לדברי פרופ’ יוסי גרפינקל מהאוני’ העברית, באתר נמצאו העדויות הראשונות בתולדות המחקר הארכיאולוגי לפולחן קדום ביהודה בתקופת דוד המלך * פרופ’ ישראל פינקלשטיין מאוני’ ת”א: הממצאים מעניינים אך לא שונים מאלו של תרבויות כנעניות, ישראליות (צפוניות) ופלישתיות מאותה תקופה
משלחת חפירות מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בראשות פרופ’ יוסי גרפינקל וסער גנור מרשות העתיקות השלימה באחרונה חשיפת עדויות מסעירות באזור עמק האלה אודות הפולחן הקדום של עם ישראל בתקופת דוד המלך. הממצאים גם שופכים אור חדש על פעילויות הבנייה של ארמון ומקדש שלמה המלך בירושלים. נתונים אלו ואחרים מתפרסמים היום במסיבת עיתונאים שתיערך היום באוניברסיטה העברית. בנוסף, הממצאים מתפרסמים בספר חדש הנקרא: עקבות דוד המלך בעמק האלה.
באתר של חורבת קיאפה, המזוהה עם שעריים המקראית, כ-30 ק”מ דרום מערבית לירושלים, נחשף חלק גדול מעיר ששטחה היה 23 דונם. בניית העיר נעשתה על פי תוכנית מוגדרת ולה בתי מגורים, חומה מבוצרת הבנויה מאבני ענק שחלקן שוקל 8 טון, שני שערים, ושתי רחבות שער ששימשו כנראה להתכנסויות.
לאחרונה מצא צוות החפירות באתר שלושה חדרי פולחן ובהם מצבות, מזבחות בזלת, כלי נסך לנוזלים מחרס וגולת הכותרת – שני ארונות לשמירת סמלי האל. אלו העדויות הראשונות בתולדות המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל לפולחן הקדום ביהודה בימי דוד המלך. חשוב לציין שלא נמצאו בשלושת חדרי הפולחן צלמיות אדם או בעלי חיים, הנפוצים במקומות פולחן כנעניים, פלשתיים או אדומיים. תושבי האתר שמרו על הדיבר השני: לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
“הארונות שנמצאו, אחד עשוי חרס והשני מאבן, זהים לחפץ שכונה במקרא בתקופת דוד המלך ‘ארון אלוהים'”, מציין פרופ’ גרפינקל ומוסיף: “אלה מתקנים בהם שמרו את סמל האל, בדומה לארונות הקודש המשמשים בבתי הכנסת לשמירת ספרי תורה”.
שני הארונות מעוטרים בחזית בדגם של מקדשים מפוארים. הפריט מחרס עשיר בפרטים וכולל פתח מעוטר עליו שומרים שני אריות. בחזית נראים שני עמודים הדומים, לדברי פרופ’ גרפינקל, לתיאור עמודי יכין ובועז במקדש שלמה. מעל הפתח נראות שלוש קורות ישרות ועליהן עיגולים מחורצים, תיאור לחלקו העליון של הבית. על קורות אלו נמצאת רצועת טין מגולגלת שמזכירה לפי פרופ’ גרפינקל את הפרוכת על פתח הדביר בבית המקדש. על הגג שלוש ציפורים המשמשות כקישוט, אך גם עשויות לרמוז על הקרבת ציפורים כקורבנות הפולחן.
הארון השני מגולף מאבן גיר רכה, צבוע באדום, ולו חזית מפוארת הכוללת פתח מלבני שרוחבו 10 ס”מ וגובהו 20 ס”מ. מכאן שגובה הפתח כפול מרוחבו. מעניין לציין כי במסכת מידות מתוארים פתחים שונים בבית המקדש השני, ומידותיהם 10 על 20 אמה, או 20 על 40 אמה, כלומר גובה הפתח כפול מרוחבו. נראה שתפיסה אסטטית זאת הייתה משותפת לשני בתי המקדש.
הפתח מודגש על ידי משקופים הנסוגים כלפי פנים. מתחת לגג נראים שבעה מלבנים קטנים מחורצים בדגם היוצר שלושה קווים מקבילים המדמים קורות עץ לתמיכת הגג. “בעוד שבעבר נמצאו דוגמאות לארונות חרס, זוהי הפעם הראשונה שארון אבן מתגלה בחפירות בארץ” מציין פרופ’ גרפינקל. “הפריט משקף סגנון בניה מפואר של מקדשים, ארמונות ואף קברים מלכותיים, סגנון המוכר במבנים או בתיאורים אמנותיים מתקופת המקרא המאוחרים לחורבת קיאפה במאות שנים. עתה מתברר כי סגנון בניה זה היה מקובל ביהודה כבר בתקופת דוד המלך”.
לדברי פרופ’ גרפינקל, “ארון האבן שהתגלה בחפירות פותר לראשונה את התעלומה בדבר משמעותם של כמה מתיאורי הבנייה של ארמון ומקדש שלמה. בתיאור הארמון מופיע הביטוי הקשה: ושקופים שלושה טורים ומחזה אל מחזה שלוש פעמים (מלכים א, פרק ז, פסוק ד). עתה ברור כי מתואר כאן פתח מפואר לארמון שבו שלוש מסגרות שנסוגו פנימה, שלושה משקופים מצד ימין, שלושה מצד שמאל ושלושה מעל הפתח. במסורת גם נאמר כי בבית המקדש פתחים הבנויים כ’רביעית’ ו’חמישית’. כעת בעקבות גילוי הארון מתברר כי הכוונה לארבע וחמש מסגרות נסוגות סביב הפתח”.
לדברי גרפינקל דגם האבן תורם גם להבנת גג הארמון וגג המקדש. “במקורות נכתב כי בגג ארמון שלמה היו צלעות המאורגנות בשלשות: 45 צלעות ב 15 טורים (מלכים א, פרק ז, פסוק ג). כך גם בתיאור מקדש אצל הנביא יחזקאל: והצלעות, צלע אל צלע שלוש, ושלושים פעמים באות בקיר אשר לבית סביב סביב (פרק מא, פסוק ג). כעת ברור שאותן צלעות הן קורות עץ לתמיכה בגג, המאורגנות בקבוצות של שלוש קורות הצמודות זו לזו. קורות כאלו מוכרות בארכיטקטורה היוונית הקלאסית, במבנים מפוארים ובמקדשים, ושם מקובל לכנותן טריגליפים”. הופעת טריגליפים מסותתים בארון האבן של חורבת קיאפה היא ציון דרך חשוב בהתפתחות הארכיטקטורה העולמית.
גם בתיאור מקדש שלמה כתוב: ויעש צלעות סביב (מלכים א, פרק ו, פסוק ה). אמנם הכתוב אינו מרחיב אודות הצלעות בגג המקדש, אבל מהזכרת הצלעות במבנה הארמון, במקדש שמתאר יחזקאל, ובממצא מחורבת קיאפה, מסתבר שלכך מתכוון הכתוב.
לסיכום מציין פרופ’ גרפינקל כי “הממצאים מחורבת קיאפה הם העדות המוקדמת ביותר שנמצאה עד כה לפולחן הקדום בממלכת יהודה, ומאירים היבטים שונים הקשורים בצמיחת הדת הישראלית הקדומה, ופולחן ללא דמויות אדם או בעלי חיים. ארון האבן מחורבת קיאפה הוא למעשה תמונה מוחשית המראה לנו כיום, אחרי 3,000 שנה, כיצד נראו חלקים במבנה הארמון והמקדש שמתארת המסורת המקראית בירושלים”.
פרופ’ ישראל פינקלשטיין, פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב וממחברי הספר “ראשית ישראל” שלפיו, מלכת יהודה בתקופת דוד ושלמה היתה ממלכה הררית קטנה ולא שלטה על ממלכת ישראל שהיתה ממלכה גדולה וחשובה בהרבה. באחד משידורי הטלוויזיה שדיווח על מסיבת העיתונאים, נטען כי מדובר בהפרכה של טיעון זה. פנינו לפרופ’ פינקלשטיין לבקשת תגובה.
בשיחה עם אתר הידען אמר פרופ’ פינקלשטיין: “הממצאים מעניינים, יש לראותם בקונטקסט של התרבות החומרית בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובשלבים המוקדמים של תקופת הברזל, יש ממצאים די דומים, באתרים אחרים, אולי לא מאבן אלא מחרס. האתר הוא אתר מעניין וחשוב, אך לא בהכרח שייך לעולם של ממלכת יהודה. יש דעות אחרות. יש הכרכים אותו בתרבות כנענית באיזור השפלה באותה תקופה. אולי בקונטקסט של יחידה טריטוריאלית יותר צפונית – ישראלית. אי אפשר להפנות קשר ישיר בין הממצאים הללו לבין המקדש בירושלים. מדוע זה לא מקדש בגת הסמוכה או באיזה אתר כנעני. גם המובאות מן המקרא הן בתוך הקונטקסט של תרבות כנען בתקופת הברזל. אני לא רואה את הקשר בין הממצאים הללו לבין המקדש בירושלים במאה ה-10 לפני הספירה. פרט לכך אני גם לא רואה את המהפכה הגדולה בממצאים הללו. היו כבר ממצאים לא מעטים די דומים להם בעולם הכנעני בתקופת הברונזה והברזל, אבל אין ויכוח על כך שזה אתר מעניין ומרתק.”
59 תגובות
יובל הקטן ומלחמתו במערכת הידען. אמנם בזבזתי הרבה תחמושת, אך למדתי עוד מילה שמורה 🙂
רובי, שמחתי לעזור. אני מקװה שהרגשתך השתפרה ושאתה כבר לא מצטער.
אני, לעומת זאת, לא השתכנעתי מן הטיעונים שהעלית. אבל זה לא בגללך כי אם בגלל זה שאני מקולל בחשיבה ביקורתית. הבעײה הפרטית שלי לא צריכה להטריד אותך או אף אחד אחר.
יובל, אתה רק מחזק את הטיעון שלי, זה שגם האיסלאם אימץ את ההסטוריה של דוד המלך מראה שחייב להיות גרעין של אמת בסיפור. אתה מכיר את האמרה, לשקר אין רגלים וסיפור שיקרי לא מחזיק מים.
נראה לך שקבוצת כהנים חזקה ככל שתהיה תמציא סיפור על שושלת מלוכה והעם יקבל זאת כעובדה ובשל כך יתחיל לעבוד ולקיים חוקים דתיים? נראה לך שמישהו יתאמץ לכתוב שירים יפים ותפילות יפות כל כך כמו בתהילים רק כדי שהעם יקיים את חוקי הדת?
אתה או מישהו עכשיו בארץ, היה מקבל בתקופה שלנו סיפור של ש”ס או אגודת ישראל על אדם מסויים בעבר הקרוב כעובדה הסטורית ומתחיל להיות דתי? באותה מידה אז, אף אחד לא היה מקבל “סיפור דמיוני” של קבוצת כהנים, על דוד המלך והשושלת שלו באותה תקופה (עבר קרוב), אם זה לא היה נכון.
יובל קיבלתי
יָרוֹן
התגובה הקודמת מכילה תוכן המיועד אליך 🙂
מערכת! אנא הרגישו חופשיים למחוק חלק מתגובותי האחרונות הממתינות לאישור, כולל הנוכחית:
תודה על הערותיך.
צדקת מאד בדבריך כי “המקרא איננו מכחד גם דברים רעים, ונראה אנושי ביותר”. דעתי, שאותה כבר הבעתי מספר פעמים מעל במת הידען, היא כי חלקים נכבדים מן המקרא נכתבו על מנת להשפיע על המלך יאשיהו להשליט את הדת של משפחת כהנים מסױמת אחת. הכוהנים האלה היו ממונים על חינוכו מינקות, ובין היתר הדריכו אותו להיות אמיץ לב ונחוש החלטה כראוי למלך.
ירון,
אינני מתעלם ממך. תגובתי לדבריך (אותה שיגרתי אפילו פעמײם) ממתינה לאישור.
ירון, תודה על הערותיך.
צדקת מאד בדבריך כי “המקרא איננו מכחד גם דברים רעים, ונראה אנושי ביותר”. דעתי, שאותה כבר הבעתי מספר פעמים מעל במת הידען, היא כי חלקים נכבדים מן המקרא נכתבו על מנת להשפיע על המלך יאשיהו להשליט את הדת של משפחת כהנים מסױמת אחת. הכוהנים האלה היו ממונים על חינוכו מינקות, ובין היתר הדריכו אותו להיות אמיץ לב ונחוש החלטה כראוי למלך.
ירון, תודה על הערותיך.
צדקת מאד בדבריך כי “המקרא איננו מכחד גם דברים רעים, ונראה אנושי ביותר”. דעתי, שאותה כבר הבעתי מספר פעמים מעל במת הידען, היא כי חלקים נכבדים מספרי התורה והנביאים נכתבו על מנת להשפיע על המלך יאשיהו להשליט את הדת של משפחת כהנים מסױמת אחת. הכוהנים האלה היו ממונים על חינוכו מינקות, ובין היתר הדריכו אותו להיות אמיץ לב ונחוש החלטה כראוי למלך.
רובי,
אינני מבין מדוע אתה מצטער. אני, במקומך, הײתי דװקא שמח 🙂
העם היהודי צמח בארץ ישראל ובה יצרו כוהניו תורת מוסר מתקדמת שהתפשטה בעולם ואומצה בידי עמים רבים (אפילו הבודהיזם נטל נתח נכבד מעשרת הדברות). הרבה גורמים יש לכך שהתורה הזו נוצרה דװקא כאן, ואשמח בהזדמנות להתעמק בזה. לנו, הרואים עצמנו צאצאים של העם ההוא, יש הצדקה מוצקת לזכאות על הארץ הזו בלי קשר לשאלה אם היו דוד ושלמה או לא היו.
והיות שהזכרת את ספר תהלים, גם האסלאם מקבל את דוד כמי שכתב אותו – את כולו.
יובל, מצטער, ההסטוריה היהודית כפי שכתובה בתנ”ך ומאומתת מידי פעם על ידי ממצאים ארכאולוגיים והזכות היסודית לשמר אותה של כל יהודי באשר הוא לא נתון לפרשנות פוליטית. הכחשה שלה היא פוליטית ולא הרצון לשמרה כפי שהיה במשך אלפי שנים.
לגבי מלכות דוד והשושלת שלו, השירים שנכתבו על ידו, ספר תהילים וממצאים ארכאולוגיים שהתגלו ועוד יתגלו בעתיד מקובלים עלי ועל העם היהודי ברובו המוחלט וכן על ידי הנצרות שטוענים שישו מוצאו מזרע בית דוד.
כמו שבן גוריון אמר שספר התנ”ך הוא הקושאן שלנו, הייתי מצפה שאזרחים יהודים הגרים בארץ יאמצו את הנכס הזה קרוב אל הלב (גם אם הם לא דתיים) ולא יזלזלו בו ויתייחסו אליו כאל אגדת עם.
אני חייב לציין שהדיון פה לא פחות מרשים מהכתבה.
עם כבוד הדדי והערכה לדעות שונות – לא תמיד אנו שומרים על זה.
נקודה נוספת:
ברור לנו כי מלעיזי מדינת ישראל בחוץ לא מתווכחים את הויכוח המדעי המכובד שמתנהל כאן.
בשבילם זו עילה לדליגיטימציה של הזכות של עם ישראל למדינה משלו בארץ ישראל.
הדעות שאתה מציג יובל, נראות לי נכונות כגישת מחקר. יחד עם זה המקרא איננו מכחד גם דברים רעים, ונראה אנושי ביותר. למרבה הצער – אם היה משהו ארכאולוגי, הוא הושמד עם השנים.
המיתולוגיות האחרות – אין דבר דומה לתנ”ך בכל העולם. זה גורם לי לחשוב שיש יותר מגרעין אמת בסיפורי התנ”ך. הנביאים שקמו – קשה לי להאמין שאלו תיאורים דתיים ולא הסטוריים.
מדובר בפילוסופיה החשובה ביותר בעולם של אמונה באל אחד, ולא בפולחן זבח נטו.
לפי סיפורי התנ”ך דורות מתו על העיקרון. אין פה עסק מסחרי נטו. העם הזה נלחם באימפריות החזקות בעולם רק למען אוטונומיה דתית’/פילוסופית.
רובי,
הצדק איתך כי הדיון כאן הוא במסגרת מדעית, למשל היסטוריה. לעומת זאת, אמירה כגון “יש כאן השפעה של אקדמאים אתאיסטיים או מיסיונרים מגמתיים שמנסים לקעקע את המורשת היהודית וההצדקה לקיומנו בארץ” היא טענה לא מדעית הנושאת גװן פוליטי.
האם אתה רומז שאני “מכחיש קודם ומוכיח אחר כך”? הטענה הבסיסית שלי היא כי המקרא לא נכתב על מנת לשמש ספר היסטוריה אלא כדי לשכנע את קוראיו ללכת במסלול דתי כלשהו (ואגב כך גם לספק פרנסה לכוהנים). על דרכי פעולתם של כותבי המקרא אפשר להקיש מעבודתם של מיסיונרים (כולל מחב”תים) בימינו, שהאמת המדעית איננה נר לרגליהם.
דוד, היה או לא היה? בהנחה שבתקופה המיוחסת לו כבר היה כתב ונכתבו מסמכים, ממש לא נחוץ למצוא דװקא פסל. אם דוד היה מלך, סביר מאד למצוא כתובת או איגרת הנושאת את שמו. ואכן נמצאו איגרות וכתובות בשפע לא מבוטל, אך השם המיוחל לא נמצא על אף אחת מהן. יש רק אזכור אחד, בכתובת תל דן (או שנײם, אם נקבל את “דודה” ממצבת מישע) לחצר מלוכה או משפחת אצילים בשם הזה, אך לא לאדם בודד שײסד את השושלת בתקופה המתוארת במקרא.
יובל, לא מדובר בדיעות פוליטיות אלא בהסטוריה של העם היהודי שכולל את כולנו, שמאל, ימין, מרכז, דתיים וחילוניים. השיטה של הכחשה קודם והוכחות אח”כ מתאימה לעמים הסובבים אותנו ומכחישים אחרים שלא חסר בעולם (כבר היום להבדיל יש מכחישי שואה שלא מאמינים לעדים שנותרו בחיים ולצילומים ה”מפוברקים” של השואה) אבל לא לנו לעם היהודי עם כל ההסטוריה הארוכה שלו.
להוכיח שדוד המלך היה קיים זה לא פשוט במיוחד שלפי הדת היהודית אסור לעשות פסל ומסכה מניגוד ליוונים ולרומאים שהשאירו פסלים רבים של הקיסרים שלהם.
רובי!
ראשית, תודה על ההפנײה לױקיפדיה. מצאתי שם כי הזיהוי הארכאולוגי של עציון גבר עם מקום מסױם לחוף ים סוף אינו װדאי. אני מכיר את הפרוש לפיו עציון גבר הוא שם של מקום אך, כפי שצײנתי הרבה בעבר, אינני סומך על אמינותם של סיפורים שסיפרו כהנים בעלי ענײן למלך הינוקא יאשיהו.
את הרצאתו של גרפינקל שמעתי כבר פעמײם בקישור שהבאת ומצאתי אותה מענײנת ומרתקת מאד הן מצד הממצאים – שעליהם אינני מערער, והן מצד המסקנות – היפות וטובות במידה זהה לאלה של אנשי האסכולה ההפוכה מתל-אביב.
הגישה שאתה מציג – לקבל את המקרא כאמת עד שיוכח ההיפך, שונה מן הגישה שלי – לראות בו לכל היותר המלצה על מקום לחפירה. כבר אמרתי, ואני חוזר, אינני יכול לקבל את המקרא כמקור היסטורי נאמן וזאת משום שהוא נכתב ממניעים דתײם ולא מדעײם. כל כזבן יודע כי כדי לשכנע עליו לערב בכזביו כמה דברי אמת. על כן ברור כי יש במקרא עובדות אמיתיות, ואת אלה עלינו לדעת למצוא, אך המקרא כולו מוטה וחשוד ככוזב.
ולבסוף, בקשה: אנא הימנע מהכנסת דעות פוליטיות לדיון מדעי.
יובל,
עיין ערך עציון גבר בויקיפדיה, עיר קדומה בארץ אדום / עיר נמל בחוף ים סוף. שלמה המלך הקים שם צי אוניות למסחר בזהב בחוף ים סוף. הצי של יהושפט התרסק כנראה בעקבות סערה. חוקרים ארכאולוגים מזהים אותו עם אי האלמוגים במפרץ אילת.
נראה לי שאתה נסחף עם התאוריות שלך לכתוב בתנ”ך. אני שמעתי את הראיון של ד”ר גורפינקל בו הוא אומר שהתאוריה השלטת באקדמיה היא שלילת התנ”ך כמקור הסטורי וחבל, לדעתי יש כאן השפעה של אקדמאים אתאיסטיים או מסיונרים מגמתיים שמנסים לקעקע את המורשת היהודית וההצדקה לקיומנו בארץ ואתה נופל למלכודת הזאת.
לדעתי הגישה הנכונה היא לגשת למידע שבתנ”ך מהכוון ההפוך, לקבל אותו כעובדה הסטורית אלא אם הוכח אחרת על ידי חפירות או ניסויים מדעיים.
תודה, ר.ח. כרגיל, אני לומד ממך הרבה.
אני מוכן לקבל טײפון במקום צונמי ותרשיש כסוג מובחר של אניות. גם אינני מתעקש על מיקום זה או אחר, ובלבד שנקבל את סיפור אבדן כל הצי של יהושפט במכה אחת.
המקרא מזכיר את עציון גבר בסיפורים מאוחרים (לא כרונולוגית אלא לפי סדר כתיבתם) כאתר שאפשר לזהות עם מקום כלשהו באזור ים סוף. היות שאני מפקפק באמינות הסיפורים האלה משום מניעיהם של המספרים, הפירוש של “עציון גבר” כתיאור האופן בו אבדו הספינות נראה לי סביר לפחות כמו זה של שם מקום אגדי. השורש “עצנ” דומה לשורש “עצמ” (ובכתב העברי העתיק האותיות מ”ם ונו”ן דומות זו לזו, כמו בגלגולן המאוחר ביװנית ולטינית) והמילה “עציון” מכילה בתוכה שילוב של “עצמה” ושל “און”. אני חוזר בי מן הפירוש “גל”, משום שזה מופיע ממילא במילה “נשברה” (“משבר” = “גל”).
על יהושפט ועושרו המופלג מסופר בדברי הימים ב’ בארבעה פרקים שלמים רצופים, יז עד כ. התיאור דומה מאד לתיאור שנותן המקרא לשלמה, ואני סבור שהסופר המקראי המאוחר העתיק הרבה מטקסטים קדומים.
דרך אגב, במקרה של קובלאי חאן זו הייתה סופת טייפון ולא צונאמי.
יובל,
תרשיש אכן מזוהה כתרסוס. אוניות תרשיש היו האוניות הכי טובות בתקופה, המרצדס של האוניות, או שזה היה סגנון בנייה של אוניות. בכל מקרה כשרצו להגיד אוניות מצויינות אמרו אוניות תרשיש וזה לא שהם שטו לתרשיש. עציון גבר זה שם יישוב ולא גל, ככל הנראה באיזור אילת על חוף הים האדום ששם לא ידוע לי על גלי צונאמי.
על סמך מה אתה קובע שעציון זה גל?
ועוד שאלה, מהיכן אתה מסיק על העושר של משפחת דוד?
תודה, ר.ח
הכשל העיקרי שלי הוא היומרה להציג את הגרסה שלי כאילו היא האמת המוחלטת ואין בּלְתָהּ. אז הריני להבהיר: הסיפורים שלי אינם נכונים יותר או דמיונײם פחות מסיפורי המקרא.
צונאמי במקרא – מלכים א פרק כב פסוק מט: “יהושפט עשר אניות תרשיש ללכת אפירה לזהב ולא הלך כי נשברה אניות בעציון גבר”. “תרשיש” היא, לדעתי, תרסוס, עיר נמל במזרח החוף הדרומי של טורקיה של היום. “עציון”, לדעתי, הוא “גל עצום” ו”עציון גבר” הוא “גל בעוצמה מוגברת”, דהינו צונאמי. ידוע בהיסטוריה על גלי צונאמי בים התיכון שנגרמו עקב רעידות אדמה באזור אײ יון. אם קיים תיעוד לארוע כזה במאה התשיעית או השמינית לפנה”ס, הרי לנו חיזוק להנחה הזאת.
ברור שיש עוד סיבות לטביעת אניות (ובוא לא נזכיר את הטיטאניק בהקשר הזה, כי לא סביר למצוא קרחונים בים התיכון), אך בסיפור הזה מדובר בטביעה לא של אניה בודדת אלא של צי שלם בארוע יחיד. לאחרונה נמצאו הוכחות לכך שהצי בן מאות אניות ששלח מלך מונגוליה, נכדו של ג’נג’יס חאן, לכבוש את יפן נחרב כולו בצונאמי. אמנם אני מפליג בדמיונות לעתים מזומנות, אך לא הפעם.
אבי
יש לי שאלה חושבני עניינית,
אם ישנם מילים שמשום מה מעקבות או מונעות ממאמר להתפרסם בשל האפשרות שתפגענה במאמין זה או אחר מדוע לא ניתן להחיל את אותו הנוהל על מילים הפוגעות באדם החילוני הלא מאמין..
יובל היקר,
זה כשל לוגי קלאסי. זה שהסיפור של שלמה אינו נכון עדיין לא הופך את הסיפור שלך לנכון. נניח ששיכנעת אותנו שהסיפור שמקראי אינו נכון עדיין חובת ההוכחה עליך לסיפור שלך.
ודרך אגב היכן אתה רואה צונאמי במקרא? אוניות טבועות זה עדיין לא צונאמי, אתה יודע, יש עוד כמה סיבות לטביעת אוניות. ראה ערך טיטניק למשל.
ר.ח, חן חן.
שתי השפות קרובות מאד זו אצל זו, ו”אראל” הוא גיבור (או נציג הגבורה) גם בעברית.
לעצם העניין, כרגיל אתה צודק שאני נסחף הרבה על גלי הדמיון, וצר לי על כך שהצלילים שלי צורמים את אזניך. אלא שדװקא המונחים שהבאת, “צונאמי”, “משפחה עשירה” ו”רפורמה דתית”, מְגוּבִּים במקרא. הטענה האנטי מקראית שלי, לפיה שלמה לא היה קיים אלא שזה שיבוש של מקדש שלם, אינה קלושה יותר מן הטענה המקראית ההפוכה, משום שהתאור שהמקרא נותן למלך הזה הוא מוגזם מאין כמוהו (אפילו באלף לילה ולילה לא תמצא סיפורים כאלה), מלא סתירות, ובשום מקום מחוץ למקרא אין לו אזכור.
אמיר, תודה.
פעם רציתי להיות כותב סיפורים, אך לא מצאתי בזה פרנסה 🙁
פלאביוס הסתמך הרבה על המקרא. זאת פשוט משום שזה המקור הרחב היחיד שהיה ברשותו לתאור התקופה הקדומה. חוקר רציני אמור לצײן את מקורותיו, אך פלאביוס לא צײן את המקרא כמקור. לדעתי, זה בעיקר משום שהיה בעצמו כהן יהודי, צאצא למשפחה של סופרים מקראײם או לפחות מקורב להם, ושימושו במקרא היה מציג את ההיסטוריה כ”נכונה משום שנכתבה בידי קרובײ”.
אכן, יש מניעים “לא כשרים” לדברים שאני אומר. את אלה אפשר לתמצת לאקסיומה האחת לפיה המקרא נכתב על מנת להעביר מסר דתי, והנר שלרגליו לא היה האמת ההיסטורית אלא אמת אחרת. כפי שאתה אומר, קשה לבסס דברים אם אין עדױות, וטענה שאינה יכולה לעמוד למבחן הפרכה אינה מריחה טוב. כל מה שיש ברשותי הוא ספר השנוי במחלוקת והאקסיומה שהצגתי לעיל. כל השאר נובע מהיקשים פשוטים וכל מי שמעוניין לעזור, כמו למשל ר.ח העושה זאת היטב, מוזמן לקעקע את המבנים שלי.
יובל,
אראל פרושו גיבור במואבית. המקרא משתמש בתואר הזה בתאור הקרב בין בניהו בן יהוידע לשני גיבורי מואב. מה שמישע מתאר במצבתו הוא שבמלחמה הוא הצליח לשבות את אחד מגיבורי בית דוד, כנראה מה”סיירת” שעלילותיה מתוארים יפה בשמואל. את אותו גיבור הוא סחב והציג לפני כמוש אליל מואב.
לעצם העניין,כרגיל אתה נסחף על גלי הדמיון והולך כמה צעדים רחוקים מידי לטעמי. צונאמי? משפחה עשירה? רפורמה דתית? שלמה לא היה קיים וזה שיבוש של מקדש שלם? קלוש מאד לדעתי.
אבי שלום,
כפי שאתה רואה מהתגובות הרבות, הנושא טעון וכל צד מנסה לחפש בו את אמונתו או שלילת אמונתו.
ההבלטה של תגובתו של פרופ’ פינקלשטיין מציגה את הממצאים במקום אחד עם התגובה, כלומר יוצר מצב (לפחות בעיני) של דיספרופורציה, מה גם שלא הוזכרה כל התקפה של כלי תקשורת.
באותה מידה ניתן היה להביא את תגובתו של פרופ’ פינקלשטיין בגוף הכתבה ולא לתת לה מקום שווה לממצאים בכותרת.
נראה כאילו ניסיון נואש להיאחז ביכולת להפריך את האפשרות של היסטוריה יהודית, ולתת לה מקום שווה באותה כתבה המתארת את הממצאים.
וליובל:
אין למיי מאיתנו שמץ של מושג מה היה בעבר.
מה שיש לנו הוא אוסף של שברי מבטים רצוצים שנשתמרו באופן אקראי מן העבר.
יש לנו גם את המסורת המקראית שנשמרה בקפידה רבה, (כולל תאורים קשים ולא מחמיאים במיוחד) מתוך הקפדה על עיקרון ההיצמדות לאמת.
אם אנחנו מקבלים את יוספוס פלביוס, אין לנו סיבה לא לשקול לפחות את הסיפור המקראי כאופציה סבירה ולכן, לעניות דעתי, יש להתייחס למקרא בכובד ראש.
נראה כי הנסיונות לשלול כל יסוד לסיפורי המקרא מבוסס, במידה רבה, על מניעים אישיים, בעיקר של שלילת הדת והמסורת, וזה בעיני עצוב ובוודאי שלא תואם שום אמת מידה מדעית.
תאוריה מדעית היא טובה אם מבוססת על עובדות וניתנת להפרכה.
אחרת, זה סתם סיפור.
רובי
אני גאה שיש לנו ספר כזה ובעיקר מתפעל מהשפה ומהביטויים. ומעריך, דבר ראשון, שהוא משקף או נוגע בעבר של העם היהודי,הישראלי,העברי. וגם חלק מהממצאים הארכאולוגים מחזקים אולי מאמתים חלק מהכתוב בתנ”ך.
אולם אני מתייחס אליו כמו לכל ספרות אחרת,היסטורית ביוגרפית ואחרת. מאוד מאוד מעריך את אלא שהשתתפו בכתיבתו ובעריכתו ובעיקר בשמירתו במשך שנים רבות.
אני מקווה שאינך מתכוון במונח “רצוי לתת קרדיט ולשלול אם יש הוכחות כאלו” שאתה מאמין בכל
אשר אתה שומע וקורא, אני בכל אופן לא.
תודה למעריכײ ולשוללײ, מכל מלמדײ השכלתי.
ר.ח, משנה תודה לך. בזכות הבאתך את “אראל דודה” עלה בי רעיון שעשוי לסתום כמה פרצות (אגב פתיחת פרצות חדשות 🙂 ):
המשפחה ששלטה בעיר המקדשים נקראה “דוד” והײתה עשירה מופלגת. ביתם נקרא על שמה, “דודה”. השותפות שלה עם מלכי ישראל מבית עמרי ספגה מפלה כלכלית קשה שעליה מספר המקרא (תופעת הטבע, שבלשון ימינו קרויה “צונמי”, הביאה לכשלון הניסיון להתחרות עם צידון בתחום המסחר הימי [מלכים א, כב:מט]), ומפלה כלכלית נוספת בעקבות תבוסה צבאית במואב שעליה מספרת מצבת מישע. אז נערך בממלכת ישראל ובבית דודה שידוד מערכות אשר במהלכו הוחלף האל הראשי (המקרא מספר בפרשת עתליה על המרת פולחן בעל בפולחן יהוֹה [מלכים ב, פרק יא, פסוק יז ואילך] אך גרסת המקרא הרשמית היא כי פולחן האל החדש הזה נהג עוד קודם לכן). משפחת דודה ניסתה להכריז על עצמאות מדינית ולהתנתק מממלכת ישראל, אך חוסלה בידי יהורם. רק אחרי ההפיכה של יהוא הושג הנתק המיוחל בין ממלכת ישראל לבין האימפריה הכלכלית של עיר המקדשים, שכעת הוחזקו כל מניותיה בידי המלכה עתליה לבית עמרי. הָמְלָכָת יהואש העבירה את נכסי בית דוד שנכחד לידי משפחת יהױדע הכהן. הצגת יהואש כניצול היחידי מן הטבח, בבחינת “דאוס אקס מכינה”, מעלה חשד שהוא לא היה לאמיתו של דבר נצר לבית דוד אלא בנו האמיתי של יהוידע (המקרא מצײן כי היה אחײנו של יהױדע, וזאת כנראה כדי להסביר את הדמיון המשפחתי). כפי שיהוא נקרא בן עמרי (באובליסק השחור של שלמנאסר השלישי) ויהורם נודע כבנו של יהושפט, גם יהואש הוכרז להיות בן דוד. רמז לכך שיהואש היה בן יהוידע ולא בן דוד אמיתי אפשר למצוא בשינוי שם הממלכה מ”דודה” ל”יהודה”.
ערנסט, במקום לשלול ולבקש / לחפש הוכחות אפשר ורצוי לתת קרדיט ולשלול אם יש הוכחות כאלו.
באמינותו אירוע
מתנצל. הבנתי כעת כי גם אתה אינך מקבל את ההסטוריה המקראית כפשוטה.
הנאמר והמסופר בתנ”ך דומה לכל ספר היסטורי מאמינותו,
כול אירועה או דמות אם אכן היה, מקבל בסיפור את עצמתו חשיבותו צורתו השפעתו וכו, מהכותב.
אני חושב שכל עוד לא התגלו ונבחנו ממצאים התומכים, בקיום של אותה דמות או אירוע אין בכלל טעם לנתח ולהסביר כי יתכן שלעלם לא היו.
זה כמו לנתח את הסיפור על סינדרלה.
יובל שלום:
מתוך הערכה לידענותך לדעתי הסוביקטיבית נימוקיו של פרופסור ישראל פינקלשטיין משכנעים לא פחות. ההסטוריה של ממלכת ישראל מתועדת במקורות לא מקראיים מימי אחאב לפחות.בחפירות בארץ לא נראים סימנים של התנחלות בתקופת ההתנחלות, אלא של צמיחה והתרחבות ערים קיימות. איני מאמין פחות בזכותי למדינה לאומית בארץ הזאת. שמעתי על האבן ברמת הגולן שבה רשום “ביתדוד” שנמצאה ע”י ארכאולוגית. שמעתי גם על שר האוצר במצרים בשם יוסף. ייתכן שעם השנים יתוספו עוד תגליות. מה שהערכתי אצל פינקלשטיין הוא שהוא שבר אצלי את האקסיומה של תקופת האבות, יציאת מצרים, התנחלות, בית דוד ואני מוכן לחפש כעת הוכחות למשהו שלימדו אותי שהוא תורה מסיני. על כך אני מכיר תודה לפינקלשטיין. לדעתי הצנועה חובה עלינו לבחון את תקיפותה של ההסטוריה התנ”כית לפי מקורות ארכאולוגיים וספרותיים אחרים. אסור לנו לדעתי לומר “מתקופת בית דוד” כעובדה.
אני מודע לכך שמלעיזי ישראל עושים שימוש לרעה בדיון הזה.
ידיעותיך בהסטוריה הרלוונטית מרשימות.
אני לא מומחי במדובר אבל אם,אכן , מדובר במקדש שלמה שאנחנו מכרים מהמקרא ומהמסורת, איך
האומן לא מצה סמל אחר מהשערים ? מה עם המנורה ,ארון הקודש וכו…
המאמר ארכיאולוגי בעיקרו, ותורם לממצאים ולדיון.
רציתי להגיד תודה ליובל חייקין על שהעשיר בתגובותיו ובידיעותיו את המאמר ואת השאלות העומדות ברקע הדברים.
דרור, אבנים גדולות יותר יש בכותל ובכלל הם קיבלו את הסטאג’ בפירמידות…
ניסוי כזה כבר בוצע בפירמידות בעזרת שיפועים, גלילי עץ, חבלים והרבה הרבה פועלים.
מישהו פעם יצטרך לארגן ניסוי רציני של בנייה באבני ענק עם אמצעים משוערים של התקופה. 8 טון?!
שלום ר.ח,
לא רק במצבת מישע מוזכר אראל אלא גם בספר שמואל: “…בניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב…” (שמואל ב, כג, כ). היות ש”מואב” הוא שמה של ממלכה, אני עושה גזרה שװה ומניח כי גם “דודה” הוא כזה, אולי אפילו שם קדום של ממלכת יהודה.
ביתדוד (במילה אחת, כך במקור) של תל דן הוא קרוב מאד לודאי שושלת המלוכה שנמחקה בפקודת חזאל מלך ארם (מן הסתם בידי יהוא, כפי שמספר המקרא). מקובל כי שושלת מלוכה נקראת על שם מײסדה, ומשום כך סביר בהחלט ששמו של המײסד הוא דוד. השאלה המענײנת את יובל חײקין היא לא שמו של המײסד אלא באיזה נסיבות נוסד בית המלוכה. המקרא מספר על כמה מרחצאות דמים בחצר המלוכה בין בניו של דוד (נרצחו, לפי הסדר, אמנון, אבשלום ואדוניהו. אין אנו יודעים מה עלה בגורל בנו השני, כלאב [או דניאל, תלוי בגרסה]). לאחר מספר דורות שוב מתחולל מרחץ דמים בו נרצחים כל בניו של יהושפט ונותר יהורם למלוך לבדו.
המקרא מציג את יהושפט מלך יהודה כעתיר הון ונכסים. בין יהושפט ויהורם מתגלע סכסוך עסקי בעקבות חוב שיהורם אינו יכול לעמוד בפרעונו, וזמן קצר מאד לאחר מכן יהושפט מת. המקרא אינו מציין איך מת, אך הנסיבות מעוררות חשד כי נרצח בידי יהורם לאחר שזה איבד צי של אניות סוחר בגלל צונאמי. יהורם עולה לשלטון ביהודה בשנה החמישית לשלטון יהורם בישראל. ספר מלכים מספר כי יהורם הוא בנו של יהושפט, אך ספר דברי הימים רומז כי לא כך הדבר. יהורם נישא לעתליה, בתו או אחותו של אחאב מלך ישראל [שוב, תלוי בגרסה]. גם אם יהורם מלך יהודה ויהורם מלך ישראל הם שני אנשים שונים, הרי בעת ההיא יהודה וישראל הן ממלכה מאוחדת אחת. המקרא מספר בהבלטה כי ממלכת ישראל היתה מאוחדת בימי דוד ושלמה ונקרעה עם פרוץ מרד ירבעם, אך מטשטש את העובדה כי הממלכה היתה מאוחדת בימי אחאב ויהורם ונקרעה עם פרוץ מרד יהוא. אלא שעוד משהו קרה. הרצף “יהו” החל להופיע בשמותיהם של המלכים בישראל וביהודה. הראשון הוא יהושפט. אחריו בני אחאב אחזיהו ויהורם בישראל, עתליהו, יהורם ואחזיהו ביהודה. אחריהם יהוא אשר ארבעה מחמשת המלכים בשושלת שייסד נשאו בתוך שמם את הרצף “יהו”, ורשימה ארוכה של מלכים ביהודה. “יהו” הינן שלושת האותיות הראשונות בשמה של ממלכת יהודה וגם בשמו המפורש של האל שהמקרא מציג כאל היחיד של האמונה המיוחדת במינה. כלומר, במהלך מרחצאות הדמים לא התחלפו רק מלכים אלא גם נערכה רפורמה דתית. הענף של בית עמרי ששלט בירושלים וביהודה בעת המהפכה הדתית נקרא בית דוד. המקרא מײחס את הרפורמה הדתית למלכים שהוא מכנה בשמות דוד ושלמה ומציג את זמנם כקדום במאה שנה לזה של עמרי ואחאב.
יובל חײקין טוען כי השם “דוד”, שפירושו “אהוב”, ניתן למלך שכיבד וטיפח את כל האמונות הדתיות וײסד בירושלים מרכז של חופש פולחן לכל האלילים בחסות כוהניו של האל המרכזי יהוָה. יובל חײקין גם סבור כי זה המלך הידוע בשם יהושפט.
בית דוד נכחד, בידי יהוא או חזאל או שניהם. המקרא מספר כי עתליהו שיתפה פעולה עם יהוא וחיסלה גם את העוללים. מעשה נורא זה אמנם מציג אותה כמפלצת, אך בעשותה כן היא הצילה את ירושלים מטבח המוני בידי יהוא. מיתוסים שהשתרשו בציבור ײחסו לבית דוד הבטחה מפי האל הגדול כי ימלוך לעולם, והוא אכן חודש באורח פלאי בידי כוהניו של אותו אל כאשר חלפה סכנת הפלישה מצד יהוא.
בירושלים עמד מקדש מרכזי שנקרא “שלמה”. הדעת נותנת כי בנײן גדול קרוי על שם בונהו, וכך קל היה לקבל כי נבנה בידי מלך מיוחד במינו אשר שלמה הוא שמו. אך שלמה נגזר מן השם “שלם” שהיה שמה של אחת האמונות ששררה בעיר אשר אף נקראה בשם “עיר שלם”. היות שהעיר ההיא נהנתה מחופש דת ונהגו בה פולחנים של אמונות רבות, היו בה הרבה מקדשים וכל מקדש נקרא על שם האמונה המיוחדת לו. על כן, כך סבור יובל חײקין, המקדש נקרא מלכתחילה על שמה של האמונה וכי המלך המפואר והפלאי שלמה הוא המצאה של סופרים מאוחרים ומעולם לא היה קײם באמת.
קסיופאה! נכון שהרבה פעמים האמת היא פשוטה ולא מורכבת. אך כאשר אינטרסים אנושיים מצריכים קשרים וקנוניות, האמת היא דװקא מורכבת ולא פשוטה.
האם בעדות שנחשפה יש כיתוב ממלכת דוד או סמל ישראלי. להבנתי לא.
אם כך להבנתי אומר המאמר ” ההממצאים שייכים לתקופה המתוארכת שבה אנו סבורים ימי דוד”.
בלוגיקה מתימטית האם מכאן נובע שהיתה מלכות דוד?
לדעתי לא. אין ולו מלך אחד שמזכיר את דוד. לעומת זאת את אחאב כן.
יובל,
דוד מוזכר גם בכתובת מישע (“אריאל דודה”). יש להניח שכן היה אדם כזה כי למשל מלכי ישראל כולל יהוא שחיסל את בית עומרי מוזכרים בכתובות אשוריות ואחרות כבית עומרי. כלומר הבית נקרא ע”ש מייסדו כך שגם דוד כנראה היה.
אם לא היו דוד ושלמה , אז מי כן היה ?
ואיך מסביר יובל חייקין את הכתובת “בית דוד” בתל דן ?
אני לא מכיר משמעות אחרת של כיתוב כגון בית דוד מלבד כך שזהו תאור של שושלת
שלטונית שמייסדה היה דוד.
הרבה פעמים האמת היא פשוטה ולא מורכבת כפי שהחוקרים מנסים להציג.
רובי,
אמנם אינני משוכנע כמוך, אך אני מקוה איתך ביחד.
“אנחנו עם שעבר חורבן וכיבושים” פשוט כי מכל העולם בחרנו לעצמנו דװקא את חבל הארץ הזה אשר בגלל מיקומו בנתיב הצר בין מעצמות הצפון והדרום מושך אש מכל כיװן ללא הפסק.
נראה לך ששודדי המנורה השאירו אותה שלימה ולא התיכו אותה למטבעות? מסופקני.
אני משוכנע שבעתיד יתגלו עוד עדויות שיאמתו את הכתוב בתנ”ך.
אנחנו עם שעבר חורבן וכיבושים של אימפריות מדתות שונות וכל אחת בתורה רצתה להשכיח ולהשמיד את זכר ההתישבות הישראלית / יהודית ואף השם שונה לפלסטיין אך זה לא עזר להם.
קשה לאחר זמן כה רב למצא הוכחות לקיום של אדם מסויים ורק במזל רב תתגלה עדות מוכחת.
מעניין אם המנורה שרואים בשער טיטוס קיימת איפהשהוא במרתפי הותיקן.
שלום רובי,
אינני מטיל ספק במידע על הממצאים שמציג פרופ’ גרפינקל, ובאלה הוא משכנע גם אותי. גם אין לי שום סיבה לפקפק בטוהר כוונותיו. לזכותו ײאמר כי הוא חוזר ומדגיש את חשיבותה של הביקורת המדעית ואת הסכנה של קפיצה למסקנות נמהרות, אך אינני מוציא מכלל אפשרות כי הפרשנות שהוא נותן מתאימה באיזשהו אופן (גם אם רק תת מודע) לאיזשהו קו שאולי הותװה מראש.
ההשכלה שלי איננה רלװנטית. הדברים שלי אינם מבוססים על שיטה מדעית או אסכולה אקדמית איזושהי כי אם רק על מה שגלוי לעין, דהינו הטקסט המקראי ופרסומים ארכיאולוגים, וביקורת ספקנית מינימלית.
אינני יוצא נחרצות נגד קיומם של המלכים דוד ושלמה אלא רק אומר שכל עוד אין לנו עדות מוצקת, איננו יכולים לקבל את גרסת המקרא. להבדיל מדוד ושלמה, שלא נמצאו מהם אף לא כתובת מזהה אחת, שמותיהם של פקידים רבים שמזכיר הנביא ירמיהו נמצאו על חותמות חרס (בולות) בחפירות בירושלים בשכבה המתאימה לזמן המיוחס להם. גם המלך חזקיהו השאיר כתובת, וכמוהו עוד מלכים מקראיים. הסיבה לזה שאינני מקבל את המקרא כפשוטו (אף על פי שאני משתמש בו, למשל כדי להראות כי ירושלים היתה מקום של מאות אתרי פולחן לאלילים שונים עד ימיו של יאשיהו) היא כי הוא לא נכתב מלכתחילה כדי לשמש מסמך היסטורי אלא כדי להעביר מסר דתי ובזה הוא חשוד כמוטה לטובת האינטרסים של כותביו.
שלום יובל,
יש לך השכלה בתחום המדובר?
לי פרופסור גורפינקל נשמע מאד משכנע.
http://www.kr8.co.il/BRPortalStorage/a/56/72/79-kv1SDwmpR6.mp3
SAFKAN, תודה על הקישור. יפה ומאלף
פרופסור גרפינקל!
לדעתי, המסקנה כי הפולחן המונותיאיסטי מוכיח כי מדובר בישוב יהודאי שגויה. דװקא יהודה, ובעיקר ירושלים, הצטײנה בפולחנים אלילײם רבים. ירושלים נתחבבה על שוחרי קדושה מאות שנים לפני הזמן המיוחס לדוד ושלמה, ומשכה אליה עולי רגל שסיפקו שפע פרנסה למשפחות כוהנים רבות במאות אתרי פולחן שהיו פזורים מסביבה. המקרא מעיד כי האתרים האלה התקײמו עד ימיו של המלך יאשיהו וכי גם בנו של יאשיהו ניסה לחדש אותם. על מספרם הגדול של אתרי הפולחן אני למדים בעקיפין מן הסיפורים על שלמה (שהיו לו אלף נשים נכריות ולכל אחת מהן הוא בנה מקדש משלה).
האיסור על הקרבת בשר חזיר ועל אכילתו בכלל איננו יהודאי במקורו אלא נהג בישראל עוד בזמן המיוחס ליהושע. את זה אנו למדים למשל מן הממצאים של אדם זרטל במזבח בהר עיבל.
אחרי חורבן הממלכה העברית הצפונית בידי אשור, כשיהודה הוצפה בפליטים ומהגרים ישראלים, רק אז החלה הדת הישראלית להתפשט גם ביהודה. המלך חזקיהו הזמין ישראלים לבוא לירושלים ולשם כך הוא הכניס כהנים ישראלים למקדש שלמה. ישראליותם של הכהנים החדשים אמנם לא מוזכרת במקרא במפורש, אך מאד מתבקשת: החלוקה לשתי משפחות כהנים, אלעזר ואיתמר ביחס של שנײם לאחד, היא, לדעתי הצנועה, חלק מן הרפורמה של חזקיהו; הכהונה הגדולה הובטחה לנצח לצאצאי פנחס בן אלעזר, אז מה פתאום אנו מוצאים שם גם את צאצאי איתמר? רק החל מימי חזקיהו מתחיל המונותיאיזם להשתלט טיפין טיפין על ירושלים. אך הדת המונותיאיסטית שעיקרה – בניגוד למה שמקובל לחשוב – איננו פולחן של אל אחד כי אם הקנײת ערכים חברתײם מתקדמים, החלה את צמיחתה בישראל ולא ביהודה.
“דוד” הנו “ידיד” או מאהב אהוב (ר’ שיר השירים), וזה כנראה הכינוי שניתן למלך שהתיר חופש פולחן לכל הדתות בירושלים. “שאול” הינו שמה של ממלכת המתים, וזה הכינוי שניתן למלך ששחט את כהני נֹב (שפליטיהם התײשבו בעיר הספר ענתות ולימים התבססו גם במקדש שלמה בירושלים ותרמו הרבה לכתיבת המקרא). “שלמה”, כמו “אבשלום” וכמו “עיר שלם” ועוד, נגזר משמו של פולחן “שלם” המוזכר גם בספר בראשית (“מלכיצדק מלך שלם… …כהן לאל עליון”). אין לנו עדות חוץ-מקראית לקיומם הממשי של הדמויות האלה. “ביתדוד” המוזכר בכתובת תל דן איננו שם מפורש של אדם אחד אלא של שושלת המלכים ששלטה בעיר אלף האלילים.
השאלה הגדולה כאן היא לא האגו של ישראל פינקלשטײן (או שלי) אלא איך יש להבין את מניעיהם של כותבי המקרא לדורותיהם.
לאט אבל בטוח יהיו יותר עדויות ארכאולוגיות לאמיתות ההסטוריה היהודית בארץ ישראל כמו שכתוב בתנ”ך.
חבל שאי אפשר לחפור בהר הבית…
עושה רושם שאת פרופ’ פינקלשטיין, כלום כבר לא ישכנע.
הוא החליט, וזהו!
מי אמר: צרות מוחין ???
הדבר היחיד שחסר כאן כדי להשלים את הממצאים הוא כתובת, והיה ותימצא כתובת בתוך הקשרה הסטרטיגרפי, קרי, בתוך שכבה ידועה ולא בתוך שפוכת עפר (כמו כתובת שישק\שושנק שגרמה לכתחילה למחלוקת במגידו), הרי שהממצאים יהפכו ממסעירים לפורצי דרך ברמה עולמית!
מצד שני, תמיד חסרה כתובת כדי להשלים תמונה כזאת ומחוסר בממצאים יש הרבה מחלוקות לגבי תיארוכים וזיהויים של מקומות, העיקר שאנחנו נהנים מכול אותם ממצאים אלה.
הרצאה של פרופסור גורפינקל (הארכיאולוג הראשי במחקר הנדון) יש בלינק הרשום בהמשך. נידמה לי הרצאה של 40 דקות. שמעתי אתמול את ההרצאה הנ”ל וגורפינקל נישמע די משכנע.
להלן לינק להרצאה
http://www.kr8.co.il/BRPortalStorage/a/56/72/79-kv1SDwmpR6.mp3
אין ספק שגורפינקל הביא הוכחות משמעותיות לכך שבקייפה היה ישוב יהודי מבוסס בחסות גוף ממשל חזק: הוכחת חוזק המימשל היא החומה המסיבית (סלעים של 8 טון), הוכחת היהדותיות היא העדר פסילים ומסיכות אדם והעדר עצמות חיות טמאות, הוכחת היהודתיות היא גם תאימות בין הנאמר בתנ”ך לבין המימצאים.
מאחר והיישוב קייפה נימצא 30 קילומטר מירושליים, קשה להאמין שבירושליים היה מימשל לא יהודי (שהרי במקרה זה קיום ישוב כמו קייפה-שעריים (?) מהווה איום בטחוני על המימשל בירושליים).
עריכת הכתבה נבעה מכך שהיו כלי תקשורת שתקפו את פינקלשטיין לאור הממצאים של גורפינקל, ולכן היה צורך לבקש תגובה. צעד עיתונאי מתבקש.
תגובתו של פרופ’ פינקלשטיין רדודה מאד ומתחמקת !
ההשוואה והמבט ב”קונטקסט” של אותה תקופה, רק מחזקות את דעתו של פרופ’ גורפינקל,
וחבל שהעמיתים לאקדמיה לא מסוגלים לסגת מעמדתם ולהודות בטעות.
עכשיו אני יודע על מה תהיה ההרצאה הבאה של גרפונקל .
כתבה מענינת ביותר.
חבל שעריכת הכתבה כה מגמתית.
ניכר כי הפחד מאיזושהיא אפשרות של גיבוי למקרא עיוותה את שיקולי העריכה. לפחות יכולת להביא גם את הדעהההפוכה בקרב החוקרים,ולו בכדי לשמור על האתיקה. כמי שאוהב את האתר ומעריך אותו מאד, חבללי לראות כל פעם מחדש כיצד הפחד מהדת העוות גם כתבות מדעיות.
הפנײה למאמר המקורי
http://www.demotix.com/news/1201316/archaeologists-claim-proof-hebrew-bible-not-be-dismissed-legend#.T6l5SR4f3IE.facebook
ההתייחסות לתקופת “דוד המלך” הינה בעייתית, היות שלשם “דוד” כשמו הפרטי של מלך מסוים לא נמצאו עדויות חוץ-מקראיות (אמנם השם “בית דוד” מופיע בכתובת תל דן, אך לא כשם פרטי). גם בחרבת קיאפה לא נמצאה עדות לקיומו של מלך ששמו דוד. מאידך, פולחן יהוָה אומץ בידי המלך אחאב ונשמר גם בידי ממשיכיו אף בשושלת שהדיחה אותו (וכמובן גם ביהודה) ועדות לכך היא הסיומת או התחילית “יה(ו)” בשמם של רוב מלכי ישראל ויהודה שאחרי אחאב. בהנחה שיהוָה הוא שם האל היחיד שבעבודתו נאסרו צלמים, הרי שפולחנו בכל רחבי הארץ החל רק בימי אחאב.
במאמר המקורי נטען כי התיארוך של ממצאי חרבת קיאפה על פי פחמן 14 הוא 1020 – 980 לפנה”ס. זה מתאים בדיוק נמרץ לזמן המיוחס לדוד, 1040 – 970, ולא לזמנו של אחאב ,871 – 852 (אני הײתי מבקש בדיקה חוזרת). יתכן בהחלט שהעיר הזאת קדמה לירושלים כמקום פולחן האל היחיד. ואכן, המקרא בעצמו מעיד על ירושלים כי היתה מרכז של פולחן רב אלילי (אֶלֶף מקדשים ובמות, אם נסמוך על הסופר המקראי שייחס לשלמה כוח גברא בלתי מצוי) עד ימי המלך חזקיהו ואף אחריו.