רועים מקניה שהיגרו מהכפר לעיר בשל בצורת, החלו לסבול מפגיעות חדשות כגון שיטפונות ויחס שלילי
שינויי האקלים מובילים להגירה בכל העולם. הם כוללים עלייה בטמפרטורות, בצורות ושיטפונות, גורמים לאסונות סביבתיים ופוגעים בתנאי המחיה. מגמה זו צפויה להימשך, להגדיל את מספר המהגרים ולהיות אתגר חברתי ופוליטי ברמה המדינית, האזורית והבין-לאומית.
ד”ר עמית טובי מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עוסק בקשר שבין שינויי אקלים וחברה, כלכלה ופוליטיקה. מחקריו מתמקדים בפגיעותן של אוכלוסיות לשינויי אקלים, גם קיצוניים, באופן שבו הן מסתגלות אליהם ומתמודדות עמם, בקשר שבין שינויי אקלים והשתנות הסביבה לקונפליקטים חברתיים (למשל על משאבים כגון מים ומרעה) וכן באובדן של תרבות, ערכים, נופים, מקורות הכנסה וביטחון. “החברה היא זו שמשפיעה על האקלים”, הוא אומר, “ולכן המונח ‘משבר האקלים’ שגוי מיסודו ומסיר מאיתנו אחריות. אנחנו צריכים לפעול לתיקון ההתנהלות החברתית והאנושית ולא לתיקון האקלים עצמו”.
ד”ר טובי וצוותו ביקשו לבדוק אבטיפוס של מהגרי אקלים ואת קורותיהם. לשם כך בחנו 40 רועים שהיגרו מצפון קניה – אזור צחיח שנסמך על רעיית צאן ובקר – לניירובי, בירת קניה, בחיפוש אחר עבודה (הגירת אקלים פנימית, מהכפר לעיר). זאת בשל שתי בצורות קשות וממושכות, ב-2010 ו-2016, שגרמו למות עדריהם. הקשר עמם נוצר דרך הסוכנות הקנייתית לניהול בצורות והחוקרים ראיינו אותם בעזרת מתורגמן בפגישות שנמשכו כשעתיים. רובם עזבו את כפרם ומשפחתם ב-2011, עבדו בעיר כשומרי רכוש וחיו כבר שנים רבות בניירובי. בין השאר נשאלו באיזו מידה הצליחו לתמוך כלכלית במשפחתם ובחינוך ילדיהם לפני ואחרי ההגירה ולשקם את מקורות מחייתם (למשל, קניית בקר נוסף), ומהן שאיפותיהם לעתיד.
מתשובותיהם אפשר היה להבין כי גם אחרי תקופה ארוכה בניירובי, הם הצליחו לשלוח סכום מועט בלבד למשפחתם – לצרכים בסיסיים כגון אוכל, בגדים וחינוך, וכי הם עוסקים בעיקר בהישרדות יומיומית ולא חסכו מספיק כדי לשקם מקורות מחיה. חלקם אף חזרו לבסוף לביתם שבצפון המדינה חסרי כל. בנוסף, ציינו כי הם סובלים מבדידות וניתוק מהקהילה, סיכונים חדשים (כגון מקרי שוד), קור, שיטפונות ותחלואה (ניירובי גבוהה וקרה יותר מצפון קניה). עם זאת, חלקם ציינו שההגירה גם תרמה להם מבחינה אינטלקטואלית; כך למשל פתחו עסק שלא יכול להיפגע מבצורת, למדו לנהל והבינו את החשיבות שבחינוך (ציינו שלא יסכימו שילדיהם יהיו רועים וחקלאים וירעבו ללחם), וגילו גידולים חקלאיים שלא ניזוקים מבצורת (למשל זני תירס שמבשילים מהר).
במחקר נוסף, שעדיין נמשך בסיוע מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, בודקים החוקרים כיצד הגירת האקלים משפיעה על העיר. מחקר זה נערך בטנזניה, בעיר דאר א-סלאם אשר סובלת משיטפונות. “שינויי האקלים יעצימו את ההגירה לערים לצורכי פרנסה, ורצינו לבדוק אם זה יחריף את פגיעותן או יפחית אותה (הדעות בנושא חלוקות). הפגיעות עשויה להתבטא בעומס תושבים ושיטפונות בשכונות העוני (סלאמס) ובאי יכולתן להכיל זאת בשל תשתיות רעועות ולא מספיקות”, מסביר ד”ר טובי.
החוקרים ראיינו כ-35 מקבלי החלטות כגון מתכנני ערים, פוליטיקאים ואנשי סביבה מדאר א-סלאם על הקשר שבין הגירה להגברת או הפחתת השיטפונות בעיר ולסוגיות נוספות, כלליות יותר (למשל על כלכלה וחברה). חלק מהמרואיינים ציינו כי המהגרים תורמים להגברת השיטפונות כיוון שהם מתיישבים בשכונות עניות נטולות תשתיות; שם הם בונים לעצמם מבני מגורים מבטון באופן לא מוסדר, מרחיבים את השכונות, והגשמים לא נספגים בקרקע אלא זורמים על פני השטח והופכים לשיטפונות. בנוסף ציינו כי ההגירה מייצרת פשיעה ועוינות בשל אי מציאת עבודה. חלק מהמרואיינים ציינו כי צריכה להתקיים הסברה בקרב המהגרים – העברת מידע על פעולות להפחתת שיטפונות ועל צורת חיים שאינה מזיקה לסביבה. בנוסף ציינו כי המהגרים דווקא תורמים לצמיחה כלכלית כיוון שהם פותחים עסקים ומשלמים מסים.
אומר ד”ר טובי: “אפשר להבין ממחקרינו כי השפעותיה של הגירת האקלים – ובמקרה זה המעבר מהכפר לעיר – הן חיוביות ושליליות כאחת. מצד אחד, הגירה זו תרמה לסוג של קידום מעמדי-חברתי של המהגרים, ומצד שני שינתה את סוג הפגיעות שמהן הם סובלים. כך, פגיעה מסוג אחד (כגון בצורת) הוחלפה בפגיעות אחרות (כגון שיטפונות ויחס שלילי מהחברה). במחקרינו הבאים אנו מקווים שנלמד כיצד אפשר להעצים את ההשפעות החיוביות ולהפחית את השליליות”.
החיים עצמם:
ד”ר עמית טובי, 43, נשוי פלוס שני ילדים (3.5, 7), מתגורר בירושלים. הוא גדל בקיבוץ מעברות שבעמק חפר ובעל רקע חקלאי (“לא סתם אני מתעניין בפן הסביבתי”). אין לו יותר מדי זמן לתחביבים בין העבודה והילדים, אך הוא מקווה שזה ישתנה.
עוד בנושא באתר הידען:
