בניית תעלת פנמה – בין היסטוריה להנדסה וקצת על הכחדת מחלות

הרעיון לחבר את האוקיינוסים השקט והאטלנטי התבשל במוחות של אנשים זמן רב (עוד החל מהמאה ה- 16), אך הטכנולוגיות המתאימות התחילו להבשיל רק בשלהי המאה התשע עשרה.

(כל התמונות לקוחות מויקיפדיה אלא אם כתוב אחרת)

הכותב: אלכס שפירא

הניסיון הצרפתי

הרעיון לחבר את האוקיינוסים השקט והאטלנטי התבשל במוחות של אנשים זמן רב (עוד החל מהמאה ה- 16), אך הטכנולוגיות המתאימות התחילו להבשיל רק בשלהי המאה התשע עשרה.

ארה”ב היתה מאוד מעוניינת בתעלה שהייתה מקצרת את הדרך הימית מ-22000 קילומטר לכ-8000 קילומטר בלבד. אמנם הרכבת הטראנסאטלנטית נבנתה בשנות ה- 60 של המאה ה-19 [1], אך עדיין באותן שנים הדרך הימית, אפילו הארוכה, הייתה יותר זולה להעברת סחורות בין שני חופים.

יחד עם זאת, הראשונים שניגשו לעניין היו הצרפתים שב-1869 פתחו את תעלת סואץ. מה שאומרים, עם הצלחה לא מתווכחים. המימון לפרויקט הושג ע”י השקת חברה ציבורית וב-1880 החלה בניית תעלת פנמה . בראש החברה עמד פרדיננד דה לספאס, דיפלומט שניהל את בניית תעלת סואץ ובהמשך הצטרפו אליו אישים בעלי שם עולמי, כגון הארכיטקט גוסטב אייפל. 

קצב התקדמות מצוין דווח ע”י העיתונות מידי כמה זמן והציבור (800 אלף איש השקיעו את החסכונות שלהם בפרויקט) המתין בסבלנות לקבלת דיבידנדים.

ב-1889 נפלה פצצה – התעלה בנויה פחות משליש, הכסף נגמר, 22000 אנשים מתו ממחלות (לצורך השוואה, בבניית אצטדיונים בקטאר לקראת מונדיאל 2022 נהרגו לפחות 6500 עובדים, רובם הודים ונפאלים [2]). מכאן מהר מאוד החברה פשטה את הרגל וכל המשקיעים הקטנים נשארו ללא כלום.

הייתה חקירה והסתבר שכולם שיקרו וקיבלו שוחד על מנת לייפות את מצב העניינים בפועל – מנהלי החברה, פוליטיקאים ועד אחרון העיתונאים ש”סיקרו” את התקדמות הפרויקט. רמת השערוריה הייתה ענקית, היו משפטים והרבה פוליטיקאים שילמו מחיר כבד.

אדם ליד מתקן צרפתי הרוס בתעלת פנמה, 1906

כמה מילים על אנטישמיות

למדנו בשיעורי היסטוריה שפרשת פנמה העלתה באופן משמעותי את רמת האנטישמיות בצרפת שהתפוצצה לבסוף במשפט דרייפוס ב-1984. ממבט ראשון, העניין הזה דיי מפתיע. מנהלי החברה היו צרפתים, הפוליטיקאים שקיבלו שוחד מהמנהלים היו צרפתים, אפילו העיתונאים המושחתים היו צרפתים, אז איפה היהודים כאן? שמח ששאלתם. שני פוליטיקאים יהודים היו מעורבים בפרשה: הבארון ז’אק דה ריינאך  וקורנליוס הרץ (אין קשר למדען היינריך הרץ שעל שמו קרוייה יחידת התדר). למרות שהיו עשרות פוליטיקאים מעורבים ולמרות ששני אלה אפילו לא קיבלו שוחד, ע”י ניפוח תפקידם נוצר הרושם שכל המתווכים בעסקאות השוחד היו היהודים  [3]. מכאן ועד לקביעה שכל התרמית אורגנה ע”י היהודים, הדרך הייתה קצרה. 

בניית התעלה עוברת לאמריקאים

למרות הכישלון הגדול, היה ברור שיש צורך בניית התעלה. ארצות הברית נכנסה לתמונה. אחרי ביצוע כמה פעולות הכנה “מעניינות” כמו עזרה אקטיבית לפנמים לקבל עצמאות מקולומביה והבטחת שליטה אמריקאית סביב התעלה לתמיד, העבודה בשטח החלה ב-1904.

החוקרים שחוקרים את בניית תעלת פנמה מסכימים שהצרפתים נכשלו בגלל שני דברים: מוות פועלים רבים בגלל מחלות זיהומיות כמו קדחת צהובה ומלריה וטעויות הנדסיות.

האמריקאים התייחסו לבעיית המחלות במלוא הרצינות: הם ייבשו ביצות, חתכו וקצצו כל צמחיה באזור מגורי הפועלים והכניסו הדברה מקסימלית, בקיצור הכול בשביל לחסל את היתושים שהדביקו את העובדים במלריה. חשוב להעיר כאן שאז התיאוריה שדווקא יתושים הם הגורמים להעברת המחלות כמו מלריה, הייתה חדשה יחסית, כל כך חדשה שאפילו לא הצליחו לקום תנועות מתנגדי ה… whatever.

פעולות אלה הורידו באופן משמעותי את התחלואה במשך הבנייה, אם כי עדיין במשך 10 שנות הבנייה מתו 5855 עובדים [4].

הדברת יתושים באזור בנייית תעלת פנמה, 1910.

הנדסה

או קיי, הגענו לכייף האמיתי. הצרפתים הודו שהניסיון שלהם בבניית תעלת סואץ בכלל לא עזר ואפילו “עדיף שלא היה קיים” [5]. בזמן שבמצריים, היה צריך “פשוט” לחפור תעלה עמוקה ושטוחה, בפנמה, הסיפור היה אחר לגמרי.

נתבונן במפה הזו שהוצאה ב-1878 [6]. רואים את הנהר צ’אגרה שחוצה את קו התעלה?

עובדים ומהנדסים צרפתים סבלו ממנו קשות, בעיקר בגלל מפלות בוץ רבות שהקשו מאוד על הבנייה. מהנדסים אמריקאים באו עם רעיון מקורי – למה להיאבק בנהר, בואו ניעזר בו! (טוב, למען הצדק, הרעיון לא היה כזה מקורי, היו גם מהנדסים צרפתיים שהציעו את זה, פשוט דעתם לא התקבלה) אמריקנים בנו סכר ובכך יצרו את אגם גאטון (lake gatun) , באותו זמן vאגם מלאכותי הגדול בעולם (שטח האגם 425 קילומטרים מרובעים, לשם השוואה הוא בערך פי 3 בשטח מכינרת שלנו) [7]

כפי שרואים, יצירת האגם, הציפה חלק גדול מהיבשה במים, אך עדיין נשארו עוד עשרות קילומטרים שיש לחפור איכשהו. במשך זמן מה, אמריקאים השתעשעו עם הרעיון, למה בעצם לא לבנות סכרים נוספים ובכך להציף את כל שטח הקרקע בין שני האוקיינוסים. הרעיון הזה נשלל אחרי שהתברר להם שככה הם יציפו כמעט את כל השטח של, ובכן… פנמה וזה לא סבבה.

בסופו של דבר, היה צורך לחפור 15 קילומטר, דרך אזור שנקרא חתך קולברה (Culebra Cut). על פניו, הדבר ההגיוני ביותר היה פשוט לחפור ישר, כמו שניסו הצרפתים וכאן אנחנו נתקלים בבעיה השנייה – עליה בגובה.

כפי שרואים מהחתך התעלה בתמונה מטה, אגם גאטון נמצא כ-26 מטר מעל פני הים! 

חתך תעלת פנמה

הפתרון של המהנדסים האמריקאים (לא כתבתי עד עכשיו, רוב השנים הפרויקט נוהל ע”י האלוף ג’ורג’ וושינגטון גותלס, הוא מעין רוברט אופנהיימר של התעלה) היה בנייה של שלושה תאי שיט בכל צד של התעלה. ע”י הצפת התאים ברגע הנכון, האוניות פשוט יעלו לגובה הרצוי. כמה פשוט וכמה גאוני. טוב, גם זה לא היה רעיון כל כך מקורי, אותם מהנדסים צרפתיים שהציעו קודם להשתמש בנהר צ’אגרה במקום להיאבק בו, הציעו גם לעלות את האוניות בעזרת כוח ציפה במקום לחפור ישר. זה כנראה היה דיי מתסכל להיות אותו צוות מהנדסים צרפתי שהציע את הדבר הנכון שלא התקבל ולראות אחרי כמה שנים מיישמים את מה שהצעת (מה שנקרא, למי מאיתנו זה לא קרה).

בסרטון הבא [9] אפשר לראות איך בצורה סכמטית אוניה מועלת מגובה פני הים לגובה אגם גאטון ואחר כך מורדת חזרה.

אז נשאר לחפור את חתך קולברה ולבנות את תאי השיט. “חתך קולברה” הינו בעצם רכס בגובה 66 מטרים שהיה צריך לחפור דרכו. החפירה נמשכה 4 שנים [10] ונחשבה לחלק הקשה ביותר בפרויקט. השתמשו בכ- 27 אלף טון דינמיט על מנת לפוצץ את הקרקע, אותה הוציאו אחרי זה בעזרת קו רכבת שנבנו במיוחד.

לצורך חפירת חתך קולברה, פותחו כלים הנדסיים חדשים כגון כלי להחזרת פסי הרכבת  (בגלל מפולות בוץ, פסי רכבת הוזזו מהמסלול שלהם לעיתים קרובות והיה צריך להחזיר אותם חזרה), דחפורים (טרקטורים) שעבדו על קיטור (כוח שאפשר לייצר עם מנוע קיטור יהיה יותר חזק מאשר מנוע חשמלי) ומכונות נוספות לשינוע ופיזור העפר [11] .

כאמור, אוניות הנכנסות לתעלה, מועלות ומורדות ע”י שלושה תאי שיט, כאשר אורך כל תא תלוי בצד התעלה ונע בין 305 ל-427 מטר ורוחב שלהם כ-33 מטר. בסוף כל תא מותקן שער שתפקידו לבודד את תא משאר התאים [12].

מהנדסים על רקע שער בצד האטלנטי של התעלה. מרכז רואים את פסי הרכבת שעליהם שינעו את האדמה.

לבסוף, הרגע המיוחל הגיע. ב-13 לאוקטובר 1913 הנשיא וודרו וילסון לחץ על הכפתור שהותקן במשרדו בבית הלבן וכך נתן פקודה חשמלית לפיצוץ המחסום האחרון בין שני האוקיינוסים. (תסכימו זו הייתה פעולה דיי מגלומנית, אני רק רוצה לראות את התגובה של המהנדס העייף שאחרי 9 שנות עבודה קשה, המנהל אומר לו – שמע, הכול מצוין, נשאר רק דבר אחד, תכנן בבקשה כבל מפנמה לוושינגטון, הנשיא לא רוצה לבוא לפה בשביל לפתוח את התעלה, הוא לא אוהב את הלחות כאן)

הפיצוץ האחרון, Vאוקיינוסים מחוברים. התעלה נפתחה באופן מסחרי במהלך 1914.

לשיפור הבטיחות הוחלט שבתוך תאי ציפה האוניות לא ישוטו בכוחות עצמן אלא יחוברו בכבלים אל רכבות או סירות ויגררו על ידם. 

גרירת אוניה בתוך תא ציפה

עם השלמת הבנייה, תעלת פנמה נחשבת לפלא הנדסי. בהדרגתיות היא התחילה לשחק תפקיד יותר ויותר משמעותי בסחר הבינלאומי ולא רק. במעוף השנים, קשה להפריז בחשיבות של תעלת פנמה. תודות לתעלה, ארה”ב הצליחה יחסית במהירות לשקם את הצי שלה באוקיינוס השקט לאחר מתקפת פרל הרבור בשביעי בדצמבר 1941, מידות תאי ציפה של התעלה קבעו סטנדרט בנייה של האוניות כדי שיוכלו לעבור בתעלה –  אורך 291 מטר, רוחב 32.3 מטר ושוקע 12 מטר. תקן הזה נקרא פנמקס [13].

מקווה שנהנתם.

נימה אישית.

בסוף יוני בתנו מיכל נפטרה מוות בעריסה. הייתה בת שנה וחמישה חודשים. הכתבה הזו לזכרה.

אלכס (סשה) שפירא, בן 43. יליד אוקראינה, כמעט 30 שנה בארץ. מהנדס מכונות ועובד בחברה גדולה בצפון, מתגורר בחיפה, נשוי ואב לשניים, אחת בשמיים.

[1] https://en.wikipedia.org/wiki/First_transcontinental_railroad

[2] גארדיאן – התנאים בהם הועסקו בוני המגרשים למונדיאל בקטאר

[3] הסקנדלים של תעלת פנמה, ויקידפיה

[4] https://en.wikipedia.org/wiki/Panama_scandals

[5]”The Path Between the Seas: The Creation of the Panama Canal, 1870–1914”,  David McCullough

[6]https://en.wikipedia.org/wiki/Chagres_River

[7]https://en.wikipedia.org/wiki/Gatun_Lake

[8] מפגש החופרים מהאוקיאנוס האטלנטי ומהאוקיאנוס השקט בסיום בניית תעלת פנמה

[9] https://www.youtube.com/watch?v=_UoToGlKTt4

[10]https://www.earthmagazine.org/article/benchmarks-october-10-1913-atlantic-and-pacific-waters-meet-panama-canal/

[11]https://www.youtube.com/watch?v=jh79YSCC8mM

[12]https://science.howstuffworks.com/engineering/structural/panama-canal.htm

[13]https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%9E%D7%A7%D7%A1

עוד בנושא באתר הידען:

• המשותף בין גילוי אמריקה והנחיתה על הירח
• סגן השר קרא בוועדת המדע: “פרויקט תעלת הימים יבחן בכל שלב על מנת למנוע פגיעה בים המלח”
• ההרחבה המתוכננת של תעלת סואץ עלולה לפגוע בצורה עקיפה בבעלי חיים בים התיכון
• תעלת סואץ 2.0
• תעלת הימים ברכה או בכיה לדורות?