אבי בליזובסקי
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/icecover.html
עדכון אחרון – 11/12/02 03:49
1.2 מיליון קמ”ר של קרח פחות מבקיץ שעבר
מאת קנת צ'אנג
פני הארץ / המעטה הקפוא של אוקיינוס הקרח הצפוני נמס בקיץ האחרון בשיעור ניכר
אוקיינוס הקרח הצפוני. פחות קרח וקרח דק יותר
המסתם של הקרחונים בגרינלנד ושל מעטה הקרח באוקיינוס הקרח הצפוני בקיץ האחרון הגיעה לרמות שלא נראו זה עשורים, כך דיווחו השבוע מדענים. לדברי החוקרים, הדבר הוא עדות נוספת להתחממות מהירה שחלה באחרונה באוקיינוס הקרח הצפוני, הנובעת בחלקה מתנודות טבעיות באקלים. אך החוקרים הוסיפו, שייתכן ששינויים סביבתיים שאירעו כתוצאה מפעילות אנושית, כמו הרס שכבת האוזון ופליטת דו-תחמוצת הפחמן, האיצו והחמירו את התופעה.
בסוף הקיץ, כיסוי הקרח של אוקיינוס הקרח הצפוני הצטמצם ל-5 מיליון קמ”ר. לאחר מכן חזר והתרחב. מאז ,1978 כאשר החלו מדידות הלוויין הישירות של קרח הים, המינימום הממוצע בקיץ היה 6.2 מיליון קמ”ר. מתוך קרח הים שנותר, הרוב היה דק יותר מבדרך כלל.
“זה היה ככל הנראה הקיץ המטורף ביותר שראיתי כאן אי פעם”, אמר ד”ר מארק סרזה, חוקר במרכז המידע הלאומי לשלג וקרח בבולדר, קולורדו, ואחד המדענים שהציגו את הממצאים במסיבת עיתונאים בכנס של האיחוד הגיאופיסי האמריקאי בסן פרנסיסקו.
מזג האוויר באוקיינוס הקרח הצפוני היה חמים וסוער באופן יוצא דופן השנה, והדבר גרם לשבירת הקרח והמסתו ביתר קלות. הצטמקות הקרחונים עולה בקנה אחד עם מגמה הנצפית מאז סוף שנות ה-,70 ועם הניבויים על התחממות כדור הארץ. “זה סוג השינוי שציפינו לו”, אמר ד”ר ג'יימס מוריסון מאוניברסיטת ואשינגטון בסיאטל.
מידע אחר, ובכלל זה נתונים שנאספו בטיסות, מגלה כי לפחות מאז שנות ה-50 לא היתה באוקיינוס כמות קטנה כל כך של קרח. אם ההצטמקות תימשך בקצב הנוכחי, מעטה הקרח הממוצע השנתי עשוי לרדת ב-%20 עד ,2050 ולדברי סרזה ייתכן שבמצב זה לא יהיה כמעט קרח באוקיינוס בחודשי הקיץ. “אני מאמין שנמשיך לראות צמצום בכיסוי הקרח בים, כי אני חושב שלפעילות האנושית יש השפעה על האקלים”, הוא אמר. “שיעור השינוי אינו ידוע”.
עדויות אחרות, המצביעות על המסה של שכבת הקרקע הקפואה ועל התפשטות צפונה של עצים, מעלות גם הן את ההשערה שההתחממות בתקופה האחרונה מהירה ויוצאת דופן.
צמצום קרח הים צפוי להשפיע על זרמי האוקיינוס העולמיים. מים מתוקים מקרח נמס צפופים פחות ממי הים המלוחים, ועשויים למנוע את עלייתם של מים ממעמקי האוקיינוס. בנוסף, ההמסה הנרחבת תתרום להתחממות מכיוון שמים סופגים יותר מ-%80 מאור השמש הפוגע בהם, ואילו הקרח מחזיר כ-%80 מהאור.
מכשירי מדידה לווייניים הראו כי במדף הקרח של גרינלנד, שטחו של האזור שבו הקרח נמס הוא יותר מ-690,000 קמ”ר. שטח זה גדול ב-%9 מהשטח שבו נצפתה בעבר המסה של קרח. הקרח נמס באזורים בגובה של עד 2,000 מטר, שמעולם לא נצפתה בהם המסה. מים נמסים זורמים אל בסיס הקרחונים ומשמשים כחומר סיכה, המאיץ את הגלישה של הקרחונים אל האוקיינוס.
בגיליון האחרון של כתב העת “,”Science מדענים במעבדת הנעת הסילון של נאס”א בפסדינה, קליפורניה, ובמצפה המלכותי של בלגיה, דיווחו שהקרחונים הנמסים גורמים לשינוי בצורת כדור הארץ. מאז 1997 נעשה הכדור מעט פחוס יותר בקטבים, כמו דלעת. הממצא מעיד על היפוך מגמה שהחלה בסוף עידן הקרח האחרון, כשכדור הארץ השתחרר ממדפי הקרח הכבדים בקטבים ונעשה כדורי יותר. במאמר ב””Science נכתב שתוספת המים הנמסים של הקרחונים, הנעים לעבר קו המשווה, גורמת להפיכת כדור הארץ לפחוס יותר.
עדכון 9/12/2002: הפשרת הקרחונים הגיעה לשיא חסר תקדים
מאז שנות ה-50 לא נמדדה כמות קרח קטנה כל-כך באזור הארקטי
מדענים מדווחים היום (שני) כי ההפשרה של הקרחונים בגרינלנד ושל שכבת הקרח באוקיינוס הארקטי הגיעה הקיץ לממדים חסרי תקדים. ההפשרה, המספקת עדויות להתחממות הקיצונית של האוקיינוס הארקטי, קשורה בחלקה לגורמים טבעיים ולשינויי אקלים ובחלקה לשינויים סביבתיים שגרמו בני אדם, כמו הרס שכבת האוזון.
בספטמבר השנה, בסוף הקיץ, הצטמקה מסת הקרח באוקיינוס הארקטי לשני מיליון מיילים רבועים, לפני שגוש הקרח התחיל לגדול שוב. מדידות לוויין מדויקות של האוקיינוס הארקטי נערכות מאז 1978 ומאז שנה זו לא עמד גודלו המינימלי של גוש הקרח מתחת ל-2.4 מיליון מיילים רבועים. מרבית הקרח שנותר הוא דק יותר מהרגיל.
מזג האוויר באזור הארקטי היה הקיץ חם וסוער מהרגיל והדבר גרם לשבירה של קרחונים. “זה היה הקיץ המטורף ביותר שראיתי שם” אמר ד”ר מארק סזר, החוקר את התופעה. סזר אף פירסם את הנתונים בכנס של האיחוד הגיאוגרפי בארה”ב.
נתונים נוספים מצביעים על כך שמאז שנות ה-50 לא נמדדה כמות קרח כה קטנה באזור הארקטי. אם הצטמצמות מסת הקרח תמשיך בקצב הנוכחי, תפחת כמות הקרח ב-%20 עד שנת 2050 והאוקיינוס הארקטי ייוותר כמעט ללא כיסוי קרח למשך חודשי הקיץ. ד”ר סזר צופה כי ההפשרה תימשך ותולה את הסיבה לכך בהשפעה של בני האדם על האקלים.
הפשרתה של שכבת הקרח צפויה להשפיע על זרמים באוקיינוסים, וכן על טמפרטורת המים. ללא שכבת הקרח, המחזירה %80 מקרינת השמש, תחמם השמש את המים ישירות. כמו כן, מצביעים נתוני לוויין על הפשרה של למעלה מ-265 אלף מיילים רבועים מתוך יריעת הקרח בגרינלנד – הפשרה העולה ב-%9 על ההפשרה המירבית שנמדדה שם עד כה. מי קרחונים שנמסו זורמים סביב בסיסי הקרחונים ומשמשים כחומר סיכה המאיץ את היפרדותם של גושי קרח והיסחפם לאוקיינוס.
עדכון ניו-יורק טיימס
נאס”א: הקרח באוקיאנוס הארקטי עשוי להעלם עד סוף המאה ה-21
מחקר של נאס”א מראה כי הקרח הימי באוקיאנוס הארקטי נמס הרבה יותר ממה שחשבו – עד תשעה אחוזים לעשור. אם קצב ההמסה יימשך למשך עוד כמה עשורים, הקרח הימי ייעלם לחלוטין עוד במאה ה-21 בשל עלית הטמפרטורות והאינטראקציה בין הים, האוקיאנוס והאטמוספירה, תהליך המאיץ את ההמסה.
קרח הים הצפוני צף באוקיאנוסי הקטבים ונשאר קפוא גם בסוף הקיץ, כאשר חלקו נמס מדי קיץ. השנה הגיעה עומקה של שכבת הקרח לכ-3 מטרים ובכמה מקומות אפילו שבעה מטרים. המחקר גם מראה כי הטמפרטורה באיזור הארקטי עולה ב-1.2 מעלות צלזיוס בעשור.
בניגוד לאנרקטיקה, שם מגיע עובי שכבת הקרח לכמה קילומטרים, ושם נמצאים מרבית המים המתוקים של כדור הארץ, המסת הקרח בקוטב הצפוני לא תשנה בהרבה את גובה פני הים אך היא עלולה להשפיע על קוי הספנות בקיץ, על פריחת הפלנקטון, מחזור זרימת המים באוקיאנוסים והאקלים הגלובלי.
אם שכבת הקרח הרב שנתית תעלם, כל אקלים האוקיאנוס הארקטי והאקולוגיה שלו עשויים להיות שונים לחלוטין, אומר ג'וספינו קומיסו, חוקר במרכז טיסות החלל גודארד של נאס”א בגרינבלד מרילנד העומד בראש המחקר. קומיסו השתמש בנתונים מלווינים כדי לעקוב אחר גודל המינימום של שכבת הקרח וכיסויה, וכן הטמטפרטורות באיזור הארקטי בין השנים 1978 ל-2000. מכיוון שהכיסוי של הקרח אינו משתנה באופן אחיד במונחים של מקום או זמן, בחן קומיסו חלקים מהנתונים הללו וניתח את האיזורים הללו בזהירות כדי לבחון האם הקרח הגיע לכיסוי המינימלי בכל שנה. תוצאות אלה עובדו כדי לקבל נתונים שנתיים על כיסוי הקרח.
לפני שנת 1978 הגיעו מרבית הנתונים באופן אקראי מספינות, תחנות מזג אוויר ומניידות מחקר.
נראה כי קצב הירידה מואץ הודות למשוב חיובי במערכת הקשרים בין הקרח, האוקיאנוס והאטמוספירה. כאשר הטמפרטורה באיזור הארקטי עולה, כיסוי הקרח בקיץ נסוג, יותר חום נספג באוקיאנוסים ויותר קרח נמס בשל שכבת המים החמה העליונה. חורפים חמים יותר עלולים לעכב הקפיאה בסתיו ולהוביל לשכבת קרח דקה יותר בחורף ובאביב, שהיא בתורה עושה את הים יותר רגיש להמסה בקיץ הבא.
כמו כן, עליה בטמפרטורת הקרח בקיץ בשיעור של 1.2 מעלות לעשור עשויים להאריך את הקיץ, ולאפשר לאביב מוקדם יותר, ולקפיאת סתיו מאוחרת יותר, דבר שיקטין עוד יותר את עובי השכבה ואת כיסוי הקרח.
כאשר הוא משווה השינוי מ1979 ל-1989 לנתונים מהשנים 1990-2000 , קומיסו מצא כי ההמסה הגדולה ביותר היא באיזור המערבי (ים ביופורט וצ'וקי). אבדן קרח גדול נמצא גם בימים המזרחיים (ים סיביר, לפטב וקארה). כמו כן, כיסוי הקרח התרחב במקצת באיזורים קטנים יחסית ליד גרינלנד.
בטווח הקצר, הפחתת כמות הקרח יכול להביא קווי ספנות לאוקיאנוס הארקטי, כמו כן המסה מאסיבית יכולה להגדיל את הפוריות הביולוגית, מאחר ומים מומסים צפים ויוצרים שכבה יציבה לפריחה של פלנקטון. כמו כן, האקלים האזורי והעולמי יושפעו. מאחר וקרח הקיץ הימי מחזיר את אור השמש לחלל, מצנן את פני כוכבי הלכת ומחמם את האטמוספירה.
בעוד הנתונים של השנתיים האחרונות הגיעו מאוחר מדי מכדי להכלל במאמר, בחן קומיסו לאחרונה את נתוני כיסוי הקרח עד להווה וגילה כי השנה היה כיסוי הקרח הכי פחות מסיבי מזה שנצפה מאז החלה תקופת הלווינים.
המחקר הופיע בגליון סוף אוקטובר של גיאופיסיקל ריסרץ' לטרס, ומומן בידי תוכנית מדעי הקריסופריה יוזמת מדעי כדור הארץ ופרויקט תצפית כדור הארץ.
המשימה של יוזמת מדעי כדור הארץ של נאס”א היא לפתח הבנה מדעית של מערכת כדור הארץ והתגובה שלה לטבע או לשינויים מעשי ידי אדם כדי לשפר את יכולת התחזית האקלימית, תחזית מזג האוויר ואסונות טבע.
קרחון ענק נוסף ניתק מיבשת אנטרטיקה
16/05/2002
הקרחון C-19 שגודלו כשליש משטח ישראל, משייט בים צפונה; בשבוע
שעבר ניתק קרחון אחר מאותו משטח קרח; התנתקות הקרחונים מהווה
סימן מוקדם להתחממות כדור הארץ ולשינויי אקלים צפויים
מאת: שירות הארץ, הארץ
קרחון נשבר בקוטב הדרומי. סכנה לנתיבי הספנות (רויטרס)
תמונות לוויין איתרו עוד קרחון ענק שניתק מיבשת אנטרקטיקה – כך
דווח אתמול באתר האינטרנט של רשת סי.אן.אן. שטחו של גוש הקרח
המלבני, המכונה ,C-19 הוא כ-6,336 קילומטרים רבועים. אף שאינו
הקרחון הגדול ביותר שניתק מאנטרקטיקה בשנים האחרונות, גודלו של
C-19 הוא כשליש מגודלה של ישראל.
בשבוע שעבר ניתק קרחון אחר, ,C-18 שאורכו 75 ק”מ ורוחבו 7 ק”מ
– קצת פחות מפי 10 משטחה של מנהטן. C-18 ו-C-19 סמוכים זה לזה
על שפת מדף הקרח “רוס” – שטח ענק של קרח הנמתח מהיבשת לתוך ים
רוס, בחלק היבשת הסמוך ביותר לניו זילנד.
הקרחונים החדשים אותרו על ידי המינהל הלאומי לאוקיינוסים
ואטמוספירה, העוקב אחר תמונות לוויין של תוכנית הלוויין
המטאורולוגי של משרד ההגנה האמריקאי.
שורה של קרחונים שגודלם הולך ועולה ניתקו בשנים האחרונות מיבשת
אנטרקטיקה, והעלו חששות שהטמפרטורות נמצאות במגמת עליה מתמדת
באזור הארקטי. למגמה כזו, שלהערכת מדענים רבים מהווה סימן
מוקדם להתחממות כדור הארץ, עשויות להיות השלכות לשינויי אקלים
באזורים רבים על פני כדור הארץ.
הועלו גם דאגות שקרחוני הענק הללו – חלקם בגודל של יותר
מ-10,000 קילומטרים רבועים – עלולים לסכן נתיבי ספנות, ככל שהם
נעים צפונה ונשברים. מרכז הקרח של המינהל לאוקיינוסים
ואטמוספירה עוקב אחר מיקומם של הקרחונים, ובשנים האחרונות
איתרו מדענים קרחונים בטווח של 1,600 ק”מ מהעיר קייפטאון
שבדרום אפריקה וקרייסטצ'רץ' שבניו זילנד.
ריכוז ידיעות וכתבות על התחממות כדור הארץ בין השנים 1999-2001
ידען כדור הארץ
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~389441920~~~61&SiteName=hayadan
