הטלסקופ הוותיק מאבד גובה ועלול להישרף באטמוספרה עוד השנה. החללית LINK תנסה לתפוס אותו באמצעות זרועות רובוטיות ולהחזירו למסלול גבוה ובטוח יותר.
נאס"א נערכת לאחד ממבצעי החילוץ הנועזים שבוצעו עד כה במסלול סביב כדור הארץ. חללית רובוטית בשם LINK אמורה להיפגש בחלל עם מצפה הכוכבים ניל גרלס סוויפט, לתפוס אותו ולהעלות אותו למסלול גבוה יותר — לפני שהגרר האטמוספרי יגרום לו לאבד גובה ולחדור לאטמוספרה.
סוויפט שוגר בשנת 2004 ונועד במקור למשימה קצרה בהרבה, אך הוא ממשיך לפעול גם לאחר יותר משני עשורים. הטלסקופ מתמחה בזיהוי מהיר של התפרצויות קרני גמא — הבזקים קצרים ועוצמתיים של קרינה באנרגיות גבוהות — ובמעקב אחר סופרנובות, התמזגויות של כוכבי נייטרונים ואירועים אסטרונומיים המשתנים במהירות.
אלא שבשנים האחרונות הלך מסלולו ונשחק. הטלסקופ, ששוגר לגובה של כ־600 קילומטרים, ירד לאזור גובה של כ־370 עד 400 קילומטרים. לפי התחזיות, ללא התערבות הוא עלול להיכנס לאטמוספרה במהלך 2026.
פעילות השמש האיצה את נפילת הטלסקופ
לוויינים הנמצאים במסלול נמוך סביב כדור הארץ אינם נעים בריק מוחלט. גם בגובה של מאות קילומטרים קיימים שרידים דלילים מאוד של האטמוספרה, היוצרים גרר ומאטים בהדרגה את החלליות.
הבעיה החריפה בעקבות העלייה בפעילות השמש. בתקופות של פעילות מוגברת, הקרינה והחלקיקים המגיעים מן השמש מחממים את השכבות העליונות של האטמוספרה וגורמים להן להתפשט. כתוצאה מכך, לוויינים במסלול נמוך נתקלים במספר גדול יותר של חלקיקים ומאבדים גובה מהר יותר.
מודלים מוקדמים העריכו שסוויפט יוכל להישאר בחלל עד תחילת שנות השלושים. אולם הפעילות הסולארית החזקה מן הצפוי שינתה את התחזית. בראשית 2025 כבר הראו כמעט כל המודלים כי הטלסקופ עלול לחדור לאטמוספרה במהלך 2026.
בחודש פברואר השעתה נאס"א את מרבית הפעילות המדעית של סוויפט. במקום להפנות את הטלסקופים שלו לעבר מטרות שונות בשמים, המפעילים הציבו אותו בזווית שנועדה לצמצם ככל האפשר את הגרר האטמוספרי ולרכוש זמן לקראת מבצע החילוץ.
לתפוס חללית שלא תוכננה לעגינה
בספטמבר 2025 העניקה נאס"א לחברת Katalyst Space Technologies חוזה בסך 30 מיליון דולר לפיתוח מבצע ההצלה. החברה השלימה בתוך כשבעה חודשים את בנייתה של LINK — חללית שירות רובוטית שמשקלה כ־400 קילוגרמים וגודלה דומה למקרר גדול.
האתגר העיקרי הוא שסוויפט לא תוכנן מעולם לתדלוק, לתיקון או לעגינה בחלל. אין עליו מנגנון עגינה תקני או נקודת אחיזה שנבנתה במיוחד עבור חללית שירות. LINK תצטרך להתקרב אליו בזהירות, לצלם אותו מזוויות שונות ולבדוק אם נגרם לו נזק בעקבות חשיפה ממושכת לקרינה, לחמצן אטומי ולחלקיקי פסולת.
לאחר מכן תנסה החללית ללכוד את סוויפט באמצעות שלוש זרועות רובוטיות. אם התפיסה תצליח, היא תפעיל את מנועיה בהדרגה במשך כמה שבועות ותעלה את שני הכלים יחד למסלול בגובה של כ־600 קילומטרים. רק לאחר השלמת התמרון תשחרר LINK את הטלסקופ.
החללית עברה בחודשים האחרונים בדיקות רעידות ובדיקות בתא המדמה את תנאי הטמפרטורה והריק בחלל. בתחילת יוני היא הגיעה למתקן וולופס של נאס"א בווירג'יניה, שם היא משולבת במשגר פגסוס XL של נורת'רופ גרומן. המשגר יישא אותה תחילה מתחת למטוס, וישוגר מן האוויר מעל האוקיינוס השקט.
נאס"א עדיין מגדירה את השיגור כמיועד להתבצע במהלך יוני, ללא מועד סופי שפורסם.
טלסקופ שמגיב בתוך דקות
חשיבותו של סוויפט אינה נובעת רק מרגישות מכשיריו, אלא גם מיכולתו להגיב במהירות יוצאת דופן.
המכשיר הראשי שלו, טלסקופ ההתראות להתפרצויות, עוקב בכל רגע אחר כשישית מן השמים ומחפש הבזקי קרני גמא. כאשר מזוהה התפרצות, החללית יכולה להסתובב בתוך כשתי דקות ולהפנות אל מקור הקרינה את טלסקופ קרני ה־X ואת הטלסקופ האופטי והעל־סגול שלה.
תגובה מהירה זו מאפשרת לאסטרונומים לאתר את מקור ההתפרצות ולעקוב אחר השינויים המתרחשים בדקות, בשעות ובימים שאחריה. סוויפט יכול גם להגיב להתראות המגיעות מטלסקופים אחרים, ממצפי גלי כבידה ומגלאי חלקיקים.
התצפיות שלו סייעו לבסס את ההבנה שהתפרצויות ארוכות של קרני גמא קשורות בדרך כלל לקריסת כוכבים מסיביים ולפיצוצי סופרנובה. התפרצויות קצרות נקשרו בין השאר להתמזגות של כוכבי נייטרונים.
בשנת 2022 השתתף סוויפט בתצפיות בהתפרצות קרני הגמא החזקה ביותר שתועדה עד אז. האירוע קיבל את הכינוי BOAT — ראשי תיבות של "הבהירה ביותר בכל הזמנים".
ניסוי שיכול לשנות את הטיפול בלוויינים
גם אם LINK לא תצליח לתפוס את סוויפט, המבצע עשוי לספק ניסיון רב ערך בתחום השירות הרובוטי במסלול. חלליות עתידיות יוכלו להאריך את חייהם של לוויינים באמצעות העלאת מסלול, תדלוק, החלפת רכיבים או ביצוע תיקונים.
עד כה בוצעו רק מספר מצומצם של ניסויי עגינה ושירות רובוטיים. המקרה של סוויפט מורכב במיוחד משום שמדובר בלוויין ותיק שלא נבנה לקראת מפגש כזה.
להצלחת המבצע עשויות להיות השלכות גם על טלסקופ החלל האבל. מעבורות החלל העלו בעבר את מסלולו של האבל במהלך משימות השירות המאוישות, אך מאז פרישתן הוא מאבד גובה בהדרגה. נאס"א אינה מתכננת בשלב זה משימת חילוץ מאוישת נוספת, אך משימה רובוטית שתעלה את מסלולו עשויה להיות אפשרית בעתיד.
עבור האסטרונומים, המטרה המיידית פשוטה יותר: להחזיר לשימוש כלי מדעי שאין לו כיום תחליף מלא. יכולתו של סוויפט לגלות אירועים פתאומיים, להסתובב במהירות ולעקוב אחריהם בכמה אורכי גל הפכה אותו לחלק מרכזי ממערך התצפיות באירועים הקיצוניים ביותר ביקום.
מבצע החילוץ הוא הימור הנדסי, אך אובדן סוויפט יהיה ודאי אם מסלולו לא יוגבה בזמן.
שאלות ותשובות
מדוע סוויפט מאבד גובה?
שרידים דלילים של האטמוספרה יוצרים גרר המאט לוויינים במסלול נמוך. פעילות השמש המוגברת חיממה והרחיבה את האטמוספרה העליונה, ולכן סוויפט איבד גובה מהר מהצפוי.
כיצד LINK אמורה להציל את הטלסקופ?
החללית הרובוטית תתקרב לסוויפט, תצלם ותבדוק אותו, תתפוס אותו באמצעות זרועות רובוטיות ותפעיל מנועים כדי להעלות את מסלולו בחזרה למסלול בגובה של כ־600 קילומטרים.
מדוע סוויפט עדיין חשוב לאחר יותר מ־20 שנה?
הוא מסוגל לזהות התפרצויות קרני גמא ולהפנות בתוך דקות טלסקופי קרני X, אור נראה ועל־סגול לעבר מקור ההתפרצות. יכולת התגובה הזאת חיונית לחקר סופרנובות, התמזגויות כוכבי נייטרונים ואירועים קוסמיים חולפים.
עוד בנושא באתר הידען:
