זכרונות מחוויות של כמעט מוות, יותר אמיתיים מהמציאות, אך נגרמים ע"י המוח

שיבוש באונה הקודקודית הוא זה הגורם להזיות כל כך מפורטות הנגרמות לחולים שעברו תרדמת או עמדו במצב של כמעט מוות, ואין לכך שום קשר לדת


הדמיה של חווית כמעט מוות. צילום: Jesse Krauß מתוך wikimedia commons

חוקרים מאוניברסיטת ליאז' בבלגיה הראו כי מנגנון פיסיולוגי במוח הפועל במצבי כמעט מוות מוביל לתפיסה חיה של אירועים מדומינים בהסטוריה של האדם הנמצא במצב זה, אלא גם אירועים אמיתיים שהתרחשו בחייו. ממצא מדהים זה עליו דווח ב- PLOS ONE ואשר הושג באמצעות שיטה מקורית דורש אימות בידי חוקרים נוספים.

אנשים במצב של מוות קליני או כמעט מוות ( NDE – Near Death Experience), דיווחו על מעבר במנהרה, והרגשה של מעבר למציאות אחרת או 'עזיבה של הגוף'. תופעה זו מכונה בציבור בשם חווית סף מוות או חווית כמעט מוות. האם חוויה זו היא תוצר של המוח, או אולי מנגנון הגנה פסיכולוגי? אולי מדובר בהזיות?

תופעות אלה תועדו רבות בתקשורת ועוררו אמונות ותיאוריות מכל הסוגים. מנקודת המבט המדעית חוויות אלה קשות להבנה מכיון שהן מגיעות במצבים כאוטיים, שעושים את המחקר בזמן אמת כמעט בלתי אפשרי.

החוקרים באוניברסיטת ליאז' ניסו גישה חדשה. תקיפת הבעיה בשילוב של שתי קבוצות שונות: קבוצת מדעי התרדמת (Coma) בראשות סטיבן לוריס, וחוקרים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית (פרופ' סרז' ברנאר והדויג דהון) בחנו את הזכרונות מחוויות כמעט מוות באמצעות היפנוזה, מתוך הנחה שמדובר בתוצרים של הדמיון, וכן את המאפיינים הפיסיולוגיים (חישה, הכרה עצמית, רגשות וכו') שאמורות להיות קרובות לאלו של זכרונות מדומינים. מנגד, אם ה-NDE הן חוויות דומות לאלו שבמציאות המאפינים שלהם אמורים להיות דומים לזכרונות אירועים אמיתיים.

החוקרים השוו את התגובות של שלוש קבוצות של מטופלים, שכל אחד מהם שרד בדרך אחרת מצב של תרדמת, וקבוצה של מתנדבים בריאים. הם בחנו את זכרונות ה-NDE ואת הזכרונות של אירועים אמיתיים ומדומינים בסיוע שאלונים שהעריכו את המאפיינים של זכרונות אלה. התוצאה היתה מפתיעה. מנקודות המבט שנחקרה, לא רק שה-NDE לא דומה לזכרונות אמיתיים או מדומינים אלא שגם התופעות המאפיינות המבנות בזכרונות של אירועים אמיתיים (זכרונות מפורטים של קלט החושים) היו רבים יותר בזכרונות NDE מאשר בזכרונות מאירועים אמיתיים.

המוח, בתנאים היוצרים תופעות אלה, נופל טרף לכאוס. המגנגנונים הפיסיולוגים והפרמקולוגיים משובשים לחלוטין, מחמירות או בחלק מהמקרים נעלמות. מחקרים אחרים הראו כי קיימים הסברים פיסיולוגיים לכמה מרכיבים של ה-NDE כמו התחושה של חוויה חוץ גופית, שיכולה להיות מוסברת באי תפקוד של האונה הקודקודית. בהקשר זה, המחקר החדש מציע כי אות מנגנונים יכולים גם ליצור תפיסה – שהאדם מפרש כאילו היתה חוויה חיצונית או במילים אחרות – מציאות.

זו דרך מסוימת בה המוח משקר לאדם, כמו בהזיות. אירועים אלה מפתיעים במיוחד ובפרט חשובים מנוקת המבט הרגשית והאישית, מדובר בזכרונות מפותחים, מפורטים, מדויקים ומוחשיים.

אינספור מחקרים בחנו את המנגנונים הפיסיולוגיים של ה-NDE, תוצר תופעות מוחיות אלה, אך כשהן נעשות בנפרד, שתי התיאוריות לא מסוגלות להסביר את התופעה בכללה.
המחקר שפורסם ב-PLOS ONE לא טוען להציע הסבר ייחודי ל-NDE אלא תורם לפתיחת מסלול חדש של מחקרים הלוקחים בחשבון תופעות פיסיולוגיות כגורמים הקשורים ולא רק תורמים לתופעות פיסיולוגיות.

אמנם לכאורה מדובר בבזבוז משאבים, שכן אין שום סיבה הגיונית להאמין בקיומה של נשמה ולכן אין טעם להוכיח את אי קיומה אבל יש כמה סיבות שבגללן המחקר היה כדאי: סיבה אחת היא פשוט להבין עוד יותר מה קורה למוח במצבי הדחק הקיצוניים ביותר שיש וסיבה נוספת – נעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של הדתות העממיות והממוסדות. גם בקמה זה אפשר להסתדר בלי אלוהים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

87 תגובות

  1. אסף
    מה שאתה אומר הוא מעניין מאוד. הבעיה היא שאין כל קשר בין מה שאתה אומר לבין המציאות. אין שום מקרה מוכר שאפילו קרוב למה שאתה אומר.

    אבל אל תיתן לעובדות לבלבל אותך!

  2. כפי ששמו לב רבים מהמגיבים מסיום המאמר ברור שאין כאן בירור אמיתי אלא רק רצון להוכיח שלא קיימת נשמה. הסיבה לכך פשוטה כיוון שכותב המאמר חושש שאם יש נשמה והוא הרי לא משקיע בה יש לו בעיה חמורה עם עצמו.
    לגופו של עניין מי שיקרא מחקרים בנושא שחקרו אלפי מקרים יראה שאין במחקר זה תשובה מקיפה כלל. לדוגמא ברבים מהמקרים מעידים האנשים שהם ראו בצורה ברורה את הצוות הרפואי ואף נתנו פרטים מדוייקים על הלבוש וכדומה כאשר בחלק מהמקרים מדובר באנשים עיוורים!
    בכל אופן קשה מאוד להגיע לחקר האמת כאשר החוקר יוצא מתוך נקודת הנחה מסויימת ואינו מוכן להיות פתוח שייתכן והוא טועה מאחר וזה יחייב אותו לבצע שינוי מהותי בחייו.

  3. כפי ששמו לב רבים מהמגיבים מסיום המאמר ברור שאין כאן בירור אמיתי אלא רק רצון להוכיח שלא קיימת נשמה. הסיבה לכך פשוטה כיוון שכותב המאמר חושש שאם יש נשמה והוא הרי לא משקיע בה יש לו בעיה חמורה עם עצמו.
    לגופו של עניין מי שיקרא מחקרים בנושא שחקרו אלפי מקרים יראה שאין במחקר זה תשובה מקיפה כלל. לדוגמא ברבים מהמקרים מעידים האנשים שהם ראו בצורה ברורה את הצוות הרפואי ואף נתנו פרטים מדוייקים על הלבוש וכדומה כאשר בחלק מהמקרים מדובר באנשים עיוורים!
    בכל אופן קשה מאוד להגיע לחקר האמת כאשר החוקר יוצא מתוך נקודת הנחה מסויימת ואינו מוכן להיות פתוח שייתכן והוא טועה מאחר וזה יחייב אותו לבצע שינוי מהותי בחייו.

  4. ניסים, הידע שלנו על "איך מח עובד" מצומצם בהחלט. יש כמה נקודות בודדות ברורות, יש כמה נגנונים שהבנו… לא מעבר לזה… למשל , אנחנו רחוקים מאוד מלהבין אפילו תהליכים בסיסיים של זיכרון. הדבר המרכזי שאותו אתה שוכח הוא שהבנה של תהליכים פיזיולוגיים, מולקולריים וחשמליים במח לא מקרבת אותנו במאומה להבנה אפילו בסיסית של תפיסה (חוויה). למשל, אנחנו מבינים לא רע את התהליכים הקורים במח כשאדם רואה צבע מסויים (למשל אדום). אנחנו יודעים שכאשר אורך גל המתאים לאדום נקלעט ברשתית ומשם ממשיך, בלי לפרט, לאזורים וויזואליים עליונים. ניתן למדוד תגובות נוירונליות בדרך זו או אחרת ולהצהיר בביטחון מלא שאדם זה רואה אדום… אבל מה שלא ניתן אפילו בערך (לפחות בשלב זה) זה להבין למה פעילות של נוירון או איזור מסויים גורמים לחווית האדום… היום לא ברור לחלוטין איך פעילות מוחית (פיזיקלית) גורמת לחוויות (לא פיזיקליות). מכיוון שקשה מאוד, אם בכלל, להתכחש לעובדה שחוויה "קיימת" ושזה לא דבר פיזיקלי אז גם לא ניתן להתכחש לאפשרות שקיימים "דברים" לא פיזיקליים נוספים כגון נשמה… אין ספק שמח זו מכונה מדהימה… יתכן שזה כל מה שדרוש… אבל יתכן גם שלא…

  5. מיכל, וכל השאר
    המילה אמונה אינה רלוונטית. אם אתם רוצים שנחקור, תחילה תגדירו "נשמה" ואח"כ תספקו ראיות כלשהן, קלושות כרצונכם או טיעון שיסביר מדוע נשמה מחוייבת במציאות אבל אתם צריכים לעשות את הצעד הראשון בשביל שנחקור. אף אחד לא חוקר את קיומם של לפריקונים או חדי קרן מעופפים או אינסוף מילים שאני יכול להמציא במוחי ולהגות אותם, רק כי הגיתם אותם.

    אתם רוצים מחקר, תעשו את הצעד הראשון

  6. מיכל[
    באמת אין שום סיבה להאמין בנשמה. הסקרנות היא להבין איך המוח שלנו גורם לאנשים מסויימים לחשוב שיש משהו מעבר למוח שלנו. אל תשכחי – אנחנו יודעים איך המוח עובד.

  7. "..אמנם לכאורה מדובר בבזבוז משאבים, שכן אין שום סיבה הגיונית להאמין בקיומה של נשמה." משפט כל כך לא מתאים לחקירה או לסקרנות והאובייקטיביות שאמורה להוביל ניסוי וחקירה מדעיים.
    ולדעתי- כשהמדע והרוח יחברו, תוסברנה ותיפתרנה שאלות פתוחות רבות.

  8. כתבה מעניינת
    לא אהבתי את השורה :"…אין שום סיבה הגיונית להאמין בקיומה של נשמה ולכן אין טעם להוכיח את אי קיומה"
    זה שאין סיבה הגיונית זה לא אומר שזה לא יכול להיות נכון שיש נשמה
    זה לא פוסל
    פעם נראה לי חשבו שזה לא הגיוני שכדור הארץ מסתובב סביב השמש אז מחקרים שנערכו גילו שזה ככה.
    "לא הגיוני" זה לא תירוץ לא לחקור, אם היית אומר "לא אפשרי" זה היה יותר מתאים(למרות שאין לך הוכחות שזה לא אפשרי שיש נשמה ונראה לי שגם אין לאף אחד אחר) .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן