האירוע המחיש שוב את הצורך לטפל בבעיית פסולת החלל * טיאנגונג-1 נשרפה באטמוספירה, אך נחתה אלפי קילומטרים צפונית ל”בית הקברות לחלליות” המשתרע בדרום האוקיאנוס השקט
תחנת החלל הסינית טיאנגונג-1 התרסקה הלילה סמוך למועד המתוכנן (00:16 שעון גריניץ’, 03:16 שעון ישראל), צפונית מערבית לאיי טהיטי שבצפון אוקיאנוס השקט הדרומי. בכך תמו להם ימים ארוכים של ציפיה לנפילה הלא מבוקרת, אף כי ההערכה מראש היתה שהסכנה שחלקים מהתחנה ייפגעו בבני אדם היו קלושים לאור ריקנותם של איזורים נרחבים בכדור הארץ (אוקיאנוסים, מדבריות, הרים גבוהים).
ההערכה בנאס”א ובסוכנויות חלל אחרות היתה שמרבית חלקיה של התחנה, שמשקלה היה 8.5 טונות נשרפו באטמוספירה וכאמור מעט החלקים שנשארו, אם נשארו, נחתו בלב האוקיאנוס. עם זאת, הנפילה התרחשה הרחק צפונה מהאיזור המכונה “בית קברות לפסולת חלל, (ראו הרחבה בהמשך).
טיאנגונג-1 היתה אב טיפוס של תוכנית תחנות החלל של משרד תוכנית החלל המאויישת של סין. היא שימשה להדגמת יכולת ה של סין לתחזק תחנת חלל ולתמרן עגינה אליה לקראת בנייתה של תחנת חלל גדולה שתאוייש באורח קבע, כמו תחנת החלל הבינלאומית, כחלק מתוכנית החלל השאפתנית של סין. התחנה עצמה לא היתה מאויישת בעת שיגורה אולם צוידה במתקני עגינה וזכתה לביקורי שני צוותים. שלושה אסטרונאוטים שוגרו אליה בחללית שנז’ו 9 ששוגרה ב-16 ביוני 2012, ובהם בין היתר האטסטרונאוטית הסינית הראשונה, טייסת הקרב ליו יאנג. חברי הצוות בילו 11 ימים בתחנה והשלימו שתי עגינות – האחת נשלטה על ידי מחשב והשני – בידי אנשי הצוות בהדרכה מן הקרקע. הצוות השני ששוגר ב-11 ביוני 2013 כלל שלושה אסטרונאוטים ובילה 13 ימים בתחנה בהם סיים את התחזוקה הראשונה של תחנת חלל במסלול בידי סין וביצעו בדיקות עגינה נוספות.
תחנת החלל הסינית טיאנגונג-2 שהחליפה את טיאנגונג 1 שוגרה בספטמבר 2016 וזכתה כבר לביקור צוות מאוייש במהלך 2017. ההערכה היא שסין תשגר תחנת חלל מודולרית שתישאר שנים ארוכות בחלל בשנת 2022. סין מנועה מלהשתתף בתוכנית תחנת החלל הבינלאומית בשל התנגדות ארה”ב לחשיפתה לטכנולוגיות מתקדמות.
(קטע זה מבוסס על מאמר שפורסם באתר THECONVERSATION מאת פרופ’ בראד טאקר, אסטרופיזיקאי מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה )
לדברי טאקר, האיזור שנמצא בחצי הדרך בין ניו זילנד לדרום אמריקה באוקיינוס השקט הוא אחד המקומות הכי פחות ביותר על פני כדור הארץ. זהו המיקום האידיאלי לכוון אליו חלקים גדולים של חלליות כך שהסיכון לבני אדם או בעלי חיים הוא מינימלי, כמובן אם רכב החלל המיועד ליפול נמצא בשליטה מהקרקע.
“בעוד שרוב העצמים הללו יתפרקו לחלקים קטנים יותר, בחירת מיקום מרוחק תקטין עוד יותר את הסיכון לפגיעה מהם. על קרקעית האוקיאנוס השקט באיזור נרחב זה פזורים מאות רסיסים של מאיצי משגרים, לוויינים רבים ואפילו תחנת החלל הרוסית מיר, אשר התרסקה ממזרח לאיי פיג ‘י במארס 2001.”
“כאשר מתבוננים במפות של ריסוק מכוון של לוויינים ופסולת חלל רואים שרובם עוברים מעל אוסטרליה וניו זילנד. הסיבה לכך היא כי הכניסה לאטמוספירה מתחילה כאשר החללית נמצאת בגובה של 80-100 קילומטרים ומרגע הכניסה אורך תהליך הפירוק והשריפה באטמוספירה, כמו גם נפילת החלקים הגדולים כ-15-20 דקות, דבר שגורם לאיזור הנפילה הפוטנציאלי להיות בעל שטח ברוחב של מאות או אף אלפי קילומטרים.לכן על מנת לעמוד ביעד של ריסוק באוקיינוס השקט הדרומי, התהליך חייב להתחיל מעל אוסטרליה וניו זילנד.”
“אבל יש תכונה חשובה אחת שהופכת את Tiangong-1 שונה: הוא יצא מכלל שליטה, על פי סוכנות החלל של סין. אם ביקרתם בסביבות 1979 במערב אוסטרליה, ייתכן שהייתם נתקלים בשרידי תחנת החלל האמריקנית סקיילב אשר חלקים ממנה נפלו ליד העיר הדרומית אספרנס.”
“כיום מרבית משימות החלל כוללות תוכנית לכניסה מחדש של העצם החללי לאטמוספירה זה לא תמיד היה המקרה. לסקיילב לא היתה תוכנית טובה. התחנה תוכננה לתקופת חיים של תשע שנים ולא הוכן מבעוד מועד תמרון ברור לכניסה בנקודה מסוימת. כאשר התברר כי סקילב עומדת להתרסק ולא היה ברור היכן השתררה בהלה. בבריסל למשל הכינו לפעולה סירנות אזעקה המיועדות להתראה מפני מתקפה אווירית.”
“לאחר שפגעה בקרקע הטיל מחוז אספרנס קנס של 400 דולרים אוסטרלים על נאס”א בגין פיזור פסולת ברחבי המחוז. הקנס שולם לבסוף ב-2003, לא על ידי נאס”א, אלא על ידי מגיש רדיו אמריקאי ומאזיניו שגייסו את הכספים.”
“כאשר הודיעה סין ב-2016 למשרד החלל החיצון של האו”ם כי טיאנגונג 1 יצאה מכלל שליטה ולא ניתן יהיה לבקר את כניסתה לאטמוספירה, וגרמה לתחום סכנת פסולת החלל לעלות למודעות, למרות זאת כלי תקשורת רבים והציבור הרחב נכנסו לפאניקה.”
בלי פאניקה!
פרופ’ טאקר מסביר כי בכל יום נכנסות לאטמוספירה מאות טונות של פסולת, אנושית וטבעית (כלומר מטאורים),. גם אלה ששרדו את הכניסה לאטמוספירה, אינם מהווים סיכון גדול. רוב כדור הארץ מהאוקיאנוסים ועד המדבריות, אינו מאוכלס ולכן הסכנה שבני אדם ייפגעו היא קטנה. “השטח הכולל של כדור הארץ הוא מעל 500 מיליון קילומטרים רבועים. גם אם פיסת פסולת חלל משאירה שדה פסולת בשטח של 1,000 קמ”ר שדה פסולת, זה רק 0.0002% משטח כדור הארץ . למעשה, Aerospace Corporation חישבה כי הסיכוי להיפגע על ידי רסיסי החללית Tiangong-1 קטנים פי מיליון מהסיכוי לזכות בלוטו.
“ובכל זאת מה אנו עושים כדי למנוע מקרים כאלה? כמובן, אנו יכולים לעשות המון כדי להקטין את פסולת החלל. לדוגמה שימוש חוזר במשגרים. המשגרים והמנועים שלהם הם המקור הגדול ביותר לפסולת חלל ומדי פעם חלקים שלהם נכנסים לאטמוספירה ונשרפים. לפני כחודשיים היתה התרגשות גדולה סביב שיגור המשגר פאלקון 9 כבד על ידי ספייס איקס. אחת הסיבות להתרגשות היתה כי משגרים אלה יכולים לנחות בבטחה, מה שמאפשר להשמיש אותם לשיגור נוסף, ולא הופכים לעוד חתיכות פסולת.”
“מהפכת הלווינים הקטנים דווקא תאפשר הפחתה של פסולת החלל. נוסף לזה שהם זולים וניתן לבנות אותם במהירות, בסוף חייהם הם יכולים להתפרק כליל באטמוספירה ונמנע הסיכון של נפילת פיסות גדולות שיגיעו לקרקע.”
לסיכום כותב פרופ’ טאקר כי כיום נעשים מאמצים רבים למאבק בפסולת החלל, החל מלוויינים שינוע במסלול וינקו את החלל וכלה במערכות לייזר שישוגרו מכדור הארץ אל עבר גושי פסולת כאלה ויפרקו אותם.
הסבר על התרסקות תחנת החלל הסינית טיאנגונג 1. Aerospace Corp
עוד בנושא באתר הידען:
