אין סתירה בין שמירה על הסביבה ורווחה כלכלית

כך עולה מדו”ח שעסק בכלכלת מערכות אקולוגיות ומגוון ביולוגי שהוכן עבור האו”ם לקראת ועידת קופנהגן. לתשומת לב מקבלי ההחלטות

בדצמבר יתכנסו בקופנהגן ראשי עולם לוועידת פיסגה בנסיון להגיע להסכמה על דרכים לצימצום הפליטות של גאזי-חממה, צימצום שימתן את ההתחממות העולמית. הסכמה זו אמורה להחליף את אמנת קיוטו מלפני עשור.

לקראת הכינוס מתפרסם דו”ח שנכתב ע”י כלכלנים בשיתוף אקולוגים, עיקר המסקנות בדו”ח הן כי :”השקעה בהגנת הטבע מניבה רווחים עצומים “; “השקעה בשימור והגנת : ריפי אלמוגים, חורשים ויערות, ביצות ואגמים, מביאה רווחים של מאות אחוזים”.

הדו”ח מבוסס על מחקר שבוצע ע”י The Economics of Ecosystems and Biodiversity study (TEEB – חקר כלכלת המגוון הביולוגי והמערכת הסביבתית), גוף נתמך ממומן ומבוקר ע”י האו”ם ומדינות רבות.
“TEEB” הוא נסיון לתת ערך כלכלי ל”שירותי הסביבה”, אותם “שרותים” שניתנים לנו ע”י העולם הטבעי… בחינם : טיהור מי-שתיה, הגנה על חוף מסערות, שירותי שניתנים באופן תמידי בקנה-מידה עולמי.

מנהל המחקר – פאוואן סוקדוו (Pavan Sukhdev) כלכלן בדויטשה בנק מבהיר כי מסקנות המחקר מבוססות על נתונים שנאספו מ 1100 מחקרים שבוצעו בארצות רבות, בסביבות שונות, בבתי גידול ותנאים רבים ושונים. לדבריו “אין זה משנה איך מציגים את הנתונים… תמיד מגיעים ליחס רווחים של 25/1 עד 100/1. כלומר ניתן לומר באמינות כי – השקעה בשמירת הסביבה מניבה רווחים.
אחד המוקדים אליהם התיחס הדו”ח הם שטחי יערות וחורשים, נמצא כי ” המשך אובדן היערות גורם להפסד שנתי של 4 טריליון דולרים (טריליון = אלף מיליארד). ארגוני שמירת-טבע קוראים להרחבת האיזורים המוגנים בסביבה הימית, כדי לשמור על הקיים וכדי לאפשר חידוש אוכלוסיות דגים למאכל. היום ניתנת הגנה לפחות מ-1% מכלל האוקינוסים. על פי הדו”ח : עלות הרחבת ההגנה על הימים ל 30% תהיה כ 40 מיליארד דולרים. בעקבות ובגלל ההגנה יגדלו ההכנסות מדייג ובמקרה של הגנת אלמוגים רווח מתיירות והגנת חופים מהרס ע”י סערות, עלות שממנה יופק רווח של 4 טריליון דולרים.

דוגמאות לאיזורים שהשמירה עליהם הניבה רווחים:

• – מחקר בקוסטה-ריקה הראה כי בחורשים בלתי פגועים יש יותר חרקים שמאביקים פירחי קפה, מטעי קפה ליד החורשים הניבו 20% יותר יבול.
• איזורי עשב שמורים בניו-זילנד מאפשרים אספקת מי שתיה לישובים. ללא השימור היתה עלות אספקת המים 100 מיליון דולרים לשנה.
• בוויטנאם ניטעו 120 קמ”ר מנגרובים בעלות 1 מיליון דולרים. המנגרובים חסכו הרחבה וטיפול סכרים בעלות של 7 מיליון דולרים.

במסגרת הפיסגה בקופנהגן יקראו המדינות לממן תהליך להגנת יערות, “TEEB” מראה גם כי הדרך הנכונה והזולה ביותר למיתון הפליטות היא ע”י הפסקת שריפת, כריתת והשמדת היערות. “TEEB” מראה כי כשלון השווקים להביא בחשבון את עלות “שירותי-הסביבה” פוגע לא רק בסביבה, לא רק באקלים אלא גם ובעיקר בכלכלה.

הדו”ח מביא הוכחות לכדאיות כלכליות שיש לשימור וההגנה על הסביבה הטבעית. בעבר התיחסתי לכדאיות הכלכלית שבשמירת הטבע, כלכלנים (בודדים) הצטרפו ל”ירוקים” וניסו לשכנע “קובעי מדיניות” בכדאיות שבשמירת הטבע מסיבות כלכליות, עכשיו יש גוף כלכלי רישמי מגובה ע”י האו”ם ומדינות רבות, גוף שיביא את הנתונים בצורה שתהיה מובנת למקבלי ההחלטות, הבנה שיש לקוות כי תהיה משכנעת דיה כדי לשנות את כוון המחשבה והמעשה, שנוי לטובת הסביבה,

הדו”ח מציע דרכי פעולה לקובעי מדיניות:
1 – השקעה בתשתיות סביבתיות: תאפשר הכנה יעילה וזולה של תשתיות לקראת פגעי אקלים, תשפר את בטחון הספקת המים והמזון, שכן השקעה בתחזוקה שוטפת זולה מנסיונות תיקון מערכות שקרסו. “TEEB” מעריכים כי השקעה בשימור מנגרובים תביא רווחים של 40%, השקעה בשימור חורשים ויערות-משווניים תניב 50% רווח, השקעה בשימור מישורי עשב ובתי גידול ניתמכים תניב 80% רווח.
2 – מתן תגמול וטובות הנעה תמורת שרותי סביבה. התמורה תינתן לתושבים שישמרו על הטבע וסביבתם הקרובה.
3 – קביעת מחיר לפגיעה בסביבה: תקנות לשמירה על הטבע והסביבה יקבעו אחריות (כספית) לכל מי שפוגע בטבע, קביעת מנגנון שיאכוף את התקנות ויגבה את המחיר.
4 – הפסקת סיבסוד תעשיות, גופים ופעילויות שגורמים לפגיעה בסביבה.
5 – הכרה בחשיבות שטחים מוגנים, הכרה בחשיבות השימור וביתרונות שהשימור מספק: בעולם יש שטחים שמורים על כ 14% מפני השטח (הקרקעי). 6% מה”מים-הטריטויאליים”, אבל רק 0.5% מהאוקינוסים, כשישית מאוכלוסית העולם ניסמכת על איזורים שמורים שמספקים חלק רב מצרכי האוכלוסיה. השקעה של 45 מיליארד דולרים בשמירת טבע תבטיח שרותי סביבה חיוניים מים נקיים, קרקע פוריה, מניעת שטפונות, וכו”, בערך של 5 טריליון דולרים לשנה.

דו”ח ה”TEEB” מראה את היתרונות כמו גם את הצורך המידי בשינוי המדיניות לגבי קדימויות סביבתיות:
6 – עצירה מיידית של כל צורות הפגיעה ביערות חייבת להיות משולבת בכל הסכם ופעילות לעצירת ההתחממות העולמית;
7 – הגנה על ריפי האלמוגים (באיזורים המשווניים), איזורים מהם מתפרנסים ובהם חיים כ 500 מליוני אנשים.
8 – הצלת ושימור הדגה העולמית, כיום קורסת אוכלוסית דגי המאכל בעולם כולו,
9 – הכרת הקשר שבין פגיעה בסביבה לבין המשך העוני באיזורים הכפריים, יישום מדיניות “מטרות פיתוח לאלף השלישי”.
10 – הסכם שיקשר בין הגנה על יערות להגבלת פליטות גאזי חממה.

על כך יש להוסיף את הטיפול (איך?) בשטחי אדמה-קפואה (פרמהפרוסט) שמפשירים, פולטים מתן (גאז חממה) ופוגעים במהלך החיים של שבטים ילידיים. ילידים בשטחי פרמהפרוסרט כמו גם ילידי איים, אפריקה וארצות “מתפתחות” אחרות נפגעים בגלל פעילותן של “ארצות מפותחות” לכן מוצדקת דרישתם למימון אמצעי הגנה מפני הנזקים, מימון שיבוא מבעלי האמצעים – הארצות המפותחות.

לקראת הכינוס בקופנהאגן, לקראת כניסת “שנת המגוון הביולוגי” International Year of Biodiversity יש בסיס רחב לדרישה להפסקת הפגיעה בסביבתנו בסיס מוסרי, הגיוני, מדעי ועכשיו שוב בסיס כלכלי.

שכן הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.

אסף