החוקרים התמקדו בסילוני הרום הנמוך מעל אזור ים אמונדסן, הצליח הצוות לחשוף רמזים חשובים המסבירים כיצד קרחון תווייטס ואלו של האי PINE מאבדים קרח בקצב הולך וגובר – תהליך התורם באופן ישיר לעליית מפלס הים העולמי
בפינות הנידחות של מערב אנטארקטיקה, לאורך חופי אזור ים אמונדסן, גילו מדענים רוחות עזות החוצות את הנוף הקפוא. זרמי אוויר מהירים אלה, הידועים בשם סילוני רום נמוך (LLJs – Low-Level Jets) , שוטפים את מדפי הקרח של קרחוני תווייטס (Thwaites) ואת האי (Pine Island), וממשיכים החוצה אל האוקיינוס הפתוח.
הכוחות האטמוספריים הלא-ידועים הללו עשויים להיות החתיכה החסרה בפאזל שלפיו שניים מהקרחונים החשובים ביותר באנטארקטיקה נמסים בקצב מהיר כל כך. אחד מהם, קרחון תווייטס, קיבל את הכינוי הדרמטי "קרחון יום הדין", בשל הפוטנציאל שלו לגרום לעלייה הרסנית בגובה פני הים.
כעת, מחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת Advances in Atmospheric Sciences , על-ידי חוקרים מהמכון ההודי לטכנולוגיה ומהסקר האנטארקטי הבריטי, שופך אור חדש על הרוחות החזקות הללו. תוך מיקוד בסילוני הרום הנמוך מעל אזור ים אמונדסן, הצליח הצוות לחשוף רמזים חשובים המסבירים כיצד קרחון תווייטס ואלו של האי PINE מאבדים קרח בקצב הולך וגובר – תהליך התורם באופן ישיר לעליית מפלס הים העולמי.
חשיפת תפקידן של הרוחות בהמסה
"רצינו להבין באיזו תדירות מתרחשות רוחות LLJ ומה גורם להן", מסבירה החוקרת הראשית, סאי פראבאלה סווטה צ'יטללה. "הבנת הרוחות החזקות האלה קריטית, שכן הן עשויות להשפיע על פיזור השלג במדפי הקרח, על זרמי האוקיינוס ועל תנועת קרח הים – תהליכים שעשויים להשפיע על שיעור ההמסה של הקרחונים, ובכך גם על התרומה שלהם לעליית פני הים".
מחקרים קודמים הראו ש-LLJs נוצרות לעיתים כאשר אוויר קר וצפוף זורם כלפי מטה מהפנים הגבוה של אנטארקטיקה – תופעה הנקראת רוחות קטבטיות. במחקר הנוכחי נבדקה גם האפשרות שמערכות לחץ נמוך (ציקלונים) עשויות לחזק את הרוחות הקטבטיות ובכך להגביר את עוצמת סילוני הרום הנמוך.
מדידת הכוחות הבלתי-נראים
כדי לחקור זאת, השתמש הצוות במדידות שנעשו באמצעות בלוני מזג אוויר (רדיו-סונדות) שהושקו מאונייה ליד חופי ים איימונדסן בסוף הקיץ, למדידת הרוח והטמפרטורה בשכבות התחתונות של האטמוספירה. בנוסף בוצעו סימולציות ממוחשבות במודל מזג אוויר ברזולוציה גבוהה, כדי להבין את דפוסי הרוח שמניעים את הסילונים.
הממצאים הפתיעו את החוקרים: מתוך 22 מדידות, ב-11 נמדדו סילוני רום נמוך, ו-10 מהן נשבו לכיוון הים הפתוח(Offshore) . הסימולציות הראו כי LLJs נפרשים על פני שטחים נרחבים בים איימונדסן, ומביאים להאצה משמעותית של הרוחות סמוך לפני השטח – הן מעל מדפי הקרח של הקרחונים והן מעל האוקיינוס. בנוסף נמצא כי חיזוק הרוחות הקטבטיות על-ידי ציקלונים שיחק תפקיד מרכזי ביצירת הסילונים.
"הממצא החשוב ביותר שלנו הוא ש-LLJs , נפוצות באזור זה של אנטארקטיקה, ושהן בדרך כלל מתעצמות עקב סערות חולפות", אמר החוקר השותף ד"ר אנדרו אור.
ומה הלאה?
"אנו מתכננים להמשיך לחקור את הרוחות הקיצוניות הללו במערב אנטארקטיקה, במיוחד בחורף – אז הן ככל הנראה חזקות ותכופות יותר", הוסיף ד"ר פרנאב דב, חוקר נוסף. "בנוסף, נתחיל לבדוק בצורה ישירה יותר כיצד הרוחות משפיעות על זרמי האוקיינוס ותנועת קרח הים באזור קריטי זה".
החוקרים מקווים שממצאי המחקר יסייעו לשפר את המודלים לחיזוי המסת קרחונים ועליית מפלס פני הים, ויספקו כלים טובים יותר למדענים, קובעי מדיניות וקהילות ברחבי העולם להתמודד עם משבר האקלים.
עוד בנושא באתר הידען:
