השפעת האדם על הסרנגטי ועל המסאי מרה מתבהרת

מחקר חדש מראה כיצד בגלל פעילות אנושית כמו מרעה וחקלאות, הקמת גדרות וישובים סביב ה”ליבה” מתהווה לחץ עצום על משאבי הסביבה הטבעית, על בעלי חיים והצמחים שבה

בחודשים הקרובים יצאו אלפי חובבי טבע לטייל ולבקר בשמורות הטבע שבקניה ובטנזניה, כאשר השמורות אליהן מגיעים הכי הרבה מבקרים הן המסאי-מרה שבקניה והסרנגטי בטנזניה.
שתי השמורות מהוות חלק משטח של כשישים אלף קמ”ר שנמצא תחת רמות שימור משתנות ובו ישובים, שטחי חקלאות ומרעה. בארבעים השנים האחרונות נערכו סקרים ומחקרים מהם מתבררת השפעת האדם על השמורות והשטחים שמסביבן.

השמורה מסאי-מרה היא שלוחה צפונית של הסרנגטי וביחד הן מכסות שטח עצום ובו מגוון עצום של בעלי חיים וצמחים. בשטח זה מתרחשת הנדידה העונתית של כשני מיליון בעלי חיים, רובם גנו ואליהם מצטרפים זברות וצבאים שונים, שילוב שמהווה מוקד משיכה לתיירים מכל העולם.

החוקרים מגדירים את השמורות “ליבת” השטח המוגן” וסביבן שניים עשר אזורי שימור בהם שוכנות קהילות של רועים וחקלאים.

למרות הגדרת השטחים כאזורי שימור, האזור כולו בסכנה. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science מראה כיצד בגלל פעילות אנושית כמו מרעה וחקלאות, הקמת גדרות וישובים סביב ה”ליבה” מתהווה לחץ עצום על משאבי הסביבה הטבעית, על בעלי חיים והצמחים שבה.

זו פעם ראשונה שצוות גדול של מדענים ממדינות שונות מצרפים שורה של נתונים שנאספו במשך ארבעים שנה כמו: ניטור קרקע וצמחיה, תצלומי אוויר, מעקב אחרי בעלי חיים באמצעות GPS ועוד כדי להעריך את השפעת האדם על שתי השמורות.

נמצא כי הפעילות האנושית גרמה לשינויים קיצוניים לבתי-גידול. היא הפחיתה את כמות העשב, גידור שטחי חקלאות גרם לקיטוע שטחי המחיה מה שמונע מבעלי חיים לנוע כדי למצוא מזון ולהתרבות.
תפקודי מפתח אקולוגיים נפגעים ומשתנים: בגלל שיש פחות שריפות טבעיות יש השתלטות של שיחים ועצים שפוגעים באיכות הקרקע וכך פוחת הכיסוי הצימחי והשטח הופך רגיש ופגיע לשינויי האקלים.

החוקרים סרקו יותר משישים צילומי אוויר שצולמו בין השנים 1977 ל-2016 ואיפשרו לבדוק את השינויים בבעלי חיים בבר, בבעלי חיים מבוייתים ובישובים סביב השטח. נתוני האוכלוסיה האנושית נלקחו מהממשלות. נמצא כי ברדיוס של 60 ק”מ מהשמורות, גדלה האוכלוסיית האנושית ב-26% , מ-4.6 מיליון ל-5.8 מיליון בני אדם תוך 13 שנים.
עם יותר בני אדם מגיעים גם יותר בעלי חיים מבוייתים, ישובים וגדרות. מספר החלקות החקלאיות המגודרות מחוץ ל”ליבה” גדל ביותר מ-20%.
באזור המרה שבקניה, גדלה הצפיפות של ישובים (bomas) עד לשלושה ישובים לקמ”ר כל שנה.
באזור נארוק שבקניה גדלו מספרי הכבשים והעיזים בכ-270% ולעומת זאת חלה ירידה קטנה של כ-10% במספר הפרות. העדרים לא נשארים מחוץ לגבולות השמורות אלא פולשים לתוכן. ניתן לראות את שבילי המרעה שחודרים לתוך השמורות. חדירה זו פוגעת באיכות ובכמות המזון עבור בעלי החיים הנמצאים בטבע.
במסאי-מרה נמצא כי בין השנים 1977 ל-2016 גדלו חדירות עדרי הבקר ביותר מ-1000% וחדירות עדרי כבשים ועיזים גדלו אף יותר. באותו זמן פחת מספר חיות הבר הקבועות בשמורה ב-87% עד 40%, במקביל פחת מספר הנודדים, בעיקר גנו ב-63%.

ב-34 שנים גדלו חוות חקלאיות וכיום מכסות החוות 54% מהשטחים שסביב השמורות. החוות גורמות להרס בתי-הגידול בסביבתן, השילוב של חוות חקלאיות וצפיפות צאן ובקר מגביר את הלחץ על הרועים לפלוש לשמורות.

הפגיעה הגדולה ביותר נצפתה בקרב הנודדים – כמו הגנו. נתונים שנאספו ממכשירי מעקב על גנו מראים כי העדרים מגיעים בצפיפות לאזורים קבועים מה שמפחית את כמות המזון של כל פרט, כיוון שרעיית-יתר של בקר פוגעת באיכות הקרקע כך פחות מרעה עומד לרשות הגנו.
כאשר חיות מבוייתות “מסלקות” את העשב יש פחות שריפות טבעיות, מה שמאפשר לעצים צעירים לגדול. כך הופכים שטחי מרעה לחורשים דלילים.
את מקומם של אוכלי העשב כמו הגנו תופסים אוכלי עלים כמו הג׳ירף.

הירידה במספר בעלי החיים בבר במסאי-מרה מדאיגה כי לשטח זה מגיעים עדרי הנודדים בעונה היבשה. בגלל הגידול העצום במספרי הצאן והבקר נעלמים מהשטח כל מיני בעלי החיים הגדולים.

משמעות השינויים הקיצוניים היא כי עתידו של הסרנגטי-מרה אינו בטוח, לכן קוראים החוקרים לתגובה מיידית, לפעולה דחופה שתבטיח את עתידו של השטח ובעלי חיים מהבר שבו.

חשוב להגן על מסדרונות הנדידה שלאורך גבולות השמורה, חשוב לווסת ולהסדיר את פעילותם של סוחרי פחם, חקלאים, רועים ומציבי גדרות.
חובה להעניש עברייני צייד ורועים שפולשים לשמורות כדי למנוע פגיעתם בשמורות.

שתי השמורות נחשבות לאחד מפלאי העולם וככאלה מושכות תיירים רבים. חלוקה נכונה של ההכנסות מתיירות תקל על יישום נכון של פעילות השימור.