דו”ח מצב הטבע 2022, כרך מגמות ואיומים, מציג תמונת מצב של גורמים ותהליכים מרכזיים, המשפיעים על מצב הטבע בישראל כתוצאה מפעילות האדם. המארג היא התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע של מוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט, המשרד להגנת הסביבה, קק”ל ורט”ג
בדו”ח, שהתפרסם בסוף השבוע (ה’), מובאות תוצאות המחקר בשבעת תחומי הניטור:
1. שינויים בשימושי הקרקע (כמו בינוי וחקלאות); 2. ניתוח מגמות עיתיות ומרחביות בכיסוי הצומח; 3. מיפוי ופילוח של שרפות ותדירותן; 4. שינויים במדדי רציפות וקיטוע של שטחים פתוחים; 5. מיפוי וניתוח רמות ההגנה של השטחים הטבעיים והמיוערים; 6. ניתוח מרחבי של עוצמת תאורת לילה מלאכותית והשפעתה על המערכות האקולוגיות; 7. סקירה מקיפה של השפעת שינוי האקלים על המגוון הביולוגי.
השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג: “דוחות מצב הטבע הם חלק משמעותי, וצריכים להפוך למשמעותיים יותר, בגיבוש מדיניות סביבתית בישראל, מדיניות שמבוססת על נתונים עדכניים ומפורטים על מצבו של הטבע וצרכיו הקונקרטיים. אני שמחה שהשנה לראשונה יש פרק המוקדש להשפעת שינויי האקלים על הטבע. רק מידע מפורט, לפי אזורים, מינים ובתי גידול, יאפשר לנו להתאים את מדיניות שמירת הטבע שלנו לעולם המשתנה ולאתגרים הגוברים. ממצאי הדוח מדאיגים, ומציבים זרקור במיוחד להצטמצמות השטחים הפתוחים בישראל ופגיעה ברציפותם. זו אחת הסיבות העיקריות שאנחנו במשרד להגנת הסביבה מתנגדים לקידום יישובים חדשים ופועלים לייעול השימוש בקרקע בישראל”
לדברי פרופ’ תמר דיין, יו”ר מוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט: “דוח”ות מצב הטבע של המארג, התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע, מהווים בסיס ידע מדעי לקבלת החלטות לניהול השטחים הפתוחים והמערכות האקולוגיות בישראל. הדו”ח מציג את ממצאי הניטור של המארג ואלו מזהים ומציגים את השפעת האדם ופעולותיו על כלל המגוון הביולוגי והמערכת האקולוגית, רשת התמיכה הטבעית החיונית לאדם. באמצעות הדו”ח אנו מקבלים תמונת מצב עדכנית ומהימנה על אודות המגמות בשינויים החלים בסביבתנו, התהליכים המרכזיים שמתרחשים והגורמים המאיימים על מצב הטבע בישראל בטווח הקרוב והרחוק, כאשר המטרה העיקרית היא להוות בסיס ידע ומחקר אמין ואחראי לקבלת החלטות תכנוניות וניהוליות מבוססות מדע וידע. בזכות הדו”ח יכולים הרגולטור והגופים המנהלים את השטחים הפתוחים להחליט החלטות מושכלות ולנהל את השטחים הפתוחים של ישראל תוך הבנת ההשלכות על המגוון הביולוגי ורווחת האדם. דו”ח מצב הטבע הבא של המארג מתוכנן להתפרסם ב-2023, ויעסוק גם הוא במגוון הביולוגי”
ד”ר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים: “דו”ח מצב הטבע מהווה תמונת מצב לאתגרים הרבים שעלינו להתמודד איתם על מנת לשמור על שטחי המחיה והמרקם האקולוגי במדינת ישראל. רק בשנה האחרונה נעשו מאמצים גדולים לטיפול בהרעלות בשטחים פתוחים, כמו מעקבים אחר עופות דורסים ואכיפה בשטח, אך כדי להצליח יותר נדרשת רגולציה הרבה יותר מחמירה ופיקוח הדוק על השימוש ברעלים בשטחים פתוחים וניקיון סטרילי של פסולת הבשר, שממנה נפגעות חיות הבר. כניסת מינים פולשים לשטחי הארץ מחייבת חקיקה בנושא, וברגע שהתגלה מין פולש יש לפעול להדברתו ולמניעת הפצתו בסביבה. על המדינה לייצר תוכנית לאומית לשמירה על המגוון הביולוגי, להגן על שמורות הטבע ולהטמיע עקרונות שימור ומדיניות בכל משרדי הממשלה וגם במגזר העסקי. פרויקט המארג מחייב שיתוף פעולה של גורמים רבים ושל מעורבות גדולה יותר בהגנה על הטבע, במטרה לייצר תוכנית אופרטיבית מול כל גוף שיש לו נגיעה לנושאים אלו על מנת לפעול במשותף מול האתגרים לשמירה על הטבע הישראלי. רק כך נוכל להבטיח קיום ארוך טווח לטבע הישראלי המופלא ולשמר אותו לדורות הבאים”
אברהם דובדבני, יו”ר קרן קיימת לישראל: “פעילות המארג חשובה מאד וקק״ל שותפה מרכזית בו. הציבור בישראל מגלה עניין הולך וגובר במצב הטבע ונהנה יותר ויותר מהשהייה בטבע. הדו״ח השנתי שהארגון מפרסם על מצב הטבע הוא כלי מחקרי לאנשי מקצוע וכלי שימושי לחובבי הטבע”
עיקרי הדו”ח:
• קצב אובדן השטחים הפתוחים בישראל ממשיך להיות גבוה ועומד על כ-30 קמ”ר בשנה.
• עוצמת תאורת הלילה המלאכותית הממוצעת בשטח ישראל עלתה ב-30% בעשור האחרון.
• לראשונה הוגדר ערך סף לזיהום אור אקולוגי. השימוש בערכי הסף מאפשר לזהות ולאפיין אזורים שבהם המערכות האקולוגיות חשופות לתאורה מלאכותית בעוצמה שפוגעת בהן. מהדו”ח עולה, כי 67% משטחי ישראל מצפון לבאר שבע חשופים לזיהום אור במידה הפוגעת במערכות אקולוגיות ובמגוון הביולוגי.
• 78% מרצועת החוף בישראל חשופים לזיהום אור גבוה.
• כ-500 קמ”ר (כ-15%) מהשטחים הטבעיים והמיוערים בחבל הים-תיכוני בישראל נשרפו לפחות פעם אחת בין השנים 2015–2021.
• כ-26% משטח ישראל מוגדרים כשמורות טבע וגנים לאומיים.
• רוב השטחים שתדירות השרפות בהם גבוהה נמצאים בתחום שטחי אימונים של צה”ל.
• בין השנים 2021-2017 עלה שטח שמורות הטבע והגנים הלאומיים ב-9.6%.
• קצב התחממות היבשה והים בישראל מהיר יותר מהממוצע העולמי.
• ישראל מהווה גבול תפוצה עולמי למיני צמחים ובעלי חיים רבים. אוכלוסיות בגבול תפוצה נוטות להיות פגיעות במיוחד לשינויים סביבתיים, ביניהם שינוי אקלים, וחלק מאוכלוסיות אלו נמצאות בסכנת הכחדה מישראל.
תובנות נוספות מהדו”ח:
פרק 1 – שימושי קרקע בישראל (תכסית)
• קצב גריעת השטחים הפתוחים (שטחים טבעיים, מיוערים וחקלאיים) בישראל ממשיך להיות גבוה. בין השנים 2017–2020 נגרעו בממוצע 30 קמ”ר בשנה לצורכי פיתוח.
• בשנים אלה הותמרו כ-72 קמ”ר של שטחים טבעיים ומיוערים לשימושי קרקע שונים (ממוצע של 18 קמ”ר בשנה). 32 קמ”ר הותמרו לשטחים בנויים, 22 קמ”ר הותמרו לחקלאות, והשאר לשימושים אחרים כמו תחבורה, מחצבות ושדות סולאריים.
• בשנים אלה הותמרו כ-69 קמ”ר של שטחי חקלאות לשימושי קרקע שונים (ממוצע של כ-17 קמ”ר בשנה ללא התוספת בשטחים החקלאיים מהתמרות שטחים טבעיים): כ-66% מהם הותמרו לבינוי (שאינו לשימוש חקלאי), והשאר לשימושים נוספים, שהעיקריים בהם הם תחבורה (21%) ושדות סולאריים (9%).
• גם ביחידות האקולוגיות שנמצאות בתת-ייצוג במערך השטחים המוגנים בישראל, ממשיכה גריעת השטח הטבעי: חולות מישור החוף, למשל, איבדו כ-2% משטחם בין השנים 2017–2020.
פרק 2 – כיסוי הצומח ותצורות הצומח בישראל
• בעשורים האחרונים, כיסוי הצומח בחבל הים-תיכוני בישראל נמצא בעלייה בכל השטחים הטבעיים בשל התאוששות הצומח לאחר שנים של רעייה וכריתה ועקב התבגרות היערות הנטועים והצומח המעוצה.
• קצב העלייה בכיסוי הצומח באזורים הגשומים יותר בחבל הים-תיכוני גבוה מזה שבאזורים הגשומים פחות.
• באזורים המדבריים הכיסוי לא השתנה באופן מובהק בעשרות השנים האחרונות, ויש מתאם בין כיסוי הצומח ובין כמות המשקעים השנתית.
• ביערות הנטועים במזרח הארץ ובדרומה (ביריה, הגלבוע, צפון הנגב) נמצאה ירידה בכיסוי הצומח לאחר רצף של שנים שחונות. עם זאת, גם ביערות אלה המגמה השלטת לאורך השנים היא של עלייה בכיסוי הצומח.
• בחולות מישור החוף קצב העלייה בכיסוי הצומח גבוה במיוחד בשל תהליך מהיר של התייצבות החולות, שנגרם, בין השאר, מהתפשטות מינים פולשים, בייחוד שיטה כחלחלה וטיונית החולות.
פרק 3 – שרפות בשטחים הטבעיים והמיוערים בישראל
• תדירות השרפות בישראל נמצאת במגמת עלייה בעקבות העלייה בכיסוי הצומח ובצפיפות האוכלוסייה ובשל שינויי האקלים.
• שרפות חוזרות בתדירות גבוהה פוגעות באופן משמעותי במערכות אקולוגיות ומקשות על השתקמותן.
• רוב השטחים שתדירות השרפות בהם גבוהה נמצאים בתחום שטחי אימונים של צה”ל ובסמוך להם, בייחוד ברמת הגולן, במרחב לכיש וב”ציר הגבעות” שבשיפולי השומרון.
• כ-500 קמ”ר (כ-15%) מהשטחים הטבעיים והמיוערים בחבל הים-תיכוני בישראל נשרפו לפחות פעם אחת בין השנים 2015–2021.
• כרבע משטחי הבתות העשבוניות בישראל נשרפו בשבע השנים האחרונות.
• שטחי החורש הים-תיכוני נשרפו פחות מתצורות הצומח האחרות ביחס לשטחם הכולל וביחס לשטחם היחסי בתחום שטחי אש.
פרק 4 – ניהול השטחים הטבעיים והמיוערים בישראל וההגנה עליהם
• היקף השטחים המוגנים כשמורות טבע וגנים לאומיים מוכרזים ומאושרים עמד בדצמבר 2021 על כ-26.1% משטחה של ישראל – עלייה של 9.6% בשטחם בארבע השנים האחרונות.
• כמחצית מהשטחים הטבעיים והמיוערים בישראל (שטחים פתוחים שאינם חקלאיים) הם שטחים בניהול רשות הטבע והגנים או שטחי יער באחריות קק”ל.
• כמחצית משטחי שמורות הטבע בישראל וכשמינית משטחי היער בניהול קק”ל נמצאים בתוך שטחי אש פעילים.
• בשלוש השנים האחרונות הוכרזו לראשונה שמורות טבע ימיות בשטחים נרחבים בישראל, וכיום כ-4% משטח המים הריבוניים מוגדרים כשמורות טבע.
• בחלק מהיחידות האקולוגיות בישראל פחות מ-30% מהשטח מוגדרים כשטח מוגן, ולעיתים אף פחות מ-10% ממנו מוגדרים כך. אחד היעדים שהציב המשרד להגנת הסביבה הוא הגנה על לפחות 30% משטחן של היחידות. בין היחידות האקולוגיות הסובלות מהגנה חסרה: הירדן הצפוני (גאון הירדן), הכורכר וחולות מישור החוף, מלחות החוף, בתות הספר, מישורי הלס, עמקים אלוביאליים, הים התיכון ומפרץ אילת, הכינרת, ים המלח וחופיו.
פרק 5 – הרציפות והקיטוע בשטחים הפתוחים בישראל
• הפיתוח המואץ בולט בהשפעתו על דגם קיטוע השטחים הפתוחים בישראל – בצפון ובמרכז הארץ השטחים הפתוחים מחולקים ליחידות קטנות ומקוטעות בעוד מדרום לב”ש רוב השטחים הפתוחים נרחבים ורצופים יחסית.
• היקף השטח הנמצא במרחק של פחות מק”מ אחד מהכביש הקרוב ביותר בישראל עומד על 12,113 קמ”ר (55% משטח המדינה): מצפון לבאר שבע, 83% מהשטח מרוחקים פחות מק”מ אחד מהכביש הקרוב ביותר, לעומת 29% מהשטח שמדרום לבאר שבע.
• ברמת הגולן נמצא רצף השטחים הפתוחים והטבעיים הגבוה ביותר באזור הים-תיכוני בישראל
• דגם הקיטוע מצביע על כך שהשפעות השולייים הן הגבוהות ביותר ביערות הנטועים, בחולות מישור החוף, במישורי הלס ובחורש הים תיכוני.
פרק 6 – זיהום אור בישראל – היבטים אקולוגיים ומרחביים
• זיהום אור הוא איום על מערכות אקולוגיות שעד כה לא בוצע עליו מעקב ברמה הארצית.
• בדו”ח הנוכחי הוגדר בפעם הראשונה ערך סף לזיהום אור אקולוגי (השונה מזיהום אור אסטרונומי). השימוש בערכי הסף מאפשר לזהות ולאפיין אזורים שהמערכות האקולוגיות בהם חשופות לתאורה מלאכותית בעוצמה שפוגעת בהן.
• עוצמת תאורת הלילה המלאכותית הממוצעת בשטח ישראל עלתה ב-30% בעשור האחרון.
• 67% משטחי ישראל מצפון לבאר שבע חשופים לזיהום אור במידה הפוגעת במערכות אקולוגיות ובמגוון הביולוגי.
• זיהום אור זולג אל השטחים הפתוחים בישראל, כולל שמורות טבע ויערות קק”ל. %30 משטחי יערות קק”ל ו-16% משטחי שמורות הטבע מצפון לבאר שבע חשופים באופן קבוע לזיהום אור.
• 78% מרצועת החוף בישראל חשופים לזיהום אור גבוה.
• באילת, זיהום האור החופי מאיים על עתידה של שונית האלמוגים.
• תשתיות הגז בים התיכון הן מקור חדש לזיהום אור במרחב הימי של ישראל, שהיה חשוך עד לפני כעשור.
פרק 7 – שינוי האקלים והשפעתו על המגוון הביולוגי
• בדו”ח זה נותחו לראשונה ההשפעות הצפויות של שינוי האקלים על המגוון הביולוגי בישראל.
• בטבע בעולם כולו ובישראל בפרט ניכרים כבר עתה נזקי משבר האקלים, וביתר שאת בים לעומת היבשה. בים התיכון הישראלי, למשל, נכחדו עשרות מיני רכיכות במהלך מספר עשורים, כנראה בשל התחממות מי הים.
• ישראל מתחממת מהר יותר מהממוצע העולמי, וצפויה להיעשות שחונה יותר.
• בעקבות ירידה בכמות המשקעים ועלייה בטמפרטורה ובאידוי צפויה בישראל פגיעה משמעותית בבתי גידול של מים מתוקים – נחלים, מעיינות ובריכות חורף.
• שינוי משטר הגשמים ועלייה בטמפרטורה ובאידוי הם בין הגורמים התורמים לעלייה בתדירות, בעוצמה ובשטח של השרפות בישראל.
• ישראל היא קצה גבול התפוצה של מינים רבים, והתחממות האקלים עלולה לגרום להכחדתם המקומית.
• מינים אקטותרמיים (“בעלי דם קר”) ומינים בעלי יכולת הפצה מוגבלת צפויים להיפגע באופן חריף יותר ממשבר האקלים בהשוואה למינים אחרים.
• בשל ההתחממות, עופות נודדים מקדימים לנדוד ונאלצים לקצר את זמני השהייה שלהם בעצירות הביניים הנדרשות למנוחה ולאכילה.
• לא תמיד פשוט להבחין בהשפעות הישירות של שינויי האקלים על הטבע, כי הן מתרחשות במקביל לתהליכים אחרים שמקורם בפעילות האדם, ושהשפעתם לעיתים מיידית או משמעותית יותר בטווח הקצר. דוגמה לכך היא העלייה בכיסוי הצומח באזור הים-תיכוני בישראל בשל צמצום הרעייה והכריתה בו, למרות ההתחממות וההתייבשות ההדרגתיות באזור.
הדו”ח מציג שתי מגמות מרכזיות והפוכות במצב הטבע בישראל, מסביר נועם בן משה, עורך דו”ח מצב הטבע. מצד אחד – האיומים על הטבע בישראל הולכים וגוברים. העלייה בצפיפות האוכלוסייה והפיתוח הנלווה לה גורמים לכך שקצב אובדן השטחים הפתוחים והקיטוע שלהם ממשיך להיות גבוה, בייחוד במרכז הארץ ובצפונה. השפעות האדם זולגות גם לשטחים המוגנים, ומתבטאות, למשל, בעלייה בתדירות השרפות ובזיהום האור בשמורות הטבע ובשטחי היערות. איום נוסף שכבר מתחיל לתת את אותותיו במגוון הביולוגי בישראל הוא שינוי האקלים. מצד שני, מאמצי שמירת הטבע לאורך השנים גם הם משמעותיים, ומתבטאים בעלייה ניכרת ורציפה בכיסוי הצומח באזור הים-תיכוני בישראל ובהרחבה משמעותית של שטחי שמורות הטבע, כולל בים, שעד לפני שנים בודדות כמעט ולא זכה להגנה.
עוד בנושא באתר הידען:
