מחקר רב תחומי מתאר כיצד הזיגוראתים (ziggurat) של מסופוטמיה השפיעו על דמיון דתי, על מרכזי הכוח של ערי־המדינה, ואף על האדריכלות המודרנית.
המסופוטמי ולעוצמתה של תרבות עירונית מוקדמת. המחשה: depositphotos.com
זיגוראתים היו מקדשים מלבני בוץ, שנועדו “לגשר” בין שמים לארץ. במשך אלפי שנים הם עיגנו יחד דת, שלטון ואדריכלות במזרח הקדום.
זיגוראת (ziggurat, לעיתים גם ziqqurat) הוא מבנה מוגבה בעל ארבע צלעות משופעות, בצורת פירמידה מדורגת. מבנים כאלה היו נפוצים במסופוטמיה – בערך בשטחי עיראק של ימינו – בערך בין כ־4,000 ל־500 לפנה״ס.
בניגוד לפירמידות של מצרים, זיגוראתים לא שימשו כקברי מלכים. הם תפקדו כמקדשים שהוקדשו לאל המגן של העיר.
איך בנו זיגוראתים, ומה היה תפקידם
במסופוטמיה כמעט שלא היה אבן. לכן הבנאים הסתמכו בעיקר על לבני בוץ מיובשות בשמש. לעיתים ציפו אותן באבן גיר ובביטומן (bitumen) – חומר דביק דמוי זפת – כדי לשפר עמידות.
קירות החוץ עוטרו לרוב בדגמים מחורצים, והושלמו בשכבות של טיח סיד או גבס. בחלק מהמקרים השתמשו גם בזיגוג צבעוני, שיצר מראה בולט במיוחד.
לזיגוראתים לא היו חדרים פנימיים כמו בפירמידות. המקדש עצמו היה בראש המבנה, במקום שבו “שכן” האל לפי האמונה. אליו עלו במדרגות. הנקודה העליונה נתפסה כמקום מפגש בין שמים לארץ.
הזיגוראתים התנשאו מעל מרכזי הערים. לפי העדויות הארכאולוגיות, נהגו לבנות אותם ליד ארמון המלך או ליד מקדש העיר, כדי להדגיש שהאל תומך בשלטון.
מאורוכ ועד “מגדל בבל”
הזיגוראת העתיק ביותר הידוע, “זיגוראת אנו”, נבנה ב־אורוכ (Uruk; כיום וארקה), כ־250 קילומטרים מדרום ל־בגדאד, סביב 4,000 לפנה״ס. הוא הוקדש לאל השמים אנו. בין 3,500 ל־3,000 לפנה״ס נבנה מעליו “המקדש הלבן”.
כיתוב תמונה
המקדש הלבן: מבנה בגובה כ־12 מטרים, שנקרא כך משום שהולבן כולו מבפנים ומבחוץ. לפי החוקרים, הוא ודאי זהר באור השמש. (מתוך התיאור במקור)
עם הזמן, התרבות השומרית הוחלפה בידי האימפריה האכדית, ובהמשך האימפריות הבבלית והאשורית. למרות עלייתן ונפילתן של אימפריות, המשיכו לבנות זיגוראתים ברחבי המזרח הקדום.
המילה “זיגוראת” קשורה לפועל באכדית שמשמעותו “לבנות לגובה”.
זיגוראתים מפורסמים נוספים
מלכי אשור בנו זיגוראת מרשים בבירתם נמרוד, כ־30 קילומטרים מדרום ל־מוסול. הוא הוקדש לנינורתה, אל מלחמה וניצחון במסורות שומריות ואכדיות.
בניפור (Nippur) – עיר קדושה במסופוטמיה – עמד זיגוראת מרכזי לפולחן האל אנליל.
מלך בבל נבוכדנצר השני הקדיש את הזיגוראת אתמננקי לאל מרדוך. פירוש השם: “מקדש יסוד השמים והארץ”. אתמננקי שכן מצפון למקדש אחר בשם אסגילה, שהיה המקדש הראשי של מרדוך בבבל.
לפי החוקרים, אתמננקי הוא מועמד מרכזי להשראת סיפור מגדל בבל ב־הברית הישנה. ב־ספר בראשית (פרק יא) מתואר “מגדל” שנבנה מלבני בוץ ולא מאבן, ונועד להגיע לשמים. המעשה נתפס כביטוי לגאווה אנושית. לפי הסיפור, האל בלבל את שפות בני האדם ופיזר אותם על פני הארץ.
ההיסטוריון היווני הרודוטוס כתב שמרדוך נהג לבחור אישה שתשהה איתו בלילה במקדש העליון של הזיגוראת. לעיתים פירשו זאת כטקס “נישואים מקודשים” הכולל איחוד מיני סמלי בין אישה לאל. עם זאת, החוקרים מציעים פרשנות אחרת: ייתכן שמדובר בטקס “אינקובציה”, שבו אדם ישן במקום קדוש כדי לקבל התגלות על רצון האל.
שימור מתמיד והשפעה עד גורדי השחקים
לבני בוץ אינן עמידות כמו אבן. לכן זיגוראתים נדרשו לתחזוקה ולשיקום מתמידים. בבבל, אתמננקי נבנה מחדש כמה פעמים. בשנת 323 לפנה״ס הורה אלכסנדר הגדול לחייליו להרוס את המבנה כדי להקים אותו מחדש מן היסוד. מותו המוקדם עצר את התוכנית, ולא ברור אם יורשיו השלימו אותה.
זיגוראתים שהשתמרו טוב יותר כוללים את זיגוראת אור באזור תל אל־מוקייר בעיראק. המלך אור־נאמו הקדיש אותו לאל הירח ננה (או סין) סביב 2100 לפנה״ס.
דוגמה נוספת היא הזיגוראת של צ׳וגה זנביל ב־איראן, שנבנה סביב 1250 לפנה״ס. כיום גובהו 24.5 מטרים בלבד, לעומת גובה מקורי מוערך של 53 מטרים.
ההשפעה האדריכלית לא נעצרה בעת העתיקה. לפי החוקרים, הזיגוראתים השפיעו גם על “גורדי השחקים המדורגים” של תקופת הארט דקו במאה ה־20. דוגמאות כאלה הופיעו בקו הרקיע של ניו יורק.
אם מסתכלים היטב, טוענים החוקרים, אפשר לזהות “שפה זיגוראתית” גם ב־בניין האמפייר סטייט שב־מנהטן.
לדברי החוקרים, הדוגמאות המודרניות מזכירות עד כמה עמוקה ההמשכיות של רעיונות תכנוניים: שפת עיצוב שמקורה במזרח התיכון לפני יותר משישה אלפי שנים עדיין נוכחת בעיר המודרנית.
המאמר פורסם באתר THE CONVERSATION
עוד בנושא באתר הידען:
