הסקירה אינה מציגה שיעור ארצי אחד של פוסט־טראומה, חרדה או דיכאון. היא מצביעה על הבדלים ניכרים בין קבוצות ועל פגיעוּת מוגברת בקרב מי שהתמודדו עם לחימה, אובדן, פינוי, לחץ כלכלי ואיומים מתמשכים. רק שלושה מחקרים עסקו בהתמכרויות
סקירה שיטתית של 68 מחקרים שנערכו בישראל בשנתיים הראשונות לאחר מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה מצביעה על כך שלא הייתה תגובה נפשית אחידה בקרב הציבור. מידת המצוקה שנמדדה במחקרים השתנתה בין אוכלוסיות ולאורך זמן, ונקשרה בין השאר לעוצמת החשיפה, למשכה ולהצטברותם של גורמי לחץ נוספים.
הסקירה עסקה בתסמינים פוסט־טראומטיים, חרדה, דיכאון והתנהגויות הקשורות להתמכרות. היא נערכה בידי ד"ר מיכל כהן, מאור דניאל לויטין, אור גליקסברג, עינב לוין, צליל דביר ופרופ' מריו מיקולינסר מהמרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש ומהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. לויטין משויך גם לבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. המחקר נערך בשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות.
המאמר התקבל לפרסום ומופיע באתר כתב העת Frontiers in Psychiatry.
אין נתון אחד המתאר את מצבה הנפשי של ישראל
החוקרים אינם מספקים הערכה אחת של שיעור הסובלים מפוסט־טראומה, חרדה או דיכאון בישראל. המחקרים שנכללו בסקירה נבדלו מאוד באוכלוסיות שנבדקו, בהגדרות החשיפה, בכלי המדידה ובמועד שבו נערכה הבדיקה. בחלקם ייתכן שנבדקו גם מדגמים חופפים.
בשל ההבדלים האלה לא בוצעה מטא־אנליזה, כלומר החוקרים לא איחדו את תוצאות המחקרים לחישוב סטטיסטי של שכיחות ארצית. במקום זאת הם ערכו סינתזה תיאורית שיטתית כדי לזהות דפוסים חוזרים, הבדלים בין קבוצות ופערים בידע.
משמעות הדבר היא שאין לפרש את הסקירה כהוכחה לכך שכלל הציבור הישראלי פיתח הפרעה פסיכיאטרית, או כאומדן של מספר האנשים הזקוקים לטיפול. הממצאים מתארים קשרים ודפוסים שעלו במחקרים שונים.
עוצמת החשיפה והמשכה
בחלק מהמחקרים פחתו התסמינים ככל שחלף הזמן, בעוד שבקבוצות אחרות נותרה המצוקה גבוהה. אחד הדפוסים החוזרים היה הקשר בין תסמינים פוסט־טראומטיים לבין חשיפה ישירה, מצטברת או הקשורה לתפקידו של האדם.
אנשי מילואים היו בין האוכלוסיות שבהן תועד נטל נפשי משמעותי. במדגמים של אנשי מילואים נמצא קשר בין תסמינים פוסט־טראומטיים לבין חוויות מסוימות מהשירות, ובהן לחימה מטווח קרוב, חשיפה לשרידי אדם ופציעה גופנית.
עם זאת, עצם השירות במילואים אינו מלמד לבדו על מצבו הנפשי של אדם. המחקרים מצביעים על חשיבות סוג החוויות, עוצמתן, משכן והצטברותן, וכן על המשאבים האישיים והחברתיים העומדים לרשותו.
גם תסמיני חרדה ודיכאון תועדו במחקרים רבים. אצל חלק מהנבדקים הם פחתו עם הזמן, אך נותרו מוגברים בחלק מהקבוצות שהתמודדו עם איום מתמשך, שירות מילואים ממושך, פינוי מהבית או שכול.
לא רק חשיפה ישירה לאירועי האלימות
הסקירה מצביעה על כך שהמצוקה הנפשית לא נקשרה רק לנוכחות בזירת הלחימה או לפגיעה גופנית. גם אובדן של בני משפחה וחברים, עקירה ממקום המגורים, אובדן הכנסה, ירי טילים ממושך, חוסר ביטחון תזונתי וחשיפה נרחבת לתכנים תקשורתיים נקשרו בחלק מהמחקרים ליותר תסמיני חרדה ודיכאון.
כך נוצרים מעגלים שונים של פגיעוּת: אנשי מילואים שנקראו שוב ושוב לשירות; בני ובנות זוגם שנשאו בעומס משפחתי מתמשך; משפחות שכולות; תושבים שפונו מבתיהם; ואנשים שנאלצו להתמודד במקביל עם איום ביטחוני ועם קושי כלכלי.
אין פירוש הדבר שכל אדם המשתייך לאחת הקבוצות האלה יסבול מהפרעה נפשית. מדובר בגורמי סיכון ובהבדלים שנמצאו ברמת הקבוצות, ולא באבחנה אישית.
מנגד, תמיכה חברתית נתפסת — בעיקר מצד חברים ואנשים קרובים — נקשרה במחקרים מסוימים לרמות נמוכות יותר של תסמינים פוסט־טראומטיים. גם כאן מדובר בקשר סטטיסטי, ולא בהוכחה שתמיכה חברתית לבדה מונעת את התפתחות התסמינים.
רק שלושה מחקרים עסקו בהתמכרויות
אחד הממצאים החשובים בסקירה הוא דווקא מיעוט המחקרים שעסקו בהתמכרויות. מתוך 68 המחקרים שנכללו בה, רק שלושה בדקו שימוש בחומרים ממכרים או הימורים.
שני מחקרים עסקו בשימוש בחומרים ודיווחו על עלייה לאחר המתקפה בקרב המדגמים שנבדקו. העלייה נקשרה לחשיפה חמורה יותר, למצוקה נפשית ולקשיים נפשיים שהיו קיימים עוד לפני המלחמה. חשיפה ישירה הייתה המשתנה שנקשר באופן החזק ביותר לעלייה בשימוש.
המחקר השלישי עסק בהימורים. הוא זיהה עלייה בעיקר בקרב גברים שלא סבלו קודם לכן מבעיית הימורים ודיווחו על קושי רב יותר בוויסות רגשות.
שלושה מחקרים אינם בסיס מספיק לקבוע שהתרחשה עלייה כלל־ארצית בהתמכרויות. הממצאים מצביעים לכל היותר על עליות ממוקדות בקרב חלק מהנבדקים ועל צורך במחקר נוסף. לכן החוקרים מגדירים את ההתמכרויות כתחום חשוב אך עדיין בלתי נחקר במידה מספקת.
מגבלות המחקר
החוקרים חיפשו מאמרים בארבעה מאגרים מדעיים: PubMed, PsycINFO, Scopus ו־Web of Science. החיפוש כלל מחקרים על אוכלוסיות בישראל שהתפרסמו בין 7 באוקטובר 2023 ל־7 באוקטובר 2025, ועודכן עד 30 בדצמבר 2025.
בתחילה נמצאו 4,588 רשומות. לאחר בדיקת הכותרות, התקצירים והמאמרים המלאים נותרו 68 מחקרים שעמדו בתנאי ההכללה. שני בודקים בחנו את המאמרים בנפרד, והסיכון להטיה הוערך באמצעות כלים מותאמים לסוגי המחקר השונים.
לצד ההליך השיטתי, בסיס הראיות מוגבל. מחקרים רבים הסתמכו על שאלוני סינון ולא על אבחון פסיכיאטרי מלא. בחלק גדול מהם נאספו הנתונים בנקודת זמן אחת, ולכן קשה לקבוע אם החשיפה המתוארת היא שגרמה לתסמינים.
גם כמה אוכלוסיות חשובות, ובהן חיילים בשירות סדיר, ילדים ובני נוער וחלק מהמשפחות הצבאיות, לא זכו לייצוג מספק במחקרים הקיימים. אין גם אפשרות לדעת בשלב זה אילו תסמינים היו תגובה זמנית לנסיבות קשות ואילו התפתחו למצב ממושך הדורש טיפול ארוך טווח.
צורך במעקב ממושך ובמענה מותאם
לדברי החוקרים, התוצאות תומכות במעקב ארוך טווח ובשירותים המותאמים לרמת החשיפה ולנסיבות החיים, במקום להניח שכל האוכלוסייה זקוקה לאותו מענה.
מכיוון שתסמינים פוסט־טראומטיים, חרדה ודיכאון עשויים להופיע יחד, החוקרים מצביעים גם על חשיבותם של שירותים המסוגלים להתייחס לכמה צרכים נפשיים במקביל.
הערכת ההתאוששות אינה צריכה להתבסס רק על ירידה בציון של שאלון תסמינים. בחלק מהמחקרים נקשרו חרדה ודיכאון גם לירידה באיכות החיים ולפגיעה בתפקוד. לכן חשוב לבחון גם אם אנשים מסוגלים לעבוד, לטפל במשפחתם, לקיים קשרים ולחזור לתפקידים משמעותיים בחיי היום־יום.
הסקירה מתארת את השנתיים הראשונות בלבד. מאחר שעבור רבים אירועי 7 באוקטובר לא הסתיימו באירוע חד־פעמי אלא לוו באיומים חוזרים, שירות צבאי, פינוי, אובדן ולחץ כלכלי, יהיה צורך במחקרי אורך כדי להבין את מלוא ההשלכות.
שאלות ותשובות
האם הסקירה מצאה כמה ישראלים סובלים מפוסט־טראומה? לא. ההבדלים בין המחקרים לא אפשרו לחשב שיעור ארצי משותף, ולא נערכה מטא־אנליזה. בנוסף, מחקרים רבים מדדו תסמינים ולא אבחנו הפרעת PTSD.
מי נמצא פגיע יותר במחקרים שנבדקו? תסמינים מוגברים נקשרו לחשיפה ישירה ומצטברת, לחוויות לחימה מסוימות, לשכול, לפינוי, לאיום מתמשך וללחץ כלכלי. אין פירוש הדבר שכל אדם בקבוצות האלה יפתח הפרעה נפשית.
האם נמצאה עלייה בהתמכרויות בישראל? אין בסיס לקביעה כלל־ארצית כזו. רק שלושה מתוך 68 המחקרים עסקו בהתמכרויות. הם הצביעו על עליות אצל חלק מהנבדקים, אך בסיס הראיות קטן.
מהי המסקנה המעשית של החוקרים? נדרש מעקב ממושך ומענה המותאם לעוצמת החשיפה, למשכה ולמצבו של האדם, לצד הרחבת המחקר בקרב אוכלוסיות שלא נבדקו די הצורך.
עוד בנושא באתר הידען
- מחקר: טראומת 7 באוקטובר הובילה לעלייה בתסמיני OCD בקרב ניצולים
- מחקר ישראלי: שחיקה הורית היא גורם מפתח בקשיי ילדים בזמן מלחמה
- גירוי מוחי לא פולשני הפחית זיכרונות חודרניים ב־PTSD – ממצאים ראשוניים
- פוסט־טראומה בעוטף עזה
- לוחמים שאיבדו חבר במהלך קרב סובלים מזעזוע רגשי במשך שנים
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
