מחקר חדש מפריך את התאוריה שהאבולוציה האנושית באפריקה נגרמה כתוצאה מהתייבשות אקלימית

עדויות מפתיעות חדשות מצביעות על כך שצפון אפריקה הייתה רטובה יותר מכפי שחשבו בעבר, בתקופה קריטית בהתפתחות האדם.
המחקר מערער על האמונה הרווחת שצפון אפריקה הפכה לצחיחה לפני כ-3 מיליון שנה – תקופה שבה מופיעים ראשוני ההומינינים ברשומות המאובנים.

המחקר, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת בראון, מצא כי דפוסי הגשמים בצפון אפריקה נותרו כמעט יציבים בין 3.5 ל-2.5 מיליון שנה לפני זמננו. מדובר בתקופה שבה חלו שינויים אקלימיים דרמטיים בכדור הארץ, כולל התקררות בחצי הכדור הצפוני וכיסוי קבוע של קרח בגרינלנד.

ממצאי המחקר, שפורסמו בכתב העת Science Advances, מערערים את התפיסה שהאקלים בצפון אפריקה הפך יבש יותר במהלך תקופה זו. התפיסה הזו קישרה בין ההתייבשות להופעת מיני ההומו הראשונים, והובילה להשערות כי האקלים היבשתי תרם להאצת האבולוציה האנושית.

מבט מקרוב על גשמים עתיקים

המחקר החדש השתמש באינדיקטור ישיר יותר לכמות המשקעים – ניתוח של שעוות עלים שנוצרו על ידי צמחי יבשה.

"הצמחים מייצרים את השעוות הללו במהלך עונת הגידול בקיץ, ולכן הן מספקות אות ברור על הגשמים באותה תקופה", אמר ברייס מיצובנאגה, שהוביל את המחקר במסגרת הדוקטורט במחלקה למדעי כדור הארץ והסביבה באוניברסיטת בראון וכיום פוסט-דוקטורנט בהרווארד. "מצאנו שדפוסי המשקעים כמעט לא השתנו, גם כשחלו שינויים עולמיים בטמפרטורה והתגברות הקרחונים."

עדויות מוקדמות להתייבשות בצפון אפריקה התבססו על אבק במשקעים ימיים סמוך לחופי מערב אפריקה. הסברות הראשוניות טענו כי עלייה באבק היבשתי משקפת התפשטות מדברית כתוצאה מהיחלשות המונסון הקיצי.

במחקר החדש נותחו שעוות עלים מאותם גרעיני משקעים – שעוות אלו שומרות את חתימת המימן של המים שנספגו בצמחים. מים המכילים מימן קל מצביעים על גשמים ממושכים או תכופים יותר.

יציבות בדפוסי הגשמים

הניתוח חשף שלא חל יובש ניכר בזמן המעבר מהפליוקן לפלייסטוקן. דפוסי המשקעים בקיץ נותרו יציבים בשני צידי הגבול הכרונולוגי, מה שמעיד כי האקלים האפריקני לא הושפע משמעותית מהשינויים הגלובליים של התקופה – ירידת הטמפרטורה ועליית כיסוי הקרחונים.

החוקרים סבורים כי האבק הרב שזוהה במחקרים קודמים נבע משינויים ברוחות ולא מירידה בכמות המשקעים.

השלכות לעבר ולעתיד

מכיוון שרמות הפחמן הדו-חמצני לפני כ-2.5 מיליון שנה היו דומות לאלו של ימינו (אך אז הן ירדו והיום עולות), ניתן ללמוד מהעבר כדי לחזות עתיד אפשרי באזור שכבר סובל ממחסור במים.

פרופ' ג'ים ראסל, חוקר בכיר במחקר, אמר שהתוצאות מעוררות שאלות חדשות על ההיסטוריה האקלימית של אפריקה והשפעתה על האבולוציה האנושית. בעבר סברו שהתייבשות סביבתית עודדה הליכה זקופה וחיים בסוואנה, אך כעת הסיפור מתברר כמורכב יותר.

"הממצאים קוראים למחקר חדש על מתי ולמה השתנתה הסביבה האפריקנית והפכה ליבשה, ולפיתוח תיאוריות חדשות על מוצא האדם", סיכם ראסל.