איך אטמו מבנים ומשלוחים לפני 7,000 שנה?

עדות לצורת מינהל ששרדה מהאלף ה-5 לפנה"ס באתר חפירות בעמק בית שאן * טביעת החותם הנדירה שנמצאה היא העדות הקדומה ביותר בארץ לשימוש בחותם לצורך חתימת משלוחים או נעילת דלתות. החותם מתוארך לתקופה הכלקוליתית התיכונה, כאלפיים שנה לפני הופעת הכתב

בולות מחימר שהתגלו בתל צף. צילום - טל רוגובסקי
בולות מחימר שהתגלו בתל צף. צילום – טל רוגובסקי

תגלית נדירה בצפון: טביעת חותם (בולה), המתוארכת מלפני כ-7000 שנה, ועליה טביעות של שתי חותמות שהיו מעוטרות בדגמים גיאומטריים, זוהתה לאחרונה על ידי משלחת החפירות הארכיאולוגיות של האוניברסיטה העברית בכפר הפרהיסטורי "תל צף" שבעמק בית שאן. התגלית נמצאה בתחילת שנות האלפיים (2004-2007), כשאת החפירה ניהל פרופ' יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית יחד עם שני סטודנטים שלו, שהפכו עם הזמן לחוקרים בכירים באוניברסיטת אריאל – פרופ' דוד בן-שלמה וד"ר מיכאל פרייקמן. באתר נמצאו כ-150 בולות ללא טביעות חותם, אבל לאחרונה הבינו החוקרים כי אחת מהן היא תגלית חד-פעמית והיסטורית. ממצאי המחקר פורסמו במגזין המדעי "לבנט".

טביעות חותם – בולות – הן פיסות טין קטנות, המוכרות בתקופות היסטוריות לצורך חתימה על מכתבים, ונועדו לשמור על הדיסקרטיות של כותבי המכתבים ולמנוע מאחרים לקרוא את תוכנם בדרך ליעדם. הבולות, שעשויות מחימר, השאירו עדויות מרתקות על אירועים היסטוריים ורקע לגבי האנשים שעמדו מאחוריהם. הבולה שנמצאה בתל צף מרגשת במיוחד שכן היא העדות הראשונה לשימוש בה כאמצעי לאטימת משלוחים או סגירת ממגורות ואסמים. ברגע שפתחו את דלתות האסמים עליהם הודבקה הבולה – היא נשברה, וכך ברור היה למנהלי האתרים שמישהו אחר/ת ביקר/ה בהם, אולי שדד אותן. "גם היום חברת החשמל או הגיחון סוגרות את שעוניהן באמצעות פלומבה, כדי למנוע שינויים יזומים על ידי הצרכנים. מסתבר ששיטה זאת הייתה נהוגה בארץ כבר לפני 7,000 שנה, אמצעי אדמיניסטרטיבי ומינהלי שבאמצעותו ניתן למנוע רמאות וגניבה – זאת בהחלט לא טכניקה איזוטרית", מסביר השבוע פרופ' גרפינקל.

מכיוון שמדובר בפריט זעיר שגודלו פחות מסנטימטר (!), רק לאחרונה התברר לצוות החפירה לאחר מאמצי פענוח רבים כי השבר שמצאו הוא בוודאות טביעת חותם. לטענת החוקרים זוהי העדות הקדומה ביותר בארץ לשימוש בחותם לצורך חתימת דלתות או משלוחים, כשהחותם מתוארך (בשיטת פחמן 14) לתקופה הכלקוליתית התיכונה (4500-5200 לפני הספירה). על פי המאמר, הבולה נועדה לסגור מכל כלשהו. צוות המחקר מבהירים עוד כי הבולה השתמרה בצורה מעולה מכיוון שעמק בית שאן הוא מקום יבש והאדמה ידידותית לארכיאולוגים.

חתך רוחב של הבולות שהתגלו בתל צף. צילום - טל רוגובסק
חתך רוחב של הבולות שהתגלו בתל צף. צילום – טל רוגובסק

על הבולה זוהו בוודאות שתי טביעות חותם עם סימונים של קווים סימטריים, מקבילים ואחידים. בולות רבות נמצאו בעשור האחרון בירושלים כשעל חלקן מופיעה טביעת חותם של אדם, לעיתים אף דמות המופיעה במסורת המקראית. בתל צף מדובר בתקופה שלפני המצאת הכתב, לכן לא נמצאו על החותמות שמות של אנשים. בנוסף, מכיוון שמדובר בבולה שעליה הוטבעו שתי חותמות, הדבר רומז על מערכת ניהול מתוחכמת הכוללת לעיתים מעורבות של שני אנשים שונים.

לאיטום מצרכים הנשלחים במכלים או תוצרת חקלאית בממגורות, באמצעות הבולה, היו כנראה שתי מטרות – 'פנימית ו'חיצונית'. המטרה ה"פנימית" מאפשרת לבעלי הממגורות והמחסנים באתר לעקוב אחר אירועי פתיחת מתקני האחסון ושמירת המוצרים בתוכם. המטרה 'החיצונית' מתייחסת לאבטחת משלוחים שנשלחו לאתר ממרחקים. פרופ' גרפינקל מדגיש את ההיקף הגדול של שימוש בבולות בכלל, והבולה הנושאת את שתי טביעות חותם שנמצאה באתר. החיתום המרשים שנמצא בתל צף עשוי לשקף את התפתחות הכלכלה באותה תקופה, הצורך לאבטח משלוח סחורות ואחסון באתר ספציפי, ולהבטיח גישה למורשים בלבד.

ניתוח פטרוגרפי שנערך לבולה, הבודק את הרכב הקרקע ממנה היא נעשתה, מצביע על כך שהטין אינו מקומי, והגיע ממרחק של לפחות 10 ק"מ מאתר החפירות. כלומר, הבולות הן ייבוא אישי של תושבי האתר לאזור. החוקרים מציינים מפורשות במאמרם כי החותמות ששימשו להטבעת הבולות אינן ייחודיות מבחינה היסטורית. חותמות המעוטרות בדגמים גיאומטריים ידועות באזור כבר מהתקופות קדומות יותר, מלפני כ-8,500 שנה, מהתקופה הניאוליתית הקראמית.

מלבד הבולה, נמצאו באתר חפצים נדירים במיוחד, כגון כלי מתכתי שנחשב לקדום ביותר שאותר בארץ, ריכוז של 2,600 חרוזים מקליפות ביצה של בנות יענה, מעל 100 חרוזי אבן ממיני מינרלים אקזוטיים מהמזרח התיכון, אובסידיאן – זכוכית וולקנית שהגיעה מאנטוליה, ואף חרסים שאופייניים לתרבות עובייד השייכת לשלהי תקופת הפרהיסטוריה במסופוטמיה (אף פעם לא נמצאו חרסים כאלה בארץ). "באתר הזה יש לנו עדויות לקשרים עם אזורי מסופוטמיה, טורקיה, מצרים והקווקז. אין אף אתר פרהיסטורי בכל המזרח התיכון שיש לו קשרי מסחר בינלאומיים לאזורים כה נרחבים", מסביר השבוע פרופ' גרפינקל.

כמויות התבואה, וכנראה גם מצרכים מסוגים אחרים שנשמרו במתקני אחסון בתל צף, היו בהיקף חסר תקדים. היו בתים שנמצאו בהם 5-4 ממגורות שיכלו לאכסן 30-20 טון גרעינים – כשמשפחה אחת זקוקה למזון בהיקף של כטון וחצי גרעינים בלבד לשנה. "זה מטורף, אף אחד לא צריך לאכול כל כך הרבה כדי להתקיים", מציין פרופ' גרפינקל. "משפחה שמגדלת וקוצרת שדות, לא מסוגלת לייצר כל כך הרבה מזון. זה אומר שבעלי בתים בתל צף היו עשירים בצורה בלתי רגילה, ואגרו מזון שיוצר על ידי אנשים אחרים. זוהי עדות לשליטה של אנשים על קרקעות, ואולי על אריסים, כלומר, התפתחות ריבוד חברתי בתקופה כה קדומה. יש עוד מספר לא קטן של אתרים מתקופה זאת בעמק הירדן, אך בהם לא נמצאו מבני אחסון כמו אלה שנמצאו בתל צף. באתרים אלו גם לא נמצאו בולות, ולא נמצאו חפצי יוקרה מיובאים מכל רחבי המזרח התיכון. תל צף היה, אם כן, המרכז החשוב באזור". נראה שלצורך ניהול הכמות הגדולה של תוצרת חקלאית, ושל מישלוחי מצרכים אל האתר, התושבים פיתחו שיטת מינהל של חותמות ובולות, שאיפשרו לפקוח על הפעילות הכלכלית.

עודף התוצרת חקלאית מצד אחד, והמצאות ממצא שהגיע מכל רחבי המזרח הקדום מצד שני, מעידים כי תל צף שימש נקודת סחר מרכזית להחלפת סחורות. תושבי האתר יכלו לסחור בעודף תוצרת חקלאית עם קהילות אזוריות קטנות, ועם נוודים, שהביאו עמם סחורות נדירות ואקזוטיות ממרחקים. ייתכן כי השימוש בחותמות ובולות היא עדות לצעד הראשון שנעשה במקום לבניית שיטות מסחר ובניית רשת של העברת מוצרים ממקום למקום. החוקרים מסיקים כי החברה בתקופה הכלכוליתית התיכונה כללה מערכת מורכבת של יחסי גומלין בין קהילות, ולא אוסף של אתרים בודדים שכל אחד עמד לעצמו. "אנו מקווים כי החפירות המתמשכות בתל צף, ובאתרים אחרים בני התקופה, יניבו ראיות נוספות, שיעזרו להבין את התופעה של ראשית המנהל בדרום הלבנט", מציין פרופ' גרפינקל.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
דילוג לתוכן