דעה – רוחניות חילונית: מה נשאר מאלוהים לאדם החילוני?

החגים מתקרבים, אך מי שחילוני צריך לשאול את עצמו, למה לחגוג את החגים האלה? האם כדאי לחפש להם תחליף והאם נשאר משהו מאלוהים לאדם האתאיסט, זה שלא מאמין באלוהים?

כך רואים את גלקסיית שביל החלב מחניון בורות לוץ שבנגב וברקע חלק מהאוהלים שתקים חברת "מדבר ישראלי" באירוע רוחניות חילונית. מקור: מדבר ישראלי
כך רואים את גלקסיית שביל החלב מחניון בורות לוץ שבנגב וברקע חלק מהאוהלים שתקים חברת "מדבר ישראלי" באירוע רוחניות חילונית. מקור: מדבר ישראלי

החגים מתקרבים, אך מי שחילוני צריך לשאול את עצמו, למה לחגוג את החגים האלה? האם כדאי לחפש להם תחליף והאם נשאר משהו מאלוהים לאדם האתאיסט, זה שלא מאמין באלוהים?

במבט ראשון נושא המאמר נשמע מתמיה, אם מישהו חילוני הוא לא מאמין באלוהים (חילוני כפירוש המילה אתאיסט) ולכן לא תעניין אותו השאלה מה נשאר מהרעיון הזה ששמו אלוהים. אך לדעתי יש מקום לשאול את השאלה הזו ואפשר להציע לה תשובה מעניינת. בנוסף, אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו חיים בישראל ובתרבות היהודית. מי שחילוני חייב להעמיק ולשאול את עצמו, למה לחגוג את כל החגים האלה? האם רק בגלל שכולם חוגגים את החגים מסביבי גם אני צריך לציין אותם? מה נשאר מהחגים לאדם החילוני? האם צריך לחפש להם תחליף?
אני לא רואה טעם לעשות משהו רק בגלל שאחרים עושים זאת, זו תכונה עדרית וחסרת עומק. כמו שהמורה של כולנו היתה אומרת בקול מעצבן "אם כולם יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?" אני בעד חשיבה עצמאית וחשיבת עומק, רק כך האדם יכול לפתח את עצמו. הרבה פעמים שמירת מסורת היא הדרך הקלה בה לא צריך לחשוב לבד ובמקום אפשר רק לחזור כמו תוכי על מה שעשו לפניך, מבלי לחשוב ומבלי להתעמק. ובכל זאת בחלק מהחגים כן אפשר למצוא עניין ולהתאים אותם לאורח חיים חילוני. קחו למשל את יום הכיפורים. אני לא צם ביום כיפור, כי אני לא מאמין באלוהים או בדת כל שהיא, אין לי גם שום כוונה ללכת לבית הכנסת. אני לא רואה עצמי כדתי וכלל לא מאמין באלוהים או בעולמות מיסטיים, אך בכל זאת יש כמה דברים יפים ברעיון של יום כיפור. אחד מהם הוא ההרגשה המיוחדת שהרבה אנשים מתארים בזמן יום כיפור, הרגשה של זמן מיוחד בו עוצרים מחיי היום יום וחושבים על הדברים הגדולים והנשגבים. חוויית התחברות לשמיימי. אני לא יודע האם אתן מרגישות את ההרגשה הזו, אני בהחלט הרגשתי אותה בעבר וגם היום עדיין יש בזה משהו.

 

אנשים אוהבים לומר שיש "אנרגיה מיוחדת" ליום כיפור. התחושה המיוחדת הזו באה מתוך העובדה שרוב החברה שאנו מכירים סביבנו עוצרת לפתע מחיי היום יום שלה למשך 24 שעות. אנחנו יצורים חברתיים ואם נרצה או לא החברה משפיעה עלינו באופן עמוק, בייחוד כשכולם מסביבנו עושים את אותו הדבר. ברגע שנראה לנו שכל מי שסביבנו עושה משהו מסויים מאותה הסיבה שאנחנו עושים, אנחנו מרגישים עוצמה בלתי רגילה. תחשבו על העוצמה האדירה שיש בקרב האוהדים באיצטדיון ספורט או בהופעת רוק ענקית או בהפגנות ענק. כולם מסכימים שם על אותו הדבר ועושים הכל ביחד ומגיעים לתחושות מאד חזקות. ביום כיפור אנו מרגישים עוצמה מכך שנראה שכולם מסביבנו עוצרים את חייהם הרגילים, לא נוסעים ברכבים, רבים אפילו מנסים לצום והכל בא מתוך אותה הסיבה, מסורת דתית שנותנת ליום הזה קדושה.

 

גם אני הרגשתי תמיד שזהו יום מיוחד בו אפשר לדבר עם אחרים על השאלות הגדולות, השאלות שבדרך כלל לא מדברים עליהם. תמיד אהבתי לנצל את יום כיפור כדי לערוך שיחות עם החברים על נושאים ברומו של עולם. האם יש אלוהים? מה משמעות החיים? האם יש משהו מעבר למה שאנו רואים? האם אנחנו מממשים את עצמנו? שאלות חשובות ורציניות שהתקרבות לתשובה עליהם יכולה לשנות לחלוטין את החיים שלנו. מבחינתי אלו הן המטרות הגדולות של החיים ולפי מטרות אלו אנחנו אמורים לבחור איך לנהל את חיינו היום יומיים. בדרך כלל אנחנו לא מתייחסים לשאלות הגדולות הללו ולא רואים בחיפוש אחרי התשובות להן מטרות לחיינו. אבל אם אנחנו רוצים לממש את מלוא עוצמת המודעות שלנו אנחנו חייבים לחשוב על השאלות הללו. אחרת, איך נהיה במסע התפתחות אל מעבר להשרדות כמו שאנחנו יכולים? איך נתעלה אם אף פעם לא ננסה להתעלות? כאן אפשר לראות מהי החשיבות של חגים או טקסים, הם יכולים לתת לנו את הבמה ואת התנאים לעצור ולחשוב על נושאים שבדרך כלל אין זמן לחשוב עליהם. הם יכולים גם להזכיר לנו נושאים חשובים שאנו מזניחים בחיי היום יום העמוסים.

התשובה שלי לשאלה מה נשאר מאלוהים לאדם החילוני היא הפליאה מהנשגב והשאיפה לחוות ולהבין את האינסוף. כנראה המצאנו את מושג האלוהים לא רק כדי להסביר תופעות טבע שלא ידענו להסביר ולא רק כדי לנחם את עצמנו מפחד המוות ואפילו לא רק כדי לשלוט בחברה, אלא גם כי ניסינו לתת שם להרגשת הפליאה והנשגבות שיש בטבע. כעת אנחנו אמורים להמשיך בהתבגרות שלנו ולהבין שלא צריך להאניש את הטבע ולהמציא ישות אלוהית אלא אפשר פשוט לקבל את הפליאה והעוצמה האדירה שיש בטבע כמו שהיא מבלי לתת לה תכונות אנושיות או תבוניות. אפשר גם לקחת את העוצמה הזו למקום שנותן לנו משמעות על ידי חקירה והבנה שלה ועל ידי יצירת חוויות המחברות אותנו עם הטבע ועם העוצמה הזו. למשל אפשר להשתמש בעוצמה המיוחדת של יום כיפור ולהמציא אותו מחדש על ידי יצירת טקס חילוני כדי להדגיש את הרגשת הנשגב הזו, בלי קשר לדת או לאלוהים.

יום כיפור הוא רק דוגמה אחת למשהו כללי יותר, הגיע הזמן להציע רוחניות חילונית שלא קשורה לדת או למיסטיקה, אלא שמבוססת על המדע והפילוסופיה. חילוניות אמיתית שתציע דרך חיים, ערכים ודרך למשמעות בחיים ללא צורך באלוהים או בניו אייג'. רוחניות חילונית כזו מחברת בין החשיבות הגדולה שיש להיגיון, לעובדות, להטלת הספק ולאמת עם הצורך האנושי במשמעות ובהדרכה כיצד כדאי לחיות. היא לא מתעלמת מהצד הרגשי שיש באדם ומכירה בחשיבות שיש לקהילה ולתמיכה. כך הרוחניות החילונית תמלא את החלל שנפער עקב היחלשות הדת והימנעות אנשי המדע מלהיכנס לנושאים רגשיים וחברתיים. רוחניות חילונית כזו גם תציע חגים חדשים שיחברו אותנו ויזכירו לנו את הערכים שכן רלוונטיים לימינו כמו ערכי החופש, הטלת הספק והשוויון.

רוחניות חילונית שכזו מתחילה מההכרה שלא רק שאין אלוהים אלא אין גם כוונה תחילה או תכלית לטבע שסביבנו. הטבע אדיש לנו, מקרי וסתמי. בתהליך האבולוציוני הארוך התפתחה אצלנו היכולת לדעת שאנו חיים ומתים והרצון למצוא משמעות לחיינו הקצרים. כמו ילדים קטנים שלא יודעים עדיין עובדות על העולם, נבהלנו והתחלנו להמציא לעצמנו סיפורים מדוע יש ברקים ומדוע מתים. כך המצאנו אט אט את הדתות השונות. קיבלנו נחמה מהורה מדומיין שהמצאנו. כעת הגיע הזמן להתבגר. אנחנו כבר יודעים הרבה עובדות על הטבע, פיתחנו את המחשבה וההגיון שלנו ואפשר לזנוח את החברים המדומיינים שלנו ולמצוא משמעות בחיינו למרות שהטבע אדיש ולמרות שאין בורא לעולם.
השלב הבא הוא המשך ההתבגרות, ההבנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות מוחלטת על החיים שלנו. אם אנחנו מרגישים חסרי משמעות, אנחנו אלה שצריכים למצוא לעצמנו משמעות ולא לחכות למושיע אחר. אנו צריכים לצאת למסע מרתק, חיפוש אקטיבי אחרי עומק ומשמעות בחיינו. משמעות שכזו תהפוך אותנו לאיתנים, כמעט ולא נצטרך יותר נחמה אל מול תהפוכות הגורל ונוכל להשאר יציבים ומאושרים מול רוב האתגרים שיונחו לפנינו.

אבל תשאלו מה עם הקסם בעולם? מה עם הפלא? למה שווה לחיות בעולם כה משמים וחסר חשיבות?

אומנם אין על טבעי (ראו למשל בבלוג חשיבה חדה), הכל חלק מהטבע ומהפיסיקה שאנו מגלים, אך זה לא אומר שאין יותר פלא בעולם. המדע והחקירה שלנו את העולם לא הורסים את הפלא, ההיפך הם רק מחזקים אותו. האמת הפשוטה היא שאנחנו רק בתחילת הדרך הארוכה להבין היכן אנו חיים (ובכל זאת יש כבר דברים רבים שאנו יודעים שאינם קיימים כמו פיות או סוסי חד קרן. איך יודעים? שוב כנסו לחשיבה חדה). אם אנחנו מחפשים משהו גדול מאיתנו שייתן לנו פרספקטיבה, גדול עדי כדי כך שיראה לנו כפלא, אז הדבר מונח לפנינו – המציאות שסביבנו. אין זה המקום להיכנס לפירוט, אך ההתקדמות המדהימה שעשינו בתחום הפיסיקה מאז תורת היחסות מראה שוב ושוב עד כמה המציאות עולה על כל דמיון ועד כמה חיי היום יום שלנו כלל לא מייצגים את המציאות כמות שהיא. אפשר לחשוב על כך כאילו אנחנו חיים בתוך מערה, רואים רק צללים שחודרים לתוך המערה וחושבים שזה כל מה שיש, לא מבינים שזו אשליה ושאפשר להרחיב את המציאות ולראות מה קיים בחוץ, מה הדבר הבסיסי יותר שמייצר את הצללים שאנו רואים. כך גם בחקר הטבע, המציאות שונה ממה שאנו חושבים וככל שאנחנו מעמיקים במחקר המדעי ומבינים אותה יותר אנחנו יוצאים עוד צעד אל מחוץ למערה אל עבר חוקי הטבע הבסיסיים שיצרו את המציאות ואותנו (לפרטים ראו פוסט בבלוג שלי חופשי ומאושר).

העובדה שהטבע אדיש ומכני לא הופך את העולם למשמים וחסר חשיבות. אנחנו אלה שנותנים לדברים חשיבות ומשמעות. אנחנו אלה שמגלים עד כמה המציאות מוזרה ושונה ממה שחשבנו ואיזה דרך ארוכה עוד כנראה נשאר לנו להעמיק כדי להגיע לבסיס שלה. כל פעם כשאנחנו חווים זאת וחושפים עוד טפח של המציאות אנו מתמלאים במשמעות עמוקה ומרגישים כאילו נגענו לרגע במציאות הנצחית והאינסופית הקיימת סביבנו (ראו רוחניות חילונית – האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים?).

 

אני אוהב לקרוא להרגשה הזו תחושת הנגיעה באינסוף. כדי לחוות תחושות כאלה של נגיעה בנשגב אנחנו צריכים להתעסק ולהתעמק בנושאים בעלי עוצמה רבה. כמו שראינו חקירת המציאות שסביבנו מאפשרת לנו להתעסק עם עוצמות שכאלה. עוד מקום בו קיימות עוצמות אדירות הוא חקר המוח וחקירה פנימית. המוח המפותח שלנו שיוצר לנו תודעה עצמית הוא כלי מדהים בעל עוצמות מאד גדולות. אנחנו רק בתחילת הדרך להבין כיצד המוח פועל ויוצר את התודעה, אך בזכותה אנחנו מודעים לכך שאנחנו קיימים ושבסוף נמות, אנחנו יוצרים דברים חדשים שלא היו קודם ומבינים את מסתרי היקום. נראה שהיכולת היצירתית שלנו, יכולת הדמיון שלנו וההבנה שלנו רק גדלות ולא ניתנות לעצירה. הסרטון הבא שהכנתי יכול להדגים כמה עוצמה מסתתרת במוחינו וכמה מעט אנחנו עדיין יודעים עליה:
https://www.youtube.com/watch?v=z5ySGsDdo6s
מתוך העוצמה הזו ששוכנת בנו אנחנו יכולים להתמלא במשמעות עמוקה ובחוויית הנגיעה באינסוף גם כן. כעת גם אפשר להבין ששלב חיפוש המשמעות האקטיבית שלנו הוא רק עוד אמצעי להכרה בעוצמות האדירות שבנו.

 

אך מה עם ערכים, דרך חיים, חגים וקהילה?

אי אפשר להכנס לכל הפרטים בכתבה קצרה זו (מוזמנות לקרוא יותר כאן ובקבוצת הפייסבוק של רוחניות חילונית) אבל לדגומה, מתוך ההבנה שיש באדם עוצמות אדירות ניתן להסכים על ערכים משותפים ודרך חיים שתיתן לכל אדם לממש את עוצמתו לפי בחירתו החופשית. אנחנו בני אדם, אנחנו מודעים לעצמנו וליכולת הבחירה שלנו. התודעה הזו נותנת לנו עוצמה גדולה מאד. אנחנו יכולים להגשים את הרצונות שלנו וליצור יצירות חדשות שלא היו קודם, אנחנו יכולים לפתח את עצמנו ולהרגיש בעלי משמעות. לכן אנחנו רוצים להיות חופשיים, כדי לממש את מלוא עוצמת המודעות שלנו. אם נהיה מודעים לכך נוכל לבחור לצאת למסע מימוש שייתן לנו את הכוח להתעלות אל מעבר לחיי ההישרדות הרגילים בהם תקועים בעלי החיים שאין להם יכולות מוחיות מפותחות כמו לאדם (לפרטים נוספים כיצד הרעיונות הללו מתגשמים לליברליזם וצדק חברתי ראו כאן).
התחלנו את המאמר בבחינה של החגים ושל יום כיפור לאדם החילוני, הכללנו זאת להצעה לרוחניות חילונית כתהליך טבעי שאמור להחליף את הדת והניו אייג' בתהליך ההתבגרות של המין האנושי וכעת אפשר לחזור חזרה לישראל ולתרבות היהודית ולהציע חלופה ראוייה ליום כיפור על פי הרוחניות החילונית. כפי שראינו, יום כיפור מאד מתאים למטרה זו בגלל העוצמה הטמונה ביום זה. אני בעד טקסים, יש בהם כוח רב. רק חייבים לזכור שטקס הוא דבר סמלי. הטקס הוא המצאה אנושית ואסור להתבלבל ולתת לטקס משמעויות מיסטיות כאילו הטקס עצמו הוא הדבר האמיתי והחשוב. כך גם יום כיפור יכול להפוך לטקס יפה שמייצר תחושה חשובה של התחברות לנשגב.

יפה לראות איך יום כיפור יכול לעזור לנו לממש את עוצמת המודעות שלנו. ליום אחד אנחנו נזכרים שיש דברים יותר חשובים מצרכנות ומעבודה. יש משהו יותר גדול מאיתנו, יש משמעות מעבר לחיי היום יום ויש מציאות מסקרנת שלא ידועה לנו ושדורשת חקירה. פתאום נזכרים גם שיש בנו משהו מיוחד, איזה פוטנציאל שהביצה היום יומית מסתירה טוב טוב. פוטנציאל, סקרנות, דמיון ועוצמה שבדרך כלל מרגישים בתור ילדים ושוכחים מהם במירוץ החיים. עכשיו כבר ברור, כל אלו הם חלק מעוצמת התודעה שלנו ואת כל אלה צריך לתחזק, לפתח ולממש.

 

אני מציע לפתח טקס יום כיפור חילוני שיתבסס על הסליחות ומוסר בעולם ללא אלוהים וכמובן על הרגשת הנשגב. לכן החלטתי השנה להפיק אירוע בשם יום כיפור אלטרנטיבי בסימן רוחניות חילונית.  נתחיל מכניסת יום הכיפורים ונמשיךבמהלך הלילה והיום עד לצאתו. נערוך טקס חילוני משותף במדבר, בליווי תצפיות אסטרונומיות, טיול ירח במדבר ומוסיקה שיזכירו לנו עד כמה אדיר הטבע שמסיבבנו ונערוך דיונים וסדנאות סביב המדורה ולאורך כל יום הכיפורים בנושאים שברומו של עולם ובנושאים שקשורים לסליחות בעולם ללא אלוהים ולעוצמה השוכנת בנו. אין כמו המדבר להתנתק מחיי היום יום ולהיזכר בשאלות הגדולות וביופי של הטבע שסביבנו ולכן הוא מתאים לטקס יום כיפור. רחוק מאורות העיר בלילה מתגלה המדבר בשיא תפארתו ומתגלים שמים זוהרים ומרהיבים בעלי כמות עצומה של כוכבים, פלנטות ומטאורים. זוהי חווייה חזקה שמחברת אותנו אל הטבע ואל עצמנו. אחד המוקומות המתאימים ביותר בארץ לחוויה מדהימה זו הוא חניון בורות לוץ שבנגב, שם נקים מאהל בדואי גדול ונצא למסע אל העוצמה שבתוכנו ואל העוצמה של הטבע מסביבנו. לפרטים נוספים ראו, באירוע בפייסבוק או בבלוג חופשי ומאושר. מוזמנים להצטרף ולהתחיל מסורת חדשה ושונה!

 

ניר להב הוא מארגן אירוע רוחניות חילונית שיתקיים ביום כיפור בחניון בורות לוץ, הוא גם נמנה על צוות הכותבים באתר הידען.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

88 תגובות

  1. בוב
    כתבתי לך אתמול תגובה קצרה. אבל נראה שאבי ב. החליט למחוק אותה כי הופיע שם המילה בוז'י, וזה לא מתאים לאג'נדה השמאלנית שלו שהוא מנסה לקדם בבלוג המדעי שלו. נראה האם הוא יתרץ את זה בוורדפרס וישחרר…

    בכל מקרה, אני כתבתי שהדת היהודית חותרת לקידוש החיים.
    "ואפילו אתה, שחושב שעקרון קידוש החיים הוא העקרון שעליו צריך לבסס את המוסר" – זה משהו שאתה המצאת.

    "מדוע חיים עדיפים על מוות?" – מי קבע?
    כפי שאמרת מהתחלה: המוסר הוא תלוי זמן ותרבות.

  2. בוב
    אני לא מבין לאן חותר. אין לי כל ספק שאין מוסר מוחלט. היום, ברור שעבדות אינה מוסרית. בעוד 300 שנה, אולי זה יהיה ברור שלאכול חיות זה לא מוסרי.

    אני טוען דבר אחד, שהבסיס למוסר אינו הדת. כתבתי את הטענה כתגובה לאמירה חצופה וטיפשית, שתוכנה היא שאתאיסטים חסרי מוסר.

  3. ג'אניבג,

    בסבל הכוונה היא כמובן לסך הסבל של כל המעורבים, ולא לסבל שלי ספציפית. ולכן אין כאן שרירותיות.

    ואפילו אתה, שחושב שעקרון קידוש החיים הוא העקרון שעליו צריך לבסס את המוסר תסכים איתי שהוא לבדו לא מספיק, הרי לא כל דילמה מוסרית עוסקת בחיים ומוות. לכן אתה חייב להציג עקרונות נוספים, אבל אז לא תהיה לך דרך להכריע ביניהם.

    את הדוגמה של החיידקים הבאתי רק כדי להראות שלא כל דבר חי הוא קדוש. אז אילו חיים כן קדושים? כל בני האדם? רק בני אדם מסויימים? גם בעלי חיים? והכי חשוב, איך אתה מחליט בין האפשרויות באופן שהוא לא שרירותי?

    בכל מקרה עדיין לא הבנתי למה החיים הם משהו שאנחנו צריכים לקדש. אני אשאל את זה ככה, מדוע מצב של קיום (חיים) עדיף על מצב של חוסר קיום (מוות)?

  4. בוב
    להתמקד בסבל?!
    העונג שלך יכול להיות סבל של אחרים… ועוד פעם חזרנו להגדרה שרירותית…

    אין בעיה בהגדרה של חיים ומוות.
    וההבדל בין הרג לרצח קיים רק בבתי משפט. (ע"ע חוקים)

    " כולנו היינו מתים מעל ל13 מילארד שנה ולאף אחד מאיתנו זה לא הפריע." – בדיוק.
    ופתאום – אנחנו הפכנו מ"מתים" ל"חיים"… נס הבריאה הדתות קוראות לזה.. לך תבין 🙂
    אולי בגלל זה הדת היהודית מקדשת את החיים? יכול להיות שהנס הזה היווה טריגר לבני האדם לפתח אמונה כלשהי לגבי החיים, כמו להמציא את הכוח הגדול מכולנו שהביא אותנו ממתים לחיים?

    בעניין החיידק: יש חיידקים שתורמים לבריאות תקינה של בני אדם לכן, עבור בני אדם, יש צורך "לקדש" חידקים מסוימים. אפילו אם הם גורמים לסבל אצל בעלי חיים אחרים.
    אבל, אין כאן קשר לשאלה האם החידק חי או לא.
    אם תסתכל על אורגניזם כלשהו ברזולוציה גבוהה יותר אתה תראה שהגוף בנוי מלא מעט חידקים. כלומר, החידקים הם חלק בלתי נפרד מכל מה שנכנס תחת הגדרה ל- 'חיים'.

  5. רובין,

    אני לא יכול להכנס לראשו של הבן ולדעת מה הוא חושב. אולי התמיכה שלו נובעת מהבנה ודאגה אמיתית להורים שלו ואולי ממניעים אנוכיים. אם הזוג לא היה במצב לקבל את ההחלטה הזאת (קומה למשל) אז המניעים של הבן היו משנים, אבל כיוון שהם החליטו לסיים את החיים שלהם זה לא משנה.

    ואיך זה רלוונטי שאין להם שום מחלה? למה הרצון למות הוא לא סיבה מספיקה? תסביר את עצמך, אם אתה לא מאמין שהחיים שלנו הם מתנה מאלוהים ולכן יש לנו איזשהי מחוייבות מוסרית לשמור עליהם, אז למה כל כך מפריע לך שאדם בוחר לסיים את חייו? (או שאתה כן מאמין בזה?)

  6. לבוב -כתבת "רובין ,אתה מניח שהחיים הם דבר קדוש, משהו שצריך להודות עליו ולשמור עליו בכל מחיר (או כמעט בכל מחיר).
    לא כולם חושבים ככה.
    במקרה שתארת, הזקנים רוצים למות והמשפחה תומכת, אז למעשה המוות שלהם לא יגרום סבל לאף אחד אלא רק ימנע אותו, אז איפה בדיוק יש פה בעיה אתית?"
    אסור לרופא לעסוק במלאכת מוות נקודה! רופא נשבע הוא נשבע -שבועת הִיפּוֹקְרָטֵס … הוא אמור להציל חיים בכל דרך אפשרית לא משנה של מי ולמה … אתה הייתה רוצה שרופא "שהרדים" מישהו בחדר ליד יבוא לנתח אותך …איזה מין הפקרות זאת זה לא קשור לקדושת החיים
    כתבת " והמשפחה תומכת " תגיד לי בכלל ראית את מה שרשמתי , הבן המגעיל שלהם אמר במפורש "שזה יהיה הפתרון הכי טוב בישבילם וגם שאין לי יכולת לשמור על אמא ואבא " טוב אז בוא נהרוג את ההורים שלנו כבר לא צריך אותם …..אתה נורמלי ?! … אין להם שום דבר שום מחלה הם פוחדים למות לבד זה למה הם רוצים למות. זאת סיבה ? ענה לי בבקשה

  7. ג'אניבג,
    השאלה היא למה להעדיף בעקרון קידוש החיים על פני עקרון שמתמקד בסבל. אלה שניי עקרונות שבמקרים רבים נותנים תשובות מנוגדות, למשל בעניין המתות חסד. אני באופן אישי לא רואה את ההגיון בעקרון קידוש החיים. כמו שכבר נאמר כאן, כולנו היינו מתים מעל ל13 מילארד שנה ולאף אחד מאיתנו זה לא הפריע. סבל בניגוד למוות הוא חוויה מודעת, שאף אחד מאיתנו לא רוצה לחוות, ולכן עקרון שרואה בסבל דבר שיש למזער נראה לי הגיוני יותר מעקרון שרוצה להשאיר כמה שיותר אנשים בחיים כמה שיותר זמן ולא משנה מה.

    בעיה נוספת בעקרון קידוש החיים הוא ההגדרה של המילה חיים. האם החיים מתחילים בלידה? הפרייה? מתישהו ביניהם? עוד לפני ההפרייה? האם חיים כוללים בעליי חיים? את כולם או רק את חלקם? כל האנשים או לא? סבל לעומת זאת הוא לא פשוט עניין של הגדרה, למשל סבל במובן של כאב אפשר לבדוק, למדוד ולהשוות בין אנשים שונים.

    ואותו הדבר נכון לגבי עשרת הדברות. "אל תרצח" נשמע יפה והכל אבל לא באמת עוזר כי חסרה פה ההגדרה של מהו רצח. הרי לא כל הריגה נחשבת רצח. הדיבר "אל תרצח" לא מנע מעם ישראל (בתקופת המקרא) להשמיד ערים כנעניות שלמות.

    הבעיה היא שרצח וחיים הם מושגים בעיתיים שעבור אנשים שונים אומרים דברים שונים ולכן אי אפשר לבסס עליהם עקרונות מוסריים. אף אחד מאיתנו לא חושב שכל הריגה היא לא מוסרית, ואף אחד מאיתנו גם לא חשוב שכל דבר חי – חיידק למשל – הוא קדוש. להגיד שהחל מX החיים נהיים קדושים מחזיר אותנו לשרירותיות שממנה התחלנו.

  8. ניסים,
    קודם כל תן לי להבהיר דבר אחד, אני לא אומר שדת נותנת מערכת מוסרית שאינה תלויית זמן. אני אומר שהדת, המצפון, הנורמות החברתיות והחוק הם כולם תלויי זמן וכולם בזמנים שונים שרתו אנשים שונים לגרום סבל לאחרים, לכן לדעתי אף אחד מהם לא רלוונטי לשאלות מוסריות. ואם בכל זאת אתה חושב שחלקם כן רלוונטים, אז אין לך סיבה לבטל את האחרים.

    "האם תוכל לתת לי דוגמה למעשה שאסורה בדת, אבל בסדר בכל שלוש הרמות שתיארתי"

    דוגמה כזאת בוודאי תלויה בדת, המצפון, החברה והחוק הספציפיים שאתה תבחר. אבל איך היא רלוונטית לדיון? בין ארבעת הרמות האלה יש סתירות ולכן יהיו דוגמאות בכל אחת מהרמות של דברים שמותרים אבל אסורים ברמות האחרות. השאלה היא איך ללא עקרון מנחה אחד אתה יכול לבצע החלטה שהיא לא שרירותית. נאמר שאתה חי בחברה שבה עבדות היא נפוצה, הדת לא אוסרת אותה, החוק מתיר אותה והמצפון שלך בתור אדם שגדל בתוך חברה כזאת לא מפריע לך לישון בלילה, האם תהיה לך סיבה אחרת להכיר בכך שעבדות מהווה בעיה מוסרית?

  9. בוב
    נכון אמרת.
    בנוסף: הדת היהודית (זאת שקדמה לנצרות והאיסלם) כבר קבעה עקרון אחד: קידוש החיים. יש גם כמה סעיפים בדת (עשרת הדיברות) שקובעים שצריך לכבד את הזולת.

  10. בוב
    האם תוכל לתת לי דוגמה למעשה שאסורה בדת, אבל בסדר בכל שלוש הרמות שתיארתי?

    אני לא רואה איך דת נותנת מערכת מוסרית שאינה תלויית זמן. בתורה כתןב שצריך לסקול אדם שנתפס עובד בשבת. בסיפורי התנ"ך יש מיקרים של קורבן אדם ( בת יפתח). בתורה אוננות אסורה.
    ובתורה כתוב שבחורי ישיבה צריכים לשרת בצבא….

    אני לא מבין את קו המחשבה הזו שלך, היא אינה תואמת את המציאות.

  11. ניסים,
    אני לא אומר שלא ניתן להיות מוסרי ללא דת, אני אומר שהמושג מוסרי חסר משמעות כאשר הוא מתבסס על משהו סובייקטיבי, משתנה או שנתון לפירושים שונים. כך במקרה של דת וכך גם במקרה של מה שמקובל בחברה או המצפון האישי של כל אחד מאיתנו.

    לדעתך אנשים דתיים מסויימים אינם מוסריים, ולדעתם אתה לא מוסרי. כולכם פועלים לפי המצפון האישי שלכם. אז איך האחד יכול לטעון לעליונות מוסרית על פני האחר?

    כמו שיש אנשים דתיים שבשם הדת ובהתאם לקווים המנחים של ספרי הקודש שלהם גרמו לסבל רב כך גם יש אנשים שעשו זאת בהתאם למצפון שלהם, לחוק או כמקובל בחברה.

    יותר מזה, חוץ מעניין הסובייקטיביות יש כאן גם עניין של עקביות. המצפון שלי יכול להגיד לי היום דבר אחד ולמחרת דבר שני. גם החברה יכולה להיות חלוקה בגישתה לבעייה מוסרית כלשהי. והחוק כאשר הוא מתיר לעשות דבר מה אבל לא אוסר או מחייב לעשות זאת. מה אתה עושה בסיטואציות כאלה? כאשר אף אחת משלושת הרמות שבחרת לא נותנת לך תשובה איך להתנהג?

    מוצא אחד שאני רואה פה הוא ביסוס המוסר על עקרון אחד כלשהו, יותר נכון הגדרה של המוסר בהמצאות עקרון אחד. למרות הסובייקטיביות הבלתי נמנעת לפחות נמנעת פה חוסר העקביות.

  12. בוב
    אם הדת היא רמה רביעית, אז יש 4 אפשרויות למקם אותה במה שתיארתי. איפה אתה מציע למקם אותה?
    אני חושב שאפשר למקם דת בתוך רמת החברה. אם אתה חי בחברה דתית, אז אולי זה נכון.

    אבל, בשום מקרה הדת אינה בסיס למוסר. בטח לא הדת היהודית. יש אנשים דתיים שאינם מוסריים, וכל העולם היום לומד שיש דתיים מאד שהם חסרי מוסר לגמרי. זה נכון באיסלם, בנצרות וגם ביהדות. נראה לי שדווקא הדתות שבהם יש ריבוי אלים הם מוסריים יותר. וכמובן יש אתאיסטים מוסריים מאד.

    בוב, הדיון הזה התחיל בזה שהיה מי שטען שלא ניתן להיות מוסרי ללא דת. אותו טוען מציג חוסר מוסריות מדהימה, מעורב בשקרים, בטמטום וברשעות. מי שכותב דברים כאלה באתר מדעי צריך להיות מוכן לתגובות בוטות. הלא לדברי אותו בחור נחמד, לאנשי מדע אתאיסטים כאלה לא מגיע לחיות בישראל, או לקבל ברכת שנה טובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן