דעה – האם הופקו הלקחים מהשואה?

הטבח בבני העם היזידי בעיראק על ידי אנשי דאע”ש צריך להזכיר לכולנו את הלקח שלמדנו על בשרינו. לא עוד.

אוריאל לוי

השבוע מלאו 75 שנים לפלישת גרמניה הנאצית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה. בסופה של מלחמה איומה זו, לאחר שנחשפו מחנות ההשמדה; גיהינום מעשה ידי אדם על פני אדמת אירופה הנאורה העולם כולו קרא: “לעולם לא עוד!”. ואכן, שלוש שנים לאחר שחרור אושוויץ התקבלה בעצרת האומות המאוחדות ‘האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם’. אלא שמאז כמעט שלא נמנעו מעשי רצח עם, ומנהיגים רבים שביצעו רצח עם לא נענשו. גם רצח העם שמתרחש מזה עשור בדרפור שבסודאן זוכה לגינוי מועט. רק לאחרונה נחשף כי הבנק המרכזי של צרפת העביר בסתר מיליארדי דולרים לסודאן וזאת בניגוד לסנקציות שהוטלו עליה לאחר שרצח העם בדרפור עלה לתודעה במערב. מדוע זה מתעלמים מנהיגים ומדינאים רבים כל כך מהפשע החמור ביותר שידעה האנושות?

בראשית המאה העשרים בכפר סמוך לביאליסטוק שבפולין נולד היהודי רפאל למקין. בילדותו שמע על פוגרום קישינב ושאל בתמימות את אמו: “כיצד יתכן כי המשטרה לא עוצרת את הרוצחים?” אמו השיבה כי הצאר אשר מפקד על המשטרה הוא שעודד את ההמונים לרצוח יהודים. למקין סרב לקבל תשובה זו: “המשטר אמור להגן על אזרחים, לא לרצוח!”. בהיותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת לבּוב בשנת 1921, קרא למקין בעיתון על משפטו של הארמני סוגומון טליריאן אשר רצח את הטורקי טּלאט פּאשה. פאשה, שר הפנים לשעבר באימפריה העות’מנית, היה מי שהורה  על רצח העם הארמני. למקין שאל את המורה שלו: “איך יתכן כי סוגומון אשר רצח אדם אחד בלבד נאשם בפשע בעוד טּלאט אשר רצח מיליון איננו נאשם?” למקין, יהודי רודף צדק, מחה בכל מאודו כנגד ממשלת הזדון המתירה את דמם של מיעוטים נרדפים.

בוועידה לכינון חוק בינלאומי במדריד בשנת 1933 הציג הצעה לחוק האוסר השמדה של עמים, שבטים ואומות. לשיטתו משטר המתכנן השמדת עם איננו יכול לעשות זאת בחשאי, ועל כן אפשר למנוע זאת ממנו בעזרת סנקציות והתערבות בינלאומית. למקין סבר כי נדרש לפעול בתוקף כנגד ממשלת היטלר בגרמניה, אשר מסיתה נגד היהודים. אזני המשפטנים במדריד היו ערלות, הם דחו את טענותיו של למקין וסרבו לקדם את חוקו. סירובם ייזכר לדיראון עולם. למקין הבין כי חוסר ההבנה נובע מכך שהתופעה אותה הוא מנסה למנוע הינה חסרת שם. או אז הפגין כשרון פילולוגי נפלא וטבע מושג רב לשוני: רצח-עם (Genocide). למצער, רק לאחר שארבעים ותשעה בני משפחתו ושישה מיליונים מבני עמו הושמדו בשואה שמעו מנהיגי אומות העולם לעצתו וחתמו בעצרת הכללית של האו”ם על החוק האוסר לרצוח עמים. אלא שגם לאחר מכן לאורך עשרות שנים אף אדם לא העז להשתמש במושג רצח עם, אלא בהתייחס לשואת היהודים. רק בשנות התשעים, לאחר רצח העם הבוסני על ידי הסרבים במלחמת יוגוסלביה, לאחר רצח העם הפראי ברואנדה בו נקצרו חייהם של 800,000 בני אדם במאה ימים, ולאחר הכרזת העצמאות של האומה הארמנית אשר דרשה הכרה ברצח העם שעברה בעת מלחה”ע ה-1, רק אז חזר המושג רצח עם לחיות בפיהם של מדינאים, שופטים, חוקרים ודיפלומטים. מעט מדי ומאוחר מדי. לפי מחקרו המקיף של רודולף רומל, במאה העשרים נרצחו יותר מ-150 מיליון בני אדם ברציחות עמים ומעשי זוועה ששלטונות עוללו לאזרחים. מגיפה זו הביאה יותר מיתות מכל מחלה אחרת, אך נחקרה וטופלה הרבה פחות.

בשנת 2009 הואשם לראשונה נשיא מכהן בפשע רצח עם. היה זה הרודן הסודני עומר אל-באשיר אשר מאז 2003 הוביל השמדה שיטתית של מספר שבטים בדרפור על ידי צבא סודאן ומיליציות הג’ינג’אוויד, אשר חומשו על ידי ממשלתו. לקח למוסדות הבינלאומיים שש שנים, שבמהלכן נרצחו כחצי מיליון בני דרפור, להגיש את כתב האישום. החמור הוא שגם היום, ארבע שנים לאחר הגשת צו המעצר למועצת הביטחון, הרודן אל-באשיר עוד עומד בראש ממשלת סודאן וממשיך לחסל שבטים בדרפור, בהרי הנובה ובנילוס הכחול. דיווחים על תקיפות אוויריות של כפרים ומעשי אונס ורצח שיטתיים של מיליציות הנתמכות בידי המשטר מגיעים מדי יום.  ככל שהימים עוברים והגופות ממשיכות להיערם בקברים, ככה חדל לעניין את בני אומות המערב רצח העם בדרפור. במאי 2013 נודע כי אובמה הזמין לפגישה בוושינגטון הבירה משלחת של פושעים, חברי ממשלת אל-באשיר וביניהם נאפי עלי נאפי, יועץ מקורב לרודן אל-באשיר המואשם ברצח העם בדרפור. נאפי עמד בראש שירות הביטחון הסודאני בפרוץ רצח העם ומואשם בכך שהוא אחד מאדריכלי רצח העם בדרפור. מדובר במהלך קיצוני של אובמה, שזכה מיד לתגובות קשות מארגוני המאבק ומחברי קונגרס, ולבסוף בוטלה הפגישה. אובמה ניהל מדיניות פייסנית עם סודאן זמן רב לפני כן ו’המשרד המיוחד למניעת רצח עם’ שהקים בבית הלבן שימש למעשה כ’ספין’ להסרת ידיו ממעורבות אמתית למניעת רצח עם: בדו”חות השנתיים שהופקו על ידי משרד זה סודאן לא הוזכרה כלל. דווקא בזמן שהאלימות מתגברת ודו”ח מועצת הביטחון מיוני 2013 חשף כי רצח עם שיטתי ומאורגן נמשך בדרפור, דווקא בזמנים נוראים כאלה אובמה מנסה פעם אחר פעם להסדיר את יחסי ארה”ב-סודאן.

בחודשיים האחרון מסע הכיבושים של ארגון “המדינה האסלאמית” (דאע”ש) הפך ממסע טרור מושמץ לרדיפת מיעוטים וכן רצח עם של ממש כנגד בני הדת היזידית. הנשיא אובמה הגיב במהירות ובנאום שנשא ב-7 באוגוסט, שלושה ימים בלבד לאחר שהחל מסע השמדת היזידים בסינג’אר, ציין את הכוונה של דאע”ש להשמיד את היזידים והשתמש בפעם הראשונה במילה Genocide לפני שרצח העם התחיל (ג’ורג’ בוש הבן היה הנשיא הראשון להשתמש במילה זו בעוד רצח עם הווה בדרפור). אלא שגם כאן הנאום של אובמה וההפצצות האוויריות המעטות של צבא ארה”ב באיזור סינג’אר היו רחוקים מלהספיק. ב-15 באוגוסט ארה”ב הודיע כי תגביל ותצמצם את פעולתה הצבאית בעירק וזאת כי לטענתה חלפה הסכנה לרצח  העם היזידי. עוד באותו היום נטבחו 312 יזידים בכפר קוצ’ו שבנפת סינג’אר ויותר מ-300 נשים נחטפו בידי דאע”ש. לפי כתבי הוושינגטון פוסט  לוחמי דאע”ש המתינו שצבא ארה”ב יתרחק מהאזור ורק לאחר מכן ביצעו את הטבח. הקורבנות המסכנים שימשו שוב כמצע לשיפור יחסי הציבור של פוליטיקאים משופשפים.

פעם אחר פעם למדים אנחנו כי דמם של המונים הפקר בעיני מנהיגי העולם. הדרך היחידה שלנו ההמונים להבטיח את קיומה של האנושות מבלי שאיבריה יגדעו זה את זה היא בדרישה חסרת תוקף ממנהיגינו שלא לעצום עיניים, לא לשקר, לא להכחיש וכן להילחם בכל הכוח הנדרש ברוצחי המונים.

* אוריאל לוי הוא פעיל בארגון הוועד למאבק ברצח עם וכותב בבלוג ה-8 במאי

עוד בנושא באתר הידען:

• רצח עם
• הרהורים – הרפואה בשואה
• אבוריג’נים בטסמניה – סוף עגום למסורת ארוכה