סיקור מקיף

המשותף בין גילוי אמריקה והנחיתה על הירח

מבוא לסדרה 30 שנה לנחיתה על הירח

2.7.1999
הידען – שלושים שנה לנחיתה על הירח

מאת אבי בליזובסקי
יולי 199
בתמונה – כדור הארץ כפי שצולם לראשונה
כגולה כחולה מן החללית אפולו 8

במאמר המערכת של "הארץ" מיום 21 ביולי 1969 הושוותה
הנחיתה של אפולו על הירח בשעות שלפנות אותו בוקר לפי שעון
ישראל (לקראת סוף ה-20 ביולי שעון ארה"ב) לא פחות ולא
יותר מאשר לגילוי אמריקה על ידי קולומבוס. "הצופה בספינתו
של קולומבוס צעק טארה! טארה! וגילה את אמריקה.477 שנה
לאחר קריאה זו, ואם הכל ילך כשורה (וטוב שכתבו את
ההסתייגות הזו, באחד הפרקים נרחיב על עשרים השיות
שהאסטרונאוטים היו רחוקים ממותם), תהדהד מן החלל החיצון
הקריאה לונה! לונה! האם ישאיר כיבוש הירח את רישומו על
דברי הימים כמו גילוי אמריקה וישובה? אנו מתקשים לחזות את
פני העולם בעוד שלושים שנה. מה לנו איפוא לשגות בתחזיות
לטווח מאות שנים? ההרגשה היא שנחיתת ארמסטרונג ואלדרין על
הירח היא אבן דרך, וכי מה שהיה אתמול הוא אחר היום."
בסופו של דבר, המילים הראשונות של ארמסטרונג היו אחרות –
צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות.
בסדרה זו נסקור מנקודת הזמן שכיוונו אליה כותבי המאמר
המקורי, את התשובה לשאלה האם הנחיתה על הירח היתה אבן
דרך, כיצד השפיע המאמץ העצום הזה על המין האנושי, על
התרבות, על חיי היום יום ועל הרוח האנושית. גם ההשגים
המדעיים של השג זה הם לא מבוטלים, אבל ידוע לכל שלא בגללם
בוצע הפרוייקט האדיר.
רוג'ר לאוניוס, ממשרד ההסטוריה של נאס"א טוען כי פרויקט
אפולו נבע מהשאיפה להתמודד עם מצב בלתי רצוי (תחושה
עולמית של שליטה סובייטית בחלל ובטכנולוגיה), והוא טיפל
בנושאים אלו היטב. למרות שהמטרות הפוליטיות של קנדי הושגו
בעיקרן עם ההחלטה להגיע לירח, קיבל פרויקט אפולו חיים משל
עצמו במהלך השנים והותיר מורשת חשובה לאומה ולתומכים בחקר
החלל. הצלחתו היתה עצומה, ובאה בעת שהחברה האמריקאית היתה
במשבר.
]באופן כללי, יש לראות בפרויקט אפולו בעיקר, ובטיסת אפולו
11בפרט, נקודת מפנה בהיסטוריה של האומה האמריקנית. היה
זה מאמץ שהדגים את הביצועים הטכנולוגיים והכלכליים של
ארצות הברית וביסס את עליונותה על אומות יריבות המטרה
החשובה ביותר של התוכנית, כשנהגתה לראשונה על ידי ממשל
קנדי ב .1961-היתה זו התחייבות עצומה, שעלתה אז 25.4
מיליארד דולר (שווי ערך לסכום של 120מיליארד דולר של
היום ,)כשרק בנייתה של תעלת פנמה השתוותה בגודלה לממדיה
של תוכנית אפולו, כמשימה הטכנולוגית שאינה צבאית שבוצעה
אי פעם על ידי ארצות הברית.
לדבריו, כל הערכה של פרויקט אפולו, שלא מכירה בהישג של
הנחתת אמריקאי על הירח והשבתו בשלום לכדור הארץ לפני סוף
העשור, אינה מושלמת ואינה מדוייקת, שכן זו היתה המטרה
הראשונה של המשימה. המטרה השניה – פרויקט אפולו היה
ניצחון של יכולת הניהול תוך שילוב עם השגת הדרישות
הטכנולוגיות.
]אך ההשלכה החשובה ביותר היא שפרויקט אפולו אילץ את
האוכלוסיה בעולם לראות את כדור הארץ באור חדש. אפולו
8היתה חיונית לשינוי זה, שכן במסעה בחלל צילם הצוות שעליה
את כדור הארץ באמצעות מצלמת טלוויזיה וכך בפעם הראשונה
ראתה האנושות את ביתה ממרחק כ"גולה כחולה",קטנטנה, חמודה
ושבירה, התלויה לה באפלת החלל. כשהגיע מעבורת החלל אפולו
8 לירח בערב חג המולד ,1968היה מראה כדור הארץ חזק אף
יותר כשהצוות שלח תמונות של כדור הארץ בעודו קורא את
הפסוק: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. והארץ
היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". ואחר שלחו ברכת חג
שמח לאנושות.
הסופר ארצ'יבלד מק'ליש סיכם את רגשותיהם של רבים כשכתב על
אפולו בזמנו כי "לראות את כדור הארץ כמות שהוא, קטן וכחול
ויפהפה בתוך השקט האינסופי בתוכו הוא צף, הוא לראות את
עצמינו כנוסעים ביחד על הכדור, אחים בנהדרות הזוהרת הזאת
בקור הנצחי. אחים שיודעים עתה כי הם באמת אחים". התנועות
המודרניות לאיכות הסביבה חושמלו על ידי התפישה החדשה הזאת
של כדור הארץ והצורך להגן עליו ועל החיים בו.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן