דנ”א שנלקח מקבר מתקופת ישו מלמד על המקרה הקדום ביותר של צרעת

התכריכים שנתגלו בקבר מעידים כי תכריכי טורינו אינם מהמאה הראשונה בירושלים ולכן אינם שייכים לישו

דגימות דנ”א שנלקחו מתכריכים של אדם שנקבר בשולי העיר העתיקה של ירושלים מוכיחים כי המקרה הקדום ביותר של צרעת שהתגלה עד כה היה במאה הראשונה לספירה. מאמר המתאר את המחקר פורסם היום בכתב העת PloS ONE.

הבדיקה של דגימות הדנ”א שנלקחו מהתכריכים נעשתה על ידי הפרופסורים צ’רלס גרינבלט ומרק שפיגלמן ממרכז קובין לחקר מחלות מידבקות וטרופיות באוניברסיטה העברית בשיתוף החוקרים פרופ’ עזריאל גורסקי מאוניברסיטת ניו-הייבן וחוקרים מאוניברסיטת לייקהד ומיוניברסיטי קולג’, אוניברסיטת לונדון. החפירות הארכיאולוגיות נעשו על ידי פרופ’ שמעון גיבסון, ד”ר בועז זיסו וג’יימס טבור מטעם הרשות לעתיקות.

מערת הקבורה שבה נמצאו התכריכים נמצאת בחלק התחתון של גיא בן הינום בירושלים והיא חלק מבית הקברות חֲקֵל-דָּמָא (שדה הדמים בארמית) מהמאה הראשונה לספירה. הקבר של האדם בתכריכים נמצא ליד קבר חנן שכיהן ככהן הגדול בשנים 6 עד 15 לספירה. חנן היה חותנו של יוסף הכהן (המכונה כייפא) שכיהן גם הוא ככהן גדול בירושלים באותה תקופה והיה שותף כנראה בסנהדרין שדן את גורלו של ישו. החוקרים מעריכים כי האדם שנקבר בתכריכים היה כומר או אריסטוקרט ועל פי הסברה הקבר השקיף בזמנו על חדר “קודש הקדושים” בבית המקדש השני.

“מה שנדיר בקבר הזה הוא שהאדם הקבור בו, שחי כנראה בין השנים 1 ל-50 לספירה, לא זכה לקבורה נוספת בגלוסקמה, דבר שהיה מקובל באותה תקופה” אומר פרופ’ שפיגלמן ומוסיף כי הקבר שנחשף נאטם בטיח “משום שהמת סבל בחייו מצרעת ומשחפת, כפי שממצאי הדנ”א מעידים”.

היסטורית, מחלות שגרמו לגוף עיוות או השחתה – ובמיוחד צרעת – גרמו לנידוי החולה מהקהילה. אולם מספר אינדיקציות כמו מיקום וגודל הקבר, הבד שממנו עשוי התכריך וניקיון השיער של המת מעידים על כך שהנקבר היה אדם אמיד בחברה הירושלמית ושמחלת הצרעת הייתה נחלת כל המעמדות בחברה, לא רק של העניים כפי שהיה נהוג לחשוב.

בנוסף, זוהי הפעם הראשונה שתכריכי קבורה מתקופת ישו נמצאו בירושלים. התכריכים שנמצאו שונים מאוד מתכריכי טורינו שנמצאת בקתדרלת יוחנן המטביל באיטליה ושיש הגורסים כי שימשו לכיסוי גופתו של ישו. התכריכים שנמצאו בירושלים ארוגים בצורה מורכבת יותר מאלו שבטורינו ולכן, ובהנחה שתכריכי הקבורה שנמצאו אופייניים לאותה תקופה, מסיקים החוקרים כי תכריכי טורינו אינם מתקופת ישו.

בקבר נמצא גם שרידים משיערו של האדם שנקבר בתכריכים, למרות שהיה נהוג לגזור את שיערו של המת לפני הקבורה. שיער בחפירות ארכיאולוגיות הוא ממצא נדיר מאחר ששאריות אורגניות אינן נשמרות באזור זה כל כך הרבה זמן בשל הלחות הגבוהה.

לדברי פרופ’ שפיגלמן ופרופ’ גרינבלט, השורשים של התפתחות הצרעת מאוד מעורפלים. צרעת בתנ”ך מיוחסת פעמים רבות לבעיות שונות בעור כמו פסוריאזיס. הצרעת כפי שמכירים אותה ברפואה המודרנית מקורה בהודו והתפשטה למזרח הקרוב ולמדינות המזרח התיכון בתקופה ההלניסטית. הממצאים מהמחקר הנוכחי ממלאים חסר משמעותי בידע שנצבר אודות ההיסטוריה של המחלה.