ניתוח מתמטי של פרדוקס פרמי מציע כי אם חיים תבוניים נפוצים בגלקסיה, העובדה שלא זיהינו אותות מהם עשויה להעיד שרוב הציביליזציות הטכנולוגיות אינן שורדות יותר מכמה אלפי שנים
האם ציביליזציות טכנולוגיות ביקום הן קצרות־חיים מטבען? מאמר שפורסם באתר Universe Today מציג ניתוח חדש של פרדוקס פרמי, המציע כי אם חיים תבוניים נפוצים בשביל החלב, אז ייתכן שציביליזציות טכנולוגיות שורדות בממוצע לא יותר מכ־5,000 שנה.
הדיון מתחיל בשאלה מפורסמת ששאל הפיזיקאי האיטלקי־אמריקני אנריקו פרמי בשנות החמישים: “איפה כולם?”. הגלקסיה שלנו מכילה מאות מיליארדי כוכבים, ורבים מהם מוקפים בכוכבי לכת. חלק ניכר מאותם כוכבי לכת מצויים באזור שבו מים יכולים להישאר במצב נוזלי – תנאי חשוב להיווצרות חיים. לפי הערכות רבות, אם התנאים הללו נפוצים, החיים היו אמורים להופיע פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הארוכה של היקום.
אך למרות החיפושים המתמשכים אחר אותות רדיו או עדויות אחרות לציביליזציות מתקדמות, לא נמצאה עד כה עדות משכנעת לקיומן. הסתירה בין ההסתברות הגבוהה לקיום חיים תבוניים לבין היעדר עדויות נקראת פרדוקס פרמי.
פרשנות חדשה לשתיקה הקוסמית
שני פיזיקאים מאוניברסיטת שריף לטכנולוגיה בטהראן – סוהראב רחוואר ושאהין רוחאני – הציעו דרך אחרת להתייחס לפרדוקס. במקום לשאול מדוע איננו מוצאים ציביליזציות אחרות, הם שאלו מה ניתן ללמוד מהעובדה שאיננו שומעים אותן כלל.
הניתוח שלהם מבוסס על משוואת דרייק – נוסחה המנסה להעריך כמה ציביליזציות טכנולוגיות פעילות קיימות בגלקסיה בכל רגע נתון. החוקרים הוסיפו למשוואה אילוץ נוסף הקשור ליכולת התקשורת האלקטרומגנטית: האנושות מאזינה לשמיים באמצעות טלסקופי רדיו כבר עשרות שנים, והאותות שאנו יכולים לקלוט מגיעים מאזור הולך וגדל של הגלקסיה.
במילים אחרות, “חרוט האור” שלנו – האזור שממנו אותות רדיו יכולים היו להגיע אלינו מאז שהתחלנו להאזין – מכסה כיום חלק גדול מההיסטוריה של הגלקסיה בעשרות אלפי השנים האחרונות. אילו הייתה קיימת בגלקסיה ציביליזציה טכנולוגית ששידרה אותות במשך זמן רב, סביר להניח שהיינו קולטים לפחות חלק מהם.
תקרה סטטיסטית: כ־5,000 שנה
על בסיס הניתוח המתמטי שלהם הגיעו החוקרים למסקנה מעניינת: אם חיים תבוניים אכן מתפתחים לעיתים קרובות בכוכבי לכת דמויי־ארץ, אז העובדה שלא זיהינו אותות כלשהם עשויה לרמוז שרוב הציביליזציות הטכנולוגיות אינן מחזיקות מעמד זמן רב במיוחד.
לפי החישוב שלהם, תוחלת החיים הממוצעת של ציביליזציה טכנולוגית עשויה להיות בסדר גודל של כמה אלפי שנים בלבד – כ־5,000 שנה.
המספר הזה אינו תחזית מדויקת אלא מגבלת־על סטטיסטית שנגזרת מהנחות המודל. החוקרים מדגישים כי מדובר בהשערה מתמטית שמטרתה להסביר את השתיקה הקוסמית, ולא בנבואה לגבי גורלה של כל ציביליזציה.
למה ציביליזציות עלולות להיעלם?
המאמר מצביע על מגוון איומים אפשריים שיכולים לקצר את חייה של ציביליזציה טכנולוגית:
פגיעות אסטרואידים, התפרצויות־על של הרי געש, שינויי אקלים, מגפות, מלחמות גרעיניות, טכנולוגיות ביולוגיות מסוכנות או אפילו בינה מלאכותית שאינה בשליטה.
היסטורית, גם על פני כדור הארץ התרחשו קריסות של חברות אנושיות – למשל האימפריה הרומית, תרבות המאיה או החברה באי הפסחא. אך בעידן הגלובליזציה, שבו כל המערכת האנושית מחוברת זו לזו, אסון בקנה מידה גדול עלול להשפיע על כל הציוויליזציה האנושית בבת אחת.
עדיין יש הסברים אחרים
החוקרים עצמם מדגישים שהמסקנה אינה סופית. קיימות אפשרויות רבות אחרות להסביר את פרדוקס פרמי:
ייתכן שציביליזציות מתקדמות אינן משדרות כלל, או משתמשות באמצעי תקשורת שאיננו מסוגלים לזהות. ייתכן גם שהמרחקים האדירים בגלקסיה הופכים את התקשורת לבלתי מעשית, או שהאנושות פשוט הופיעה מוקדם יחסית בהיסטוריה הקוסמית.
למרות אי־הוודאות, המסקנה העולה מן המחקר מעוררת מחשבה: ייתכן שהגלקסיה הייתה או עדיין מלאה בציביליזציות שעלו, התקדמו טכנולוגית, ואולי אף שאפו להגיע לכוכבים – אך נעלמו לפני שהצליחו ליצור קשר עם אחרות.
