מה יכול המוות השחור ללמד אותנו על ההשלכות הכלכליות הגלובליות של מגיפה כמו הקורונה?

מגיפת הקורונה גורמת לשיבוש כלכלי רציני. מה ניתן ללמוד מהעבר? המוות השחור בשנים 1348-1350, הרג בכל מקום אליו הגיע וגבה בין 75 מיליון ל-200 מיליון קורבנות ברחבי העולם, בתוכם כמחצית מאוכלוסיית אנגליה. גם ההשלכות הכלכליות היו מרחיקות לכת

מאת אדריאן בל, דיקן המחלקה להיסטוריה של המימון, השגשוג והחוסן, בית הספר לעסקים של הנלי, אוניברסיטת קריאה, אנדרו פרסקוט, פרופסור למדעי הרוח והעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת גלזגו והלן לייסי, מרצה להיסטוריה של ימי הביניים המאוחרים, אוניברסיטת אוקספורד

 איור: החיים כפועל במאה ה-14 היו קשים. הספרייה הבריטית

איור: החיים כפועל במאה ה-14 היו קשים. הספרייה הבריטית

הדאגות מהתפשטות נגיף הקורונה תורגמו להאטה כלכלית. שווקי המניות ספגו מכה: FTSE 100 בבריטניה ראתה את ימי המסחר הגרועים ביותר שלה במשך שנים רבות וכך גם הדאו ג'ונס וה-S&P בארה"ב. כסף צריך ללכת לאנשהו ומחיר הזהב – עוגן יציב בעת אירועים קיצוניים – הגיע לשיא של שבע שנים.

מבט לאחור על ההיסטוריה יכול לעזור לנו לשקול את ההשפעות הכלכליות של מצבי חירום בבריאות הציבור וכיצד לנהל אותם בצורה הטובה ביותר. עם זאת, חשוב לזכור כי מגיפות העבר היו קטלניות בהרבה מווירוס הקורונה ששיעור התמותה ממנו נמוך יחסית. ללא רפואה מודרנית ומוסדות כמו ארגון הבריאות העולמי, אוכלוסיות היו פגיעות יותר בעבר. ההערכה היא כי מגיפת הדבר של יוסטיניאנוס בשנת 541 לספירה קטלה 25 מיליון בני אדם והשפעת הספרדית בשנת 1918 בסביבות 50 מיליון בני אדם. ללא ספק שיעור המוות הגרוע ביותר בהיסטוריה נגרם על ידי המוות השחור. הנגרם על ידי מספר גורמי מגיפה. הוא נמשך בין השנים 1348 ל-1350, הרג בכל מקום אליו הגיע וגבה בין 75 מיליון ל-200 מיליון קורבנות ברחבי העולם, בתוכם כמחצית מאוכלוסיית אנגליה. גם ההשלכות הכלכליות היו מרחיקות לכת.

'כעס, אנטגוניזם, יצירתיות'

זה אולי נשמע סותר, נוגד את השכל הישר – וזה לא אמור למזער את הסערה הפסיכולוגית והרגשית שנגרמה על ידי המוות השחור, אך רוב האנשים ששרדו החלו ליהנות מרמת חיים משופרת. לפני המוות השחור, אנגליה סבלה מצפיפות אוכלוסיה. בעקבות המגיפה, המחסור בכוח אדם הביא לעלייה בשכרם היומי של עובדים, מכיוון שהם הצליחו לשווק את עצמם לכל המרבה במחיר. התזונה של פועלים גם השתפרה וכללה יותר בשר, דגים טריים, לחם לבן ושיכר. בעלי הקרקעות אמנם נאבקו למצוא שוכרים עבור אדמותיהם, אך שינויים בתפוקה שיפרו את הכנסות האחוזה והפחיתו את דרישותיהם. אולם התקופה שלאחר המוות השחור הייתה, על פי ההיסטוריון הכלכלי כריסטופר דייר, תקופה של "תסיסה, התרגשות, כעס, אנטגוניזם ויצירתיות". תגובתה המיידית של הממשלה הייתה לנסות לעצור את גאות הכלכלה של היצע וביקוש.

 

זו הייתה הפעם הראשונה שממשלה אנגלית ניסתה לווסת את הכלכלה. חוק הפועלים נחקק בשנת 1351 בניסיון להחזיר את רמות השכר לאלו של טרום המגיפה ולהגביל את חופש התנועה של עובדים כדי שלא ינדדו בין מעסיקים. נחקקו חוקים אחרים שמנסים לשלוט במחיר המזון ואף להגביל את הנשים מללבוש בדים יקרים.
אבל ניסיון זה להסדיר את השוק לא צלח. אכיפת חקיקת העבודה הובילה להתחמקות ולהפגנות. בטווח הארוך, השכר הריאלי עלה כאשר רמת האוכלוסייה נשארה באותה רמה עם התפרצויות חוזרות ונשנות של המגיפה.

בעלי הקרקעות נאלצו להשלים עם השינויים בשוק הקרקעות בשל אובדן האוכלוסייה. חלה הגירה רחבת היקף לאחר סיום מגיפת המוות השחור, מאחר שאנשים ניצלו את ההזדמנויות לעבור לארץ טובה יותר או לעסוק בסחר בעיירות. רוב בעלי הקרקעות נאלצו להציע עסקאות אטרקטיביות יותר כדי להבטיח שהשוכרים יעבדו את אדמותיהם.

מעמד בינוני חדש של גברים (כמעט תמיד גברים) הגיח. אלה היו אנשים שלא נולדו לבעלי אדמות אך הצליחו להתעשר מספיק כדי לרכוש חלקות אדמה. מחקרים עדכניים הראו כי בעלות על נכסים נפתחה לספקולציות בשוק. השינוי הדרמטי בגודל האוכלוסייה שגרם המוות השחור הוביל גם לפריחה בניידות החברתית. ניסיונות הממשלה להגביל התפתחויות אלה באו בעקבותיהם והולידו מתח וטינה. בינתיים, אנגליה הייתה עדיין במלחמה עם צרפת ונדרשה להקים צבאות גדולים למערכותיה מעבר לים. היה צורך לשלם זאת, ובאנגליה הדבר הוביל לעליה במיסים על אוכלוסייה שהצטמצמה. הפרלמנט של ריצ'רד השני הצעיר הגה את הרעיון החדשני של מיסי סקר עונשין בשנת 1377, 1379 ו-1380, דבר שהוביל ישירות לתסיסה חברתית בצורה של מרד האיכרים משנת 1381. מרד זה, הגדול ביותר שנראה אי פעם באנגליה, בא כתוצאה ישירה מהתפרצויות החוזרות ונשנות של המגיפה וניסיונות הממשלה להדק את השליטה על הכלכלה ולממש את שאיפותיה הבין-לאומיות. המורדים טענו כי מדכאים אותם בצורה קשה וכי אדוניהם "התייחסו אליהם כאל בהמות".

מרד האיכרים בשנת 1381. מיניאטורה מאת ז'אן דה ווברין
מרד האיכרים בשנת 1381. מיניאטורה מאת ז'אן דה ווברין

 

לקחים לימינו

אף על פי שהמגפה שגרמה למוות השחור הייתה שונה מאוד מהנגיף שמתפשט כיום, ישנם כאן כמה לקחים חשובים לצמיחה כלכלית עתידית. ראשית, על ממשלות להקפיד על ניהול המיתון הכלכלי. שמירה על הסטטוס קוו לבעלי אינטרסים יכולה לעורר אי שקט ותנודתיות פוליטית. שנית, הגבלת חופש התנועה עלולה לגרום לתגובה אלימה. עד כמה החברה המודרנית הניידת שלנו תסכים להסגר, גם אם זה לטובת הכלל?
כמו כן, אל לנו לזלזל בתגובה הפסיכולוגית של חיפוש האשמים. בעקבות המוות השחור התרחשה עלייה בהתקפות שנאת זרים ואנטישמיות. פחד וחשדנות מזרים שינו את דפוסי המסחר.

יהיו מנצחים ומפסידים מבחינה כלכלית ככל שימשיך מצב החירום הנוכחי לבריאות הציבור. בעקבות המוות השחור, האליטות ניסו לבצר את כוחן, אך שינוי באוכלוסייה אילץ אותן בטווח הארוך לשפר את רווחת העובדים, הן מבחינת השכר והניידות והן בפתיחת שוק הקרקעות (המקור העיקרי באותה עת להכנסות) למשקיעים חדשים. הצטמקות האוכלוסייה עודדה גם את ההגירה של עוסקים מיומנים או של מקצועות בעלי שכר נמוך.
לקחים אלה מחזקים את הצורך בתגובות מדודות ומחושבות מצד הממשלות של ימינו.

לכתבה באתר The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. הרעיון שבו הכלכלה תשגשג לאחר המגפה נכון רק כאשר יש הרבה אבדות בנפש.
    המצב היום הוא שיש יכולת להציל הרבה אנשים, אבל זה עולה המון כסף ופוגע בכלכלה בנתיים.
    ככל הנראה המאמצים שמושקעים היום בהצלת נפשות יעלה לכלכלה העתידית רק הרבה יותר

  2. אסף
    הנזק של הנגיף הוא כבר עצום. שיעור האבטלה כבר מרקיעה שחקים. הטיפול הרפואי בבעיות רבות נעצר וכבר יש נזקים. המחקר נעצר כמעט בכל תחום. החקלאות במקומות מסויימים כבר ניפגעה.

    כל עצירה בזיהום האוויר הוא זמני, ותהיה בטוח שאחרי המשבר המצב יהיה גרוע יותר מאשר לפני המגיפה.

    לכל מי שחי היום – העולם משתנה לרעה.
    אז תהנה כמה חודשים מאוויר טיפה יותר נקי. יופי לך, באמת.

  3. אם כל הצער על חיי האנשים שנפגעו
    מסתבר כי לנגיף יש השפעות חיוביות
    -כתוצאה ישירה מעצירת טיסות , נסיעות ופעילות תעשייתית יש ירידה משמעותית בזיהום האוויר ובפליטת מזהמים כמו דת׳׳ף ומתאן,
    – ירידה בפעילות כלכלית עולמית וחסימת מעברים בין מדינות תמתן את שיגעון הגלובליזציה ואולי תקרב את העולם להתנהגות יותר שפויה ,
    – החשש מאכילת חיות מהטבע תמתן את הפגיעה במגוון המינים,
    – גם אם זה נשמע נורא וגם אם זו לא הדרך הרצויה , הרי שדילול האוכלוסיה האנושית העולמית לא יזיק ,
    ברור כי עבור כל אחד ואחד הידבקות
    בנגיף מהווה צרה וסיכון אבל אולי
    מה Covid19 תבוא הישועה לסביבה
    וגם לאוכלוסיה אנושית,
    אכזרי ? רע ? אבל נכון !

  4. במקום שבו יש צפיפות אוכלוסין ואנשים בגיל מופלג מדי, כנראה ששם יהיה לווירוס שלל נאה. זה דילול אוכלוסין שאין טבעי ממנו. אנחנו יכולים לנסות להילחם בזה אבל זה טוב כמו להילחם בטחנות רוח. הניצחון יהיה ניצחון פירוס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן