סיקור מקיף

פוסט טראומה בעוטף עזה

במכללת ספיר התקיים בשנת 2009, יום עיון אודות השלכות החשיפה המתמשכת לטראומה של טרור, בקרב אזרחים ביישובי שדרות ועוטף עזה * הממצאים של פרופ’ אבי בסר ממכללת ספיר, פרופ’ ביאטריס פריאל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופרופ’ יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה שבנוי-יורק ארה”ב, מאוששים את החששות

הידיעה התפרסמה ב-13 באפריל 20009 ועודכנה במקצת כעת בעקבות הטבח בעוטף, 7/10/2023

פוסט טראומה. Photo 137131154 © Designer491 | Dreamstime.com
פוסט טראומה. Photo 137131154 © Designer491 | Dreamstime.com

חוקרים מזהים את ישראל כמעבדה טבעית לחקר לחץ והשלכותיו בקונטקסט של מלחמה וטרור. חשיפה לפעולות טרור נמצאה כבעלת השלכות קשות על הבריאות הנפשית, ע”י יצירת רמות גבוהות של תסמיני מְצוּקָה ודיכאון באוכלוסיה הכללית. כמו כן חשיפה כזו נמצאה כקשורה באופן עקבי לתסמינים של הפרעה פוסט-טראומטית. (PTSD) תסמונת פוסט טראומטית או תסמונת בתר חבלתית, הינה אותו סינדרום אשר ממנו סובל האדם שנחשף לאירוע הטראומטי מאיים החיים, וכולל תסמינים משלוש קבוצות: חודרנות) תסמינים שיכולים לכלול בין היתר: פלאשבקים של האירוע הטראומטי אשר מופיעים אצל האדם, שנחשף או נפגע, במהלך היום ו/או במהלך הלילה, תוך כדי חלומות רגילים ו/או בהקיץ, ותחושת מצוקה כתוצאה מחשיפה לאירועים המזכירים את האירוע הטראומטי) , הימנעות) כגון: הימנעות מהשתתפות או מביצוע כל פעולה אשר קשורה או מזכירה את האירוע הטראומטי או אירוע אחר דומה לו, בעיות זיכרון, ניסיונות הדחקה של האירוע הטראומטי, תחושת דיכאון וניתוק מן החברה, אדישות כלפי הסביבה, וקושי בהבעת רגשות (ועוררות יתר) כגון: עצבנות יתר, סף גירוי נמוך, קשיי ריכוז, נדודי שינה, חרדה כללית, התנהגות אלימה כלפי הסביבה וכו'(.

המחקרים בעקבות אירועי הטרור של מגדלי התאומים בספטמבר 11, אירוע הפיגוע במדריד, והאירוע בלונדון, הדגימו כי גם אנשים שלא נחשפו לאירוע באופן ישיר, אלא באמצעות המדיה, מפגינים תסמינים של הפרעות נפשיות שונות כולל של מצוקה, עקה ו- PTSD , אולם ברמה נמוכה מזו של אלו שנחשפו אליהם באופן ישיר.

יחד עם, זאת מעטים המחקרים שעסקו בחקר הסוגיה של חשיפה ממושכת לאירועי טרור, מֶסַכְנִי חיים, בקרב אוכלוסייה אזרחית. רוב המחקר בתחום התעסק בהשלכות של אירועי טרור או אירועים טראומטיים אחרים, לאחר שאלו הסתיימו. מבחינה זו האירועים ביישובי שדרות ועוטף עזה, הנמשכים כ- 8 שנים, מהווים הזדמנות “נדירה ומיוחדת” למחקר, בכלל, ופסיכולוגי בפרט, בתחום של חשיפה ממושכת ובדיקת השלכותיה, תוך שהיא מתרחשת. לאחרונה הסתיים פרויקט מחקרי רחב היקף בראשותו של פרופ’ אבי בסר מהמכללה האקדמית ספיר בשיתוף עם פרופ’ ביאטריס פריאל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופרופ’ יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה שבנוי-יורק ארה”ב, שעסק בהשלכות הפסיכולוגיות של החשיפה המתמשכת לטראומה של טרור, בקרב אזרחים ביישובי שדרות ועוטף עזה. בסדרת המחקרים הושוו מדגמים של אזרחים בגילאי 20-60 , תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה שבטווח נפילות הקסאמים) קיבוצים ומושבים( המתגוררים בישוב לפחות ב- 10 שנים האחרונות, עם מדגם של קבוצת השוואה מאזור מרוחק שלא נחשף בעבר לאירועי טרור וזהה לקבוצת המחקר בכל המאפיינים ההתיישבותיים (עיר קטנה, קיבוצים ומושבים) והסוציו-דמוגרפים.

ממצאי סדרת המחקרים, מעלים כי החשיפה הממושכת של כמעט 8 שנים לאירועי טרור מאיימי חיים, הינה בעלת השלכות משמעותיות על בריאותם הנפשית של התושבים החשופים. בין היתר, נמצא כי בהשוואה לקבוצת החשיפה העקיפה, תושבי שדרות ועוטף עזה מגלים רמות גבוהות ומובהקות של כל הסימפטומים של התסמונת הפוסט הטראומטית) חודרנות, הימנעות ועוררות יתר (וכי 27% מהמדגם של תושבי שדרות ועוטף עזה לעומת רק 3% ממדגם קבוצת ההשוואה מגלים רמות קליניות מובהקות של התסמונת. בנוסף המחקרים מדגימים רמות גבוהות ומובהקות של מצוקה נפשית בקרב מדגם המחקר, הכוללים רמות גבוהות של תסמיני חרדה כללי, עקה כללית, דיכאון, עוינות, כעס, ותסמינים פסיכוסומאטיים שונים.

בדיקת הגורמים הפסיכולוגים האישיותיים השותפים בפיתוח התסמינים הנפשיים השליליים הללו, מעלה כי גורמי אישיות הקשורים בתכונת התלותיות מהווים גורם משמעותי מכריע בהסבר הפגיעות במצב של החשיפה לטראומה המתמשכת ביישובי שדרות ועוטף עזה.

פרופ' אבי בסר פסיכולוג מומחה, חוקר בתחום האישיות, חבר סגל במחלקה לניהול המשאב האנושי, המכללה האקדמית ספיר
פרופ’ אבי בסר פסיכולוג מומחה, חוקר בתחום האישיות, חבר סגל במחלקה לניהול המשאב האנושי, המכללה האקדמית ספיר

נמצא כי, אנשים בעלי רמות גבוהות של תלותיות) בעלי צורך ביחסים בין אישיים וגילויי קושי בתנאים של נטישה (הם אלו המדווחים על הרמות הגבוהות ביותר של כל התסמינים הנפשיים השליליים. עוד נמצא כי בהשוואה למדגם שלא נחשף ישירות לאירועי הטרור, ביישובי שדרות ועוטף עזה הנשאלים דיווחו על רמות נמוכות במובהק של תפיסת התמיכה החברתית הזמינה עבורם) הן ממשפחה הן מחברים והן מאחרים משמעותיים (וכן על רמות נמוכות במובהק של שביעות הרצון שלהם מהחיים. הם גם מדווים על רמות גבוהות יותר במובהק של נטייה להתמודד עם המצב באמצעות אסטרטגיות התמודדות פסיכולוגית לא יעילה כגון: רומינציה (הנטייה להרהור שלילי), קטסטרופיזציה (הנטייה להעצמת שליליות האירוע) ,והאשמת האחר.

המחקר הדגים כי פגיעותם של תושבי שדרות ועוטף עזה בעלי הנטייה לתלותיות, לתסמיני המצוקה וה ,PTSD-קשורה בחוויות של העדר תמיכה חברתית, בנטייה להתמודדות פסיכולוגית לא יעילה, ובנטייה להגברת החוויה הפסיכולוגית של לחץ. ניכר כי חשיפה ממושכת פוגעת במשאבי ההתמודדות ומדלדלת אותם ובנוסף מייצרת אפקט “סיר לחץ”, בו גורמי התמיכה כגון משפחה וחברים נמצאים בסיטואציה זהה ומתקשים להתפנות ולתמוך באנשים בעלי צורך אישיותי כזה שאף מתעצם במצבי לחץ ובעיקר טראומטיים וממושכים.

ממצאים נוספים הדגימו כי מאפייני אישיות הקשורים בנושאים של חוסר ביטחון בהתקשרות בעיקר חרדה המתעוררת בהקשרים של צורך בקשר ותמיכה, מהווים פגיעות לחוויה של חשיפה לטראומה של טרור באופן מתמשך ומלווה בפגיעה ברמה הקהילתית. אלו חווים רמות גבוהות של לחץ ומתסמינים פסיכולוגיים מרובים .
לבסוף, המחקר בדק גם הבדלים בין מדגם שדרות ועוטף עזה ומדגם ההשוואה) של החשיפה העקיפה (בעמדות שליליות מפלות כלפי האויב ) כגון שִנְאָה, בּוּז, תִעוב, עוֹיְנוּת, עֶלְיוֹנוּת, ודְחִיָה, כלפי משגרי הקסאמים. (בזמן שתושבי שדרות ועוטף עזה, כאמור, מגלים רמות גבוהות מובהקות של כל גורמי הפגיעות: כל התסמינים הנפשיים השליליים ודרכי התמודדות פסיכולוגית לא יעילה ורמות נמוכות מובהקות של גורמי חוסן) כגון תמיכה ושביעות רצון מהחיים), לא נמצאו הבדלים בעמדות השליליות כלפי האויב בין המדגמים.

נראה כי גם מי שלא נחשף ישירות לאירוע מגלה “רצייה חברתית” ו”אוהב לשנוא” את האויב. אולם רק במדגם שדרות ועוטף עזה העמדות השליליות הללו היו קשורות בכל התסמינים הנפשיים השליליים. למרות ההזדהות עם “שנאת האויב” הרי שאין זו “שותפות גורל”, שכן לאויב השלכות שליליות על הבריאות הנפשית של אלו הנחשפים לאיום הישיר שלו והשפעה על גורלם. חשוב לציין שהעובדה שתושבי שדרות ועוטף עזה מדווחים על רמה נמוכה של שביעות רצון מהחיים איננה קשורה כלל לפיתוח עמדות שליליות מפלות כלפי האויב. מדובר ככל הנראה בתולדה ישירה של חומרת התסמינים הנפשיים הקשורים באירועים הטראומטיים ולא של “תסכול כללי”. באופן כללי ממצאי המחקרים בפרויקט הזה מדגימים את ההשלכות השליליות המצטברות כתוצאה מהחשיפה הממושכת לאירועי הטרור הן בהיבטים תוך-אישיים והן בהיבטים בינאישיים, והם בעלי השלכות חשובות הן מבחינה תיאורטית בתחום המחקר החברתי-אישיותי והן מבחינת תכנון ויישום של התערבויות בתחום הפרטני הקליני טיפולי והן בתחום המערכתי קהילתי.

מספר מאמרים המדווחים על ממצאי הפרויקט נמצאים זה מכבר בשלבים שונים של פרסום בכתבי עת מדעיים מובילים בתחום הפסיכולוגיה. בימים אלו חלקם התקבלו לפרסום בכתבי עת חשובים ומובילים בתחום, כגון Journal of Traumatic Stress.

בימים האחרונים הסתיים פרויקט מחקרי נוסף שבדק שעקב אחר סטודנטים בשנה הראשונה ללימודיהם במכללה האקדמית ספיר שנאלצו להתפנות מהמכללה עקב מבצע עופרת יצוקה . המחקר עקב אחר סטודנטים שחזרו לבתיהם שאמורים היו להוות מקום בטוח ומצאו עצמם במצב לחץ ואיום כתוצאה מהרחבת טווח הירי. מדידות בזמן המלחמה וחודשיים לאחר הפסקת האש מדגימות את חשיבות המימדים התוך אישיים והבין אישיים בהבניה של תפיסות ותגובות לאירועים טראומתיים וההשלכות ארוכות הטווח ברמת הבריאות הנפשית. ממצאי המחקר התקבלו לפרסום בכתב העת של ה – APA:
Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy.

זו הזדמנות מצוינת להודות לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה ולתושבי אילת ויישובי כביש הערבה, שנטלו חלק והשתתפו במחקר בהתנדבות. כמו כן, תודות מרובות לסטודנטים מהמחקר המודרך, מהמחלקה לניהול המשאב האנושי בספיר ואלו מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב קמפוס אילת, ששימשו עוזרי מחקר וסייעו באיסוף הנתונים.

1. Besser, A., & Priel, B. (in press). Personality vulnerability, low social support, and maladaptive cognitive emotion regulation under ongoing exposure to terrorist attacks. Journal of Social and Clinical Psychology.

2. Besser, A., Neria, Y., & Haynes, M. (under review) Adult attachment, perceived stress, and PTSD among civilians continuously exposed to terrorism in southern Israel. Personality and Individual Differences.

3. Besser, A., Neria, Y. (in press). PTSD symptoms, satisfaction with life and prejudicial attitudes towards the adversary among Israelis exposed to ongoing terrorist attacks. Journal of Traumatic Stress.

4. Besser, A., & Neria, Y. (in press). When home isn’t a safe haven: Insecure attachment, perceived social support, and PTSD symptoms among Israeli evacuees from a battlefront still under threat. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy.

16 תגובות

  1. מה יהיה..מאוד חשוב לעשות כנסים, לדבר על הנושא ולחשוף אותו לציבור ולתקשורת – אבל האם זה הפיתרון? אנשים ישארו עם חרדות, דיכאונות וטראומות לעד כל עוד המצב בארץ כלכך מסוכן ושביר, כאשר יש אירועים ביטחוניים שקורים או שעלולים לקרות בכל רגע, מתסכל רק לחשוב על זה.

  2. חברים, אולי זה הזמן שכולנו ניקח נשימה עמוקה.

    לקחנו? נהדר.

    הייתי רוצה להדגיש נקודה חשובה: צה”ל לא הפר את החוק הבינלאומי במבצע עופרת יצוקה, וחיילי צה”ל באופן כללי אינם מוגדרים כפושעי מלחמה. החוק הבינלאומי מאפשר לתקוף מתקנים אזרחיים, אם הם מחפים או מסתירים כוח עוין. החמאס נהג לשגר קסאמים באופן יומיומי מבתיהם של תושבי עזה. מכיוון שכך, ובהתאם לחוק הבינלאומי, לצה”ל היה היתר מלא לפעול כנגד החמאס גם בתוך איזור עם אזרחים. גם מעצמות אירופה ניצלו את אותו חוק במלחמת קוסובו – ועד היום לא הואשמה אף אחת מהן בפשעי מלחמה.

    מידע נוסף ניתן למצוא במאמר העוסק בחוק הבינלאומי ובמבצע עופרת יצוקה.

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-35491-00.html?tag=18-46-52

    חג שמח,

    רועי.

    ——————

    הבלוג החדש שלי – מדע אחר

  3. תוהה,
    בנוסף – בהקשר למה שאמרת "היה עדיף שיהיו יותר אבדות בצד שלנו, מאשר לצאת פושעי מלחמה" רק מחזק את הדיעה שלי עליך שיותר חשוב לך איך אנשים אחרים רואים אותך מאשר מי שאתה באמת. אם אתה מוכן ליותר הרוגים במלחמה, לא משנה ממש מאיזה צד, רק כדי שלא תוצג באור שלילי, מלמד על האישיות שלך. גם אם אתה לא מודע לזה…

  4. תוהה,
    או שאתה ערבי בעל נטיות פלשטיניות, או שאתה פלשטיני, או יותר גרוע – אדם שחושב שיותר חשוב להציג את עצמו כבעל אידיולוגיה ומוסר עילאיים שלא אכפת לו במי יפגע כדי להראות יותר "טוב" לעולם, למרות שבעצם הוא אנוכי והוא בעצמו לא יקריב מעצמו או יסכן מעצמו כלום.

    אם אתה באמת מאמין שהיו צריכים להיות יותר חיילים הרוגים, לא רק שלא מגיע לך להתבטא באתר אלא גם להיות אזרח במדינה. אני מקווה שיום אחד יבואו פורצים לבית שלך, עם המשפחה שלהם – כדי שילמדו את "סודות המקצוע" וירצו לרצוח את משפחתך ואז תמנע מלהגן על משפחתך כדי לא לפגוע בטעות בחפים מפשע שהם משפחתם. אולי אז תבין…

    מעולם לא היה רצון לקטול את או לפגוע בכלל באוכלסיה האזרחית. להפך, אני חושב שלא היה צבא מעולם שלא רק נאלץ לעמוד בבעיות שהחילים שלנו נאלצו להתמודד, אלא גם התנהג בצורה מכובדת כל כך (ואל תביא דוגמא של חייל אדיוט שיצא מהקווים), במיוחד שלא לפגוע באוכלסיה היתה המדיניות שלו.

  5. האמת כן, היה עדיף שיהיו יותר אבדות בצד שלנו, מאשר לצאת פושעי מלחמה. אני לא רואה איך חייהם של חיילים חשובים יותר מחיים של האוכלוסייה האזרחית, אפילו שהיא שייכת ל"אוייב". אפילו יותר מכך, אחד מהתוצאות של לחימה היא הרג של חיילים מתוקף העובדה שהם שם מסיבות מקצועיות (ונניח לרגע את העובדה שבמדינתנו הם עובדי כפייה), אבל האזרחים לעומת זאת הם אנשים שנקלעו במקרה לשדה הקרב, לכן הם ראויים ליותר הגנמה מאשר הלוחמים של שני הצדדים, והשניים צריכים להתחייב להגן עליהם- וגם אם לא מעניינים את החמאס האזרחים שלנו או אפילו שלהם, זה לא נותן לנו אישור לקטול אותם כאוות נפשנו.

  6. תוהה,
    צודק, אז מזל שלא הכרזנו על האוכלסיה האזרחית כאויב ואנחנו לא מנסים לשדוד אותם כאשר סיוע מגיע אליהם…
    אנחנו מעבירים סיוע כלכלי ורפואי בעוד ש"אנשיהם" שלהם שודדים אותם.

    ולא ענית לשאלה שלי בעוד שאני עניתי לשאלה שלך. האם היית מעדיף "לאזן" את כמות הנפגעים בצד שלנו? האם זה מספיק לגרום לך ולאחרים להרגיש יותר טוב עם עצמם? לראות משפחות במדינה שלהם נרצחים? האם זה "כל" מה שנדרש כדי שתרגיש יותר אלטרואיסטי ולהסיר כל רגשות אשמה מזויפים שפיתחת לעצמך?

  7. אתה יודע אורן, יש הרבה דרכים "להגן על עצמך"… ואחת מהן היא לא להכריז על האוכלוסייה האזרחית בתור אוייב, ולא לכלוא אותם בכלוב בלי אפשרות מילות או אפילו קבלה של עזרה רפואית בסיסית…

  8. תוהה,
    זה אשמתנו שאנחנו בעלי צבא חזק יותר ומתקדם יותר? האם רק בגלל עובדה "מצערת" זאת עלינו להרשות לעשות בנו טרור?

    או שאתה מצטער שבגלל יחסי הכוחות שלנו ה"לא הוגנים" כאשר הגנו סוף סוף על עצמנו לא היו יותר נפגעים בצד שלנו כדי "לאזן" את התוצאות ושאתה ואחרים כמוך פחות ירגישו רע עם עצמם ופחות אשמים?

  9. כבר ראינו בשואה הקודמת שהיו, גם יהודים, שטענו שהקורבן אשם.
    הדרך המבולבלת שבה אתה מציג את המציאות ראויה לציון. שום דבר לא יעצור בעדך. הרי ראית שאם נתנו להם חצי שנה להתארגן אז אלו כבר לא היו צינורות אלא גראדים תקניים.
    זו רק שאלה של יכולת.
    היה צריך לחסל אצלם את הרצון להתפרע שוב. חבל באמת שלא סיימו עם זה. גם ככה התעמולה השקרית שלהם הצליחה להפוך חיילי אויב לנערים מסכנים שהלכו בדרך לבית הספר.

  10. כן תכלס, באמת מגיע להם. אם הם עוסקים בטרור נגד אוכלוסייה אזרחית, אז גם לנו מותר. כלומר איך צבא חמוש ברובי היי טק וטנקים בשיווי מיליוני דולר יכול להלחם באספסוף חמוש בטילים מצינורות, בדרך אחרת חוץ מקטילת אזרחים חפים מפשע, נשים, ילדים, והרג חסר הבחנה של כל מה שזז בעזרת טילים עם ניווט לייזר.
    הרי איך ניתן לילדים שלנו, (שגייסנו בתור עובדי כפייה לשמש כבשר תותחים), לסכן את עצמם ולהלחם כמו צבא מקצועי שבין היתר חייב לקחת על עצמו סיכון של חייליו? לא הגיוני שהצבא המיומן שלנו יתעמת פנים מול פנים עם חמושים בנשק מוברח דרך מנהרות, ויסתכן כדי להציל איזה ילד פלסטינאי שהדם שלו לא שווה דבר… אני עדיין לא הצלחתי להבין איך בכלל לא הורידו את כל עזה לעזאזל עם כל מי שחי שם. ככה נשמיד את החמאס על בטוח, ולא נצטרף יותר להכניס לשם את הילדים שלנו לסכן את עצמם, ועוטף עזה המסכנים לא יספגו יותר צינורות (זה כמובן אחרי שכוחות הקומנדו המובחרים שלנו ישחררו משם את גלעד שליט…).

  11. אין שום דבר בעולם שיכול להצדיק ירי של שמונה שנים על אזרחים. באמת כל מה שיקבלו הגיע להם בצדק.
    אם היו מבינים שהם לא יכולים לכבוש את כל מדינת ישראל ולסלק את היהודים בשום מצב, ומפסיקים גם לנסות לעשות לנו שואה בהדרגה (אוטובוסים, סירות מתפוצצות, קסאמים), אז בטוח שלא יהיה לנו מה לחפש אצלם. עובדה שיצאנו והם ממשיכים, סימן שהם לא רוצים חופש בעזה, הם רוצים את כל מה שהם מכנים פלסטין.
    הם ניצלו כל חופש שניתן להם כדי לפגוע – בשומרי הגבול (שעכשיו הם בוכים על העדרם), ברופאים, אפילו בפעילי שמאל. הם בכוונה מתחבאים בתוך אוכלוסיה אזרחית כדי שזו תיפגע ויהיה להם על מה לבכות אצל חבריהם בעולם ולצערנו גם בארץ.
    שמונה שנים של פגיעה מתמשכת בריבונות מחייבת תגובה, אחרת זה לא יעבור גם שמונים שנה.

  12. מה לגבי הפוסט טראומה, של ילדים שישבו ימים רצופים בבתים הרוסים ליד גופות הוריהם, מבלי שניתנה אליהם גישה של כוחות הצלה במשך זמן ממושך…? ומה לגבי האנשים שישבו בבית כשקנה טנק מציץ להם לתוך החלון, זאת לא פוסט טראומה? ואחרי שהוא הרס לך את הבית עם חצי מהמשפחה שהייתה בפנים…?

    אבל עזבו, רק אנחנו סובלים, ולהם זה מגיע, בכל מקרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.