אתם יושבים כעת בבית, או אולי בבית קפה, ברכבת או בתור לרופא וקוראים את המילים האלה. רצף של סימנים על דף מעבירים אליכם את המחשבות ואת הרעיונות שלנו, עורכי סיינטיפיק אמריקן ישראל, של כותבי המאמרים האחרים ושל המדענים המתוארים בהם. אתם אולי משוחחים על כך עם בני משפחותיכם וחבריכם – מעבירים אליהם את דעתכם ברצף מתוחכם של צלילים. אתם אולי משתפים את המאמרים ברשת חברתית מקוונת או שומרים אותם לקריאה מאוחרת יותר. מעטים מכם מקצים אולי רגע קצר למחשבה כמה ייחודיות הפעולות האלה, ששום יצור אחר ביקום המוכר לנו אינו מסוגל לבצע כמונו.
כיצד התפתחה ייחודיות זו היא השאלה העומדת במרכז הגיליון המיוחד הזה שלפניכם המיוחד לסיפור המסע האנושי: האבולוציה של האדם.
הייחודיות הזאת הביאה אותנו, בני האדם, לראות את עצמנו כמרכז היקום. ואולם, התיאוריות של קופרניקוס ודרווין, המכונות "המהפכות הקופרניקניות", הדיחו אותנו מן המקום הדמיוני הזה: לא עוד נזר הבריאה, אלא רק עוד חיה, אחת מני רבות, שבמקרה התפתחה ונעשתה ליצור הנבון ביותר בכוכב הלכת. קריאת החלק הראשון בגיליון, שכותרתו "מאין באנו?" מדגישה עוד יותר את המקריות ואת האקראיות של הסיפור האנושי: כיצד צירוף ממוזל של נסיבות, גנטיות, אקלימיות ותרבותיות דחף קבוצה מבודדת של יצורים דמויי אדם למסלול אבולוציוני מואץ שהביא אותנו עד הלום.
החלק השני עוסק בשאלה "מה מייחד אותנו?" שנראית למראית עין ברורה מאליה: השפה, התרבות, המדע, הטכנולוגיה. ואולם, שורשי הייחוד הזה לא ברורים מאליהם: האם זאת היכולת ללמוד? לחדש? ליצור? או אולי בכלל לקיים מערכות זוגיות מונוגמיות?
ואילו החלק השלישי בגיליון בוחן "לאן מועדות פנינו?" האם האבולוציה האנושית הגיעה אל קִצה בעולם הטכנולוגי של היום? או אולי, כפי שרומז ינקי מרגלית בטורו "העתיד של העתיד" פנינו אל עבר מהפכה קופרניקית חדשה, שתדיח אותנו גם ממעמד היצור הנבון היחיד על כדור הארץ ותעביר את הבכורה ליצירי כפינו הרובוטים?
הגיליון שלפניכם הוא גם שיעור מאלף בהתפתחות תיאוריה מדעית, ובדרך פעולתה של השיטה המדעית. אין כמעט תיאוריה מדעית שנויה כל כך במחלוקת ציבורית כמו האבולוציה של האדם. ועם זאת, בתחום המדעי שוררת תמימות דעים לגבי תקפותה ואמיתותה. לעומת זאת, כשמתבוננים בפרטי התיאוריה, אנו מוצאים סיפור מרתק של חידושים ועדויות מפתיעות שמערערות את הדעה שרווחה עד לא מזמן. לא עוד מסלול ישיר מאב-קדמון דמוי קוף אל האדם המודרני. במקום זאת, שלל מסלולים מסועפים ומצטלבים של מינים רבים דמויי-אדם, שרבים מהם נכחדו ולא הותירו צאצאים מודרניים. כמה מהם התחרו באדם המודרני ונכנעו לו, ורק מיעוטם הביא אותנו עד הלום.
חוקרי מוצא האדם אינם עוד קבוצה מוזרה של מחפשי מאובנים במדבריות אפריקה. מיטב הטכנולוגיות הגנטיות, הפורנזיות והקלימטולוגיות משתלבות בניסיון לפענח את סיפור המסע האנושי.
מתנגדי האבולוציה, קופצים כמוצאי שלל רב בכל ממצא חדש שמוסיף לאי-ודאות ומערפל את מוצאנו. ואולם, קריאה מדוקדקת מורה על שני דברים: יהיו הממצאים מורכבים ומבלבלים ככל שיהיו, כולם ממשיכים לאשש את התיאוריה האבולוציונית. המורכבות והבלבול נובעים בדיוק מתוך נכונותה: מאבק רב תהפוכות של ברירה טבעית. זאת ועוד, המורכבות, הוויכוחים ועדכון הדעות אינם חסרון של השיטה המדעית אלא בדיוק להפך, מקור חוסנה ואמינותה. לא תורה קפואה ושמרנית אלא גישה רבת עוצמה שבוחנת ומעדכנת את עצמה ללא הרף.
קריאה מהנה.
