חוקרי מכון ויצמן הראו שהורמוני מין נשיים, בעיקר פרוגסטרון, יחד עם קורטיזול, יכולים להזיז את השעון הצירקדי בתאים אנושיים, וגילו שהחלבון Cry2 הוא “שער הכניסה” לאותות מהדם – ממצא שעשוי להסביר שיבושים במחזור, בהריון ובגיל המעבר.
שיבושים בשעון הביולוגי – אותו שעון פנימי מולקולרי ה"מתקתק" כמעט בכל תא ותא בגופנו לאורך היממה – עלולים להשפיע על שלל מצבים בריאותיים, מהפרעות שינה וסוכרת ועד סרטן. אבל זהותם של אותם חומרים בגוף אשר יודעים "להזיז" את השעון קדימה או אחורה, וכאשר רמתם מופרעת עלולים להוביל גם לשיבושים, אינה לגמרי ידועה. במחקר חדש ממעבדתו של פרופ' גד אשר במכון ויצמן למדע המתפרסם כעת בכתב-העת המדעי Nature Communications חושפים החוקרים כי הורמוני המין משחקים תפקיד מפתח בסנכרון השעון הביולוגי שלנו. למעשה, צוות המחקר בהובלת ד"ר גל מנלה, ד"ר סער אזגורי וד"ר ניטינאנד בולשת הראה כי להורמוני המין הנשיים, בעיקר פרוגסטרון, לצד הורמון הסטרס קורטיזול, יש השפעה דרמטית על השעון הביולוגי.
כיום ידוע כי לא רק אותות חיצוניים, כמו אור השמש, משפיעים על כיוון השעון הביולוגי, אלא גם אותות הנישאים בזרם הדם. ואולם עד כה לא היה מיפוי של אותות אלה ולא היה ידוע מה הוא הרכיב בשעון המהווה את שער הכניסה שלהם, מכיוון שלא היה ניתן לעקוב במדויק אחר תגובות השעון לאותות שונים לאורך היממה. בשנים האחרונות פיתחו במעבדתו של פרופ' אשר, מובילה עולמית בחקר המנגנונים המולקולריים של שעונים ביולוגיים, שיטה יצירתית: בדומה לקיר שעונים המציג את השעה השונה בערים גדולות בעולם, החוקרים השתמשו בתאים אנושיים בתרבית ויצרו פסיפס שבו כל אחד מהתאים "מורה על שעה אחרת". שיטה זו מאפשרת להם למפות לראשונה בדיוק חסר תקדים כיצד שעונים ביולוגיים מסונכרנים באמצעות אותות הנישאים בדם. מלבד השפעת הורמוני המין שנחשפה, התגלה במחקר החדש גם כי הרכיב בשעון שקולט אותות אלה הוא החלבון Cry2, ולא Per2 כפי שנהוג היה לחשוב.
"הרמות של הורמוני המין משתנות לאורך החיים, בזמן מחזור, בהריון, בזמן נטילת הורמונים או גלולות נגד היריון ובמצבי מחלה שונים. ידוע גם כי מצבים אלה מתאפיינים לעיתים בשיבושים בשעון הביולוגי", מדגיש פרופ' אשר. "הממצאים החדשים מרמזים שהשפעות אלה קשורות ליחסי הגומלין בין הורמוני המין למנגנון הסנכרון של שעונים ביולוגיים".
עוד בנושא באתר הידען:
