים ייכשלו או שהציפורים פשוט לא יתרבו,” אומר האורניתולוג פיליפ סטופר מאוניברסיטת לואיזיאנה.
ניסוי יוצא דופן: להשקות את היער
כדי להבין מה באמת גורם לירידה בציפורים, החליטו חוקרים לבצע ניסוי יוצא דופן: להשקות חלקים מהיער.
באתר מחקר ליד מנאוס התקינו החוקרים מערכת של צינורות וממטרות על פני שני חלקות יער בשטח של דונם כל אחת. המערכת מוסיפה כ־68 אלף ליטר מים ביום בעונת היובש – מספיק כדי להחזיר את רמות המשקעים לרמות שהיו בשנות ה־1980.
במהלך הניסוי לוכדים החוקרים ציפורים, בודקים את משקלן, את מצב הבריאות שלהן ואת הרכב הדם. חלק מהן גם מקבלות חיישנים זעירים המודדים טמפרטורה, תנועה ולחץ אוויר.
התוצאות הראשונות מעניינות: ציפורים שנלכדו באזורים המושקים הראו רמות שומן גבוהות יותר בדם וסימנים רבים יותר לרבייה, דבר המצביע על מצב תזונתי טוב יותר.
מערכת אקולוגית שלמה עלולה להשתנות
גם אם המחקרים יצליחו להסביר את הירידה בציפורים, ייתכן שלא יהיה פתרון פשוט.
יערות הגשם שבהם נצפתה התופעה כבר מוגנים מפני כריתה. אולם אם משבר האקלים הוא הגורם המרכזי, לבעלי החיים כמעט אין לאן לברוח.
בניגוד למינים החיים באזורים הרריים, שיכולים לנוע לגבהים קרירים יותר, בעלי החיים של יערות השפלה הטרופיים לכודים למעשה באותו אזור.
המשמעות עלולה להיות רחבה בהרבה מאובדן של ציפורים בלבד. ציפורים מאביקות צמחים, מפיצות זרעים ושולטות באוכלוסיות חרקים.
כאשר הן נעלמות, כל המערכת האקולוגית עלולה להשתנות.
“זה לא יהיה טוב,” אומרת האקולוגית קורי טרווטר מאוניברסיטת ויומינג. “השאלה היא רק עד כמה עמוק השינוי הזה יהיה.”
עוד בנושא באתר הידען:
