בתיאוריה, ניתן להפוך תא עור מגבר לביצית ותא עור מאישה לתא זרע. קיימת גם האפשרות של ילד המחובר גנטית למספר הורים, או רק להורה אחד
מאת: ג’וליאן קופלין, מרצה לביואתיקה, אוניברסיטת מונאש, ועמית כבוד בבית הספר למשפטים, אוניברסיטת מונאש באוסטרליה ונירה בהטיה, פרופסור עמית למשפטים, אוניברסיטת דיקין בבריטניה
בקרוב יהיה אפשר להפוך תאי עור אנושיים לתאי ביציות ותאי זרע תקינים באמצעות טכניקה המכונה “גמטוגנזה במבחנה”. זה כולל את יצירת (גנזה) ביציות וזרע (גמטים) במבחנה מחוץ לגוף האדם.
בתיאוריה, ניתן להפוך תא עור מגבר לביצית ותא עור מאישה לתא זרע. קיימת גם האפשרות של ילד המחובר גנטית למספר הורים, או רק להורה אחד. חלק מהמדענים סבורים שיישומים אנושיים של גמטוגנזה במבחנה עדיין רחוקים מביצוע.
עם זאת, מדענים העוסקים בתאי גזע אנושיים, מתגברים כעת על המחסומים. חברות ביוטכנולוגיה חדשות גם מחפשות דרכים למסחר טכנולוגיה זו.
הנה מה שאנו יודעים על הסיכויים של גמטוגנזה במבחנה אנושית ולמה צריך להתחיל לדבר על זה עכשיו.
האם הטכנולוגיה זמינה?
גמטוגנזה במבחנה מתחילה ב”תאי גזע פלוריפוטנטיים (תאי גזע בלתי ממויינים) “, סוג של תא שיכול להתמיין לסוגים רבים שונים של תאים. המטרה היא לשכנע את תאי גזע אלה להפוך לביציות או לתאי זרע.
טכניקות אלה יכולות להשתמש בתאי גזע המופקים מעוברים מוקדמים. אבל המדענים גם גילו או מצאו איך להחזיר תאים מבוגרים למצב בלתי ממויין. הדבר זה פותח את האפשרות ליצור ביציות או תאי זרע ששייכים לאדם בוגר קיים.
מחקרים שנעשו בבעלי חיים היו מבטיחים. בשנת 2012, מדענים יצרו עכברים חיים שנולדו מביציות שהתחילו את חייהן כתאי עור על זנב של עכבר.
לאחרונה, הטכניקה שימשה לקידום רבייה בין-מינית. בתחילת השנה הנוכחית, מדענים יצרו גורי עכברים משני אבות גנטיים לאחר שהפכו תאי עור מעכברים זכרים לביציות. גורי עכברים עם שתי אמהות גנטיות גם נוצרו).
איך מדענים גידלו עכברים עם שני אבות?
מדענים עדיין לא הצליחו להתאים את הטכניקות האלו ליצירת גמטים אנושיים. אולי בגלל שהטכנולוגיה עדיין בתחילת דרכה, מערכות המשפט והרגולציה באוסטרליה לא עוסקות בשאלה אם ואיך יש להשתמש בטכנולוגיה
לדוגמה, הקווים המנחים של המועצה הלאומית למחקר ורפואה בעזרת טכנולוגיה, שעודכנו בשנת 2023, לא כוללים הנחיות ספציפיות עבור גמטים המופקים במבחנה. ההנחיות האלה יצטרכו להתעדכן אם גמטוגנזה במבחנה תהפוך למעשית בבני אדם.
הפוטנציאל
יש שלושה שימושים קליניים בולטים לטכנולוגיה זו:
ראשית, גמטוגנזה במבחנה יכולה לפשט את תהליך ההפרייה החוץ-גופית (IVF). השגת ביציות כיום כוללת הזרקות הורמונים חוזרות ונשנות, ניתוח קטן וסיכון לפעילות יתר של השחלות. גמטוגנזה במבחנה יכולה למנוע בעיות אלו.
שנית, הטכנולוגיה יכולה לעקוף צורות מסוימות של בעיות רפואיות. למשל, ניתן להשתמש בה ליצירת ביציות לנשים שנולדו ללא שחלות פועלות או במצבים של גיל מעבר מוקדם.
שלישית, הטכנולוגיה מאפשרת לזוגות מאותו מין להביא ילדים שקשורים גנטית לשני ההורים.
נושאים משפטיים, רגולטוריים ואתיים
אם הטכנולוגיה תהפוך למעשית, גמטוגנזה במבחנה תשנה את הדינמיקה של יצירת משפחות בדרכים חסרות תקדים. הדרך שבה נגיב דורשת שיקול זהיר.
האם זה בטוח?
ניסויים זהירים, מעקב נמרץ והמשך ליווי של כל ילד שנולד יהיו חיוניים – כפי שהיה בטכנולוגיות רבייה אחרות, כולל הפרייה חוץ-גופית.
האם זה שוויוני?
נושאים נוספים קשורים לגישה. ייתכן שיהיה לא צודק אם הטכנולוגיה תהיה זמינה רק לעשירים. מימון ציבורי יכול לעזור – אבל השאלה היא האם נכון לעשות זאת, תלויה באם המדינה צריכה לתמוך בתחומי הפריון של אנשים.
האם צריך להגביל גישה?
לדוגמה, בנשים מבוגרות הריון הוא נדיר, בעיקר בגלל שמספר ואיכות הביציות יורדים עם הגיל. גמטוגנזה במבחנה תאפשר תיאורטית לספק “ביציות טריות” לנשים בכל גיל. אבל לעזור לנשים מבוגרות להיות אימהות הוא נושא שנוי במחלוקת, בגלל גורמים פיזיים, פסיכולוגיים ואחרים הקשורים ללידה בגיל מאוחר יותר בחיים.
עדיין נזדקק לאם פונדקאית
אם ניקח תאי עור מכל אחד מבני הזוג הזכרים וניצור עובר, עדיין יהיה צורך באם פונדקאית כדי לשאת את ההריון.
מי הם ההורים החוקיים?
גמטוגנזה במבחנה גם מעלה שאלות לגבי מי הם ההורים החוקיים של הילד העתידי. כבר עכשיו אנו רואים דיונים משפטיים קשורים למשפחות לא מסורתיות שנוצרו באמצעות פונדקאות, תרומת ביציות ותרומת זרע.
גמטוגנזה במבחנה תאפשר תיאורטית גם ליצור ילדים עם יותר משני הורים גנטיים, או רק עם הורה אחד. אפשרויות אלו דורשות גם כן מאיתנו לעדכן את הבנותינו הנוכחיות על הורות.
כמה רחוק זה רחוק מדי?
מבין השימושים האפשריים שכבר הוזכרו, רבייה בין-מינית היא הכי שנויה במחלוקת. המגבלות הרבייתיות המוטלות על יחסי מין בין אנשים מאותו מין לעיתים נתפסות כצורה “חברתית” של חסרון, שהמקצוע הרפואי אינו מחויב לתקן.
עם זאת, המשמעויות המוסריות הן זהות כמעט בלי קשר לכך אם גמטוגנזה במבחנה משמשת זוגות מאותו מין או זוגות ממינים שונים. שני שימושים אלו בטכנולוגיה מקיימים בדיוק את אותה המטרה: לעזור לזוגות לממש את רצונם להביא ילד שקשור גנטית לשני ההורים. זה יהיה חוסר צדק לא לאפשר גישה זו רק לאחת מהקבוצות הללו.
אך רבייה בין-מינית היא רק קצה הקרחון. גמטוגנזה במבחנה תוכל תיאורטית לאפשר “רבייה יחידה” על-ידי יצירת ביציות ותאי זרע מאותו אדם. מעניין לציין שילד שיווצר בדרך זו לא יהיה כפיל של ההורה, מכיוון שתהליך יצירת הגמטים יערבב את החומר הגנטי של ההורה ויצור ישות גנטית ייחודית.
או שאנשים יכולים לבחור ב”הורות מרובת-ממדים” על-ידי שילוב חומר גנטי של יותר משני אנשים. דמיינו, לדוגמה, ששני זוגות יוצרים עוברים באמצעות IVF. גמטוגנזה במבחנה יכולה לאחר מכן לשמש ליצירת ביציות ותאי זרע מכל אחד משני העוברים הנפרדים האלה, שיכולים לאחר מכן לשמש להריון של ילד אחד שקשור גנטית לכל ארבעת המבוגרים.
לבסוף, גמטוגנזה במבחנה עשויה להפוך את הבחירה הגנטית הקריטית למהפכנית. יהיו לנו הרבה יותר עוברים מאשר ב-IVF רגיל לסקר למחלות ותכונות גנטיות.
לכן, יהיה דחוף לדון ב”תינוקות מעוצבים”, גנטיקה והאם יש לנו חובה מוסרית להביא לעולם ילדים עם הסיכוי הטוב ביותר לחיים טובים.
עוד בנושא באתר הידען:
