בן כוסבה (בר כוכבה) בין נשיאות למלוכה

מרד בן כוסבה שהתחולל בין השנים 132 ועד 135 לספ', זכה, אולי מתוך פרקי המרידה של עם ישראל בתקופה הרומית היותר מאוחרת (מאה ראשונה ושניה לספ'), הן לסיקור ארכיאולוגי והן למחקרים היסטוריים, כשבהם נטלתי חלק די פעיל. הפעם נתמקד בנסיונותיו להשתלט על מוסד הנשיאות ולהפוך למעין מלך

בול ישראלי משנת 1951 המציג את אחד מהמטבעות שהוטבעו בתקופת המרד ומסמלות ריבונות יהודית. צילום: shutterstock
בול ישראלי משנת 1951 המציג את אחד מהמטבעות שהוטבעו בתקופת המרד ומסמלות ריבונות יהודית. צילום: shutterstock

מרד בן כוסבה שהתחולל בין השנים 132 ועד 135 לספ', זכה, אולי מתוך פרקי המרידה של עם ישראל בתקופה הרומית היותר מאוחרת (מאה ראשונה ושניה לספ'), הן לסיקור ארכיאולוגי והן למחקרים היסטוריים, כשבהם נטלתי חלק די פעיל, ושחלק ממנו הונצח ברשימותי באתר "הידען".

טיבוע מטבעות במהלכי מרד, הן כטביעה ראשונית והן כטביעה משנית, יחד עם מימצאים ספרותיים ואפיגראפיים, עשוי בהחלט לאשש או לדחות הנחות מחקר היסטוריות, וזאת משום שהמטבע על כיתוביו וציוריו/סמליו מעיד בפשטות ואולי גם בהשאלה ובספקולציה על ממד חשוב, היסטורי כמובן, היוצא מבין שורות המרד תרתי-משמע. כיתוב על גבי מטבע ועיטורו בסמל כזה או אחר עשויים בהחלט לשמש מצג היסטורי אותנטי, נטול פניות בדרך כלל, ועל כן בקשתי כעת להתעמק בו בזיקה לנושא המאמר: נשיא או מלך?

באחד ממאמרי שפורסם ב"הידען" בקשתי להציע אינטרפרטציה, קצת נועזת משהו, על אודות כוונותיו ומהלכיו של בן כוסבה בתחום מהלך מרדני אנטי-רומי כפול – נגד השלטון הרומי ובד בבד עם זאת כנגד ההנהגה היהודית שפעלה באותה תקופה, קרי הסנהדרין ובראשה בית הנשיאות הלגיטימי – בית רבן גמליאל. בן כוסבה אולי לקח וניכס מהלך היסטורי קדום שהתחולל בשלהי המרד הגדול (שנת 70 לספ' לערך) של רבן יוחנן בן זכאי לקרוא תיגר חסר תקדים נגד בית הנשיאות הלגיטימי המכהן בדרך של אוזורפציה ולהציע מהפך בשושלת הנשיאות, בתמיכה רומית כמובן.

בן כוסבה ביקש, בדומה לרבן יוחנן בן זכאי, לגייס תמיכה בדרך של מרידה כפולה: ברומאים מחד ובבית הנשיאות המכהן מאידך, כשהוא משתמש בנכלוליות רבה המעורבת כנראה גם באלימות סמויה, של תמיכת הינוקא רבן שמעון בן גמליאל מבית הנשיאות הלגיטימי כשהוא, בן כוסבה, כולא אותו כבן ערובה במעוזו האחרון, בביתר (או בית-תר), ושולט, כביכול בשמו של אותו ינוקא, באידיאולוגיה האוזורפטורית – "המלך מת. יחי המלך החדש".

בית מלוכה חדש. האמנם? ובכן מתוך אוסף העדויות על אודות מרד בן כוסבה במקורות חז"ל, מופיע הטקסט הדרמטי ההשוואתי המפורסם מתוך התלמוד הירושלמי בזה הלשון: "תני (שנה, אמר, הכריז) רבי שמעון בר יוחאי (מתומכי המרד): (רבי) עקיבה (כך בטקסט) היה דורש: "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד 17) – דרך כוזבא מיעקב (אבי "האומה", אבי השבטים). רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה (כשהיה רואה את בן כוסבה) הוה (היה) אמר (אומר, מכריז): דין הוא (זה הוא) מלכא משיחא (מלך המשיח). אמר (ענה) ליה (לו) רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דויד לא יבוא" (ירושלמי תעניות פרק ד' סח עמ' ד). ההקשר המלכותי-המרדני בולט כאן בויכוח בין שני חכמי הסנהדרין בזיקה לזיהויו של בן כוסבה. ובכל מקרה הדברים לא צמחו מעצמם אלא מתוך הכרזותיו, כך דומה, של מנהיג המרידה, הכרזות מלכותיות כך מסתבר.

בתלמוד הבבלי מופיע בהקשר לכך טקסט דרמטי אף הוא. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא (שלט כמלך שנתיים וחצי כמשך המרד משנת 132 ועד שנת 135 לספ'). אמר (בן כוסבה) להו, לרבנן (לחברי הסנהדרין) (אולי כשהובא לפניהם, די בדומה אם אינני שט גבוה מדי ורחוק מדי על כנפי הדימיון, לפרשת ישוע הנוצרי, הנצרתי, כשהובא לדין/לדיון לילי בסנהדרין כזה שהונהג על ידי קייפא, קודם שיעמוד לדין הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס בשנת 26 לספ'): אנא (אני ה)משיח! אמרו ליה (לו, לבן כוסבה): (נערוך לך בחינה, בדיקה כדי לראות האם אינך משיח שקר: (ו)במשיח כתיב (בהלכות משיח כתוב) דמורח ודאין (שהמועמד חייב להפגין ידע ויכולת בדינים קשים ומסובכים בבחינת עילוי המסוגל "להריח" ולבור את האמת מן השקר למשל). נתזי אנן (נראה אנו) אי (אם) דמורח ודאין (אתה). כיוון דחזיוהו (כיוון שראו והבחינו) דלא (שאינו) מורח ודאין. קטלוהו (הוציאו אותו להורג בדין המוקנה לסנהדרין באופן מעשי ובעקיפין).

אל נא יקל בעיני הקוראים, השימוש בספרות חז"ל במילה מלך או בפועל מלך אינו סתמי. הכוונה באמת לניסיון התמלכות או לפחות להצהרת מלכות או התמלכות ולא שליטה או הנהגה מן הסתם. גם בימי שיא נשיאותו של רבי יהודה הנשיא, שהיה הקרוב ביותר מכל הנשיאים הסנהדראיים שלפניו (ושלאחריו), לא הוצמד לו התואר מלך, וזאת למרות ההנחה שהיה צאצא של בית דויד, שהיה נשיא סמכותי חסר תקדים, שהתנהג לעיתים כשליט עליון, שהיה עשיר כקורח, שניהל קשרים הדוקים, אישיים עם הקיסרות הרומית, שבמותו שרפו קטורת כמנהג באבלות על מות מלכים … לא העז אף להעלות על דעתו להתקרא מלך. כל זאת מחזק את הנחותי הנידונות לגבי המורד בן כוסבה.

מסתבר שבן כוסבה לא היה יחיד בתופעת ההתמלכות, מה שיוצר קשר די הדוק בין מרד בן כוסבה לבין המרד הגדול, כשבו, ניסו כמה מנהיגיקבוצות מרדניות קנאיות להמליך את עצמם ובסופו של דבר מצאו את מותם במרידה או לאחריה בענישה רומית של עריפת ראש. באחד הטקסטים של חז"ל, בזיקה למרד בן כוסבה נאמר כי כ"ד בולאות שהמליכו עליהן מלך, ובשל כך חרבו. הביטוי "בולאות" עשוי להתפרש כראשי ערים או יישובים עירוניים, יהודים כמובן, (שהרי בנוסח אחר נאמר שם תחת "בולאות" "קריות"), או דימוי ליישובים מן הסתם, כשיבוש היסטורי של "בולי" ביוונית, לאמור הנהגת העיר הקלאסית. ואולי מדובר ברשת של יישובים שבקשה להתנתק מהשלטון הרומי. בכל מקרה סוגיה זו נקשרה היטב במרד בן כוסבה, כשסופן מייצג את עמדת הסנהדרין והנשיאות, בעקבות מערכת יחסים משתדרגת עם השלטון הרומי, היינו מוות. כל זאת מתיישב עם אופיו המלכותי של בן כוסבה ויחס ההנהגה היהודית הסנהדראית כלפיו. בל נשכח כי עצם ההתמלכות אליבא דרומא מעידה לכשעצמה על ניסיון מרדנות חריף כנגד השלטון הרומי. יצויין כי המספר כ"ד בזיקה ל"בולאות" אינו מקרי והוא נזכר בהזדמנויות שונות כביטוי אפונימי.
ואולי לנגד עיני בן כוסבה עמד המודל של שני האחים היהודים מנהרדעא אשר בבבל שהניפו את נס המרד בין השני 10 ל-30 לספ' והקימו באזור ממלכה לא קטנה. ושמא לנגד עיני בן כוסבה עמד גם המהלך המלכותי או המעין מלכותי של מנהיגי המרד היהודי במצרים ובקיריני בימי קיסרותו של טריאנוס (117-115 לספ'). אחד מהם, יהודי בשם לוקואס המליך עצמו והנהיג את המרידה.
ונחזור לטקסט האחרון. גם בו ההקשר בין משיחיות, מלוכה ומרדנות בולט באופן מעניין. ושוב מעניין הוא בזיקה לפרשת משפטו של ישוע בטריבונאל שהקים הנציב פונטיוס פילאטוס, מי שדן אותו למוות בצליבה באשמת מרידה בקיסרות/במלכות. בפרשה זו המופיעה בברית החדשה חותר פילאטוס להאשים את ישוע בכוונת התמלכות, שזו ממילא עילה לבגידה, בדחקו ובשאלו אותו: "האתה הוא מלך היהודים" (rex iudaeorum), מה שהביא בסופו של דבר להמתתו למרות שישוע התחכם וענה לו בציניות: "אתה אמרת!".
יצויין כי בשני המקרים מזוהה בן כוסבה עם חזון מלך המשיח, אלא שבכל מקרה אין להתעלם מהשיוך המלכותי בכלל בנידון.
אב הכנסיה אאוסביוס מביא בספרו "היסטוריה כנסייתית" את הטקסט הבא בזיקה לבן כוסבה כדלקמן: "… באותם הימים הנהיג את חיל היהודים אדם אחד ושמו בר כוכבא (זהו אחד המקומות הבודדים מחוץ לספרות חז"ל, לאגרות בן כוסבה ולמטבעותיו, שבו מופיע המורד בשמו זה). פירושו: כוכב, איש רוצח וליסטים, אשר הצליח לגנוב את דעתם (של היהודים) .. שירד אליהם ככוכב מן השמים …" (ד' 6).
וזאת לדעת כי ההקשר המלכותי בזיקה למיתוסים המשיחיים הינו ברור וידוע. ואולי, כשהוא שטוף היבריס, לדעת חז"ל כמובן, בבחינת חטא הגאווה, שגעון גדלות ואמונה עזה במשיחיותו, ובמיוחד כשראה לנגד "עיניו" ודימיונו את חלק מקנאי המרד הגדול, ובפרט אלה שהיו חדורי רוח נבואית ומשיחית וכן טירופית מחד ותאווה מלוכתית משכרת מאידך, אימץ לעצמן בן כוסבה את הדימוי המשיחי-מלוכני, מה שכמובן אמור היה לסייע לו במהלכיו הצבאיים, הפוליטיים וגם הכלכליים-אישיים. ובהקשר זה ראוי לציין את העובדה הבאה שבכל אגרותיו שכתב בן כוסבה במו ידיו, במו קולמוסו, שמהן שרדו לא מעט, אין ציון ישיר וברור שמדובר למעשה במרד וכי מנהיג המרד אמור להוריד הוראות טקטיות ואסטרטגיות לפקודיו, לקצינים שתחת הנהגתו, אך לשווא. הוא מתעסק שם, באגרותיו, מחד בשמירה על הלכות החגים היהודים (נו מילא …) ומאידך על עסקאות כלכליות של מכירת נדל"ן ואריסויותיו באזור הלחימה, באזור המרד.
במטבעותיו אשר טבע בן כוסבה, הן בטביעות הראשוניות והן באלו המשניות (נאמר על גבי מטבעות רומיות קיימות, כשבכך טמון גם מסר אידיאולוגי-פוליטי וגם חסכון כלכלי) מצויה הקבלה מעניינת בין הציורים/הסמלים המופיעים על מטבעות המרד הגדול לבין אלו שהוטבעו על מטבעות בן כוסבה. אלו ואלו הכילו ציורי לולבים, אתרוגים, עץ תמר, עלה גפן, כתובת בתוך זר וכד (אמפורה).
ובמה היו שונים? בכלים מוסיקליים שנמצאו על מטבעות בן כוסבה כגון: נבל רחב, כינור (קיטארה) ושתי חצוצרות, מה שמאפיין את כלי הכוהנים והלויים בטקסי המקדש ובעלי שיוך מלכותי משהו כפי שמופיע במקרא. יתירה מזו, על מטבעות המרד הגדול לא נמצא שמות של מנהיגי המרד כמו יוחנן מגוש חלב, שמעון בר גיורא ועוד. ולעומת זאת מופיע שמו של בן כוסבה, הן כ"שמעון נשיא ישראל" או בקיצור – "שמע" או "שמעו", מה שמדגיש את המהפכה האוזורפטורית שלו תוך כדי מחיקה מוחלטת של בית הנשיאות הרשמי, המכהן עד אז, קרי בית רבן גמליאל. והיכן השם, או הכינוי "בן כוסבה" כפי שמופיע באגרותיו וב"חתימת ידו"?
לטביעת המטבעות יש בהחלט ערך תפוצתי ומשמעותי הרבהה יותר מאשר אגרות בן כוסבה. לא בכדי מופיע בהבלטה השם שמעון, שיש לו קונוטציה מקראית ברורה, של אחד מבכירי בני יעקב, אולי אף בהקשר לוחמני-גבורתי המופיע במקרא. הופעת "שמעון" על המטבעות, ובעיקר בטביעה המשנית, עשוי אולי להצביע על השפעה רומית מסויימת, בבחינת חיקוי קיסרי (מלוכני-מלכותי) ידוע.
ליד שמו של המנהיג מופיע השם "אלעזר הכהן", אשר לגביו התעוררה בזמנו מחלוקת בין חוקרי ההיסטוריה למי בדיוק הכוונה. בכל מקרה לצד בן כוסבה מופיעה דמות של כוהן גדול מסויים, ללמד אולי, לצד טיבוע הדביר/המקדש במטבעות המרד, על שאיפותיו המלכותיות של בן כוסבה, המקבל לגיטימציה מבכיר הכהנים (אולי "פוליטיקה"?) וכמי שנשלט (הכהן) על ידי המנהיג/המלך (בן כוסבה).
זאת ועוד, פריט חשוב המופיע במטבעות בן כוסבה אינו אלא פך שמן, מה שעשוי מחד להתחבר לאחת מאגדות המקבים אודות "נס פך השמן", ומאידך מתחבר זה לעניין המלוכה, שהרי מהתקופה המקראית ואילך נמשחו מלכים בזילוף-במשיחת שמן על ראשם.
ואם ניזכר באמירתו של אאוסביוס בדבר "בר כוכבא" הנקשר לדעתו עם סמל הכוכב, ומאידך לא נתקשה למצוא את סמל הכוכב במטבעותיו של "יהונתן המלך", הלוא הוא אלכסנדר ינאי (76-103 לפנה"ס), נקבל, אם כי בפרשנות אליגורית, איזושהי תמיכה נוספת לתאוות מלכותו של בן כוסבה. הקשר בין שני המנהיגים ובפרט אם מדובר במפואר מחד והאכזר מאידך של אלכסנדר ינאי, נראה די מעניין.
מעניין מאוד שספרות חז"ל מתייחסת למטבעותיו של בן כוסבה ובנוסח חודרני כגון: "מטבע שמרד (של מרד) כגון (של) בן כוזביא, אינו מחלל" (תלמוד ירושלמי, מעשר שני פרק א' נב עמ' ד).
ראשית – זו הפעם הראשונה שספרות חז"ל מתייחסת למושא מיטבעתו של מנהיג מסויים; שנית – זו הפעם הראשונה שמוכחת תפוצתם המסויימת של מטבעות המרד בקרב הציבור היהודי; שלישית – הנהגת הסנהדרין פסקה חד-משמעית את עמדתה כלפי עצם המרידה באומרה כי מטבעות המרד "אינם מחללים". לאמור: אסור לפדות במטבעות המרד פירות או "דמים" (היינו כסף) על מנת להעלותם לירושלים. זוהי אמירה נוקבת לא רק כנגד המרידה אלא בעיקר כנגד המורד, מי שדימה עצמו למלך המשיח.
וכעת נותר לנו לבחון את השאלה: האם מלך בפוטנציה או נשיא במציאות?
ובכן, בשובנו למטבעות החשמונאיים, שמהם שאב, כך דומה, בן כוסבה את רעיונותיו והגיגי מחשבתו, נראה כי אלכסנדר ינאי הגדיר עצמו כמלך בטיבוע הכיתוב היווני וביוונית "בסילאיוס אלכסנדרוי", היינו "המלך אלכסנדר" בליווית סמלים יווניים מובהקים כגון עוגן מוקף מעגל, באופן ברור בבחינת מסר לציבור ההלניסטי בערי הפוליס בארץ וכמו כן ליהודים המתיוונים "לייט" או ל"חרדים" שביניהם, ואילו הכיתוב שהופנה לציבור היהודי במטבעותיו ובעברית היה "יהונתן (היינו ינאי) המלך" וכן "יהונתן כהן גדול וחבר יהודים" בליווית סמלים בעלי זיקה ליהדות כגון רימון וקרני שפע. איזכור הכהונה והסנהדרין או אסיפת העם באו לסמל את זיקתו הברורה של ינאי ליהדות ולמוסדות הנהגתה.
בניו ונכדיו של ינאי, יהוחנן הורקנוס השני (40-67 לפנה"ס), יהודה אריסטובולוס (64-67 לפנה"ס) ומתתיה אנטיגונוס, טבעו מטבעות ועליהם הכיתוב: "הכהן הגדול וחבר היהודים" למעט האחרון, ששילב בין תארים אלה להין מלכותו בתעתיק יווני.
מטבעותיו של הורדוס המלך (4-37 לפנה"ס) ובנו הורדוס ארכיאיוס (4 לפנה"ס – 6 לספ') ויורשיו עד אגריפס השני (95-50 לספ') מעוטרים בכיתוב היווני של "בסילאוס" אף הם.
מטבעות המרד הגדול (73/70-66 לספ') מציינים בכיתוב עברי את "ירושלים", "ירושלים הקדושה", "שקל ישראל", "חרות ציון", "חצי השקל", "לגאולת ציון" ומניין שנות המרד משנה ראשונה ועד הרביעית. זאת ללא איזכור שמות המנהיגים, "הכהן הגדול" ו"חבר היהודים".
ובמטבעות בן כוסבה, כאמור, נזכר שם המנהיג כ"שמעון נשיא ישראל", הכהן הגדול, מניין שנות המרד, "לחרות ירושלם" ו"לחר(ות) ישראל" ולעיתים בעיוות "ישארל".
ובאגרותיו, בכתבו ובלשונו, מצויין בן כוסבה כ"נסיא (כך בטקסט) ישראל" ולפעמים "נשיא ישראל".
"נשיא ישראל" נשמע תמים לכאורה, אלא שמאחורי התואר הזה מסתתרת מלוכה של ממש. ברור שבן כוסבה לא העז לעטור על ראשו דיאדמה מלכותית מחשש שיאבד תמיכה ציבורית, שממילא היתה רופפת, וניזכר לעיל במשפטו מול הסנהדרין, בין אם התרחש ואם לאו, שהתייחס להצהרתו כמלך המשיח.
על כן בחר בתואר "צמחוני" לכאורה של נשיא, בבחינת רמיה והונאה ציבורית, אך מאחורי תואר זה הסתתרה לה גלימתו של מלך. לעניין זה נדרש פרופ' אהרון אופנהיימר, מורי ורבי, שטען כי התואר נשיא כוונתו לציין למלך אידיאלי נוסח הנשיא בחזונות אחרית הימים של יחזקאל (א.אופנהיימר, סוגיות בתולדות עם ישראל, מרד בר כוכבא, מרכז זלמן שזר ירושלים, תש"ם, עמ' 13), כאמור אצלו: "ודויד עבדי נשיא בתוכם" (יחזקאל לד, 24), "ועל הנשיא יהיה העולות" (שם נה, 17), "ולכל נשיא לכל ישראל" (דברי הימים ב' א, 2) ועוד – כולם בעלי שיוך מלכותי, ולכך כנראה חתר והתכוון בן כוסבה בשימוש הרב בתואר הנשיאות, בבחינת מנהיג מקודש היורש גנאולוגית את התואר המקודש במקרא. זאת ועוד, במקרא נקשר הנשיא כראש וראשון ולאחריו הכוהן הגדול, ואף זאת מוצג במטבעות בן כוסבה.
זאת ועוד, חוליה חזקה המחברת בין מלכותו/נשיאותו של בן כוסבה לבין זו התנ"כית, היא הופעתו כאסטרטג ומפקד צבא, כנרמז אצל יחזקאל בהקשר הנשיאותי כשהופעה זו לובשת השפעה כוהנית (כמאמרו של דוד גוטבלאט, אהרון אופנהיימר ואוריאל רפפורט – עורכים, מרד בר כוכבא, מחקרים חדשים, יד בן צבי, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 122 ואילך).
מי שנחשב לגדול נשיאי ישראל בעידן הרומי היה רבי יהודה הנשיא, שאף הוא התקרב למעמד של מלך, ובמיוחד בציינו משפט זה: "ואיזהו נשיא? זה המלך (כפי) שנאמר (ויקרא ד, 22): ועשה אחת מכל מצות יהוה אלוהיו, (כלומר) נשיא שאין על גביו אלא יהוה אלוהיו"" (משנת הוריות ג, 3) ובתוספתא הוריות ב, 2) מצויין כי "איזהו נשיא? נשיא ישראל ולא נשיא שבטים". פרשנות זו של רבי יהודה הנשיא מתאימה היטב לגחמותיו של בן כוסבה: נשיא=מלך.
לסיכום דיוננו מבקש אני לטעון כי בבן כוסבה התגלו גחמות ומאוויים של מלוכה, ולהלן נקודות התמך לאישוש טענתי:
ראשית – טענת רבי שמעון בר יוחאי בשם רבי עקיבא כי בן כוסבה הוא "מלך המשיח".
שנית – משפטו של בן כוסבה בסנהדרין כשאשמתו הינה התחזות ל
(מלך ה)משיח.
שלישית – הדימוי שמעניק אאוסביוס לבן כוסבה – "כוכב" – מחובר משהו לסמל המלוכה של אלכסנדר ינאי.
רביעית – צמד החצוצרות המופיע על מטבעות המרד קשור מחד לכהונה ומאידך לטקסיות של המלכה.
חמישית – פך השמן המופיע במטבעות המרד מרמז על משיחת מלכים.
ששית – תואר הנשיאות שנוטל לעצמו בן כוסבה בתהליך מהפכני (פוטש) להעברת ההנהגה מבית גמליאל לביתו שלו, הינו מחד בעל משמעות אסטרטגית/צבאית ובוודאי פוליטית ומאידך קשור היטב במעמד מלוכני מיתולוגי המרומז במקרא ומודגש במסכת הוריות למשל. יצויין כי תואר זה בולט במטבעות המרד ובאגרות מנהיג המרד.
שביעית – הקשר בין הנשיאות המקראית בזיקה לחזונו של יחזקאל לבין בית דויד עשוי לשמש חוט מקשר בין כוונת הנשיאות של בן כוסבה לבין גחמותיו המלכותיות.
שמינית – למעמד הקדום של הנשיאות המקראית, נשיאות כל שבט ושבט בתקופת המדבר, לא היה המשך בכניסה המיתולוגית לכנען, כשאת מקומם תופסים השופטים ולאחריהם המלכים. מעמד הנשיאות מתחדש בתקופה מאוחרת לזו המקראית, היינו ימי בית שני, כשהנשיאים היו ראשי הסנהדרין מימי הלל ובעלי מעמד לא גבוה במיוחד בתקופת השלטון ההלניסטי. מעמדם הלך והצטמק עם תחילת השלטון המקבי-חשמונאי ואת מקומם תפסו המלכים החשמונאים. מאז השלטון הרומי (63 לפנה"ס) התחזק מעט מעמד הנשיאים, אם כי יותר לכאורה מאשר למעשה ובשעה שניהל רבן יוחנן בן זכאי את הפוטש כנגד בית גמליאל ומעמדו של יורשו – רבן גמליאל התערער משהו בעקבות מרד טריאנוס, הגיח בן כוסבה, השתמש בתואר הנשיאות כקרדום לחפור בו, כשמאחורי הטייטל הזה התבססה כוונתו להכריז כמלך.
תשיעית – כשבמטבעותיו נמצא הכוהן הגדול תחת בן כוסבה היתה זו מעין המשכיות מלאכותית של ימי המקרא כאשר הכוהן הגדול, כמי שהתמנה על ידי המלך, לא היה אלא אחד מפקידי השליט המלכותי.
עשירית – בן כוסבה בצורה זו או אחרת ראה עצמו כממשיך גנאולוגי של ממלכת בית חשמונאי.
אחד עשר – למרות הממדים המצומצמים של מרד בהן כוסבה בשונה מממדי המרד הגדול, הרומאים מתייחסים ברצינות רבה למרד, הרבה יותר מאשר למרד הגדול, ולראיה – מספר הלגיונות הרומיים המשתתפים בדיכוי המרד היה גדול מי כמה וכמה מונים מהסד"כ הרומי מול המורדים של שנות 73-66 לספ'. האם היה כאן חשש רומי מהצמחת גורם מלכותי חדש (בן כוסבה), אין לדעת. עם זאת אין להתעלם מהקשר, רופף וספרותי ככל שיהיה, בין להיטות דיכוי המרד לבין הוצאתו להורג של בן כוסבה על ידי הסנהדרין (פיזית או וירטואלית), באשמת התחזות ל"מלך המשיח" ולבין הוצאתו להורג של ישוע הנצרתי בפקודת פונטיוס פילאטוס באשמת מרידה, היינו השמת כתר מלוכה על ראשו ("מלך היהודים"). בכל מקרה ידוע לנו היטב מה היתה התייחסותה האגרסיבית של רומא כלפי מתיימרים מקומיים להתמלכות באחת מהפרובינקיות ובמיוחד אם נקשר הדבר בהתחזויות משיחיות ("מלך המשיח").
שנים עשר – בן כוסבה במטבעותיו מופיע כדמות מעל כל אינסטנציה קיימת, מלכותית משהו, וההקשר בין עובדה זו, בהשמטת מוסד הסנהדרין הקיים, לבין אמירתו של רבי יהודה הנשיא, אף שנים רבות לאחר מרד בן כוסבה, בדבר הזיקה בין נשיא ומלך, בהחלט תומך בלב-לבו של מאמר זה, היינו – נשיא=מלך.

עוד בנושא באתר הידען

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. המאמר יפה מבחינת ניתוח המקורות (בלי להביע דעה על התוכן שאינני בקי בו), אבל אני לא מבין למה שזורה בו כזו שיפוטיות כלפי בר כוכבא ושאיפותיו להקים מלכות. ביטויים כמו "גחמות", ,"מרד בבית הנשיאות הלגיטימי", "אפילו רבי יהודה הנשיא לא העז" וכו' שזורים לאורך כל המאמר, ואני לא מבין מה מקומם בניתוח עובדתי היסטורי. תהפוכות פוליטיות היו בכל העולם ולאורך כל ההיסטוריה, וחשבתי שתפקיד ההיסטוריונים הוא לגלות, לנתח ולתאר אותם, ולא לשפוט אותם כמו מאמר דעה על הפוליטיקה העכשווית.

  2. תודה על תגובתך. אתחשב בהמשך למרות שמעלין בקודש ואין מורידין בו

  3. כותב יקר.
    אני מודה ומתוודה שלא קראתי את המאמר כולו.
    היום קצת יותר קשה לקרוא… (נפלנו בין הכסאות – אני לא מסוגר לקרוא ספר והקריאה שלי היא בעיקר מהמסך וזה, האחרון אינו מיועד לזה).
    בכל אופן
    רציתי להאיר את דעתך המלוּמדה שחל מהקוראים אינם בקיאים בכל רזי השפה ומִלים דוגמת ״ גנאולוגי״ זרים לי (ואולי לעוד מספר קוראים).
    הצעתי היא, כאשר משתמשים במושג מהסוג הזה, נא להוסיף ביאור. לדוגמא: גנאולוגי (—תרגום למילה—).
    ברכות ויום טוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן