המקפת הדרום־קוריאנית דנורי אישרה את הפגיעה סמוך למכתש איינשטיין ותיעדה שינויים בקרקע ופיזור חומר. האירוע לא סיכן איש, אך ריבוי המשימות לירח מחייב לתכנן מראש את סילוקם של שלבי משגרים
נאס״א וספייס־אקס בוחנות כיצד לסלק בעתיד שלבים עליונים של משגרים היוצאים למסלולים עתירי אנרגיה, לאחר ששלב של פלקון 9 פגע ב־5 באוגוסט 2026 בפני הירח. הפגיעה לא היתה מתוכננת ולא סיכנה משימה פעילה, אך היא ממחישה את הצורך להגדיר מראש מה ייעשה בשלבי משגרים לאחר שיסיימו את תפקידם במרחב שבין כדור הארץ לירח.
השלב פגע בירח סמוך למכתש איינשטיין שבשוליו המערביים, בשעה 06:34 לפי הזמן האוניברסלי, 09:34 בישראל. מהירות הפגיעה היתה כ־2.43 קילומטרים בשנייה, שהם כ־8,700 קמ״ש. מסת השלב הוערכה בכארבעה טונות.
המקפת הדרום־קוריאנית דנורי צילמה את אזור הפגיעה לפני האירוע ואחריו. סוכנות החלל הקוריאנית מסרה כי בתצלומים זוהו שינויים בפני השטח ועקבות של התפזרות חומר שנפלט בעת הפגיעה. הנתונים עדיין מנותחים, ולכן טרם פורסמו מידות מדויקות ומוסכמות של המכתש החדש.
דנורי ביצעה שמונה תצפיות: אחת כשלושים דקות לפני הפגיעה ושבע נוספות אחריה. המקפת עברה במרחק של כ־340–350 קילומטרים מהאתר והפעילה הן את המצלמה ברזולוציה גבוהה LUTI והן מצלמת קיטוב שנועדה לזהות שינויים בתכונות החזרת האור של הקרקע.
מקפת הירח LRO של נאס״א צפויה לצלם גם היא את האתר. השוואת תצלומיה לתמונות שצולמו לפני האירוע תאפשר למדוד בדיוק גבוה יותר את ממדי המכתש ואת פיזור החומר סביבו.
שתי נחתות ושארית אחת במסלול
השלב העליון, שסומן 2025-010D, שוגר ב־15 בינואר 2025 ונשא שתי נחתות פרטיות לירח: Blue Ghost של חברת Firefly Aerospace והנחתת Resilience של חברת ispace היפנית. Blue Ghost נחתה בהצלחה, ואילו Resilience התרסקה במהלך ניסיון הנחיתה שלה.
לאחר ששחרר את שתי הנחתות לא נותרה לשלב העליון כמות דלק שתאפשר להחזירו לכדור הארץ. הוא המשיך לנוע במסלול גבוה ומוארך, שהושפע במשך כשנה וחצי מכבידת כדור הארץ, הירח והשמש ומלחץ קרינת השמש. הצטברות ההשפעות האלה הביאה אותו לבסוף למסלול פגיעה בירח.
ג׳וליאנה שיימן, מנהלת תוכניות המדע ודרגון בספייס־אקס, אמרה בתדרוך של נאס״א כי החברה ביצעה פסיבציה של השלב בהתאם לכללים ולנהלים המקובלים. פסיבציה כוללת ריקון או אוורור של שאריות חומרי הדלק ופריקת מקורות אנרגיה, כדי לצמצם את הסיכון שהשלב יתפוצץ ויתפרק לחלקים.
אולם פסיבציה אינה מסלקת את העצם מן החלל ואינה שולטת במסלולו לטווח ארוך. בשיגורים למסלול נמוך סביב כדור הארץ אפשר בדרך כלל להפעיל את השלב פעם נוספת ולהכניסו לאטמוספרה, שם רובו נשרף. במשימה עתירת אנרגיה אל הירח, חלק גדול מהדלק מנוצל להאצת המטען, ולא תמיד נותרת יכולת תמרון מספקת לסילוק מבוקר.
לדברי שיימן, ספייס־אקס עובדת עם נאס״א ועם גופים נוספים כדי לקבוע מה תהיה דרך הסילוק המתאימה למשימות עתידיות הפועלות במערכת כדור הארץ–הירח–השמש. היא לא פירטה אילו פתרונות נבדקים.
האפשרויות ההנדסיות עשויות לכלול שמירת דלק לתמרון אחרון, הכוונת השלב לפגיעה מבוקרת באזור מרוחק מפעילות, שליחתו למסלול סביב השמש או תכנון מסלול המאפשר חזרה לאטמוספרה. לכל אפשרות מחיר בדלק וביכולת נשיאת המטען, ולכן יש לשלב אותה בתכנון המשימה כבר בשלב מוקדם.
הסיכון קטן, אך אינו אפס
שטח הירח גדול מאוד, וכיום פועלים עליו רק מתקנים רובוטיים מעטים. לכן ההסתברות ששלב משגר אקראי יפגע בחללית פעילה קטנה ביותר. ואולם בשנים הקרובות צפויים ניסיונות נחיתה רבים, משימות רובוטיות ותוכניות להקמת תשתיות מאוישות, בעיקר בקרבת הקוטב הדרומי.
ככל שיצטברו על פני הירח נחתות, רכבי שטח, מכשירים מדעיים ומתקני מגורים, גם סיכון קטן עלול להפוך לבעיה המחייבת טיפול. פגיעה אינה חייבת להתרחש ישירות במתקן: סלעים ואבק הנפלטים במהירות מאתר פגיעה עלולים להתפזר למרחק ולפגוע בציוד סמוך.
בעיה נוספת היא המעקב. עצמים במסלול נמוך סביב כדור הארץ מנוטרים בדרך כלל באמצעות מערכי מכ״ם וטלסקופים. המרחב שבין כדור הארץ לירח גדול בהרבה, והמסלולים בו מושפעים ממספר גופי כבידה. עצם יכול להישאר במסלול מורכב במשך חודשים או שנים לפני שגורלו מתברר.
השלב שפגע בירח אותר ונעקב בידי האסטרונום ביל גריי וחוקרים נוספים. חישוביהם חזו את זמן הפגיעה ואת מקומה בדיוק שאפשר לדנורי ולמצפים קרקעיים להתכונן מראש. בעתיד, כאשר מספר העצמים במרחב הזה יגדל, יהיה צורך בקטלוג ובמערכת תיאום מסודרים יותר.
לא הפגיעה המלאכותית הראשונה
שלבי משגרים וחלליות כבר פגעו בירח בעבר, לעיתים במכוון. במהלך תוכנית אפולו כוונו כמה מן השלבים השלישיים של משגרי סאטורן 5 לפגיעה בפני הירח. סייסמומטרים שהשאירו האסטרונאוטים מדדו את גלי הרעידה וסייעו לחוקרים ללמוד על המבנה הפנימי של הירח.
בשנת 2009 פגע בירח במכוון שלב קנטאור של משגר אטלס 5 במסגרת משימת LCROSS. החללית עקבה אחר ענן החומר שנפלט מן הפגיעה לפני שהתרסקה גם היא. ניתוח החומר סיפק ראיות חשובות לקיומו של קרח מים באזור הקוטב הדרומי.
בשנת 2022 פגע בירח שלב משגר שיוחס לשיגור הסיני של משימת צ׳אנג־אה 5-T1 משנת 2014. בתצלומים התגלו שני מכתשים סמוכים, ככל הנראה בשל חלוקת המסה בין המנועים בקצה אחד של השלב לבין ציוד או מתאם בקצה האחר.
ההבדל המרכזי הוא בין פגיעה מתוכננת, באזור שנבחר מראש ולמטרה מדעית, לבין פגיעה בלתי נשלטת. במקרה הראשון אפשר להרחיק את נקודת הפגיעה מאתרים רגישים ולתאם תצפיות. במקרה השני המסלול מתפתח במשך זמן רב כתוצאה משילוב של כוחות כבידה וקרינת שמש, והשליטה על היעד מוגבלת או אינה קיימת.
הזדמנות מדעית שנולדה מפסולת חלל
למרות אופייה הבלתי מתוכנן, הפגיעה מספקת גם הזדמנות מחקרית. מאחר שמסתו של העצם, מהירותו, מבנהו ומסלולו ידועים בקירוב, אפשר להשוות את המכתש ואת פיזור החומר לתחזיות של מודלים פיזיקליים.
נתוני דנורי ו־LRO עשויים לסייע לחוקרים לכייל מודלים של יצירת מכתשים ולפרש טוב יותר פגיעות של מטאורואידים טבעיים. הם גם יאפשרו לבדוק כיצד חומרים מן השלב עצמו מתערבבים בקרקע הירחית וכיצד ענן האבק מתפזר בסביבה כמעט חסרת אטמוספרה.
אולם התועלת המדעית אינה מבטלת את הצורך בתכנון סילוק מסודר. ככל שהפעילות במרחב הארץ–ירח תהפוך מצבר של משימות בודדות לתשתית קבועה, לא יהיה אפשר להותיר את גורלם של עצמים גדולים לכבידה ולמקרה.
מקורות חיצוניים:
- הכתבה המקורית מאת ג׳ף פאוסט ב־SpaceNews
- הודעת נאס״א על המעקב אחר הפגיעה
- הודעת סוכנות החלל הקוריאנית על תצפיות דנורי
- חישובי המסלול של ביל גריי
עוד בנושא באתר הידען:
- שלב פלקון 9 ככל הנראה פגע בירח במהירות 8,700 קמ״ש
- כמות פסולת החלל במסלול כדור הארץ ועל הירח תגדל – אבל איש אינו אחראי עליה
- נאס״א צילמה את אזור התרסקות החללית בראשית
- LCROSS גילתה מים על הירח
- החללית LRO סיימה את הכנת המפה הטופוגרפית של הירח ברזולוציה גבוהה
שאלות ותשובות
מדוע לא החזירו את שלב הפלקון 9 לאטמוספרה?
המשימה דרשה אנרגיה רבה כדי לשלוח שתי נחתות לעבר הירח. לאחר שחרור המטען לא נותרה בשלב יכולת תמרון מספקת לחזרה מבוקרת לאטמוספרה.
האם הפגיעה בירח אושרה?
כן. המקפת הדרום־קוריאנית דנורי צילמה את האזור לפני הפגיעה ואחריה וזיהתה שינויים בקרקע ועקבות של חומר שנפלט. ממדי המכתש המדויקים עדיין נחקרים.
האם היתה סכנה לאסטרונאוטים או לחלליות?
לא במקרה הזה. הפגיעה התרחשה באזור מרוחק מפעילות אנושית. עם זאת, הסיכון יגדל ככל שיוצבו על הירח יותר חלליות, מכשירים ותשתיות מאוישות.
כיצד אפשר למנוע פגיעות עתידיות?
יש לתכנן מראש מסלול סילוק ולהקצות לו דלק או אמצעי הנעה. האפשרויות כוללות חזרה לאטמוספרה, מעבר למסלול סביב השמש או פגיעה מבוקרת באזור ירחי שנבחר ותואם מראש.
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
