הכהונה כפי שלא הכרתם – פרק יג': הלשכה לחשיפת שחיתויות

אחת משתי הלשכות במקדש – ה”פלהדרין” שימשה לחשיפת שחיתויות במעמד הכהונה ככלי מאבק בין מעמד הכהונה למעמד הסנהדרין

המקדש השני היתה תבניתו כדמות ארי, כדברי המקורות: רחב בראשו וצר באחוריו. מעבר להיכל היה האולם ומעבר לו המזבח החיצוני ולמרגלותיו עזרת כוהנים ולמרגלותיה – עזרת ישראל. בין עזרת ישראל לרחבה הגדולה שנצפתה על ידי הציבור היה שער ניקנור שהוזמן במיוחד מאלכסנדריה ולמרגלותיו 15 המדרגות כחצי גורן, עליהן עמדו הלויים ושוררו את שירי המעלות של תהילים.

בעזרה היו שש לשכות – שלוש בצפון ושלוש בדרום, וכדברי משנת מידות: ” … (הלשכות) שבצפון – לשכת המלח, לשכת הפרווה, לשכת המדיחים. לשכת המלח – שם היו נותנים מלח לקרבן. לשכת הפרווה – שם היו מולחין עורות קדשים, ועל גגה היה בית הטבילה לכוהן גדול ביום הכיפורים. לשכת המדיחין – ששם היו מדיחין קרבי הקדשים … (לשכות) שבדרום: לשכת העץ, לשכת הגולה, לשכת הגזית. לשכת העץ – אמר רבי אליעזר בן יעקב (בהיתממות מכוונת): שכחתי מה היתה משמשת? אבא שאול אומר: לשכת כוהן גדול, והיא היתה אחורי שתיהן (מאחורי לשכת הגולה ולשכת הגזית) …” (משנת מידות ה' ג'-ד').

באירוע אחד במהלך שנת העבודה במקדש היה מופרש הכוהן הגדול מביתו ללשכה אחרת, היא לשכת פלהדרין, ועל כך נסבה רשימתנו הנוכחית.

לפני כן אציג הערה חשובה: ספרות חז”ל מגלגלת בדיוניה את העניינים הקשורים בלשכה זו, ו”אינה שמה לב” לכך כי חוליה נקשרת בחוליה ומתחת לפני השטח מבצבצות ועולות תמונות אחרות שאינן מחמיאות בלשון המעטה לכהונה הגדולה.

במשנת יומא נאמר: “שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כוהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין ומתקינין לו כוהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו, שנאמר 'וכיפר בעדו ובעד ביתו' (ויקרא ח' 33). ביתו – זו אשתו. אמרו לו: אם כן אין לדבר סוף” (יומא א' א'). התוספתא מנסה להסביר כדלקמן: “למה מפרישין כוהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין (במשנה נאמר “פלהדרין” והשיבוש מקורו כנראה בהעתקה כאשר “הפלת” הראשן הקווי של האות למ”ד הפכה אותה לאות רי”ש). פירש רבי יהודה בן בתירה – שמא תמצא אשתו ספק נידה ויבוא עליה ונמצא טמא שבעת ימים. רבי יהודה היה קורא אותה לישכת פלווטין. כל הלשכות שבמקדש פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פרהדרין מפני שהיא דירה לכוהן גדול שבעת ימים בשנה …” (תוספתא יום הכיפורים א' א-ב). לפנינו אם כן נוהל מיוחד הבא להבליט את ייחודו של הכוהן הגדול ואת חשיבות טהרתו, ובמיוחד ביום הקדוש ביותר והנורא ביותר, הוא יום הכיפורים.

בהמשך משנת יומא נמסר כי כל אותו שבוע עומד הכוהן הגדול במבחן. הבדיק מתקיימת על ידי זקני בית הדין כלומר הסנהדרין שבוחנים את בקיאותו בבהמות ההקרבה כמו פרים, אילים וכבשים. בערב יום הכיפורים מרגילים אותו לאוכל ממועט ודואגים שלא יירדם. אם נטה להירדם מעירים אותו באצבע צרידה ודורשים ממנו להלך יחף על הרצפה הקרה. מקור זה מעיד על פיחות במעמדו של הכוהן הגדול נוכח התחזקות מעמד הסנהדרין. עם זאת עדיין הקרינה הכהונה עוצמה ציבורית רבה.

התלמוד הירושלמי טוען כדלקמן: “אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין. בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין ועכשיו קוראין אותה לשכת פלהדרין” (תלמוד ירושלמי יומא פ”א לח ע”ג).
התלמוד הבבלי מוסר כך: “תניא אמר רבי יהודה: וכי לשכת פרהדרין היתה? והלא לשכת בולווטי היתה. אלא בתחילה היו קורין אותה לשכת בולווטי ומתוך שנותנין עליה ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפים אותם כל שנים עשר חודש, לפיכך היו קורין אותה לשכת פרהדרין” (תלמוד בבלי יומא ח' ע”א).

טרם התעסקנו בפירוש לביטוי “פלהדרין” או “פרהדרין” ברור הדבר שמן הטקסטים הנ”ל עולה כי קודם לכינויה של הלשכה בביטוי הרלוונטי, העמום והמעורפל, נקראה זו בשם “לשכת בולווטין”, היינו, מן היוונית – לשכת הנהגת העיר, עיר הפוליס, כשראשיה היו גם שופטיה, או “לשכת פלווטין” מן היוונית והלטינית, שמשמעה ארמון, בית מידות מפואר) ואכן הכהונה הגדולה תפסה בתקופת הבית השני את ההובלה המשפטית, הדיינית, ואת הסנהדרין בכלל, כשמושביו אויישו על ידי הזרם הכוהני כדומיננטי.
זאת ועוד, הטקסטים חושפים בפנינו מה שעולה רק ברמיזה אצל יוסף בן מתתיהו, המדבר על הכוהנים הגדולים (ברבים), על כי כיהנו זוגות של כוהנים גדולים, כשכל אחד מהם היה מתחלף אחת לשנה. מדובר בנוהל חדש שהתפתח בתקופת הבית השני, כנראה מלאחר סיום בית המלוכה החשמונאי, כשעד אז היה מכהן כוהנו גדול אחד כל ימי חייו ומוריש עם פטירתו את הכסא לבנו אחריו. עשוי להיות שהמעין שותפות בין הכוהנים הגדולים, ובעיקר בחירתם/התמנותם לתפקיד למשך שנה אחת בלבד, נבעה מהשפעת העיר ההלניסטית, שבה שרתו בעלי תפקידים ציבוריים שנה אחת בלבד, ובכללם ה”ארכי-הייארוס” – הכוהן הגדול. וזה נרמז בברית החדשה על הכוהן הגדול היהודי שאמר משהו או ניבא משהו בשנה שלו. ידוע למשל שבשש שנות כהונתו של אגריפס השני שרתו ששה כוהנים גדולים במקדש.
זאת ועוד, על-פי התלמוד הבבלי היתה נקנית משרת הכהונה הגדולה בכסף (ובלשונו – “ומתוך שנותנין עליה ממון לכהונה”).
עיון בתוספתא הנ”ל חושף את יריעת הבעיה, ובלשונה: “משרבו המלכים התקינו שיהו מעמידין כוהנים הדיוטות ומעבירין אותן בכל שנה ושנה” (תוספתא יומא א' ח'). כלומר, כמתאשר אצל יוסף בן מתתיהו – הכהונה “מאבדת גובה” כשהשליטים לבית הורדוס ואף הנציבים הרומיים המליכו ופיטרו כוהנים גדולים כאוות נפשם על מנת לשלוט דרכם בציבור וכמובן במקדש ובעושרו.

התלמוד הירושלמי מרכז את הנושא, כשהוא משווה בין בית ראשון לבית שני. בבית ראשון שרתו במקדש 18 כוהנים גדולים, כשהם מורישים את המשרה לבניהם ומשרתים בקודש כל ימי חייהם, ואילו בימי הבית השני מונה התלמוד 80 כוהנים גדולים. ובעניין רכישת המשרה בכסף הוא עוקץ כדלקמן: “ובשביל שהיו (הכוהנים) שוכרים אותה (את משרת הכהונה הגדולה) בדמים (בכסף), התחילו שנותיהם מתקצרות” והברייתא שבמדרש ספרי (פרשת בלק, קל”א) משחיזה את תערה ונוזפת באותם כוהנים מושחתים: “מעשה באחד (כוהן) ששילח ביד בנו שתי מידות של כסף מלאות כסף ומחוקיהם כסף. שוב מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מידות של זהב מלאות זהב ומחוקיהם זהב (כדי לרכוש את משרת הכהונה הגדולה). אמרו: כפה סייח את המנורה (כלומר במחיר סייח משובח קנה את משרת הכהונה וסמלה – מנורת המקדש)”. נסו לדמיין מאין נלקחו-נשלפו הכספים והזהב?! ואולי בהקשר זה ראוי לציין כי המשנה מדברת על תואר מעמדי שנקרא “בני כוהנים גדולים”. הללו נהגו, למגינת לב הכל, להתערב בענייני משפט וחקיקה ואף התהדרו בקבלת חבילות מעבר לים.
התלמוד הירושלמי בעניין זה מקצין הרבה יותר, כשהוא טוען כי הכוהנים הגדולים קיצרו במו ידיהם את משך הקדנציה כתוצאה משימושם במעשי כשפים.

ראו כיצד מאותה משנה תמימה הבאה לייחד את טהרתו של הכוהן הגדול, מתפרצים חכמי הסנהדרין, שנים רבות אחרי החורבן, כשמעמד הכהונה איבד לחלוטין את גובהו, והם מתחשבנים “בלי חשבון” עם מעמד הכהונה הטהור לכאורה, אך הרווי שחיתות שהתגלגלה לאורך תקופת הבית השני.

נותרנו איפוא עם הנחיצות לבאר את משמעות שמה של הלשכה – “פלהדרין” – “פרהדרין”. יש הטוענים כי המילה הנידונה מקורה מן היוונית – “פרואיירטוי” שמשמעו נבחרים או ממונים. יש הגורסים כי השם נגזר מ”פרואדרוי” ביוונית שעניינו – הראשונים, ואולי מ”פלאטה” – מקום שטוח כדי לציין את איפיון הלשכה. בכל מקרה השימוש בצליל היווני-הלניסטי וההקשר לבולווטין מצביעים על איפיון המעמד הבכיר של הכהונה.

התלמוד הבבלי מצטט את רב פפא שאמר: “שתי לשכות היו לו לכוהן גדול אחת לשכת פרהדרין ואחת לשכת בית אבטונס. אחת בצפון ואחת בדרום” (יומא יט ע”א). מי היא אותה “לשכת בית אבטינס”? ובכן במקדש היו מקטירים קטורת כחלק אינטגראלי מן הפולחן, ומשפחת כוהנים אחת היתה מומחית בהכנת הקטורת ובהפעלתה כשעמוד העשן היה מיתמר כלפי מעלה ולא מתפזר לצדדים. היתה זו משפחת בית אבטינס, או בנוסח אחר – בית אבטונס.

לסיכום: ברשימה זו טיפלנו בלשכות הכוהן הגדול ובפרט בלשכת “פלהדרין”, שענייניה חשפו שחיתויות במעמד הכהונה ומין מאבק בין מעמד הכהונה למעמד הסנהדרין.

סדרת מאמרי “הכהונה שלא הכרתם” מאת ד”ר יחיעם שורק

• חלק א' – סוף בית ראשון וגלות בבל
• חלק ב' – שיבת ציון
• חלק ג' – התקופה ההלניסטית
• חלק ד' – הכהונה במערומיה
• חלק ה' – הכהונה עושה שרירים
• חלק ו' – מתתיהו מתהפך בקברו
• חלק ז' – הכהונה מתחילה לאבד גובה
• חלק ח' – תקופת מלכות הורקנוס
• חלק ט' – הורדוס בוחש בכהונה
• חלק י' – הכהונה וישו הנוצרי
• חלק יא' – יש חיים אחרי הורדוס
• חלק יב' – הכהונה מתעסקת בבגדים